חרף הצוואה: אחים ביקשו למכור את דירותיהם

אם הורישה שתי דירות לכל אחד מילדיה אבל דרשה להשאיר אותן לנכדים. כשמצבם הרפואי של האחים הידרדר הם ביקשו לשנות זאת. מה נקבע?

עו"ד מרגלית הרפז | פסקדיןפורסם: 29.04.21 , 08:30

בית המשפט למשפחה בחיפה דחה לאחרונה תביעה שהגישו שני אחים שביקשו להצהיר כי הם רשאים למכור דירות שירשו מאימם – חרף הוראה האוסרת זאת בצוואה שלה. השופטת שלי אייזנברג קבעה כי לא ניתן לסטות מההוראות שמהן נובע שהאם ביקשה להותיר את הנדל"ן במשפחה.

האם ובעלה ערכו ב-2011 צוואות הדדיות. הבעל נפטר ב-2015 והאם ירשה את נכסיו. היא עצמה נפטרה במאי 2017. היא ציוותה לכל אחד משלושת ילדיה שתי דירות וזכויות נוספות. היא הורתה כי כל הילדים רשאים לגור בדירות או להשכיר אותן אך לא למכור אותן. עוד היא הורתה כי הילדים יעבירו את הזכויות בדירות אחרי פטירתם לילדיהם בלבד.

בתביעה שהגישו שניים מהילדים הם ביקשו לאפשר להם למכור את הדירות וצירפו את הסכמת ילדיהם, נכדיה של המנוחה. לטענתם, הסכמת ילדיהם למכירת הדירות מהווה "הסתלקות" מהמגיע להם על פי הצוואה, כך שאין מניעה למכור את הנכסים.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

התובעים סיפרו כי אצל שניהם התפרצה מחלה ניוונית, האחד נכה 60% והאחר נכה 85% נכות המלווה במוגבלות פיזית. רובם של ילדי התובעים נשואים עם משפחות ומתגוררים בשכירות ברחבי הארץ, לפיכך, מכירת הדירות נועדה לסייע להקלת מצוקות התובעים.

הם הדגישו כי מניעת מימוש הדירות פוגעת בהם מאוד ומהווה התעמרות. לטענתם, אילו צפתה אימם את ההתפתחויות הבריאותיות, כמו גם את מצוקת הדיור של נכדיה, הייתה מותירה להם את הזכות למכור את הדירות.

האפוטרופוס הכללי טען מנגד כי הוראת המנוחה מפורשת וברורה ואין לסטות ממנה. לעניין מצבם הבריאותי של התובעים הוא הבהיר כי התובעים רשאים להשכיר את הדירות שירשו ולשכור דירה מתאימה לצרכיהם.

השופטת שלי אייזנברג כתבה כי על אף ההבנה למצבם של התובעים, לאור הוראות חוק הירושה והוראות צוואת המנוחה, אין מנוס מדחיית התביעה. האם קבעה הוראות ברורות של מנגנון "יורש אחר יורש", שלפיו נכסיה יחולקו בין ילדיה, ולאחר פטירתם יועברו לנכדיה. היא הייתה רשאית, כחלק מחירותה, לכלול הוראה נפרדת המגבילה את כוחם של היורשים הראשונים, ילדיה, למכור את נכסי העיזבון.

השופטת הדגישה כי לא מדובר בהוראה בלתי חוקית או לא מוסרית ואין בה כדי לאפשר שליטה ממושכת של המת על החיים. היא הוסיפה כי אכן סביר שהאם לא צפתה את ההתדרדרות הבריאותית של ילדיה אך עקרון כיבוד רצון המת הוא העקרון המנחה את בית המשפט בדיני ירושה ומהווה ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי כחלק מכבוד האדם וחירותו.

נקבע שאין מחלוקת שהאם ביקשה להותיר את הנכסים בקרב בני משפחתה והגבלה זו לא יכולה להתבטל כשזהו רצונה המפורש.

לעניין הסתלקות הנכדים כתבה השופטת כי לא הונחו בפניה תצהירי הסתלקות כדין ואף אם היו מוגשים בזמן אין לתת להם תוקף כשכל מטרתם להכשיל את רצונה של המצווה. היא כתבה שלתובעים עומדת האפשרות להעביר את הנכסים ללא תמורה לילדיהם ובכל להגשים את רצון האם כי הדירות יגיעו בסופו של דבר לנכדיה.