ונדליזם בלוד: מכוניות של יהודים הוצתו ברחוב הרצל בעיר
מאז יום שני לפנות ערב, חמאס מפתיע את ישראל שוב ושוב וזה צריך להדאיג אותנו. שיגורי הטילים המסיביים לעבר תל אביב אמש (יום ג') היו המשך ישיר להחלטת חמאס לשגר טילים לירושלים. בשני המקרים זו הוכחה לכך שההרתעה כלפי המחבלים בעזה נשחקה לחלוטין, וזו בעיה אסטרטגית שצריך לטפל בה באופן דחוף, אחרת האיראנים ונסראללה עשויים להגיע למסקנה שמה שחמאס יכול לעשות לישראל, גם הם יכולים - עם נזק גדול באלפי אחוזים.
טילים בשמי נתב"ג
הירי אתמול על המרכז והשרון הבהיר שהייתה הערכת חסר מודיעינית של היכולות הטיליות שחמאס והג'יהאד האיסלמי הפלסטיני בעזה צברו בשבע השנים מאז צוק איתן. הייתה נטייה בצה"ל, גם אצל הדרג המדיני וגם בתקשורת, לזלזל ביכולות השיגור של הטילים הכבדים לטווחים ארוכים. ואתמול ישראל הופתעה.
מה שהפתיע והדאיג יותר מכל היה הדיוק. גם בעבר ירו מעזה טילים ארוכי טווח ואפילו הגיעו עד חדרה, אבל היו מאוד לא מדויקים ורובם נפלו לים. היו טילים במערכות העבר עם עזה שהתפרקו באוויר. אמש אלו היו טילים עם ראשי קרב כבדים, והעיקר – מדויקים במידה שלא שיערנו שיש בידם.
ייתכן שיהיה מישהו בצה"ל, באגף המודיעין או בשב"כ, שיטען שצה"ל ידע וזו לא הייתה הפתעה. יכול להיות שהוא אפילו צודק, אבל זה לא היה המסר שצה"ל שידר בשנים האחרונות לאוכלוסייה האזרחית. ההערכה הייתה שהעזתיים נמצאים עדין בשלבים די פרימיטיביים של הטילאות, ולכן מפתחים ורוכשים כלי טיס בלתי מאוישים וכלים נוספים. אתמול למדנו אחרת - ולכן היה צריך להכין את האזרחים, לפחות תודעתית. כי אולי זה היה יכול להיגמר גרוע יותר מבחינת נפגעים - אבל תודעתית זו מכה לישראל והישג נוסף לחמאס ולג'יהאד האיסלמי.
שיחדנו את חמאס ולא הבנו
עוד למדנו ביממה הראשונה למה שמכונה בינתיים מערכת "שומרי החומה", על קריסתה של הקונספציה שבה דבקו צה"ל והדרג המדיני עד יום שני. הקונספציה אמרה שככל שישתפר מצבם של תושבי עזה ותוקל מצוקתם הכלכלית והתברואתית, כך יהיה חמאס נכון יותר להסכים להסדרה ורגיעה ארוכי טווח עם ישראל. ההיגיון המסדר לכאורה היה שחמאס יותר מכל חרד לאבד את שלטונו ברצועת עזה, וכי מצוקת התושבים היא גורם שמאיים על כך. ולכן לחמאס יש אינטרס ברור להקל על האוכלוסייה ולשפר את מצבה. בשם הקונספציה הזאת, שיחדנו את חמאס בכסף קטארי, הגבנו באיפוק על כל התגרות מצידו, ואפילו התמכרנו לסיפורי הבדים של חמאס על ברקים ששיגרו רקטות לעבר באר שבע בלי מגע יד אדם.
הקונספציה הזאת קרסה כאשר ערב הרמדאן ובמהלכו ישראל טרחה הרבה כדי שהכסף הקטארי יגיע לעזה, והמשיכה להעניק הטבות כהנה וכהנה, אף שחמאס הסית וליבה את האש בירושלים. אבל אנחנו סירבנו לראות את הקונספציה הולכת ונסדקת, עד שבאו השיגורים לירושלים ביום שני, ואתמול לגוש דן, והבהירו לנו שהמצב הכלכלי המשתפר בעזה אינו מפחית כמלוא הנימה את השאיפות הפוליטיות והג'יהאדיסטיות של האחים המוסלמים הפלסטיניים ובעלי בריתם. צריך רק לקוות שהקונספציה הזאת תרד סוף סוף מהפרק ותוחלף בגישה מעשית יותר ואסטרטגית יותר לבעיה הפלסטינית בכלל ולעזה בפרט.
כולם אשמים חוץ מהם
הפתעה נוספת שהעניקו לנו הפלסטינים הייתה ההתפרעויות של המגזר הערבי בישראל. זה לא היה כמה עשרות חמומי מוח, אלו היו המוני המונים אלימים, פורעי חוק, ומי שלא נטל חלק במהומות האלו שפרצו בגלל סכנה שנשקפה כביכול לאל-אקצא, לא נקפו אצבע כדי לעצור את הפורעים. עובדה זו צריכה להיבחן לעומק ולהיות מטופלת לא רק במישור המשטרתי.
קיבלנו לקח נוסף – אלימות במגזר הערבי של ערבים נגד ערבים בישראל לא נעצרת בגבולות השכונות הערביות והיישובים הערביים, אלא מתפשטת בסופו של דבר גם לשכונות היהודיות בערים המעורבות, וגם למרחבי הנגב. המתפרעים הערבים אזרחי ישראל כדרכם מאשימים את המשטרה, את המתנחלים ואת אנשי הימין הקיצוני. כולם אשמים חוץ מהם.
אמת, המשטרה עשתה שגיאות רבות במשבר האחרון וכוחותיה נמתחו עד הקצה, ולכן לא יכלו להיות נוכחים בכל זירת התלקחות. היהודים אנשי הימין הקיצוני לא חסכו התבטאויות ופרובוקציות בירושלים, אבל צריך להודות שהם לא היו הגורם המרכזי לאירועים בירושלים ובמה שקרה על הר הבית, וגם להתפרעויות בערים המעורבות. זו הייתה יוזמה ישירה של ערבים אזרחי ישראל שהציתו את הלהבות, ואחרי כן גם לא התביישו להתקרבן ולטעון שהם בעצם המותקפים.
האירועים בליל אמש, בלוד וברמלה, שבאחד מהם ירו אזרחים ישראלים ערבים על שוטרים בנשק חם, כמו גם הצורך של המשטרה לפרוץ להר הבית, מראים שהשתלהבות הרוחות עלולה להידרדר למלחמת אזרחים ממש בין העדות. ייתכן שצריך לנקוט כרגע באמצעים כמו הכנסת צה"ל לחצוץ בין ערבים ליהודים בערים המעורבות, פשוט כדי למנוע הידרדרות. ההתכתשויות של קבוצות קטנות של שוטרים עם המתפרעים ייגמרו לא טוב ורק מלהיטות את האווירה.
לבסוף נשאלת השאלה – האם יש מכנה משותף לצבר ההפתעות הלא נעימות האלו שאנחנו חווים בימים אלה. התשובה היא שיש שני דברים שהם התשתית הנפיצה לתופעות שמהן אנחנו סובלים; האחת היא ההתלהטות של העוינות הדתית בין מוסלמים ליהודים. והאחרת היא התפוררות השלטון, שעסוק בעצמו ובכיסאותיו, ובשנים האחרונות הזניח כליל הן את הטיפול בסוגייה הפלסטינית, וגם את התופעות החברתיות האלימות שהלכו והחמירו במגזר הערבי. לממשלות בשנתיים האחרונות לא היה ראש לזה, וזו הסיבה שבימים אלה המציאות טופחת על פנינו ומפתיעה אותנו. צריך לשים לזה קץ. לישראל נחוצה ממשלה מהר ולא עוד מערכת בחירות. וצה"ל והמשטרה צריכים לעשות כל מה שאפשר כדי לשקם את ההרתעה שהתנדפה.
