אלון כבר לא זוכר איך נראו חייו לפני שהעצב והייאוש סגרו עליו. "למעלה מ־40 שנה שאני סובל מדיכאון", הוא מספר. "במחצית חיי התאלמנתי ונותרתי עם שני ילדים קטנים שגידלתי לבד. המחלה פרצה אחרי המשבר, אבל היא באה גם על רקע צבאי וגנטי. הייתי אצל כל הרופאים וניסיתי את כל סוגי הטיפולים, השקעתי בזה המון כסף. אבל שום דבר לא עבד.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
- שוכחים שמות? אל תדאגו זו לא בעיה בזיכרון
"המצב היה לא פשוט: אתה חי בתשישות מוחלטת. כל דבר שאתה עושה מרגיש מזויף. כאילו זה לא אתה, אלא מישהו אחר. כל זמן שהילדים היו תלויים בי, לא הייתה ברירה אלא לתפקד. ברגע שהם גדלו, המצב החמיר. הייתי בודד מאוד, לא ידעתי איך לאהוב, את עצמי ואת הסביבה. וגם לא יכולתי לשתף, אפילו את הקרובים ביותר במה שעובר עליי".
לפני שנה, כשהיה בן 60 וכמעט התייאש מלמצוא משהו שיעזור לו, שמע אלון (שם בדוי) מחברים על טיפול חדש ומהפכני נגד דיכאון קשה, שניתן בתרסיס לאף. "יש לי קרוב משפחה שהוא פסיכיאטר, התייעצתי איתו וחיכינו עד שהטיפול הזה יאושר. התחלתי לקבל אותו ב־30 באוגוסט 2020. קיבלתי את המינון המקסימלי: פעמיים בשבוע שלושה משאפים. אחרי שלושה שבועות הרגשתי שיפור לפחות של 40־50 אחוז במצב שלי. הבת שלי אמרה לי, 'אבא אתה מחייך'. רואים עליי את השינוי בהתנהגות שלי, בהתנהלות שלי. בסבלנות שלי. זה משפיע. חזרתי לישיבות בעבודה שבעבר הייתי מתחמק מהן, כי לא היה לי כוח. עכשיו אני חש מספיק יציב לבנות שוב מערכת יחסית עם בת זוג לחיים. אני מרגיש יותר טוב מאי פעם, דומה למי שהייתי לפני האסון שלי. יש לי רוח גבית. אני לא מתווכח עם המציאות כשהיא טובה".
לאור ההצלחה בטיפול, הקים אלון קבוצת וואטסאפ של מטופלים, שמסייעים אחד לשני וחולקים חוויות מהטיפול. "זו קבוצת תמיכה לכל דבר. אנשים מספרים על החוויות שלהם ונותנים עצות. הרבה מהמטופלים מדווחים על השפעה חיובית, וחלק כבר אומרים במפורש, 'זה הציל את חיי'. אנשים שהיו במצב באמת קשה, יותר קשה ממני. כאלה שאושפזו או אפילו ניסו להתאבד. לא מזמן הגיע בחור צעיר עם אמא שלו, שהראיתי לו איך משתמשים במשאף. אחרי הוא סיפר לי שהטיפול הזה הציל אותו. לחולים ששואלים אותי מה דעתי על זה, אני אומר: רוצו, תנסו מהר. אולי גם לכם יקרה נס".
ב־17 בינואר 2020 נפל דבר בתחום הטיפול בדיכאון בישראל: ועדת סל התרופות אישרה את הכנסתה לסל של תרופה מהפכנית בשם "ספרבטו". התרופה, שאושרה חודשים ספורים קודם לשיווק במינהל המזון והתרופות האמריקאי (אף־די־איי), מיועדת לטיפול במה שמכונה "דיכאון עמיד", לאחר שלפחות שני טיפולים קודמים נכשלו. על פי הגדרות הסל, התרופה אמורה להינתן ל־1,558 חולים בישראל שסובלים מדיכאון כזה, והיא תוקצבה בסכום גבוה: 23.7 מיליון שקל בשנה.
להבדיל ממצב רוח רע או מדיכאון קל, הפרעה דיכאונית מז'ורית היא תחושה קבועה של אומללות וסבל, שפוגעת בתפקוד היום-יומי. תסמיני הדיכאון כוללים ירידה בהנאה בפעילויות שונות, שינויים במשקל הגוף, נדודי שינה או שינה עודפת, עייפות, תחושת חוסר ערך עצמי ואשמה, בעיות בריכוז ומחשבות אובדניות. המחלה פוגעת בכ־350 מיליון איש בשנה בעולם. סקר של משרד הבריאות, שפורסם בשנת 2012, גילה כי אחד מכל שישה בוגרים בישראל סובל מהפרעה של דיכאון או חרדה במהלך חייו. כשליש מהמאובחנים הוגדרו במצב חמור, ושליש נוסף במצב בינוני.
כשליש מהלוקים בדיכאון לא מגיבים לתרופות המקובלות נגד המחלה. כאשר שני סוגי טיפולים נכשלים, הסיכוי להצלחת טיפול נוסף צונח ל־15 אחוז בלבד. כאשר החולה אינו מגיב לשני סוגי טיפולים ויותר, המחלה שלו מוגדרת כ"דיכאון עמיד לטיפול". מטופלים הסובלים מדיכאון כזה סובלים משיעורי תחלואה גבוהים יותר, מאושפזים לעיתים קרובות ושיעורי האובדנות שלהם גבוהים.
"חייהם של אנשים בדיכאון הם קשים ביותר", אומר ד"ר מיכאל בונצל, מנהל מרפאות חוץ ילדים ומבוגרים והמכון לגירוי מוחי במעייני הישועה. "יש להם יותר מחלות כרוניות ותוחלת החיים שלהם יותר קצרה, גם בלי להתאבד. הם לא מטפלים בעצמם ויש להם נטייה לשימוש בסמים. ברור שדיכאון הוא אחת מחמש סיבות המוות הראשונות היום. שלא לדבר על החיים הבין־אישיים והמשפחתיים הקשים, ועל כך שקשה להם לתפקד ולהתפרנס.
"רוב המטופלים שלי שסובלים מדיכאון עמיד הם אנשים שעברו את כל בית המרקחת. אין תרופה שהם לא ניסו. קשה להעריך בכמה אנשים באוכלוסייה בדיוק מדובר, אבל זה די נפוץ. לא כל אחד זוכה למתנה הזו, של לצאת מדיכאון בניסיון עם התכשיר הראשון. רוב הסובלים מדיכאון לא יוצאים ממנו כל כך מהר".
הניסיונות למצוא טיפול לדיכאון עמיד נמשכים כבר עשרות שנים, ללא הצלחה גדולה. בין הטיפולים המקובלים למחלה משתמשים גם בנזעי חשמל ("מכות חשמל") ובגירוי מוחי עמוק, שמשגר אותות חשמליים למוח. כל אלה עוזרים באופן חלקי בלבד. "חולים שסובלים מדיכאון עמיד לתרופות מקבלים טיפול תרופתי, הם מקבלים פסיכותרפיות למיניהן כמו מיינדפולנס ו־EMDR (טיפול באמצעות תנועות עיניים – ש"ר)", אומר חוקר המתמחה בדיכאון. "חלקן עוזרות כמו כוסות רוח".
במרץ 2019 אישר האף־די־איי האמריקאי תכשיר חדש ומהפכני בשם אסקטמין, המיועד לטיפול דיכאון עמיד. בהודעת האישור אמרה ד"ר טיפאני פרשיון, מנהלת החטיבה למוצרים פסיכיאטריים בארגון כי "בגלל דאגות בטיחות, התרופה תינתן רק באמצעות מערכת להפצה מוגבלת ורק במרפאה מורשית תחת השגחה רפואית".
האזהרה החריגה לשימוש זהיר מגיעה עקב העובדה שהתרופה, אסקטמין, מיוצרת מחומר בשם קטמין, תרופת הרדמה חזקה, שבעשורים האחרונים הפכה גם לסם נפוץ. התרופה החדשה, "ספרבטו" בשמה המסחרי, היא אפילו גרסה חזקה יותר של קטמין, ולכן ניתנת בריכוז נמוך יותר.
6 צפייה בגלריה
''זה אחד השינויים הכי גדולים מאז שפרוזק נכנס לשימוש''. ד''ר מיכאל בונצל
(צילום: יונתן בלום)
ההבדל בין התרסיס החדש לתרופות אנטי-דיכאוניות קודמות, הוא קיצוני. התרופות המסורתיות נגד דיכאון פועלות באמצעות העלאת רמתם של כימיקלים טבעיים שונים במוח, בהם סרוטונין, נוראפינפרין ודופמין, המשמשים כמתווכים בין תאי המוח. אבל אסקטמין מגבירה את הכמות של הגלוטמט, השליח הנפוץ ביותר במוח. התוצאה: השפעה גדולה יותר על תאי המוח בבת אחת.
הבשורה היא כזו, עד כדי כך שד"ר בונצל קובע כי, "האסקטמין היא מהפכה בתחום הטיפול בדיכאון. זה אחד השינויים הכי גדולים בעשרות השנים האחרונות מאז שפרוזק נכנס לשימוש, בשנות ה־90. היו כל מיני אופציות טיפוליות בעשרות השנים האחרונות שחשבנו שייתנו מענה למצב כזה, כמו הגירוי המוחי העמוק, ואכן יש עדויות מסוימות לשיפור, אבל זה לא חד־משמעי וזה לא דרמטי. חיכינו הרבה זמן למהפכה נוספת, כי התרופות המסורתיות עובדות לאט, ואתה לא יכול לקחת מישהו אובדני ולומר לו, 'קח את זה ועוד חודש אתה במצב אחר'".
המרכז הפסיכיאטרי הגדול במעייני הישועה בבני-ברק, היה הראשון בישראל שהרים את הכפפה והעניק את הטיפול החדשני הזה. "התחילו לזרום אליי עשרות מקרים ומהר מאוד הגעתי לתפוסה מלאה", מספר ד"ר בונצל. עד היום, טופלו במעייני הישועה כ-25 מטופלים. התוצאות, מעיד בונצל, הן לא פחות ממדהימות: "השיפור במצבם של החולים הקשים ביותר הוא רדיקלי. חלקם היו בדרך להתאבד. הם כבר תיכננו הכל, כבר הכינו את הדרך. ותוך שבוע־שבועיים של טיפול כבר היו במצב אחר לגמרי.
"בגלל שהייתי הראשון בארץ, זכיתי אולי למקרים הכי קשים, אנשים שחיכו לזה. אלו שכל הפסיכיאטרים שמרו עליהם עד שיהיה לאן לשלוח אותם. אחת המטופלות שהגיעו אליי היא אישה מבוגרת, שעוד עברה אשפוזים בשנות ה־50 וה־60 בחו"ל, שם היא קיבלה טיפולים ישנים שכבר לא מבצעים היום, כמו טיפול בקומה על ידי אינסולין. אלה חולים מאוד־מאוד כרוניים".
ביום רביעי השבוע, למחרת מתקפת הטילים הגדולה על המרכז, התקיים יום הטיפול הקבוע בספרבטו במעייני הישועה. כמו בשיא משבר הקורונה, איש מהמטופלים לא החמיץ את הפגישה. “כולם הגיעו, מכל הארץ, אך אחד לא ויתר”, מספר ד”ר בונצל.
מצב ביטחוני כמו שקרה השבוע עלול לערער את המטופלים עוד יותר?
“יש שני סוגי דיכאון: דיכאון חרדתי, שמצב בטחוני וסביבתי עלול מאוד להחמיר אותו; ודיכאון אחר, שגורם לאפתיה. החולים האלה כבר לא מגיבים, הם קפואים”.
אתה בבני־ברק. כמה מהמטופלים שלך חרדים?
"אין חרדים, אולי לפני שבוע הגיע חולה חרדי אחד. אנשים מגיעים אלינו מחיפה, מתל־אביב ומרמת־גן. יש לנו מנהלים בכירים, יש עובדת בכירה בתחום התקשורת שהמשפחה שלה שמרה עליה 24 שעות ביממה, כי היא איימה להתאבד ובזכות הטיפול הזה חזרה לעבודה. יש לנו בכירים בהיי־טק. ממוצע הגילים הוא סביב 55־60. יש מעט חולים צעירים, הצעיר ביותר בן 22. הרוב בשנות ה-40 לחייהם ומעלה".
איך מתבטא השיפור במצבם?
"הם לא יָצאו אחרי שבועיים לרקוד, אבל היה להם שיפור מספיק משמעותי בתפקוד יום־יומי כדי שיגידו: 'זה הטיפול הראשון שנוגע בי ובדיכאון שלי'. אם מישהו שלא מתפקד ולא יוצא מהמיטה שנים פתאום נהנה מהחיים ומהנכדים ויכול לצאת לעבודה – זה שינוי רדיקלי. הם לא במצב נורמלי, אבל עכשיו כבר אפשר להגיד שהם נהנים מהחיים. יש להם ביטחון עצמי לצאת מהבית. חלק מהם שנים לא עשו כלום למען עצמם, ופתאום הם חזרו ליוגה, לבישול ולגינון. אם לא הייתי נוכח בזה בעצמי לא הייתי מאמין".
יש דרך אובייקטיבית להעריך את השיפור במצבם?
"אני מעריך את מצבם באמצעות שאלון לפני הטיפול ואחריו. יש הרבה סקפטיות, איך יכול להיות, אבל אי־אפשר להתווכח עם העובדות. רואים את השיפור על הפנים שלהם. יש בנות 70 עם פיברומיאלגיה שכמעט הגיעו לכיסא גלגלים ועכשיו הן רצות במסדרון בלי בעיה. הרבה משפחות סיפרו לי שהן חגגו את ליל הסדר יחד עם הקרוב החולה שלהן בפעם הראשונה. אלה דברים שאי־אפשר למדוד. זה לא עובד אצל כולם, אבל כשמישהו לא תיפקד במשך שנים, ועכשיו הוא מספר על שיפור מסוים זה מעודד אותנו להמשיך".
"זה עובד ועובד יפה", מסכים ד"ר יואב דומני, מנהל מחלקה (בפועל) פסיכיאטרית ג' ומנהל המרפאה לטיפולים מתקדמים בדיכאון בשיבא. "הרוב הגדול של החולים שלנו, אולי ארבעה מכל חמישה, מדווחים על שינוי גדול לחיוב. חלקם מתארים שינוי דרמטי, דיכאון שנעלם, אובדנות שמפסיקה להתקיים, וזה באנשים שכלום לא עבד אצלם. יש עוד נקודה חשובה: זה טיפול שפוגש אנשים לפני טיפול בנזעי חשמל ועשוי גם להחליף אותו".
גם הפסיכיאטרית ד"ר קרני רובין, לשעבר נציבת קבילות הציבור במשרד הבריאות, התרשמה לטובה מהתרופה החדשה. "יש תוצאות שאנחנו לא מאמינים כשרואים אותן", היא אומרת. "אחת המטופלות כתבה לי: 'זה קילף ממני שכבות של דיכאון והחזיר אותי למצב שהייתי בו לפני שכל זה התחיל'".
המטופל הראשון שלה בספרבטו, אומרת רובין, היה בחור שסבל בנוסף לדיכאון גם מפוסט־טראומה קשה ביותר. "שום טיפול לא השפיע עליו", היא מספרת. "הוא היה בחוסר תפקוד מוחלט. חיי הנישואים שלו היו על סף התפרקות. אחרי הטיפול הרביעי הוא קם, מצא עבודה ושיקם את חיי המשפחה. הטיפול בו ירד לפעמיים בחודש, אך לא ניתן להפסיקו. כמו בכל טיפול, זה לא מאה אחוז. אבל מספיק לי ש־70־80 אחוז מהחולים מגיבים ככה. זו פשוט פריצת דרך. עכשיו אני מפנה בחורה שאני לא במאה אחוז בטוחה שזה יעזור לה. ובכל זאת, את ההזדמנות חייבים לתת לה".
6 צפייה בגלריה
מושב יציץ שפלה השפלה ישראל מבצע שומר החומות שיגור שיגורים יירוט יירוטים כיפת ברזל טיל טילים רקטה רקטות
(צילום: אלעד גרובר)
יש לתרסיס הקטמין גם תופעת לוואי חיובית לא צפויה. "רוב רובם של הפציינטים מגיעים בנוסף עם בעיות אחרות, כמו פוסט־טראומה, הפרעת אישיות, בעיות חרדה והתמכרויות", אומר ד"ר בונצל. "יש הרבה מאוד אנשים שיש להם בעיות של כאב כרוני, שעברו את כל הטיפולים שיש לכאב, מזריקות עד ניתוחים. מה שהפתיע אותי היה שבזכות התרופה הזו, לא רק הדיכאון השתפר, גם הבעיות האחרות זכו להקלה. אנשים שעברו אונס או פיגוע או תאונת דרכים ויש להם פלשבקים ולא ישנים בלילה, פתאום הפלשבקים נעלמים. פיברומיאלגיה, כאבי גב שנעלמו. זו אחת מההפתעות הגדולות שלנו. אפילו אנשים שסובלים מהפרעת אישיות גבולית, שאין תרופה לזה, רואים איזו התייצבות במצב שלהם. יש יציבות באימפולסיביות, בוויסות הרגשי. איך בדיוק זה נוגע בכל הבעיות מעבר לדיכאון? אני לא יכול להסביר".
אם שמעתם על קטמין בשנים האחרונות, זה ודאי בעיקר בזכות השימוש הרווח בו כסם מסיבות פופולרי. אבל במקור, השימוש בקטמין החל בשנות ה־60 של המאה הקודמת כחומר הרדמה בניסויים בחיות, וחמש שנים מאוחר יותר גם עבור בני אדם. אסירים שטופלו בו דיווחו על תחושות של ריחוף וניתוק מהגוף, שחלפו תוך זמן קצר. ב־1970 החל לשמש להרדמת חיילים שטופלו בשדות הקרב בווייטנאם, ומאז הוא משמש כחומר הרדמה לגיטימי.
הקטמין זול יחסית ויש לו השפעה חזקה ומהירה. אלו התכונות שגם הביאו אותו מהר מאוד לסצנת הסמים בארה"ב ובאירופה, שם יש לו מגוון כינויים, שהידוע מכולם הוא "ספיישל קיי". בשנים האחרונות דווח כי מספר המשתמשים בו בגרמניה ובאנגליה הכפיל את עצמו. הוא פופולרי מאוד גם באסיה, בעיקר בסין ובהונג-קונג. גם בישראל הוא נפוץ מאוד.
כסם, האפקט שלו תלוי בריכוז החומר ובתרכובת. על פי דיווחים של משתמשים, חלקם מתארים חוויה פסיכדלית, הזיות, שינויים בתפיסת האור והצל, ובריכוז גבוה, גם טשטוש עמוק ודיסוציאציה (ניתוק רגשי), עד כדי שיתוק מוחלט של הגוף בזמן ערות, מצב המכונה "קיי הול". יש לו גם השפעות ממכרות. בין השאר, נטען כי הזמרת איימי ויינהאוס, שמתה ממנת יתר ב־2011, השתמשה בו לפני מותה. בישראל, כמו במדינות רבות בעולם, הקטמין הוכנס לפקודת הסמים המסוכנים.
אבל בשנים האחרונות חל מהפך ביחס השלילי אליו. בין השאר נטען כי הקטמין עשוי לשמש כטיפול יעיל נגד דיכאון, מאניה דפרסיה ואובדנות. סדרת מחקרים שנערכה על מאות חולים ופורסמה ב־2015 גילתה שהוא יעיל נגד דיכאון. תוך זמן קצר הוא החל לשמש כטיפול הניתן באמצעות עירוי. במרכזים רפואיים בעולם החלו להציע אותו במינונים נמוכים גם כטיפול נגד כאבים כרוניים.
ד"ר רויטל עמיעז, מנהלת מחלקה פסיכיאטרית ב' בבית החולים שיבא, הייתה בין הראשונים בישראל לעשות בו שימוש. זה היה במסגרת ניסוי קליני בשנת 2014. "נתָָנו את הקטמין ל־16 חולים", היא מספרת, "והפניתי עוד קרוב למאה למקומות אחרים, כי לא בכולם יכולתי לטפל בעצמי. ראיתי הצלחות מאוד יפות. החולים הראשונים ממש השתפרו בַמקום. הם התחילו לדבר על איך צריכים לשנות את החיים שלהם ומה הם צריכים לעשות כדי לחיות יותר טוב. מטופל אחר, שהייתה לו הפרעה טורדנית כפייתית, אמר לי, 'למה אני צריך לבדוק כל דבר?' ואחר אמר פתאום שהוא התייחס לא יפה למשפחה שלו. החומר נתן להם איזו תובנה. המשכנו לשוחח על התובנות שעלו בזמן הטיפול ולקדם אותן".
אז למה, בעצם, לא המשכתם להשתמש בו?
"קטמין בעירוי דורש השגחה של מרדים, וזה יקר. היום הספרבטו עושה את אותה עבודה בלי צורך במרדים".
גם ד"ר דומני חוקר את השפעות הקטמין על דיכאון שנים. "המאמר הראשון על האפקט האנטי־דיכאוני של קטמין הופיע ב־2013", הוא מספר. "גיבשתי צוות מחקר, ויחד חקרנו מתן קטמין בשתייה כולל משלוח מנות הביתה, כי הוא לא היה אז בפקודת הסמים המסוכנים. התוצאות היו מאוד מרשימות: הצלחנו להפחית את שיעורי הסובלים מדיכאון באופן משמעותי. כשהייתי בארה"ב, התחלתי לבדוק את ההשפעה שלו על אובדנות, אבל התוצאות היו מבלבלות: יש הפחתה מובהקת באובדנות למשך השעות לאחר השימוש בו, אבל זה לא מחזיק זמן רב. כל מי שעוסק בחומר המיוחד הזה מרגיש שיש בו משהו מיוחד שקשור לאובדנות, אבל איכשהו זה לא מתורגם למספרים מדעיים יבשים".
בניגוד לתרופות נוגדות דיכאון אחרות, שמשפיעות כעבור שבועות ולעיתים חודשים, יתרונו הגדול של הקטמין הוא התגובה המהירה אליו, שנרשמת לעיתים לאחר שעות ספורות בלבד. אם אדם מגיב לטיפול, התרופה עשויה להפחית במהירות מחשבות אובדניות ולהקל על תסמינים אחרים של דיכאון. איך בדיוק הוא עובד? הרופאים עדיין לא בטוחים. אחת ההשערות היא שהחומר מעודד גדילה של תאי מוח הקשורים במצבי רוח. תיאוריה אחרת גורסת שהשימוש בו מאט איתותים שונים הקשורים בדלקת, שקשורה אף היא להפרעות במצב הרוח. קרוב לוודאי שהקטמין משפיע במספר מסלולים שונים. "כל התרופות הפסיכדליות עובדות בצורה של הגדלת מודעות לדברים", אומרת ד"ר עמיעז. "הן גורמות להחלמה של נוירונים, ליצירה של סינפסות חדשות ולהתחדשות של תאי המוח".
ספרבטו היא תרופת המרשם הראשונה בעולם שמבוססת על קטמין, ומיועדת לטיפול בדיכאון. בשל תכונותיה הייחודיות, הגדיר אותה משרד הבריאות כ"סם מסוכן על פי פקודת הסמים המסוכנים", וקבע כי היא חייבת להיות מנוהלת ומאוחסנת תחת שמירה הדוקה. חל איסור לנפק את התכשיר ישירות למטופל, ונקבע כי הטיפול יבוצע אך ורק בבתי חולים. עוד קבע המשרד כי התרופה תימסר למטופל סמוך ככל האפשר לרגע הטיפול בפועל, ובשום שלב אסור לו להימצא כשהתרופה ברשותו ללא השגחה. הטיפול ניתן אך ורק בהשגחת פסיכיאטר מומחה, מתמחה בפסיכיאטריה בפיקוח פסיכיאטר המצוי בטווח קריאה מיידי, או אחות בעלת הכשרה בסיסית בבריאות הנפש בפיקוח פסיכיאטר. בגלל שיש לה פוטנציאל התמכרותי, קובע המשרד כי יש להעריך את היתרונות והחסרונות הקליניים לפני שימוש בה במטופלים שמיועדים לכך, ולבצע מעקב אחר תסמינים של שימוש לרעה או התמכרות.
התרופה ניתנת באמצעות תרסיס אף, המכיל 28 מ"ג של אסקטמין. המטופל מרוקן את התרסיס לשני הנחיריים. במידת הצורך נעשה שימוש ביותר מבקבוק אחד, ועד שלושה לטיפול. אסור לו לאכול או לשתות לפני הטיפול, ואחריו עליו לשכב במשך חמש דקות על מנת לוודא את ספיגת התרסיס באף. על פי הנחיות משרד הבריאות, בשל סכנה לטשטוש או לדיסוציאציה, יש להשגיח על המטופל לפחות שעתיים לאחר כל טיפול, ולאחר מכן לבצע הערכה קלינית על מנת לוודא שהוא יציב נפשית ויכול לעזוב בבטחה את המרפאה.
"בשעתיים שבהן ניתן הטיפול המטופל שוהה בחדר נפרד", אומר ד"ר בונצל. "יש כאלה שרוצים אור וכאלה שמעדיפים חושך. כמעט כולם אומרים שחשוב להם להיות לבד, לוקסוס שהוא לא מובן מאליו במערכת הציבורית. אנחנו בודקים את לחץ הדם שלהם שלוש פעמים, ולקראת סיום, מוודאים שהם יציבים בהליכה ומרגישים שירדו מהחוויה הזו והם מוכנים ללכת הביתה. וכשהם יוצאים עוד קבוצה נכנסת".
בדרך כלל ההשפעה מורגשת מיד?
"יש כאלה שזה עוזר להם מיד. הרוב מרגישים שיפור תוך שבוע־שבועיים. אם זה לא עוזר תוך חודש, אנחנו נאלצים להפסיק את הטיפול. המספרים של החברה שעל פיהם אישרו את השימוש בתרופה, מראים ש־50 אחוז מגיבים לטיפול ו־50 אחוז לא. המספרים שלנו יותר טובים. ואצל אלו שמושפעים, הרוב יורדים מדיכאון חמור לקל".
ומה לגבי תופעות לוואי?
"לא ראינו תופעות משמעותיות. יש אנשים שהחרדה מקשה עליהם לקבל את הטיפול. יש תופעה ידועה של ניתוק מהמציאות, דיסוציאציה. אחת המטופלות תיארה את זה כאילו היא נכנסה לבית לבן והכל טהור. אחרים מתארים תחושה שמטהרת את הצלקות שלהם והדברים הקשים מהעבר. זה סוג של לצאת מעצמך לכמה דקות. כמעט כולם עוברים את זה ומתארים שכל פעם החוויה קצת אחרת. לפעמים זה קצת יותר חזק, לפעמים לא מרגישים כלום. לפעמים כולם אומרים בלי לדבר אחד עם השני: הגעתי למקומות מאוד עמוקים. אני לא יודע להסביר את זה".
"יש עלייה זמנית בלחץ הדם, קצת טשטוש ובחילות", אומר ד"ר דומני. "יש תופעה מאוד מיוחדת, שדומה לתחושת היי או אופוריה, אבל יכולה גם להיחוות כלא נעימה. החוויה הזו היא בבסיס השוני של התרופה, והיא אולי ה'קסם' של הטיפול הזה, שיוצר נתק בין תחושת הדיכאון ותחושת הכאב הנפשי. לחלופין, הטיפול הזה נותן פרספקטיבה או מציע נקודת מבט אלטרנטיבית. ברגע שאתה מחזיק נקודת מבט כזו, הדיכאון, האובדנות והכאב כבר פחות מוחלטים".
"אצלי, לפחות במשאף הראשון, אני כמעט לא מרגיש כלום", מתאר אלון, שמטופל בתרופה כבר יותר מחצי שנה. "בהתחלה אני ער לחלוטין. כאילו לא לקחתי כלום. במשאף השני אני מתחיל להרגיש משהו. הטיפול לוקח אותי בדרך כלל לזיכרונות מהילדות או למשהו מהתת־מודע שמציף את עצמו. וזה לא שאתה בחרת. לפעמים אני שם מוזיקה של מדיטציה ומחשיך את החדר. יש קצת סחרחורת לכמה שעות. והרגשה של עייפות. בדרך כלל אני מרגיש את האפקט עוד ביום הבא".
גם צ' (38), שסובל שנתיים מדיכאון קשה וממחשבות אובדניות, ומטופל בספרבטו מאז אוקטובר, מתאר חוויה דומה. "החוויה של הקטמין השתנתה עבורי עם הזמן", הוא מספר. "בהתחלה הייתי נכנס לתוך איזה עולם פנימי רוחני מאוד, שהכרתי מהניסיון הקודם שלי בחומרים פסיכואקטיביים. בהמשך הטיפול נשארתי יותר במציאות הזו. זו חוויה מיסטית, נקרא לזה. מתרגלים לזה עם הזמן. חלק מהאנשים פשוט נרדמים".
כמו אלון, גם צ' ניסה כבר את כל התרופות האנטי־דיכאוניות. "עברתי חיים מאוד מורכבים. השתמשתי בגראס ובכל מיני חומרים וקצת איבדתי את תפיסת המציאות. וכשנחתי מתוך הדבר הזה, הופיע התקף פסיכוטי ואחריו דיכאון מאוד קשה. שום דבר לא הצליח להוציא אותי מזה. סבלתי מכאב נפשי בלתי נסבל וממחשבות אובססיביות שלא הרפו. חזרתי הביתה ומאז אני גר עם ההורים. כל החברים ניתקו איתי קשר. כמובן שלעבוד זה לא אופציה. כבר היו לי תוכניות מה לעשות, איך לסיים את הסבל הזה. חקרתי באינטרנט בדיוק מה עובד ומה לא".
צ' מצליח לרדת במינון, וכיום הוא מטופל פעם בשלושה שבועות. האסקטמין, הוא אומר, הצילה אותו. "לקח חודשיים עד שהדברים השתפרו. הכאב הנפשי החזק הזה של בכלל לקום בבוקר ולהיות קיים, לאט־לאט נחלש. שאריות של מחשבות שווא שהיו לי ופרנויות שונות נעלמו. גם החרדה ירדה. הורדתי מינונים של הכדורים האחרים שלקחתי והתחלתי לחשוב יותר על העתיד. מי אני ומה אני עושה עם עצמי. הטיפול החזיר לי את מי שהייתי לפני כל זה. את השקט הנפשי שלי. הוא ניקה הרבה מאוד דברים שהטרידו אותי. זיכרונות כאובים נהיו לא רלוונטיים יותר מבחינתי. אני משתתף היום בכל מיני סדנאות של חזרה לעבודה, מקבל כלים מה לעשות עם עצמי. ברגע שהכאב המשתק הזה יצא מהתמונה, כל הדברים האחרים שאנשים אומרים לעשות כמו ספורט וטיולים הפכו אפשריים בשבילי. זה כמו שואב אבק".
למה שואב אבק?
"כי זה מנקה הרבה מאוד רעל נפשי מהראש. זה באמת עושה משהו יותר יסודי בתוך המוח".
אבל החשש של הממסד הרפואי מהשימוש בקטמין, התנאים הנוקשים לאחסונו והצורך בהשגחה הקפדנית בעת השימוש, הרחיקו את התרופה מהישג ידם של אלפי חולים בישראל, הזקוקים לה באופן נואש. מתוך 1,558 חולים בשנה שאמורים לקבל ספרבטו, עד עתה קיבלו אותה עשרות בלבד. זאת למרות שכאמור, ועדת הסל הכניסה את הטיפול לסל התרופות ב־2020, לפני כמעט שנה וחצי, ותיקצבה אותו בעשרות מיליונים.
ביוני 2020, בעקבות פניית האגודה לזכויות החולה והתערבות נציבת קבילות הציבור במשרד הבריאות, פירסמה ראשת האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות, ד"ר טל ברגמן־לוי, הנחיה שנועדה להסדיר "מסגרת טיפול זמנית" בתכשיר בבתי החולים, וזאת "עד להשלמת מכלול ההיבטים הרגולטוריים להסדרת הטיפול". אולם כמעט שנה לאחר פרסום ההנחיה, החולים עדיין נאלצים להיאבק על מנת לזכות בטיפול.
בנובמבר 2020 פנתה הקואליציה לבריאות הנפש, שכוללת עשרה ארגונים המייצגים חולים ובני משפחותיהם, למשרד הבריאות, בדרישה להנגיש את התרופה לחולים שזקוקים לה. במכתב כתבו נציגי הקואליציה כי "אנו קוראים למשרד הבריאות לאכוף את יישום החלטת ועדת סל התרופות... נראה כי קופות החולים מנצלות את שתיקת המטופלים, המצויים במצוקה נפשית קשה ואינם יכולים לדרוש את זכותם ולממש זכאותם לטיפול חדשני המגיע להם בסל התרופות". עד היום לא התקבלה תשובה לפנייה הזו.
"אני כבר לא שולח להם תזכורות", אומר בייאוש יו"ר האגודה לזכויות החולה, שמוליק בן יעקב. "החולים האלה הם קבוצה חלשה, שמתקשה להגן על זכויותיה. באחד המקרים חולה שנזקק לטיפול ולא קיבל אותו נשמע כל כך חלש ומותש, ששלחתי אליו חבר אישי שלי, כדי להחתים אותו על טפסים שנוכל לעזור לו. אני מצפה מהקופות לעזור לאנשים כאלה. זה התפקיד שלהן. הן קיבלו 24 מיליון שקל בשנה תמורת טיפול לכמעט 1,600 מטופלים. בפועל, לדעתי קיבלו אותו לא יותר ממאה. אני חושב שהן צריכות לאתר באופן יזום את המטופלים האלה. וגם יש אחריות למשרד הבריאות לעשות בקרה על הקופות. יש לכם הרבה כספים, תעשו בקרה על החבר'ה האלה".
בינתיים, בכל ישראל יש רק 14 מרכזים רפואיים שנותנים את הטיפול, ומספר המקומות בהם מוגבל ביותר. גם הקופות לא תמיד ממהרות לאשר את הטיפול, ואפילו הפסיכיאטרים לא תמיד שמעו על התרופה. "בחלק מהארץ הטיפול עובד בסדר, אבל יש חלקים אחרים שבהם הוא פשוט לא נגיש, מסיבות שונות", אומר איש מקצוע שבקיא בפרטים. "בצפון המצב נורא ואיום, גם בתל־אביב אין מקום. החולים נאלצים להמתין חודשים רבים עד לקבלת תור. כל העסק מאוד מקרטע".
"התורים לפגישה ראשונה להערכת רופא להתאמה לטיפול הם של מספר חודשים, ולמרות שאנחנו מוסיפים עוד רופאים הם הולכים ומתארכים", אומר ד"ר דומני משיבא. "אנחנו לא מצליחים לענות על הביקוש".
"הגענו לתפוסה מלאה", מאשר גם ד"ר בונצל ממעייני הישועה. "אני מנסה להכניס כל אחד שזקוק לטיפול הזה, אבל זו מלחמה. הלוגיסטיקה מורכבת, רכש התרופה דורש שיתוף פעולה בין בית החולים לחברה, וצריך לשמור אותה כמו טוקסיקה, בכספת, ואין יותר מקום בכספות. בגלל כל הפרוצדורות האלה, משרד הבריאות התערב ואמר שהקופות צריכות לממן את הטיפול. אבל יש קופות שמתקשות לעשות את זה. ההתעוררות מתחילה, יש עוד כמה מקומות שמנסים לפתוח, אבל אנחנו לא עומדים בדרישה. יש לי עשרות בקשות על השולחן. פסיכיאטריה היא עדיין הכבש השחור של הרפואה למרות שאנחנו מצילים חיים בדיוק כמו כל תחום אחר".
השבוע, למשל, בילתה ד"ר רובין יום שלם בניסיון נואש להשיג את התרופה עבור חולה אובדני שהיא מטפלת בו, אשר מצוי בסכנת חיים מיידית. "היה מאבק גדול", היא מספרת. "דיברתי עם הפסיכיאטר המחוזי ואחר כך עם רופא ועוד רופא בניסיון למצוא עבורו מקום לטיפול. אני מקווה שמצאתי מקום כזה, אני עדיין לא בטוחה. זה יכול להיות עניין של חיים או מוות. אמרו לי 'נאשפז אותו'. אבל אם יאשפזו אותו, הוא יתאבד. הדבר הזה התיש ומתיש אותי מדי יום. אבל התוצאות ברוב המטופלים הן כאלה טובות, שזה שווה את המלחמה".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: “לכל טיפול חדיש שמוכנס על ידי ועדת סל התרופות עקומת כניסה הדרגתית, במיוחד אם הטיפול אינו טיפול רגיל ומצריך התארגנות מערכתית. הטיפול בספרבטו מצריך היערכות קלינית ותשתיתית, התרופה מצריכה שינוע מיוחד, השגחה מיוחדת וניסיון של המטפל אשר נצבר בימים אלו.
“איננו מזהים בשלב זה מכשולים לוגיסטיים כחסם. התרופה זמינה לכל מי שנדרש לה על פי שיקול דעת רפואי. בעקבות ההנחיות עלתה הזמינות ונפתחו שירותי מתן בתרופה במספר בתי חולים. ייתכן כי התרופה עדיין לא מוכרת די למטפלים. משרד הבריאות מפעיל את המנגנונים הרגולטוריים, לרבות פרסום חוזר ייחודי המנחה את השטח כיצד לפעול, זמין לשאלות רופאים ומטפלים, וכן מבוצעת פעילות במסגרת נציבת חוק ביטוח בריאות ממלכתי במשרד לעניין זה. אנו צופים כי ככל שיצטבר הניסיון במתן התרופה והיא תוכיח עצמה כיעילה, השימוש בה יגדל”.
פורסם לראשונה: 08:04, 14.05.21
