רק ב־2012, אחרי כמעט עשור של תיאטרון, שאל המנהל של אוזו אדובה אם אולי תרצה לנסות קולנוע וטלוויזיה. היא לא הייתה בטוחה. כמות התפקידים המשמעותיים לנשים שנראות כמוה עדיין הייתה קטנה להכעיס, אבל המנהל לחץ והאתגר היה גדול, ואדובה ידעה שהיא חייבת לנסות כי אמא שלה לימדה אותה לא לברוח משום דבר. חודשיים אחרי, היא הבינה שעשתה טעות. היא שמעה רק "לא" בזמן שהיא אוכלת את החסכונות. היא קיבלה המלצות כמו "אולי תשני את השם", והיה גם סוכן אחד שהייתה לו הצעה דנטלית. "אז מה אנחנו עושים עם הרווח הזה בשיניים", שאל אותה, "משאירים אותו?"
כתבות נוספות למנויי +ynet:
- קייט וינסלט: "אני בת 45, וזה פאקינג מה שזה"
- "אני לא סופרת קאנונית ואף פעם לא רציתי להיות"
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
"הרגשתי כאילו נכנסתי לסביבה שאין לה מקום בשבילי מבחינה היסטורית", אמרה אדובה שנים אחר כך, "ראיתי כל כך מעט דוגמאות לאנשים כמוני שפרחו בסביבה הזאת. אני לא מדברת על לשרוד, אלא ממש לפרוח. לא הרגשתי שזו מסיבה שאוכל לקבל אליה הזמנה. יום אחד בדרך חזרה מאודישן גרוע הבנתי שההורים שלי צדקו כשאמרו שאהיה עורכת דין כי אני יכולה לדבר הרבה. החלטתי שזה מה שאני צריכה לעשות".
כשנכנסה הביתה הטלפון צילצל והסוכן אמר לה, 'זוכרת את האודישן שעשית לפני כמה חודשים לסדרה בשם 'כתום זה השחור החדש'? אז לא קיבלת את התפקיד שנבחנת אליו, אבל קיבלת תפקיד אחר'. אדובה קצת נעלבה מכך שחשבו שהיא הכי מתאימה לגלם דמות שהכינוי שלה היה 'קרייזי אייז', ונכון שזו הייתה פלטפורמה מוזרה שנקראה "סטרימינג", בערוץ אלמוני שנקרא 'נטפליקס' ועד אז בכלל היה רק באינטרנט, אבל היא כמעט בכתה מהקלה והלכה לגלם אסירה שחורה.
שנה אחר כך כבר הייתה אוזו אדובה זוכת פרס אמי; 'כתום זה השחור החדש' הייתה הסנונית שבישרה על הממותה הנקראת 'נטפליקס', ואדובה לא רק שלא שינתה את שמה, עכשיו היא זו שאומרת "לא" לפניות. והרווח בשיניים, הוא הפך לסלב בפני עצמו. בחשבון האינסטגרם שלה היא כותבת: "כשגדלתי, לא חשבתי שיהיה לי מושב ליד השולחן, אז החלטתי לבנות שולחן משלי. בואו, קחו כיסא".
בנית לעצמך חתיכת שולחן.
"עכשיו זו ארוחה טעימה מאוד".
באמצע שנת הקורונה נחתה על השולחן של אוזו אדובה הצעה לתפקיד ראשי ראשון בטלוויזיה, בתור פסיכולוגית שמובילה את הגרסה החדשה של 'בטיפול' האמריקאית. גלגול רחוק־רחוק של אסי דיין. אבל זמן קצר לפני כן איבדה אדובה את אמה, שאליה הייתה קשורה מאוד, והיא לא הייתה בטוחה שיש לה כוחות נפשיים לצלול לפרויקט כזה, ועוד באמצע המגפה. אבל אז החלה לקרוא את תיאור דמותה של ד"ר ברוק טיילור, שגם צריכה לטפל בפציינטים וגם צריכה להתמודד עם המוות הטרי של אביה.
"לא סיפרתי לאנשים שאמי מתה", אומרת אדובה והעיניים השחורות הגדולות - אולי הנכס הכי גדול שלה כשחקנית - מתלחלחות, "ופתאום הגיעה הצעה לגלם אישה שאיבדה הורה מאוד משמעותי, וזה היה וואו אמיתי". היו עוד פיתויים. בפעם הראשונה להחזיק סדרה על הכתפיים, תו האיכות שבא עם פרויקט של HBO, והאפשרות לייצג, כנראה לראשונה בטלוויזיה, פסיכולוגית שחורה כדמות ראשית. "אף פעם לא ראיתי סיפור שעוסק בבריאות הנפש דרך העיניים של מישהו שנראה כמוני", אומרת אדובה, "זה משך אותי, כמו גם המגוון של המטופלים. אני חושבת שאנחנו מנהלים שיחה על בריאות הנפש בצורה חדשה".
'בטיפול' היא, גם היום, מיתולוגיה אמיתית של טלוויזיה ישראלית פורצת דרך. הסדרה הראשונה שחצתה את האוקיינוס ונחתה בהצלחה עצומה. בניגוד לרוב הסדרות הישראליות שבאו אחריה, 'בטיפול' לא עברה אדפטציה אמריקאית, היא פשוט תורגמה אחד לאחד. אפילו גבריאל ביירן המושלם נראה כמי שלוהק על פס הייצור של אסי דיין. התוצאה הייתה פנטסטית, אבל גם קצרת מועד. הפרק האחרון בעונה השלישית שודר בדצמבר 2010, ובזאת נדמה היה כי הגיע הסוף.
עשר שנים אחרי, באה המגפה, הוליווד הושבתה, האולפנים והערוצים חיפשו בנרות דרכים בטוחות וריאליות לייצר תוכן חדש, וב־HBO נזכרו בסדרה ההיא שבה יושבים שני אנשים זה מול זה בחדר, מדברים חצי שעה, וזה הפרק. הפקה אפשרית גם בעולם של קורונה ('בטיפול: 2021' תעלה בשני הקרוב ב־HOT, ב־yes ובסלקום tv). "עברנו כמה שנים קשות באמריקה", אומרת המפיקה ג'ניפר שור, "גם טראמפ וגם המגפה, והיו לזה השפעות גדולות על בריאות הנפש של כולם. המגפה גרמה לכולנו להביט על החיים באופן עמוק יותר, וחשבנו שזו הזדמנות מצוינת לדבר על כמה חשוב לבקש ולקבל עזרה נפשית. זה היה די טאבו עד ממש לא מזמן, אבל כבר לא".
על פניו זה קונספט טלוויזיוני לא מלהיב. למה זה עובד?
"לא רק עובד, אלא עובד בכל העולם. כל גרסה בינלאומית של 'בטיפול' הצליחה. אנשים צריכים את זה, גם אם לוקח להם זמן להודות".
למרות הזמן שעבר מאז ירדה 'בטיפול' מהמסך, ולמרות שמדובר בגיבורה שונה, יוצרי הגרסה החדשה התעקשו לקרוא לה עונה 4. "אנחנו מלאי כבוד והערצה למי שקדמו לנו", אומרת שור, "זו לא סדרה חדשה, לא המצאנו אותה. חגי לוי יצר פורמט נפלא וחשוב לנו שאנשים יידעו שהם חוזרים לאותו דבר, לקבל טיפול, גם אם הוא נראה קצת אחרת ועוסק בנושאים שונים".
נושאים שונים וגם אווירה שונה. ד"ר פול ווסטון משלוש העונות הראשונות אירח את המטופלים במשרדו האפל בברוקלין. ד"ר ברוק טיילור גרה בלוס־אנג'לס שטופת השמש ומקבלת מטופלים בבית היפהפה שלה בבולדווין הילס - שכונה המכונה "בוורלי הילס השחורה", והיא אחד האזורים העשירים בארה"ב שרוב תושביו שחורים.
פול ווסטון היה גבר לבן, כמעט קלישאה של פסיכולוג. ברוק טיילור הפוכה לגמרי.
"היה ברור מראש שזו תהיה אישה שחורה. רצינו להגיד משהו עכשווי. יש קהילות שבהן בריאות הנפש לא זוכה ליחס שהיא אמורה לקבל, יש כל כך מעט מטפלים שחורים באמריקה. החלטנו לפתוח את הדלת להבנה שטיפול מיועד לא רק ללבנים ממעמד הביניים ומעלה. ברוק טיילור זו דלת".
מהסצנה הראשונה באמת ברור שכאן גרה אישה שחורה עשירה, יש לה בית גדול מלא גאדג'טים.
"גם זה היה לגמרי מכוון. רצינו להציג אישה שחורה, שהיא מצוינת במקצוע קשה וחשוב שגם מכניס ומבסס היטב. גם אבא שלה האדריכל היה כזה. היה מאוד חשוב לנו לא ליפול לקלישאות של גזע, ולהראות מה זו אישה שחורה מצליחה באמריקה".
התוצאה היא 24 פרקים בני חצי שעה, שכל אחד מהם צולם ביומיים, ואם להתרשם מהראשונים שבהם, אדובה והעיניים שלה - שהן כמעט דמות בפני עצמן - בדרך לעוד מועמדות לאמי. "זה אחד התפקידים הכי מאתגרים שהיו לי", אומרת אדובה, "הלכתי לטיפול בחיי, אבל לא ישבתי בכיסא הזה. למדתי שכשאני הולכת לפסיכולוג, בשבילי זו שעה ביום, אבל בשבילו זה כל היום. מטפל הוא מישהו שיש לו מכל שלתוכו הוא מכניס את כל מה שאנשים מביאים לחדר, וזה מצטרף למטען שלו עצמו. זה חתיכת משא והצלחתי להרגיש אותו, גם אם זה רק משחק".
איבדת את אמך. ברוק טיילור איבדה את אביה שמאוד השפיע עליה, אבל בצורה פחות חיובית.
"אמא שלי פתחה את העולם בשבילי, אבל כל מה שברוק עושה זה כדי לרצות את האבא המת שלה. הוא היה ארכיטקט, הקפיד על סטייל ויופי ושלמות, והיא חיה לפי זה. רואים את זה לפי איך שהיא מתלבשת, בשפת הגוף, באיפור. אפילו בזמן המגפה, כשאף אחד לא הקדיש תשומת לב למראה, היא חייבת להיראות מושלמת. היא למדה ממנו להיראות תמיד כאילו הכל בסדר, לדכא רגשות רעים. היא דורשת מהמטופלים שלה כנות, אבל היא הכי פחות כנה עם עצמה. זו הדמות היחידה שעשיתי עד היום שנכנסה לי ממש לעצמות".
השם המלא של בת המהגרים מניגריה שבפברואר חגגה 40 - "כל חיי חיכיתי להיות בת 40" - הוא אוזואמקה נוואנקה אדובה. כשהייתה ילדה שאלה את אמה אם היא יכולה להתחיל לקרוא לעצמה "זואי". האם הסתובבה מזועזעת, הביטה בילדה ושאלה "למה?" אדובה הסבירה שאף אחד לא יכול לבטא "אוזואמקה", אז אמה אמרה, "אם הם יכולים ללמוד להגיד צ'ייקובסקי ומיכלאנג'לו ודוסטויבסקי, הם יכולים ללמוד להגיד אוזואמקה". אדובה זוכרת שהיא נותרה עם תהייה אחת: מה זה דוסטויבסקי?
היא גדלה במדפילד, עיירה של 12 אלף איש במסצ'וסטס, והייתה בת למשפחת המהגרים היחידה מניגריה בסביבה. "אף אחד לא אומר לך כלום, אבל את יודעת שאת דג מחוץ למים שם", אמרה אדובה בעבר. ההורים שלה לא היו מוכנים שתפסיד משהו מהחוויה האמריקאית שבשבילה עשו את כל הדרך מניגריה. אז היא שרה במקהלה, למדה החלקה על הקרח, השתתפה במועדון דרמה, ואהבה ספורט. לא במקרה הפכה בשנה שעברה לאחת השותפות בבעלות על קבוצת כדורגל נשים בשם 'אנג'ל סיטי', יחד עם אווה לונגוריה ונטלי פורטמן.
אמה, נוניאם, הייתה "האדם החזק ביותר שהכרתי", אמרה אדובה למגזין 'אין סטייל', "היא שרדה פוליו ומלחמה, וכשעברנו לאמריקה דחפה אותי כל הזמן. כל חיי היה לי מושב בשורה הראשונה לראות איך זה כשיש מיקוד ומשמעת". בכיתה ו' שאל אותה מורה לאמנות אם תרצה לשיר במופע הכישרונות של בית הספר. היא אמרה שלא. הוא שאל אם היא מכירה שירים. היא הכירה את I Will Always Love You של וויטני יוסטון. כמה שבועות אחר כך היא שרה את השיר במופע והקהל עמד על הרגליים.
אחרי הלימודים בקולג' עברה אדובה לניו־יורק וגילתה את האהבה שלה למשחק דרך ברודוויי, אבל הכל התפוצץ עם קרייזי אייז ב'כתום הוא השחור החדש'. הדמות הייתה כל כך מקורית ואדובה כל כך מיוחדת, שהפכה לשחקנית הראשונה בהיסטוריה שזכתה באמי על אותו תפקיד גם בקטגוריית הדרמה וגם בקטגוריית הקומדיה. עד היום קוראים לה ברחוב קרייזי אייז, והיא תמיד מגיבה בחיוך למרות שלגמרי נמאס לה מזה.
"בעונה האחרונה של 'כתום זה השחור החדש'", סיפרה ל'הוליווד ריפורטר', "אמרתי לעצמי, 'תוודאי שאת נהנית מכל רגע, כי דבר כזה כנראה לא יקרה לך שוב. כנראה שלא תעבדי בסדרה שבה כל כך הרבה נשים מוכשרות יחד מספרות סיפור נוקב ומשנה לגמרי את הטלוויזיה'". בשנה שעברה זכתה אדובה באמי השלישי שלה על התפקיד האדיר של חברת הקונגרס והאייקון הפמיניסטי שירלי צ'יזהולם בסדרה 'גברת אמריקה'.
כשאדובה הודיעה להורים שהיא רוצה ללמוד אמנות, הם אמרו לה שאמנות זה תחביב. היא ישבה להם בתוך הווריד שלושה ימים, עד שאמא שלה נכנעה ומאותו רגע תמכה בה ללא תנאי. שנים רבות אחר כך הוזמנה אדובה לארוחת הערב של כתבי הבית הלבן בוושינגטון, אחד מאירועי החברה החשובים בלוח השנה. אדובה סיפרה על כך לאמה במהלך נסיעה באוטו. האם לא אמרה הרבה, אבל אדובה זוכרת אותה יושבת בשקט במושב האחורי, מעכלת לאט, בולעת מחנק בגרון, מנידה בראשה ואומרת, "אוזו, כל הכבוד". אדובה לא תשכח את זה לעולם, ועכשיו היא אסירת תודה לברוק טיילור הבדיונית שעזרה לה להתחיל להתגבר על האובדן של אמה. "למדתי שלא חייבים לשאת את כל המשקל הזה לבד ולתמיד", היא אומרת, "באתי לסדרה הזאת באבל עמוק ויצאתי ממנה עם כלים להתחיל להחלים. קיבלתי מתנה".
פורסם לראשונה: 07:15, 21.05.21
