הנכדים התנגדו - אבל צוואת בת 100 תקוים

המנוחה הורישה את כל רכושה לבן אחד שלה. נכדיה טענו שהוא השפיע עליה באופן בלתי הוגן ושהיא לא הייתה כשירה, אבל ביהמ"ש חשב אחרת

עו"ד גיא אבידן | פסקדיןפורסם: 20.05.21 , 11:04

בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה התנגדות לצוואה שערכה אם לארבעה בגיל 100, שלושה חודשים לפני מותה: השופט יחזקאל אליהו קבע שגילה והעובדה שנישלה חלק מילדיה ונכדיה עוררו תהיות, אבל הראיות והעדויות העלו שהמנוחה הייתה כשירה והבן הזוכה בצוואה לא היה מעורב או השפיע עליה באופן המצדיק את פסילתה.

המנוחה, ילידת 1917, מתה בדצמבר 2017. היו לה ארבעה בנים, שניים מתו לפניה. בספטמבר 2017 היא ערכה צוואה בפני נוטריון שבמסגרתה הורישה את כל רכושה לבן אחד. נכדיה משני הילדים המנוחים התנגדו לקיום הצוואה. בן נוסף לא הצטרף להליך.

הנכדים טענו כי בצוואה נפלו פגמים, בין היתר בכך שבפני הנוטריון לא עמדה תעודה רפואית המעידה על כשירות המנוחה ביום עריכת הצוואה וכי המנוחה לא שלטה בעברית. עוד נטען כי המנוחה לא הייתה כשירה להבחין בטיבה של הצוואה בשל מצבה הפיזי, הגופני והנפשי. כמו כן, לדבריהם, הבן הזוכה היה מעורב בעשיית הצוואה והפעיל על המנוחה השפעה בלתי הוגנת.

אילוס אילוסטרציה בית משפט (צילום: shutterstock)

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

לטענתם, החל מיוני 2017, בשל הצורך לעבור ניתוח השתלת קוצב לב, כולל מספר ימים לפני החתימה על הצוואה, ובהיותה חלשה ביותר, חל כרסום ניכר ביכולת הרצייה וההתנגדות שלה. במציאות זו לדבריהם העביר לה הבן הזוכה מסרים מסיתים וכוזבים עליהם.

לטענתם הדוד שלהם ניצל לרעה את העובדה ששניים מבניה חלו ולא היו כשירים והחל להשתלט על כספה של האם עוד בחייה, תהליך שסופו בהחתמתה על הצוואה. הם הדגישו כי אין כל ספק שהמנוחה לא יזמה את עריכת הצוואה שכן היא לא הייתה במצב בו יכלה להבין את פעולת עריכת הצוואה במועד הרלוונטי.

אבל השופט יחזקאל אליהו דחה את ההתנגדות. הוא קבע שאף שנפלו פגמים בצוואה בהיעדר תעודה רפואית מיום עריכתה, אי-צירוף התעודה הרפואית לא מבטל את הצוואה אלא רק מביא להיפוך הנטל באופן שמבקש הקיום צריך להוכיח את צלילות דעתה של האם.

נקבע שאמנם המנוחה סבלה ממצב פיזי ירוד ומירידה קוגניטיבית אך לא הייתה בלתי כשירה לערוך את הצוואה. בתוך כך קיבל השופט את חוות דעתו של מומחה בית המשפט שלפיה אין עדויות לכך שבמועד עריכת הצוואה המנוחה הייתה בלתי כשירה קוגניטיבית.

גם טענת המתנגדים בעניין ההשפעה הבלתי הוגנת נדחתה. בפסק הדין נכתב בהקשר זה כי הם לא הוכיחו שהמנוחה הייתה תלויה בתובע או מבודדת. עוד נקבע כי אף שהבן הזוכה יצר את הקשר עם הנוטריון, הוא לא היה נוכח בזמן עריכת הצוואה והיה קשר ישיר ובלעדי בין המנוחה לבין הנוטריון.

מבחינת הגיונה של הצוואה כתב השופט כי מערכת היחסים המשפחתית לא הוצגה במלואה על ידי הנכדים. הוא הוסיף שבניגוד לטענת הנכדים שסבתם נישלה שלושה מבניה, בזמן עריכת המסמך שניים מילדי המנוחה לא היו בחיים. כמו כן, כנגד הבן הנוסף שנושל עלו טענות קשות כי נטל כספים מחשבונה של האם ללא ידיעתה והללו לא הופרכו.