הנה לוח הזמנים. בשבוע הבא ייאלץ נפתלי בנט – באמת, בלי טריקים ושטיקים ותדרוכים של הרגע האחרון – לקבל את החלטתו. יו"ר יש עתיד ובנט לא מדברים, לכאורה. במערכת הפוליטית מחייכים: "לא מדברים, אבל אולי מסתמסים". מעטים מאמינים שקשרי האמון בין בנט ללפיד נקטעו לחלוטין.
טורים קודמים של נדב איל:
- סימנים של מדינה כושלת
במקביל, הערפל שעוטה ימינה רק מתעבה, וזה נעשה במכוון. בנט, האיש שרוצה ממשלת שינוי, מסביר שהוא הוריד אותה מהפרק. איילת שקד, שלא רוצה ממשלה כזו, מתדרכת שהאופציה על השולחן. שניהם משגרים אמירות שהן ההפך מכוונותיהם האמיתיות בגלל רצונם להעלות את המחיר בצד השני. הסקרים השבוע הראו שזו שיטה לא לגמרי אפקטיבית, לדידם של הבוחרים. בנט בדרך כלל מתחיל מערכות בחירות עם הרבה מנדטים, ומאבד את רובם. הוא "מגרש החניה הגדול ביותר בפוליטיקה הישראלית", אם לצטט אמירה מקובלת במערכת הפוליטית. את הבחירות האלה, לפי סקרי ערוצי 13 ו-12, הוא מתחיל נמוך מלכתחילה.
אם בנט יחליט שאיננו רוצה בממשלת השינוי – או מדויק יותר, יתברר שאין לו את הח"כים לכך – ישראל תתקדם לשלב הבא, ובו יאיר לפיד יחזיר את המנדט ותחל ספירת 21 הימים שבהם 61 ח"כים יכולים לחתום למועמד לראשות ממשלה. אין ליש עתיד או לגוש שלה שום דבר להרוויח משלושת השבועות הקיציים הללו, שהרי סער לא מתעתד לתמוך בשום אופן בממשלת 60 או 61 עם רע"מ והרשימה המשותפת, והוא עקבי בנושא. הוא גם עקבי בסירובו לשבת בממשלה המובלת בידי נתניהו.
מה נשאר? בעיקר, האפשרות של גוש הימין-חרדים למצוא שני עריקים שחוששים מהקלפיות, או שכנוע סער להצטרף לגוש עם הליכוד. במקרה כזה, המחיר כבר נקוב: סער יבקש רוטציה, והוא ראשון. ספק אם נתניהו יסכים לכך כאשר יש בידיו את האפשרות להישאר בתפקידו לכל הפחות לעוד מערכת בחירות. הרי אחריהן, כמו שראינו, אלוהים גדול ומשפחת נתניהו נטועה בבלפור ככוח טבע.
ככל שחולף הזמן מגל ההתפרעויות ששטף את החברה הישראלית לפני שבועיים, הולכת ומתבררת למערכת הביטחון תמונה מטרידה, עם משמעויות אסטרטגיות. כפי שכבר נכתב פה בשבוע שעבר, מספר המשתתפים באירועים האלה במדינה כולה היה נמוך יחסית; במשטרה העריכו אותם לכל היותר בכעשרת אלפים גברים, צעירים, ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. במקומות מסוימים, נניח עכו, התברר שמשפחות פשע ערביות ניצלו את האירוע כדי לממש איומים ישנים שלהם בתחום עסקי הפרוטקשן, תוך שימוש בכסות לאומנית-דתית. כמעט באף מקום לא היו הפגנות של אלפים רבים – לא בציבור הערבי או בציבור היהודי.
מה שמערכת הביטחון מבינה כעת, ולא הפנימה במהלך האירועים, הוא שלא רק שהרשתות החברתיות משחקות באירועים תפקיד משמעותי – אלא הן הכל. ישראל חוותה את גל המאורעות הראשון שהוא תולדה של עידן האפליקציות. "מה מחבר בין שני צעירים, אחד מעכו ואחד מקריית־ים נניח, שנפגשים בתחנת דלק בשרון כי הם מחפשים לתקוף ערבים?" שואל גורם משפטי, "אותו כלי שחיבר בין צעירים ערבים בצפון שעשו מחסומים וניסו לחפש במכוניות יהודים". לכלי הזה קוראים ווטטסאפ או טלגרם.
יש פה כמה רמות מובחנות. עניין אחד הוא ארגוני: הרשתות איפשרו לא רק לגייס את חבריך לפעילות שנאה עבריינית, אלא להצטרף לקבוצות ובהן אנשים שלא הכירו איש את רעהו והיו מאוחדים רק במטרה של זריעת אלימות. עניין שני קשור ליצירת אווירה כללית. בעמודים אלה נחשפים נתונים עדכניים של יחידת הסייבר במשרד המשפטים שמנוהלת בידי עו"ד חיים ויסמונסקי, אחד האנשים הכי טרוטי עיניים במדינה. המשטרה ושב"כ פונים אליו כאשר הם מזהים פרסומים של הסתה לאלימות, קידום טרור, אמירות שנאה. יחידת הסייבר פונה לחברות המסחריות ואומרות שיש בדברים האלה הפרה של החוק הישראלי ושל כללי הקהילה עצמם באפקליציות השונות. הפנייה הזו היא אמצעי אחרון: אם הרשויות יודעות לזהות את העבריין (כן, מי שקורא לאלימות הוא עבריין, כדי להסיר ספק) אז הן מעדיפות לנקוט בהליכים פליליים. לדברי משרד המשפטים, זהו ההסבר לכך שלמעלה מ־90% מהפניות לפלטפורמות נוגעות לפרסומים בערבית, שחלק הארי שלהן מחוץ לישראל הריבונית. "במקרה של דוברי עברית, אנחנו יודעים להגיע אליהם ישירות ממילא, ואם צריך – להעמיד לדין", אומרים שם. את ההסבר הזה יהיה צריך לבחון בחודשים הקרובים בצורה פשוטה למדי: כמה ישראלים, דוברי עברית או ערבית, אלה שאפשר להגיע אליהם, יועמדו לדין בשל הסתה, עידוד אלימות או ביטויי שנאה.
הרמה השלישית היא המעניינת ביותר מבחינה אסטרטגית. בשתי זוויות מובחנות התברר כי גורמים זרים ועוינים, ובראשם איראן, היו מעורבים בפעילות רשתות במהלך העימותים בישראל. ראשית, נחשפה רשת של פרופילים מזויפים שפעלה ליצירת דמורליזציה בציבור הישראלי בשל המהומות והעימות ברצועת עזה. מיזם "פייק-ריפורטר" דיווח עליה לראשונה, ואפשר להוסיף פה לראשונה כי בישראל הצטבר המודיעין שהיא הופעלה בידי איראן. משפיעני רשת ערבים הידהדו ציוצים ופוסטים של "ישראלים מיואשים" שרוצים "לברוח מכאן", ובכך עודדו את גישת המאבק המזוין שמקדמת טהרן. אך החשד המתרחב הוא שגורמים אחרים, כולל האיראנים, לא הסתפקו בכך; הם השתתפו באופן פעיל בתדלוק המהומות והמאורעות, כולל ובמיוחד בטלגרם – רשת פראית למדי. השיטה הזו, של ליבוי מחלוקות פנימיות עד כדי ארגון הפגנות במדינת האויב באמצעות רשתות חברתיות, היא חיקוי מדויק של הטקטיקות הרוסיות לפני ואחרי בחירות 2016 בארצות־הברית. המודיעין הצבאי הרוסי, באמצעות מפעל הטרולים שלו, הגיע למצב שבו הוא מפעיל עמודי פייסבוק שנראים אמריקאים וקוראים, לדוגמה, לטקסס להתפצל מארה"ב; במקרה אחר הם יצרו הפגנות, של תומכי טראמפ ושל מתנגדיו. המטרה העליונה הייתה, בפשטות, להחליש את אמריקה.
לישראל אין כלים אפקטיביים ונרחבים מספיק כדי להתמודד עם האתגרים האלה; האמת היא שמדינות דמוקרטיות המקדשות את חופש הביטוי מתקשות תמיד לנטר ולהגביל מבצעי השפעה זרה. גורמים רשמיים אומרים שהמאורעות מחייבים חשיבה מחודשת ופעולה בסוגיות האלה. מה שמתחיל בטיקטוק לא נגמר שם.
עכשיו כשטראמפ הלך, ארה"ב בוחנת ברצינות את האפשרות שנגיף הקורונה דלף. מסקנות אין, סימנים מחשידים יש
בתחילת מארס 2020 בעולם ובישראל צפו באימה בהתפשטות המהירה של מגפה חדשה ומאיימת. באחד הימים הטרופים ההם, מישהו שלח לי מאמר שפורסם בנובמבר 2015 במגזין "נייצ'ר", ללא ספק רף עליון של פרסום מדעי. הכותרת הייתה נבואית, אולי נבואית מדי: "צבר של וירוסי קורונה דמויי סארס מעטלפים מראים פוטנציאל להידבקות בני אנוש". החוקרים תיארו כיצד הם יצרו וירוס כימרי – וירוס שחלקי ה־RNA או ה־DNA שלו נערכו במעבדה – שיש לו את היכולת להיקשר לרצפטור חשוב בתאים אנושיים, ACE2, המשמעותי במיוחד בדרכי הנשימה שלנו. הם הראו כיצד עכברים נגועים בווירוס המלאכותי שלהם פיתחו דלקת ריאות חריפה, ואיך זו הייתה עמידה לתרופות. כמעט כל הווירוסים ממשפחת הקורונה שזוהו בעטלפים עד אז לא הכילו את האפשרות להיקשר לרצפטורים בתאים אנושיים, ולכן מדובר היה בפרסום מטריד למדי. ועוד משהו: הניסויים שביצעו נערכו בווהאן, במכון הווירולוגי. אותה עיר שבה פרצה המגפה כמה שנים מאוחר יותר.
בדיעבד, המאמר ההוא עורר תהיות רבות. השבוע הן הגיעו לשיא: התברר כי הנשיא ביידן ביקש וקיבל בחינה מחודשת של גופי המודיעין האמריקאיים באשר למקור המגפה. לפחות זרוע מודיעינית אחת העריכה שהוא תולדה של תאונה במעבדה, בעוד זרוע אחרת גרסה כי מדובר בהדבקה טבעית מחיות נגועות. קהילת המודיעין אמרה לבית הלבן בסוף כי אינה יכולה להכריע בשלב זה. מה שכן, היא סיפקה פרט יוצא דופן: לפחות שלושה חוקרים של המכון בווהאן אושפזו בבית חולים בעיר עם סימפטומים שתואמים את המחלה. זה היה בנובמבר 2019; חודש לפחות לפני שהסינים דיווחו על מקרים ראשונים בעיר.
זה אולי נשמע מרשיע, אך לא בהכרח. המכון בווהאן עסק במשך שנים בחקר משפחת וירוסי הקורונה, תוך קבלת מענקים בינלאומיים – גם מממשלת ארה"ב. הגישה שלו הייתה פרואקטיבית, לצאת אל הטבע ולאסוף וירוסים מאוכלוסיות עטלפים לתועלת מחקר. היו לו לפחות שתי סיבות טובות: התפרצויות הסארס ולאחר מכן ה-MERS (וירוסים קטלניים בהרבה מקוביד־19).
מה שעורר את תשומת הלב המחודשת למאמר מ-2015 הוא הניסוי שבוצע, שמכונה Gain of Function. ובמילים פשוטות: מניפולציה של וירוסים או חיידקים במעבדה, מתוך מגמה להמחיש פוטנציאל ביולוגי, לעיתים של הדבקה ונזק. אלה ניסויים שנויים במחלוקת, והטענה המרכזית היא שהם מסוכנים, סנסציוניים אך לא מספקים שום תועלת פרקטית. המחקר מ-2015 עורר תגובה חריפה מיידית, והדובר הבולט ביותר היה חוקר מוכר, פרופ' סימון וויין־הובסון, ממכון פסטר בפריז. "הווירוס החדש הזה גדל באורח יוצא מהכלל בתרביות תא אנושי", העיר בחריפות על מה שייצרו החוקרים, "ואם הוא ידלוף מהמעבדה איש לא יידע מה תהיה התוצאה".
את הדברים האלה אמר בנובמבר 2015. במארס 2020 פניתי אליו עם שאלה פשוטה: האם הוא חושב שהווירוס שאנו רואים הוא התגשמות אזהרתו, גם אם גנטית איננו זהה לחלוטין לווירוס שעבדו עליו ב-2015. וויין־הובסון התברר כאיש נעים וישיר, שעשה פוסט־דוקטורט במכון ויצמן ואף פגש שם את האישה שתהיה לרעייתו. התשובה שלו הייתה תשובה של איש מדע: אין לנו כל אינדיקציה שהנגיף קוביד-19 הוא תוצר של מניפולציה אנושית. בהמשך שיחותינו הוא ניבא די במדויק – כולל התייחסות לטראמפ, בולסונארו ואחרים – את הדרך שבה ייתקלו ההצהרות הפופוליסטיות ששמענו בתחילת המגפה בקרקע המציאות: "למיקרובים יש תוכנית פשוטה, להתרבות, וזאת הם יעשו".
אחרי שהתכתבנו, יותר ויותר קולות בעולם המדעי התגייסו להסביר שאין הוכחה שהווירוס יוצר במעבדה, או שדלף ממנה. ממשל טראמפ תרם לכך תרומה ניכרת; ניסיונו להאשים את הסינים ("קונג פלו", כלשונו) ללא הוכחות גייס נגדו את העולם המדעי ואת התקשורת. מי שניסה להעלות סברה שייתכן שתאונת מעבדה כלשהי גרמה לפרוץ המגפה, קוטלג מיד כטראמפיסט מחרחר ריב.
בימים אלה טראמפ מבלה במסלולי גולף בפלורידה, וההטיות הפוליטיות פינו את עצמן מהשיחה מעט. בחודשים האחרונים מתגלים פרטים נוספים, והם מציירים תמונה חשודה. לא רק בגלל מה שמוצאים, אלא בעיקר בגלל מה שלא. משלחת מטעם ארגון הבריאות העולמי לסין חזרה בפברואר השנה ללא גילויים. על אף שארבעה חודשים חלפו בין פרוץ הסארס ואיתור הנשא הטבעי שלו בטבע, וכתשעה חודשים למצוא את הנשא של MERS, גם כיום, 15 חודשים מאוחר יותר, ועם מגפה הרת גורל יותר, אין כל סימנים שהותיר הנגיף החדש בסביבה הטבעית. לא נמצא הנגיף בצורתו הפראית אצל עטלפים, ולא אצל היונק (פנגולין, חזיר וכו') שאליו קפץ וממנו המשיך, לכאורה, אל בני אדם. האפשרות של דליפה ממעבדה איננה מכוונת בהכרח לכך שהנגיף יוצר שם; אפשרות נוספת היא, לדוגמה, שעטלפים הדביקו חזירים במכלאת החיות של המעבדה, ואלה הדביקו את העובדים.
וירולוגים רבים מפקפקים בכל התיאוריות הללו. אחרים אומרים שמניע גזעני אנטי-אסיאתי דוחף אותן. הטיעון החזק ביותר של תומכי "המגפה הטבעית" פשוט למדי: בטווחי זמן קצרים ראינו את גילוי משפחת וירוסי הקורונה, התפרצות סארס, מרס, ועכשיו קוביד-19. ניכרת כאן מגמה של התפרצויות טבעיות, וזה סיפור הרבה יותר מתקבל על הדעת. ממילא במבט אל הווירוס עצמו, חוקרי הווירוסים הרלוונטיים לא מזהים סימנים לביצוע מניפולציה מעבדתית.
יש שישאלו למה כל זה חשוב. התשובה היא שלא מדובר כאן בתעלומה מדעית בלבד. ממשל ביידן העלה מחדש את סוגיית מקור הווירוס בעידן של מתיחות שיא בין ארה"ב למעצמת-העל הטרייה סין, שמקדמת התפשטות אזורית ומדיניות פנים־לאומנית. עבורנו נדמה שירושלים והמזרח התיכון הם מוקד הבעיה של ממשל ביידן; כפי שציין השבוע היזם יהונתן אדירי, זו לא טהרן אלא טייוואן. בפרט, הדאגה מהסיכוי שהסינים ינסו לעשות לטייפה ולשאר בנות הברית האמריקאיות במרחב הפסיפי את מה שעשו להונג־קונג: בלעו ואִכּלו אותה. קרב ההאשמות סביב הקורונה הוא גם כלי פוליטי, עז של מו"מ, שבו יכול להשתמש הבית הלבן כחרב מול בייג'ינג בקרב אימפריאלי.
