הגרוש יקבל חצי מהדירה שקנו הורי אשתו

בני זוג התגרשו אחרי 35 שנה, שבמהלכן גרו בנכס ומימנו שיפוצים שלו. חרף התנגדות האישה, ביהמ"ש קבע כי הבעל הוא שותף בבעלות על הדירה

עו"ד אלי זילכה | פסקדיןפורסם: 16.06.21 , 08:40

בית המשפט למשפחה בתל אביב קבע לאחרונה כי גבר גרוש יקבל חצי מהדירה המשותפת שבה חי עם אשתו לשעבר במשך כ-35 שנה, אף שהיא נרכשה על ידי הוריה לפני הנישואים ונרשמה על שמה בלבד. השופט ארז שני קיבל את טענת הבעל שלפיה החיים המשותפים ושיפוצים נרחבים שבוצעו בה לימדו על כוונת שיתוף.

בני הזוג לא ערכו לפני הנישואים הסכם בכתב ביחס לנכס, והבעל טען שיש להכיר בכוונת שיתוף ספציפית ולקבוע כי הוא זכאי לחצי מהזכויות. הוא הדגיש כי הדירה שימשה למגוריהם ברציפות למעט שלוש שנים. לטענתו, הזוגיות ביניהם הייתה טובה והם חיו בדירה תוך חברות וניהול משק בית משותף. לדבריו הם השקיעו כספים משותפים רבים בשלושה שיפוצים בדירה והאישה מעולם לא אמרה לו כי אין בכוונתה לשתפו בנכס.

האישה טענה מנגד כי הבעל לא תרם דבר להשבחת הדירה ובוצעו רק שיפוצים רגילים. לדבריה, אורך חיי הנישואין אינו קשור לזכויות קניין והנתבע לא הוכיח כוונת שיתוף ספציפי.

אילוסטרציה(צילום: Shutterstock)

השופט ארז שני הבהיר כי לפי הפסיקה - דירת מגורים, גם כזו שבאה לידי בן זוג טרם הנישואין, היא גולת הכותרת של השיתוף. הוא ציין כי באפריל השנה התקבל בבית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין מנחה בנושא ולפי העקרונות שנקבעו בו, הבעל זכאי לחצי מהנכס.

פסק הדין הטיל במפורש נטל הוכחה או נטל הודעה מראש ביחס לנכס חיצוני אם אין כוונה לשתף בו את בן או בת הזוג, "בבחינת כמעט ראיית השיתוף בנכסים חיצוניים כמעין ברירת המחדל, ואין די למחזיק בנכס חיצוני בנפרד כדי להימנע מן השיתוף".

על פי הלכה זו, במקרים שבהם משתכנע בית המשפט שחלה על בני הזוג חזקת השיתוף לגבי הנכסים שנרכשו במהלך נישואיהם, ומסתבר כי השניים התכוונו ליצור שיתוף מלא ברכושם, יש להניח כי כוונה זו אינה מוגבלת לרכוש שנצבר לאחר עריכת הנישואין.

כאשר תא משפחתי מתפרק לאחר קיום חיי נישואין הרמוניים, קיימת הנחה שהרכוש המצוי בידי שני בני הזוג הוא בבעלות המשותפת ונטל הראייה חייב לרבוץ על הצד המנסה להכחיש זאת. במקרה זה אין מחלוקת שהאישה לא הודיעה כי אינה מעוניינת בשיתוף הדירה והסוגייה כלל לא עלתה בין הצדדים.

השופט סיכם כי השיפוצים, המגורים הארוכים, השיתוף הכולל ובעיקר אי האמירה המפורשת של האישה לבעלה כי אינו שותף - די בהם כדי לקבוע שמדובר בדירה משותפת.