בבית קרקע שנמצא ברמת־השרון שוכנת פיסת היסטוריה מרגשת ועצומה בחשיבותה. "חדר מלחמה" ששייך לישעיהו (שייקה) גביש, בן 95, אלוף פיקוד הדרום במלחמת ששת הימים ואחד מגיבורי הפלמ"ח. בחדר שוכנים אין־ספור תמונות ממלחמות ואירועי עבר, עשרות ספרים שכתבו חבריו לקרב שהפכו ברבות השנים למנהיגי המדינה, מדים מיחידות שונות ואפילו מספר טילים שהוברחו ממבצעים היסטוריים עומדים בגאון מעבר לדלת.
כתבות נוספות למנויים:
75 שנה עברו מאז השתתף גביש באחד המבצעים המפורסמים ביותר של הפלמ"ח, ליל הגשרים (מבצע "מרכולת"), שהתרחש בלילה שבין 16 ל־17 ביוני 1946. גביש הוא בין הלוחמים האחרונים שהשתתפו במבצע ונשארו לספר מה שהיה שם באותו הלילה. "אחת המטרות הראשונות להקמת הפלמ"ח הייתה ההתנגדות והמאבק נגד השלטון הבריטי", פותח שייקה. "הבריטים הטילו את הספר הלבן (מסמך מדיניות שהוצג לפרלמנט הבריטי במאי 1939 ועל פיו בכוונת הבריטים להקים בארץ ישראל מדינה אחת עבור תושביה היהודים והערבים, ל.א) שמנע עלייה של יהודים ארצה, התיישבותם וקניית קרקעות. הפלמ"ח השתתף במאבק נגד הבריטים בחלקים שונים של הארץ, הפגין עוצמה צבאית מדויקת כדי לומר לבריטים שיש פה יישוב שיש לו כוח מאורגן ומוכן".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
מתי אתה התגייסת?
"בגיל 18. דור הצעירים הישראלי באותה תקופה עמד בפני קריאה של המוסדות היהודיים שאמרו 'תתגייסו לצבא הבריטי כי זו מלחמה נגד הנאצים'. יצחק שדה אמר 'מה פתאום, צריך להתגייס לפלמ"ח. מי יהיה הצבא של המדינה? צריך אותנו פה'. אז הנוער התחלק. הרוב הגדול התגייס לצבא הבריטי. אנחנו התגייסנו לפלמ"ח, אחוז קטן, אולי 5,000 איש כשבצבא הבריטי 30 אלף. ההתגייסות לפלמ"ח הייתה בגיל צעיר ישר אחרי הלימודים. התגייסתי לשנתיים חובה ואחרי זה יצאתי לרזרבה שהיום קוראים לזה מילואים. נרשמתי ללימודים אחרי זה בטכניון, אבל אז מי קורא לי? יצחק שדה. מפקד הפלמ"ח קורא למ"כ צעיר ואומר לו 'מה אתה הולך ללמוד? מה אתה מבלבל את הראש? אתה נשאר להיות קצין, נקודה'. אז נשארתי, עד לדרגת אלוף".
איך ההורים הגיבו לזה?
"הם הבינו שזו מלחמה והילדים שלהם צריכים להילחם. אני לחמתי בדרום ואחי לחם בגזרה המרכזית. בסך הכל שני ילדים היו להם, אבל ההורים הבינו שזו מלחמה. כשאני נפצעתי במלחמת העצמאות הם התחילו לפחד ורעייתי לעתיד, גיטה, שאלה באיזה בית חולים אני נמצא והם אפילו לא ידעו לענות לה".
אחת הפעולות הבולטות ביותר של הפלמ"ח באותם ימים היה ליל הגשרים, שאותו הוביל גביש כמפקד מחלקה. ילד בן 20 שסוחב על גבו משקל רב של חומרי נפץ כשמאחוריו רצה מחלקה של עשרות חיילים שהתכוננו לפעולה המורכבת הזו רק יומיים לפני כן. "פיצוץ הגשרים נועד כדי לומר לבריטים 'אתם מונעים מאיתנו עלייה? אנחנו נמנע מכם קשר עם הארצות השכנות לארץ ישראל", נזכר שייקה ובעיניו משתקפות המראות של אותו לילה אגדי. "התוכנית הייתה לפוצץ את כל הגשרים שמובילים לירדן, לסוריה וללבנון, 11 גשרים בסך הכול, והמשימה הוטלה על הפלמ"ח. הכול קרה בלילה אחד בשעה מדויקת, 23:00. זו הייתה משימה גדולה מאוד, כל גדודי הפלמ"ח השתתפו בפעולה, לא כולם כלוחמים".
כמה זמן נערכתם למבצע הזה?
"לימוד המפות במחנה ותרגולי המודל לקחו יומיים".
מה היה הגשר שלך?
"אני באופן אישי פוצצתי את גשרי עזה, גשרים שנמצאים עשרה ק"מ דרומה לתוך הרצועה, יושבים על נחל עוז שקראנו לו אז ואדי שללה, ואדי יבש לחלוטין. על הוואדי היה את 'גשר הרכבת' שאיפשר תנועת רכבת ממצרים ועד הצפון. הייתי אז מפקד מחלקה של שתי פלוגות שישבו אחת בנען ואחת בגבעת ברנר. לא חלף זמן רב מהרגע שמוניתי לקצין עד שהטילו עליי את הפעולה הזו, ועל כל הכוח פיקד אתיאל עמיחי. יומיים לפני הפעולה הורידו אותי לדרגת מפקד כיתה כדי לתת לי הזדמנות להתנסות בקרב הראשון לא כקצין. זו דוגמה לאיך הפלמ"ח חינך מפקדים, נתן להם הזדמנות להתנסות ולא העמיד אותם ישר במבחנים".
הכוח של שייקה יצא לפנות ערב דרך בארות יצחק שבדרום כשעל גביהם תיקים עם חומרי נפץ. שייקה כמפקד כיתה היה אחראי על הרת"ק (ריכוז תחזוקה קדמי, ל.א), שהייתה צריכה לרתק את עמדות האויב. "בדרכנו אל היעד זיהינו שהגשרים שבכוונתנו לפוצץ נמצאו תפוסים על ידי משמרות של ערבים", מספר גביש, "ידענו שהם נשמרים לקראתנו, אבל המזל שהגישה לגשרים הייתה די גלויה כי הוואדי הוא רחב והיה ליל ירח מאיר. ההתקרבות אל הגשרים הייתה אחרי שירדנו ממשואות יצחק במשאיות, ירדנו ברגל כעשרה ק"מ על תל גמה ומשם ברגל אל הגשרים כעשרה ק"מ הליכה בוואדי. כשהגענו מספיק קרוב נפתחה אלינו אש מהעמדות. גשר הרכבת הגדול הורכב מעמודי בטון ופלדה בגובה של שתי קומות. מסביב לעמודים מצאנו קונצרטינות, הם התכוננו להגנה רצינית של הגשר.
"כיתת הרת"ק שלי פתחה חזרה באש על עמדות השמירה והחבלנים עם חומר הנפץ המשיכו להתקדם לעבר הגשרים. חוליה קטנה נשארה ליד הכביש כדי לחפות על כולם. כשהכוחות הגיעו לגשר הרכבת הגדול, שרוחבו כ־80 מטר, הם הצמידו את חומר הנפץ וחיברו את הפתילים למיניהם, עבודה חשובה ומאוד מסובכת".
למה מסובכת?
"כי היינו צריכים להבטיח שהפיצוץ שיתרחש יקרה זמן מה אחרי שנספיק להסתלק מהמקום, אחרת מיד נותקף על ידי הבריטים".
וזה עבד?
"בפעם הראשונה לא. לצערי אחרי שבדקתי את החיבור הבנתי שהוא לא מספיק טוב אז החזרנו את החבלנים שחיברו את הפתילים מחדש. החיבור השני היה טוב ואיפשר לנו נסיגה תחת חיפוי".
כוח שייקה התחיל בנסיגה מהיעד אל מחנה מבטחים. "הגענו למרחק של חצי ק"מ מהגשר ורק אז הפעלנו את הפתיל ושמענו את הפיצוץ. למרות כל ההפתעות שהיו בדרך, הפיצוץ התרחש בדיוק בשעה שנקבעה מבעוד מועד, 23:00. זו הייתה הצלחה גדולה בכל המקומות כי גם גשר הירדן, גשר סוריה ולבנון פוצצו כפי שצריך ובזמן".
"בגשר אכזיב קרתה לנו תקלה קשה. המשמר גילה את הכוח המתקדם, פתח באש ופגע באחד מנושאי חומרי הנפץ בגב. החומר התפוצץ ו־11 אנשי פלמ"ח, חבריי, נהרגו במקום. הגשר לא פוצץ, המשימה הזו לא התבצעה בגלל תגובת אויב ופגיעה בחיילים. פרט לגשר הזה כל הגשרים בכל הארץ לכל האורך פוצצו כמתוכנן, איש לא נתפס והשלטון הבריטי נוכח לדעת שיש כוח שמסוגל בשעה מסוימת בכל הארץ למנוע את המעברים לארצות השכנות ולהיעלם מהשטח כאילו לא היה".
ועכשיו בחזרה לנסיגה שלכם אחרי הפיצוץ.
"אחרי הפיצוץ נסוגונו כ־20 קילומטר חזור, רובם בריצה, עד לא רחוק מרוחמה ששם חיכו לנו משאיות ולקחו אותנו לבסיס שלנו בנען. הגענו לשם עם עלות השחר בחמש בבוקר", מחייך שייקה בגאווה.
פעולת התגמול של הבריטים לליל הגשרים ידועה בתור "השבת השחורה". בתאריך 29 ביוני 1946 הקיפו הבריטים את מחנות הפלמ"ח וההגנה, עשו חיפושים בערים, במושבים ובקיבוצים ועצרו רבים ממנהיגי היישוב.
"כמה ימים אחרי המבצע, הדיביזיות הבריטיות עשו חיפושים ביגור ואני הייתי שם באימונים כמפקד מחלקה ונתפסתי. הבריטים הכניסו אותנו לתוך מכלאה והתחילו לחקור מי אנחנו. פה היה סיפור מפתיע. בנען היו שתי מחלקות שלי ועוד אחת של מחלקת הטיס. שתי המחלקות נתפסו, נכנסו למכלאה. כל שאלה שהיו שואלים אותנו היינו עונים את אותה תשובה – 'אנחנו יהודים מארץ ישראל'. זהו. עם הזמן התברר לנו שנתפסו בתוך המכלאה לצידנו יצחק שדה וישראל גלילי שהיו מפקדי יישוב בכירים מאוד. אז הייתה יוזמה של כמה קיבוצניקים לשחרר אותם, הם באו לגדר עם סינרים לבנים ואמרו שיש המלטות קשות ברפת וחייבים להוציא שני וטרינרים מהמעצר כי אחרת תהיה קטסטרופה. הבריטים לא ידעו עד כמה גלילי ושדה חשובים ושיחררו את שניהם.
"משם הובילו אותנו למחנות מעצר, חלק הובלו למחנה המעצר ברפיח ואני הובלתי למחנה המעצר בלטרון. ישבנו שם במעצר חודשיים ושוחררנו, לא היה להם מה לעשות איתנו. זו הייתה התגובה הצבאית של המנדט הבריטי על אותו ליל גשרים מפורסם שהבליט את עוצמת הפלמ"ח ואת הכוח שעומד לרשות היישוב".
מבצע ליל הגשרים היה רק הפתיח לשרשרת פעולות צבאיות מתוחכמות שרקחו לוחמי הפלמ"ח. "אי־אפשר להתעלם מעוד כמה פעולות צבאיות רציניות שהיו באותה התקופה", מכריז שייקה. "אחת מהן זה פיצוץ הרכבות – עסקנו בפיצוצים של מאות מקומות במסילות הברזל של הבריטים, כך שהרכבת לא תוכל לנוע בכל הארץ ולהעביר סחורות ונשקים. הייתה פעולה נוספת רצינית נגד תחנות הרדאר בחיפה ובגבעת אולגה, רדאר שהיה צריך לקלוט את תנועת המעפילים ארצה ואז להפנות את הצי הבריטי לעצור אותם. זה היה מבצע מתוחכם מאין כמוהו".
אהבתם אז לפוצץ.
"אהבנו מאוד", הוא מתפקע מצחוק. "וכמובן הייתה פעולה קשה מצידנו כנגד אוניות הגירוש שגם שם היו לא מעט פיצוצים".
מה הפעולה שהכי זכורה לך?
"הפעולה הכי מרשימה שהייתה היא שחרור מעפילי עתלית שישבו הרבה זמן במחנות מעצר. הפלמ"ח קיבל על עצמו לשחרר אותם וזו הייתה פעולת שחרור מדהימה. הפטנט היה החדרת לוחמים לתוך המחנה, אנשים ששיחקו אותה כאילו הם מעפילים, הגיעו למחסן הנשק של שומרי המחנה והוציאו מהרובים את הנוקרים שלהם, ככה שהשומרים נשארו עם נשק שלא יורה. אחרי שהוצאו הנוקרים נכנסנו בלחימה והובלנו את המעפילים ברגל עד הר הכרמל למעלה. משם הורידו אותם במשאיות לכיוון יגור וקראו לתושבי חיפה לצאת לרחובות ולהיות מעורבים בהורדה שלהם מהמשאיות כדי שלא יוכלו לזהות מי הם מעפילים ומי החיפאים".
גביש הוא היום יושב ראש עמותת דור הפלמ"ח, אבא לשניים, סבא לחמישה נכדים וסבא־רבא לשישה נינים. כל בוקר הוא מתחיל בשחייה, קורא המון, ועוסק בעיקר בהנחלת ההיסטוריה לדורות הבאים. גביש מסביר: "יש לנו במוזיאון 130 אלף תמונות מתקופת המלחמה, חדר הנצחה מפואר וגם ארכיון גדול. את ידעת שמבקרים בבית הפלמ"ח מאה אלף איש בשנה. אני רואה בזה אקט חינוכי חשוב ואני נפגש עם המון מהם באופן אישי. נכון, לומדים מעט מאוד בבתי הספר על התקופה הזו ואני בטוח שצריך להכפיל את שימור ההיסטוריה. אנחנו משתדלים לתרום ועושים מה שאפשר להנחיל את המורשת".
השנה חוגג הפלמ"ח 80 שנה ושייקה וחבריו עוברים ממקום למקום בארץ, תולים שלטים ומספרים איפה הם לחמו ומה עשו כדי שמדינת ישראל תקום. "בכל מקום באים עשרות אנשים, ביניהם פלמ"חניקים, קיבוצניקים ותושבי הסביבה שרוצים לספר ולשמוע מה היה ולהביע את הערכתם. ואין חשוב מזה, לזכור את העבר של המדינה כדי שיהיה עתיד טוב יותר לכולנו".
פורסם לראשונה: 10:41, 16.06.21
