המכשול בגבול עזה, מה שמכונה "זוהר דרומי", הוקם כדי למנוע חדירות לשטח ישראל מעל ומתחת לפני הקרקע, ולספק התרעה על כוונה או הכנות לבצע חדירה כזו - בעיקר באמצעות מנהרות תקיפה. סיבה עיקרית להקמת המכשול הייתה שב-2014, במהלך מבצע "צוק איתן", יצאו מחבלים ממנהרות שחדרו לשטח ישראל והופיעו בעורף כוחות צה"ל שפעלו אותה שעה בתוך שטח הרצועה.
היו כ-30 מנהרות כאלה, וצה"ל לא בדיוק ידע איך לטפל בהן למרות שידע על קיומן. חלק מהחדירות באמצעות המנהרות הללו סוכלו, אבל היו שני מקרים שמחבלים עזתים הצליחו להרוג לוחמי צה"ל על הגבול, אחרי שיצאו ממנהרות תקיפה. הטראומה ההיא הייתה בעצם הגורם העיקרי שהביא את ממשלת ישראל שנתיים לאחר מכן להחליט על פרויקט שאפתני שעלותו יותר מ-3 מיליארד שקלים.
חשוב להדגיש, מכשול "זוהר דרומי" אינו רק אמצעי צבאי-טקטי לבלום חדירות ולהתריע עליהן, אלא הוא משקף גם אסטרטגיה או תפיסת ביטחון לאומי שאומרת ביחס לעזה: מה שהיה, הוא שיהיה, ורק צריך ללמוד לחיות עם זה במינימום נזקים.
האסטרטגיה הזאת אומנם מקורה בתקופת בנימין נתניהו כראש ממשלה שרצה לשמור על הפיצול במחנה הפלסטיני כדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית. לכן, תמכו ממשלות נתניהו בהמשך שלטון חמאס ברצועה, למרות שחמאס הוא ארגון שהאידאולוגיה שלו רואה בחיסול מדינת ישראל כיישות ריבונית יעד דתי ולאומי עליון.
נתניהו חשב, וכנראה עודנו חושב, שעם חמאס נוכל להתמודד בלי בעיות - וכי המטרה העליונה היא מניעת חיבור בין חמאס בעזה לבין הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון.
"זוהר דרומי" נועד למעשה להנציח את המציאות הזאת ולענות על חלק מהסיכונים שהיא מייצרת, במיוחד ליישובים צמודי הגדר בעוטף עזה. האסטרטגיה הזאת נוצרה והייתה מקובלת בימיו של נתניהו כראש ממשלה, אבל חשוב לציין שמערכת הביטחון כולה, כולל צה"ל ושב"כ, נרתמו בהתלהבות לביצועה - בעיקר בגלל תחושת חוסר הביטחון שהמנהרות החודרות שחפרו חמאס והג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני זרעו בקרב היהודים תושבי עוטף עזה.
תיעוד: חדרי הפיקוד והשליטה במנהרות חמאס
(צילום: Aljazeera)
תחושת חוסר הביטחון הזו, החשש מפני פשיטות של עשרות מחבלים עזתים לנחל עוז, לכיסופים ואפילו לשדרות, היו מוצדקים לחלוטין. המבנה וההרכב הגיאולוגי של אדמת רצועת עזה כאילו נוצרו לחפירה מהירה של מנהרות בידי אדם בכלים פשוטים ואפילו פרימיטיביים, ללא צורך בפיצוצים ואמצעי ביטחון רבים.
עובדה זו נוצלה בתחילה על ידי סוחרים עזתים ממולחים שחפרו מנהרות באורך של מאות מטרים מתחת לציר פילדלפי, בין רפיח המצרית לרפיח העזתית, כדי להבריח סחורות וטילים מסיני לרצועה. חפירת המנהרות החודרות לשטח ישראל הייתה רק המשך טבעי.
צה"ל ידע על המנהרות, אך התייחס אליהן במידה רבה כאל קוריוז ולא כאל סכנה ממשית. לכן, גם לא פיתח אמצעים לגילויין ולחסימתן עד שנת 2014. מבצע "צוק איתן", כאמור, היה נקודת המפנה.
ההשראה - המכשול שעצר את המסתננים בגבול סיני
כשהקבינט החליט על פרויקט "זוהר דרומי" הייתה לו כבר דוגמה מתפקדת לא רעה: מכשול "שעון חול" בגבול עם מצרים בסיני, שעצר כליל את שטף עשרות אלפי המסתננים מהגרי העבודה שנכנסו לישראל בלי שצה"ל והמשטרה יכלו לעצור את זה.
גדר "שעון חול", אין לה מרכיב תת-קרקעי כמו ל"זוהר דרומי", אבל היא סיפקה הוכחה ברורה שגדר גבוהה ועשויה כהלכה, אשר מוצבים עליה תצפיות ואמצעי ניטור שונים אחרים, אכן מצליחה לעצור לפחות 90 אחוזים מהחדירות.
צריך היה רק להתאים את הניסיון שנצבר ב"שעון חול" ל"זוהר דרומי".
המכשול על גבול רצועת עזה אמור להעניק לתושבי מדינת ישראל ולצה"ל כמה יתרונות:
ראשית, לתת ביטחון – ותחושת ביטחון – לתושבי הישובים צמודי הגדר בעוטף עזה, בשגרה וגם בעת סבבי הלחימה בתוך רצועת עזה.
שנית, לתת הגנה טובה לכוחות צה"ל הפועלים בשגרה ובחירום לאורך הגדר ולאפשר להם לקבל התראה על מטענים, ירי טילי נ"ט וצליפות - ולסכל אותם.
המטרה השלישית היא למנוע מחמאס הישגים תודעתיים וצבאיים באמצעות חדירות לשטח ישראל, מתחת ומעל לפני הקרקע.
ולבסוף, להגן על גבול רצועת עזה תוך מזעור אבדות לאזרחים ולכוחות צה"ל, מתוך חיסכון מקסימלי במשאבים על ידי שימוש בטכנולוגיות מתקדמות. מדובר לא רק בחיישנים המתוחכמים שנמצאים בחומה התת-קרקעית ומתריעים על חפירת מנהרות לשטח ישראל, אלא בעיקר באמצעות מה שנקרא מערכת "גבול חכם", שהוקמה על בסיס המכשול.
המערכת הזאת, שכבר נמצאת בשלבי יישום בשטח, בנויה מגדר מעכבת קדמית, מה שנקרא "ציר הוברס". יש לציין כי הגדר הזאת איננה אינדיקטיבית, והיא רק נועדה להאט את תנועת מי שינסו לעבור אותה לעבר שטח ישראל.
9 צפייה בגלריה
גדר מעכבת, שטח מגננה ומכשול עם חיישנים. מערכת "גבול חכם" סביב הרצועה
(צילום: דובר צה"ל)
ממזרח ומצפון לגדר המעכבת "ציר הוברס" שנמתחת ממש על גבול הרצועה, נמצא שטח מגננה המאפשר לכוחות צה"ל להיערך במקרה חירום או כשמתגלית תנועה לעבר שטח ישראל - ולסכל ולמנוע אותה, עוד לפני שמחבלים יצליחו להגיע אל המכשול עצמו.
ואז, מתרומם המכשול שמורכב מחומה של בטון מיוחד, שבו משובצים חיישנים לעומק של עשרות מטרים מתחת לקרקע, ומעליה גדר פלדה או חומת בטון המתנשאים לגובה של תשעה מטרים ויותר.
האמנם "קו הגנה לעולם ייפרץ"?
המכשול אמור להיות מה שמכונה בשפה הצבאית "קו עצירה" שאותו לא יוכלו המחבלים לעבור בכל מקרה. בעוד שאת הגדר המעכבת ("ציר הוברס") ואת מרחב ההגנה שממזרח ומצפון לה, סביר שהם יצליחו לפרוץ לפי העיקרון המפורסם הידוע לכל איש צבא ש"קו הגנה לעולם ייפרץ", מפני שהאויב יצליח בסופו של דבר למצוא תחבולה לפרוץ את קו ההגנה שאינו קשיח או לעקוף אותו, כפי שקרה במלחמת העולם השנייה לקו מז'ינו, שנחשב בלתי חדיר.
אבל בתכנון הישראלי, המערכת כולה אמורה למנוע למעשה את פריצת המכשול. ואכן, הניסיון שנצבר עד כה הוכיח שהמערכת והמכשול פעלו עד עכשיו בדיוק כמצופה מהם. הן לפני מבצע "שומר החומות" וגם בעת שהתנהל. המכשול הצליח לחשוף שתי מנהרות שעמדו לחדור לשטח ישראל, ובעת מבצע "שומר החומות" הוא מנע פריצה מהירה לשטחה והפתעה שהכין חמאס - שניסה להתקרב באמצעות המנהרות אל המכשול עצמו ולעבור אותו.
כבר במהלומת הפתיחה של "שומר החומות" נהרגו אנשי חמאס שהיו במנהרות ההתקרבות אל המכשול, באזור שמול היישוב נתיב העשרה. כמעט כל המחבלים שהיו בהן, אנשי הכוח המיוחד של חמאס, נהרגו.
יעילותה של הגדר תגדל אף יותר כאשר יופעלו כלי הרכב הרובוטיים ומערך הניטור הטכנולוגי באמצעות מצלמות וחיישנים אחרים - שמופעל לא רק בגבול היבשתי עם הרצועה, אלא גם בגבול הימי. היכולות המודיעיניות של צה"ל להבחין במה שקורה בתוך הרצועה, בעומק השטח, למעשה משלימות את המכשול.
אבל גם בעניין זה צריך להיות צנועים.
עם כל תחכומה של מערכת הגנת הגבול עם רצועת עזה, שמכשול "זוהר דרומי" הוא הבסיס שלה, היא אינה הרמטית. הוכחה מכאיבה לכך קיבלנו כמה ימים אחרי מבצע "שומר החומות", כאשר רכזי הביטחון של יישובי עוטף עזה נתקלו בפלסטיני שעבר את הגבול ואת מכשול "זוהר דרומי" והסתובב בשטח ישראל חמוש בסכין, כנראה בכוונה תחילה כדי להיעצר.
בחקירתו התברר שהוא הצליח לעבור את הגדר המעכבת על "ציר הוברס" ואת מרחב המגננה בין הגדר המעכבת למכשול, ועשה את דרכו מעל פני הקרקע אל פרצה בגדר המתכת של המכשול שנפערה בעקבות ירי מרגמות של חמאס על אזור הגדר במהלך המבצע.
התצפיות אומנם הבחינו בו, אבל עקב תקלת אנוש הוא חמק ונכנס לשטח ישראל והסתובב בו חופשי. המקרה הזה הוא כרטיס אדום בוהק לכל מי שראה ב"זוהר דרומי" אמצעי אולטימטיבי שימנע חדירות לשטח ישראל - והוכחה לכך שאין דבר הרמטי, וכי היכן שחדר פלסטיני אחד, יכולים לחדור גם 10 ו-20.
למרות האמור לעיל, צריך לשמור על פרופורציות. המכשול העזתי ממלא בינתיים את תפקידו היטב, כוחות צה"ל שהתבססו עליו הצליחו בזמן מבצע "שומר החומות" לסכל ירי טילי נ"ט ומרגמות משטח הרצועה לשטח ישראל, והוא בהחלט נותן תחושת ביטחון ליישובים צמודי הגדר.
תיעוד: ירי טיל נ"ט מעזה במהלך "שומר החומות"
אולם המכשול לא הצליח למנוע ירי טילי נ"ט לשטח ישראל, שבמקרה אחד הביא למותו של לוחם צה"ל, סמ"ר עומר טביב (21), בתוך היישוב נתיב העשרה. והמכשול גם גורם לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי למקד מאמץ בפיתוח אמצעים עוקפי-גדר, כמו רקטות "רעם" כבדות, כלי טיס בלתי-מאוישים חמושים, רחפנים, ואפילו תהלוכות אזרחים שמאפשרות להם להתקרב למכשול, לחבל בו ואפילו לעבור אותו במקומות מסוימים.
צריך להניח שהעזתים יפתיעו אותנו, במוקדם או במאוחר, ממש כשם שמבריחי הסמים משטח סיני לשטח ישראל הצליחו לעבור את מכשול "שעון חול" בגבול ישראל-מצרים. אבל, גם אם המכשול ייפרץ פה ושם, עדיין הוא נותן הגנה ב-90 אחוזים מהמקרים בשגרה ובחירום.
ולכן, גם המיליארדים שהושקעו בהקמתו של "זוהר דרומי" וגם המיליארדים שישראל עוד תוציא על תחזוקת המכשול ושיפורו בשנים הבאות, בסופו של דבר, ישתלמו. בחישוב עלות תועלת, המכשול היה ונשאר מרכיב חשוב ויעיל במערך הגנת הגבולות של ישראל, וראוי להעתיק אותו בשינויים מתחייבים גם לגבול הצפון.
פורסם לראשונה: 13:25, 17.06.21
