בחירתו של איברהים ראיסי לנשיאות איראן אינה מבשרת טובות, בראש ובראשונה לאזרחי הרפובליקה האסלאמית. אך גם לשאר תושבי המזרח התיכון, ובעיקר לאזרחי ישראל, אין סיבה להיות אופטימיים. ראיסי, שיהיה מספר 2 בהיררכיה הדתית-פוליטית האיראנית, ומי שמיועד לרשת את המנהיג העליון עלי חמינאי כאשר זה יפרוש או ימות, כבר הראה שהוא איש דת נוקשה ואכזר ששימור המשטר הוא היעד החשוב ביותר בסדר העדיפויות הפוליטי שלו. אידאולוגית הוא רואה בתרבות המערב בכלל, ובארה"ב ובישראל בפרט, את אויביה המסוכנים ביותר של המהפכה האיסלאמית ושל איראן.
הסיכוי שארה"ב והמעצמות יגיעו עם ראיסי לפשרה סבירה בעניין הגבלת תוכנית הגרעין הצבאית של איראן קלוש, וכך גם בעניין הטילים הבליסטיים שאיראן מפתחת והחתרנות האזורית שלה. ראיסי ידוע כתומך בתוכנית הגרעין והטילים ונתמך על ידי משמרות המהפכה המובילים את החתרנות האזורית.
ראיסי תומך גם ב"כלכלת ההתנגדות" שהגה חמינאי הגורסת שאיראן לא זקוקה להכנסות והשקעות מבחוץ אלא להקים תשתית שתאפשר לה לספק את צרכיה בעצמה בלי להסתמך על ייצוא מלא של הנפט שהוא מקור עושרה של איראן. במילים פשוטות: ראיסי סבור שלא ממש דחוף לאיראן להגיע להסכם עם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן על הסרת הסנקציות האמריקניות על ייצוא נפט. הוא גם יודע שכלל לא בטוח שהאמריקנים יסירו את הסנקציות שהוטלו עליו אישית עקב הפרת זכויות האדם בסוף שנות ה-80.
אין זה אומר שהשיחות הלא ישירות המתנהלות כעת בווינה בין איראן לארה"ב בעניין חזרה להסכם הגרעין מ-2015 לא יניבו הסכם בתקופתו של ראיסי. מקורות דיפלומטיים אירופים ואמריקנים מעריכים שהסכם כזה ייחתם כנראה באוגוסט, כשראיסי ייכנס רשמית לתפקידו כנשיא איראן. אולם הצפי הוא שהסכם זה, אם יקבל את אישורו של ראיסי, יהיה חלקי ורחוק ממה שהאמריקנים רצו להשיג, וכי איראן תהיה המרוויחה העיקרית ממנו.
4 צפייה בגלריה
מדעני איראן צברו ידע שמאפשר להם לבנות צנטריפוגות חדישות ומהירות. מתקן הגרעין בנתנז
(צילום: EPA)
המתווה הצפוי יכלול כנראה הגבלות ופיקוח על תוכנית הגרעין הצבאית האיראנית שיהיו רפים מאלו שהיו בהסכם הגרעין המקורי. מדעני איראן גם צברו ידע שמאפשר להם לבנות צנטריפוגות חדישות ומהירות להעשרת אורניום. התוצאה תהיה שאיראן תוכל לקצר משנה לכמה חדשים את הזמן הדרוש לה כדי להעשיר אורניום עבור 5-2 ראשי קרב גרעיניים ולפתח בחשאי את מנגנוני הנפץ עבורם.
לאיראן אמנם לא תהייה פצצת אטום ביד אבל היא תהפוך ל"מדינה סף-גרעינית" שמסוגלת לייצר כמה מתקני נפץ אטומיים בתוך זמן קצר – לפני שהמערב יוכל להתארגן ולהגיב. תחת ראיסי סביר בהחלט להעריך שאיראן כלל לא תסכים לדון עם ארה"ב בהגבלת הטילים שהיא מפתחת ובריסון הפעילות החתרנית האזורית שלה. ראיסי יהיה מוכן להתחייב לכל היותר שלא לפגוע בחיילי ארה"ב ולהנמיך את גובה להבות החתרנות שמייצר כוח קודס של משמרות המהפכה.
ממשל ביידן יצטרך לבלוע את הצפרדע הזו כדי שיוכל להתפנות לעימות עם סין ועם רוסיה ולטפל בבעיות הפנים של ארה"ב. לכן סביר להניח שממשל ביידן יסכים לקבל הסכם רע בווינה ויעדיף אותו על המשך המצב הנוכחי שבו איראן מתגרה בארה"ב ובבעלות בריתה במזרח התיכון. וושינגטון אמנם לא תסיר את כל הסנקציות שהנשיא הקודם דונלד טראמפ הטיל מחדש על ייצוא והפקת הנפט של איראן ועל המוסדות הפיננסיים שלה, אבל איראן תוכל לחדש את ייצוא חלק ניכר מתפוקת הנפט שלה ולקבל את התמורה בדולרים או ביורו ואת החשבונות שלה המוקפאים בבנקים במערב. זו תהיה זריקת חמצן אדירה למשטר בטהרן. איראן תוכל לנשום לרווחה ולממן את תוכנית הגרעין, לפתח ולייצר עוד ועוד את הטילים ואת השלוחים הפועלים עבורה במזרח התיכון.
המשמעות עבור ישראל קשה וברורה. נצטרך להיערך ולהיות מוכנים לסיכול פריצה איראנית לעבר מעמד של מדינה סף-גרעינית. נצטרך לתאם עם ארה"ב ועם מדינות האזור הפרו-מערביות מה עושים אם וכאשר זה יקרה. מבנה של ביטחון אזורי בהובלת ארה"ב הוא כעת נחוץ מתמיד, אומר גורם ביטחוני. נחוץ יותר מתמיד שיתוף פעולה מודיעיני ומבצעי בין ישראל לארה"ב ובנוסף לו נצטרך לבקש מארה"ב מערכות נשק הגנתיות והתקפיות שיאפשרו לישראל להרתיע איראן גרעינית ובשעת הצורך אף לסכל את איום הגרעין האיראני בכוחות עצמנו מבלי שארה"ב תחוש לעזרתנו. סביר להניח שעל כל אלה ידבר הרמטכ"ל אביב כוכבי בביקורו בוושינגטון. בחירתו של ראיסי הבהירה את התמונה ועכשיו הגיעה העת למערכת יחסי אמון ושיתוף פעולה חדשה עם ממשל ביידן, רצוי מתחת לרדאר התקשורתי.
באשר לאזרחי איראן, הם מכירים היטב את ראיסי ואת דרכו הפוליטית ויודעים כי קלושים הסיכויים שהוא, כראש הרשות האזרחית המבצעת, יחלץ אותם במהרה ממצוקותיהם הכלכליות ומהקורונה. הם גם יודעים שבימיו של ראיסי אפסיים הסיכויים לשיפור איכות החיים של רובם ולהקלת ההגבלות הדתיות החונקות שמטיל המשטר. בחירתו של ראיסי מסמנת את השתלטותם המוחלטת של האייתוללות השמרנים הרדיקלים ובראשם חמינאי על מערכות השלטון באיראן.
מצביעים בבחירות לנשיאות איראן
אם בתקופת חסן רוחאני וקודמיו היה מעין איזון עדין בין השמרנים-הרדיקלים לבין השמרנים הרפורמיסטים בממשל האיראני, שהתבטא לעיתים בריכוך החלטות וצעדים שלטוניים – כעת השמרנים-הרדיקלים הנתמכים על ידי משמרות המהפכה בראשות ראיסי שולטים בכיפה. אפשר להניח שחופש הביטוי יצומצם וההפגנות ידוכאו ביד ברזל. לנשיא איראן מותר לכהן שתי תקופות בנות ארבע שנים כל אחת ולכן, אם לא תהיה הפיכה שלטונית באיראן או שיפור כלכלי מפתיע, אפשר לצפות כי מה שהיה הוא שיהיה גם בשמונה השנים הבאות ואולי גם אחר כך.
יש סימנים ברורים לכך שהמנהיג העליון חמינאי בן ה-82 מכשיר את ראיסי בן ה-60 להיות יורשו אחרי הסתלקותו מהתפקיד הרם. המשמעות היא שחימנאי בוטח בראיסי שהוא האיש הנכון להוביל את איראן לשלב ב' של המהפכה האיסלאמית השיעית, זו שתמצב את הזרם השיעי (המכונה התריסרי, על שם 12 האימאמים שהנהיגו אותו אחרי מוחמד) כגורם דומיננטי במזרח התיכון ואת איראן, העומדת בראש הציר השיעי הרדיקלי, כמעצמה אזורית ועולמית המאתגרת את תרבות המערב.
ייתכן מאוד שדווקא נוקשותו והדוגמטיות חסרת הפשרות של ראיסי תוכיח את עצמה כדבר חיובי. ייתכן שהיא תקרב את סופו של משטר האייתוללות.
