כשאביו של משה בר סימן טוב הלך לעולמו בינואר האחרון, הוא לא היה לבד. בנו, משוחרר טרי מתפקידו כמנכ"ל משרד הבריאות, היה שם כדי להחזיק לו את היד. בשנת הקורונה, שבה רבים חיו ומתו בבידוד מיקיריהם, זו הייתה פריבילגיה אדירה. בר סימן טוב, שבדיוק סיים קדנציה עמוסה באירועים כנראה כמו כל קודמותיה גם יחד, בחר להתמסר בחודשים ההם לאביו באופן טוטאלי.
"אני שמח, גם אם זו לא המילה הכי מתאימה בהתחשב בנסיבות, שהייתי לצידו בחודשים האחרונים שהיו מאוד קשים ומאוד מהירים", הוא אומר השבוע. "לקחתי אותו מדי יום לטיפולים, היה לנו הרבה זמן לבלות בו יחד. התקרבנו מאוד, ואני לא יודע איך הייתי מתמודד עם זה במקביל לעבודה אינטנסיבית. זה שהייתי לגמרי שם בשבילו היה משמעותי מאוד גם בשבילי".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה?הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
מערכת היחסים בין בר סימן טוב ואביו הייתה מורכבת. הוא גדל בבית דתי־לאומי קלאסי. בסוף התיכון העז לראשונה להטיל ספק בקול רם במה שאין לערער עליו גם בלבב פנימה. אז גם הסיר את הכיפה. "אתה נחשף לטלוויזיה, לרדיו, לעיתונות בגיל צעיר, ואתה לא יכול לא לשאול את עצמך האם מערכת החוקים הזאת מתאימה לי".
ומה עצמך עונה?
"שאני לוקח ממערכת החוקים הזאת את מה שמתאים לי. שאני רוצה להיות שייך בלי ההגבלות שהדת מייצרת. זה תהליך שאדם מנהל שנים ואני עדיין מנהל עם עצמי. אשתי דתייה, ילדיי דתיים, ועדיין הטלת הספק מלווה אותי כל הזמן. הפעם הראשונה שנחשפתי לחברים חילונים הייתה רק בצבא. לא הכרתי את החיים החילוניים עד אז".
ואיך אבא שלך הגיב לתהליך החזרה שלך בשאלה?
"היה לו קשה מאוד. זה קושי שליווה אותו כל הזמן וגרם לו הרבה כאב".
כי הוא הרגיש שהוא נכשל בחינוך שלך, או שאתה נכשלת?
"כישלון היא מילה גדולה אבל כן, אני לא עמדתי בציפיות שלו. עם השנים זה נהיה לו יותר קל, בטח לאור זה שבסוף הוא ראה שהילדים שלי דתיים. אני חושב שזה כן תיקן אצלו משהו לגביי".
אז היה לכם תיקון בסוף ימיו?
"לא דיברנו על זה לפני שהוא נפטר. לא מילולית לפחות. אבל החודשים האחרונים היו משהו מאוד משמעותי לשנינו. המטרה הייתה לשמור על נורמליות. החלק הקשה היה כשהוא נותח באוקטובר, מתוך מחשבה שיש לו משהו מאוד פשוט בבלוטת התריס. במהלך הניתוח הבינו שזה משהו אחר, ואז יצאו אלינו הרופאים באמצע. הבנתי מיד שהמשמעות היא שהמצב הרבה יותר קשה ממה שחשבנו. אמרתי את זה לאשתי, אבל החלקים הקשים היו להגיד את זה לאמא שלי, ובהמשך גם לו.
"הוא היה חולה וירד במשקל והיה בהמון טיפולים, אבל חזר הביתה ושמר על השגרה שלו, עד כמה שניתן. הוא המשיך ללכת לתפילות, לעבוד. זה מה שיכולנו לעשות עבורו ועבור עצמנו".
אחרי שמיתג על שמו את הניצחון על הגל הראשון, שנחשב להישג אדיר, בר סימן טוב הצליח בחושיו המחודדים לעשות אקזיט רגע לפני שהגל השני של הנגיף הגיע וסחף הכל. מאז שפרש ממשרד הבריאות קיבל הצעות להצטרף לרשימת הליכוד ולכהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר נתניהו, וסירב. במקום זה פנה ליזמות בשוק הפרטי, מבצע גיחות לספרד וליוון למטרות עסקיות, פוזל לעולם ההיי־טק ובעיקר נהנה מחיים בקצב רגוע הרבה יותר.
מה היו ההצעות שקיבלת?
"היו הצעות מהפוליטיקה, מהליכוד, למשל. מבחינתי זה נעצר בנקודה נורא אישית. אני עזבתי את המשרד ביוני, באוקטובר גילינו שאבי חולה ובינואר הוא נפטר. זה היה חלק מההחלטה שלי לא ללכת לפוליטיקה. הרצון שלי לעשות דברים אחרים, וגם – וזו קלישאה שחוקה – להיות עם הילדים שלי בשנים האלה. המשפחה שלי שילמה מחיר משמעותי בשנים שהייתי בשירות הציבורי. מגיע לי להיות איתם ומגיע להם להיות איתי".
התייעצת עם המשפחה על הליכה לפוליטיקה?
"בוודאי, אבל מבחינתם אז זה היה בבחינת לא יעלה על הדעת. אני לא מתבייש בזה ואם אלך למגזר הפרטי, לא אלך אליו בהתנדבות. אבל בסוף כולנו מתמלאים מדברים שיש להם משמעות, יותר מאשר מכסף. והמשמעות היא גם במקומות של המשפחה וגם בעובדה שאני חי חיים יותר רגועים".
השבוע, כשהקורונה הוכיחה שהיא לא הלכה לשום מקום, במקום להתייצב למסיבות עיתונאים מתישות, הוא קם בבוקר ורץ שבעה קילומטרים. את ההתמכרות לחדשות ולפריים־טיים החליף באימוני ג'יו ג'יטסו וחיבה לניקוי רעלים. גם טלוויזיה הפסיק לראות. "זו לא גמילה כי לא הייתי מכור אף פעם", הוא מדגיש. "אני גם לא מתגעגע לימים ההם, אין לי את הפיצ'ר הזה של לחזור אחורה ולהיות נוסטלגי".
בתחילת מאי היה נראה שניצחנו את הנגיף. באיזה שלב אנחנו נמצאים עכשיו?
"התשובה הכנה היא שאני לא יודע. הקורונה היא בית הספר האולטימטיבי לצניעות. אני עדיין מאמין שלא נראה את מה שראינו בעבר, מבחינת ההיקף והחומרה, אבל ההתפרצות הזאת בעיקר מראה לנו שוב, כמה אי־אפשר לדעת שום דבר. כמה הקורונה יכולה להשתנות ולהפתיע אותנו".
מה צריכה לעשות הממשלה החדשה?
"להתאים מדיניות למציאות. צריך להשתפר משמעותית באסטרטגיה הבסיסית, שכוללת הקלה בהגבלות בתוך הארץ לצד שמירה על הגבולות. לראות שאנחנו יודעים מאיפה כל אדם מגיע לישראל, לבדוק בנתב"ג את מי שצריך ובצורה יעילה ומהירה. ובעיקר צריך להיות ערוכים לזה שנצטרך להטיל מגבלות יותר קשות על מי שחוזר לארץ - ובאופן כללי, לא לפחד מזה".
סגירת השמיים?
"לא הייתי סוגר את השמיים הרמטית, אבל כן למדינות מסוימות. כרגע אין מה לדבר על בידוד לכלל החוזרים מחו"ל, אנחנו לא במצב הזה, אלא רק לחוזרים ממדינות מסוימות. המשמעות עכשיו היא להבין שקורה משהו שאנחנו לא יודעים מהו. נורא קשה להיות במקום הזה, גם בעבר וגם עכשיו, שבו אנחנו אומרים לציבור שאנחנו לא יודעים".
מחקר שנערך בשיבא הראה שרמת הנוגדנים יורדת לאחר שלושה חודשים ממועד החיסון. אולי הגיע הזמן לקבל את הזריקה השלישית, ה"בוסטר"?
"עוד מוקדם לדבר על מנה שלישית. אבל צריך לעשות את המעקב הזה, גם במשרד הבריאות וגם במערכת הבריאות, וכמובן עם חברת פייזר. אגב, זו כן הזדמנות לקרוא למי שעוד לא התחסן, ללכת להתחסן. גם מבוגרים וגם ילדים".
יכול להיות שהחיסונים מאבדים מהאפקטיביות שלהם?
"זה סיכון שקיים, אבל כרגע אנחנו עוד לא יודעים לומר אם הוא מתממש. מה ששיבא עושים זה בדיוק מה שצריך לעשות: לעקוב באופן רציף אחר רמת הנוגדנים ולראות לאן זה הולך".
בינתיים החיסון מגן עלינו? אפשר להמשיך להסתובב כרגיל בלי מסכות?
"יש לנו כמה ימים לקבל החלטה בנוגע לזה. צריך לראות מה קורה בזמן הקרוב. זה בהחלט יכול להתפתח לכיוונים לא טובים".
הילדים שלך התחסנו?
"אני קבעתי לבת שלי תור לחיסון. היא בת 13. אם הייתי בהתחלה בהרגשה שאפשר קצת להמתין עם זה, כי אוטוטו נגמרת שנת הלימודים, ההתפרצות האחרונה הוכיחה לי שהיא וכל בני גילה חייבים להתחסן, ועכשיו. מיד קבענו תור".
מה חשבת על מסיבת העיתונאים השבוע של בנט בנתב"ג ביחס לנאומי נתניהו?
"לא ראיתי, קראתי".
די, נו.
"המציאות עכשיו אחרת. אני לא רואה אפוקליפסה אז אפשר להיות נינוח. ועדיין צריך להיות ערני ודרוך".
היו ביניכם חיכוכים כשהוא היה שר הביטחון ואתה מנכ"ל משרד הבריאות.
"זה לא סוד שהיה חיכוך – גם בינינו וגם באופן כללי, בין משרד הבריאות ומשרד הביטחון. היה ניסיון להעביר יותר ויותר אחריות מאיתנו למשרד הביטחון, והדבר הזה יצר חיכוכים. כל הסיפור של מי מנהל את בדיקות הקורונה, איך קובעים מדיניות ובאילו אמצעים נוקטים. הוא היה אופוזיציה מאוד משמעותית בהרבה נושאים. יש נטייה לחשוב שהצבא יודע לעשות כל דבר יותר טוב מהמערכת האזרחית, וזה לא נכון. לראיה, כל מנגנון קטיעת שרשרת ההדבקה שעבר לצבא, מתוך אמירה שזה ימנע התפרצות והטלת מגבלות, לא עבד כפי שציפו. עמדתי על הרגליים האחוריות בגלל זה".
בנט רצה עוד סמכויות ושליטה או שהאמין שבאמת עדיף שמשרד הביטחון ינהל את המשבר?
"זו שאלה אליו, אני מניח שהתשובה היא גם וגם. הקורונה הייתה אירוע מאוד מרכזי, ואני מניח שהוא באמת האמין שיוכל לעשות את זה יותר טוב. אבל אני הבנתי את המורכבות וידעתי שאם ניתן את זה למשרד הביטחון אולי יהיה שקט פוליטי, אבל תהיה גם עבודה מקצועית לא נכונה".
היו מתחים ביניכם?
"בהחלט היו. אבל אחרי שעזבתי דיברנו ויישרנו את ההדורים. אני באמת לא אחד ששומר מטענים כלפי אחרים. יותר מזה - מכיוון שאחד הדברים שאני שוקל לעשות בעתיד קשור בעולמות הטכנולוגיה, ביקשתי ממנו שישלח לי את הספר הראשון שלו, 'אקזיט', והבטחתי לו את שאת הספר הזה אני אקרא (רומז בעקיצה שאת ספרו של בנט ‘כיצד לנצח מגפה’ הוא לא קרא – גב"ח, א"א)".
אתה מרוצה מהבחירה שלו לראשות הממשלה?
"אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה. אבל חובה על כולנו תמיד לאחל הצלחה לכל ראש ממשלה".
הבנו שגורמים ממרצ פנו אליך בבקשה לסייע בגיבוש הדרישות למערכת הבריאות, כחלק מההסכמים הקואליציוניים עם יש עתיד.
"נכון, ונעניתי לזה. בעיניי הצורך לחזק את מערכת הבריאות הלאומית לא צריך להיות עניין פוליטי, ואני אעזור לכל אחד בנושא הזה. אגב, אף אחד לא יודע למי אני מצביע. הבן אדם היחיד שיודע למי אני מצביע זו אשתי".
מה בדיוק עשית עבור מרצ?
"מיקדתי אותם בכמה נושאים בתחום הבריאות בהסכם הקואליציוני. היו פסקאות שלמות שניסחתי בעצמי".
במה צריך להתמקד?
"בעיקר טיפול עומק במנגנוני התקצוב במערכת הבריאות. זה אולי נשמע משהו טכני, אבל זה לא. הם ביקשו למשל שהתקציב שיינתן בכל שנה למערכת הבריאות, יתבסס לא רק על גידול האוכלוסייה אלא גם על הזדקנות האוכלוסייה. מאחורי המשפט הזה יש סדר גודל של 250 מיליון שקל בשנה. אולי הדבר הכי חשוב שנכנס להסכם, זה שהתוספת לסל התרופות תהיה כזו שמאפשרת לתת מענה מלא לכל הטכנולוגיות החדשות שמצטרפות כל שנה לתחום. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת לאחל לניצן הורוביץ בהצלחה".
איך התרשמת ממנו?
"התרשמתי שהוא אינטליגנטי ומאוד רוצה להצליח בתפקיד. הוא מבין את גודל האחריות שיש על כתפיו. עכשיו צריך לראות שמה שעוגן בהסכם הקואליציוני אכן קורה".
ואותו הורוביץ עכשיו משית קנסות על מי שמגיע ממדינות אדומות. זה מהלך אפקטיבי?
"לא. אנחנו צריכים לעשות משהו אחר. מה שצריך לקרות זה לא קנס פה וקנס שם, אלא להבין שבריאות חשובה יותר מביטחון. ההשפעה של אירועי בריאות על החיים שלנו יותר גדולה מההשפעה של כל המלחמות גם יחד, גם בחיי אדם וגם ברמה הכלכלית. לכן כשאנחנו מדברים על ביטחון לאומי זה לא רק F-16i, אלא גם MRI".
לא במקרה המשפט האחרון שלו נשמע כמו משחקי המילים של נתניהו. "ברסי" היה האיש הקרוב ביותר לנתניהו במהלך הגל הראשון. יש ביניהם לא מעט נקודות השקה – מניהול ריכוזי ועד התחושה של אאוטסיידרים שלא יתקבלו לעולם למועדון שאליו הם רוצים להשתייך. כמו ששר הבריאות ליצמן אמר בעבר, שניהם היו שותפים בקורונה לתפיסה שנעה בין היסטריה להפחדה.
לא כעסת על ליצמן שנדבק, הפר את ההנחיות ושלח אותך לבידוד?
"פשוט המשכתי הלאה. גם המציאות דאגה לזה, לא היה לי זמן להאשים אף אחד".
לקראת סוף כהונתך ליצמן סיפר שהוא התעמת איתך ושנתניהו נכנע לפחדים שלך. אתה זוכר דינמיקה כזו?
"זה שהיו פערים בתפיסת העולם בין ליצמן לביני זה ידוע. אני מאוד חששתי אחרי פורים, שנגיע מהר מאוד לאלף חולים ביום ואחר כך לאלפים רבים של חולים ביום. הוא אמר לי, 'אין סיכוי בעולם שזה יקרה, אתם מהלכים אימים ומגזימים'. אבל מכיוון שכן חששתי, וגם נתניהו חשש, נקטנו אחרי פורים בצעדים מאוד קשים".
זה יצר ביניכם חיכוך על רקע אישי?
"זה יצר מתח. היה מתח באוויר כשהיינו באותו חדר. אני מאמין שצריך לסיים מערכות יחסים יפה וגם איתו דיברתי אחרי שעזבתי את התפקיד וסיימנו יפה. אני גם ער ללחצים שהיו בתוך הקהילה שלו. מבחינתם צעד כמו לסגור בתי כנסת ולימוד תורה, זה דברים שגם בשואה לא היו. לא הקלתי ראש בקושי שהוא חווה, אבל היינו חייבים לקבל את ההחלטות הנכונות".
זה מתקשר לטענות שנשמעו מפוליטיקאים שאתה ונתניהו נכנסים לחדר ומקבלים החלטה לבד. אולי דרך הניהול הזאת הייתה טעות?
"לבד אפשר לקבל החלטות מאוד מהר. הדרך הנכונה היא לייצר תהליך שבו כולם שותפים לקבלת ההחלטה והייתי מוכן לספוג את זה ולשלם את המחיר".
זו אמירה בניחוח מעט קורבני. מתי ספגת אש?
"הדבר שבעיניי היה הכי פוגעני כלפיי היה מכתב הרופאים שביקש לפטר אותי. זה היה צעד מכוער שלא היה בו שום יסוד של שום דבר מוצדק. זו סגירת חשבונות של חלק מהאנשים כי אני לא חלק מהגילדה. אני אאוטסיידר, אני לא רופא, אני לא משלהם. אבל המערכת שייכת לציבור ולא לסקטור אחד".
נשמעה כלפיך ביקורת קשה מתוך המערכת שאתה ניהלת. אנשים כמו פרופ' עידית מטות מאיכילוב ופרופ' זאב רוטשטיין מהדסה יצאו נגדך בגלוי.
"קל להגיד וכיף להתפרסם אבל הם הוכיחו שהם עשו טעות גדולה. מטות אמרה שאין גל שני כי לא היה גל ראשון ובעקבות האמירות האלה אולי היה גל שלישי. זו בדיוק הקלות שיש בלשבת באולפנים ולדבר לעומת לשבת בחדר ולקבל החלטות קשות".
או לעומת יורם לס.
"האיש היה מנכ"ל משרד הבריאות בקושי שנה וחצי, הוא לא היה רלוונטי בשום צורה. הוא מוקיון והוא עשה נזק".
האג'נדה שלך הייתה מאוד אחידה, דגלת בצורך להיזהר ולהקפיד. כשאתה רואה מישהי כמו השרה שאשא ביטון, שאומרת שלא צריך להילחץ, זה בעייתי בעיניך?
"אני לא רוצה לדבר לגופו של אדם. היו הרבה מאוד אנשים, מיורם לס והלאה שבעיניי נהגו בפופוליזם, כדי שקולם יישמע. מה שמנחה אותי הוא הסתכלות על מחיר הטעות: אם אנחנו מקבלים החלטה לא נכונה, בין אם זה סגר או הקלה, וטעינו – מה יהיה המחיר? בעיניי המחיר של התפרצות בלתי נשלטת, בעולם שלפני החיסון, הוא מחיר מאוד כבד. זה היה הקו שהנחה אותי. אבל בסדר, כל אחד זכאי לעמדתו".
אגב מנהיגות, הבנו שגם אחרי שסיימת את תפקידך הוזמנת להתייעצויות עם נתניהו.
"מעט מאוד. לתת עצות אפשר כשאתה חשוף ברמה עמוקה לנתונים, מה שלא קורה עכשיו. אז הזמינו אותי לכמה פורומים ובאתי, אבל הערך שלי הוא לא בלתת עצות".
עד כמה החיסונים באמת היו פרויקט אישי של נתניהו, וכמה מזה הוא תוצאה של עבודה קבוצתית?
"גם וגם. אנחנו התחלנו את המו"מ עם מודרנה. כמובן שראש הממשלה היה מעורב ומעודכן בכל מה שהוא היה צריך להיות מעורב. הייתה התנגדות עזה של החשב הכללי להסכם עם מודרנה. אז עוד לא הייתה האופציה של פייזר והוא אמר שזה לקחת כסף של אנשים ולזרוק אותו לפח".
אומרים שגם בורלא לא נתן לנו את החיסונים בגלל הלב היהודי החם. בסוף זה כסף.
"ברור לי שללחצים האישיים של נתניהו על בורלא היה אפקט משמעותי, וברור לי שאיש לא היה עושה עסקה אם אנשי המקצוע במשרד הבריאות לו היו נותנים את האמירה המקצועית שלהם, שזו חברה שראוי לקנות ממנה. בדברים האלה יש משמעות לצוות".
בטח שמעת שנתניהו השווה את החיסונים לפרל הרבור – כלומר לתחילת הסוף של המלחמה. מזדהה?
"לא הייתי בפרל הרבור".
ומבחינת המשמעות ההיסטורית?
"נתניהו הוא איש עם תודעה היסטורית רחבה משלו. היכולת שלו לעשות אנלוגיות כאלה טובה משלי. האם החיסונים הם נקודת מפנה במאבק של ישראל והעולם בקורונה? בוודאי שכן".
מתי דיברת עם נתניהו בפעם האחרונה?
"אחרי הפטירה של אבא שלי. כמעט כל יום בשבעה דיברנו. אלה לא היו דיבורים מקצועיים, דיברנו בעיקר על החיים. הוא יודע לחזק ברגעים כאלה, ויש לי רק מילים חמות לומר על מה שעשה. כששמע שאבי חולה הוא מאוד התעניין, שאל אם יש משהו שהוא יכול לעשות. לצערי, במקרה של אבי לא היה משהו שניתן לעשות. הוא שאל גם מה שלום אמי והמשפחה, וזה היה מאוד אנושי ויפה מצידו".
אומרים שכל מי שנכנס עכשיו למשרד רה"מ המום מההזנחה ומהגריסה. יכול להיות שניצלת כשלא הסכמת לכהן כמנכ"ל המשרד?
"לא יודע. אחרי משרד הבריאות והקורונה הייתי בתחושת רוויה מלעשות עוד תפקיד, מדהים ככל שיהיה, בשירות הציבורי. זו הייתה הרגשה אישית עמוקה. אני מסכם 20 שנה בשירות הציבורי, בתפקידים בכירים ומשמעותיים, ואני מאמין שבחיים צריך להמשיך הלאה. ואני גם צעיר. בן 45. ופשוט לא רציתי את התפקיד".
בתחילת החודש התפוצצה ברעש גדול החקירה הגלויה של פרשת השחיתות במשרד הבריאות, שהאירועים הנחקרים בה התרחשו לפי החשד בתקופה שבה כיהן בר סימן טוב כמנכ"ל המשרד. הוא לא נחקר ולא נחשד במסגרתה. הפרשה חשפה חשדות למערכת יחסים מושחתת בין עוזריו של השר לשעבר ליצמן בהווה ובעבר, לבין חברת הלוביסטים 'פוליסי' ושתי חברות מסחריות - תנובה וחברת התרופות רוש פרמצבטיקה. מנכ"ל תנובה, אייל מליס, נחקר באזהרה בחשד למתן שוחד למקורביו של ליצמן, בניסיון למנוע סימון תזונתי אדום על הגבינות הקשות של החברה - ולהגדיל את היקף מכירות המוצרים.
במסגרת החקירה במשרדי להב 433, נעצרו בין היתר מוטי בבצ'יק, יד ימינו ואיש סודו של ליצמן, ומנחם גשייד, ששימש עוזרו של ליצמן בעת שהיה סגן שר במשרד הבריאות. לפי החשד, החברות רכשו שירותים מגופים שמזוהים עם חסידות גור, שאליה משתייכים בבצ'יק, גשייד וליצמן עצמו, וכן הועברו תרומות מטעם החברות לעמותה השייכת לחסידות.
היית אבי רפורמת סימון המוצרים, ונחשבת למנכ"ל ריכוזי ודומיננטי במשרד הבריאות. יכול להיות שההתנהלות המאכרית של בבצ'יק וליצמן הייתה יכולה להתרחש לך מתחת לאף?
"מטבע הדברים רפורמה כל כך משמעותית עוררה לחצים והתנגדויות מכיוונים רבים. לשמחתי הרבה, למרות כל ההתנגדויות הצלחנו להעביר את הרפורמה המשמעותית ביותר שנעשתה אי פעם בתחום התזונה בישראל ללא החרגה של אף מוצר".
נחקרת בפרשה?
"אני מכיר את פרטי הפרשה מהתקשורת ויש כנראה הרבה דברים שעדיין לא יודעים ולכן, מבחינתי, זה לא הזמן הנכון להתייחס לעניין".
בכמה מקרים ששמענו עליהם, ליצמן נתן למי שתחתיו לנהל את העניינים. במקרה אחד זו הייתה פרופ' סיגל סדצקי, במקרה אחר זה היה בבצ'יק. אתה מנכ"ל ריכוזי, בקיא בכל מה שקורה במשרד. הבנת שליצמן אולי קצת מופעל?
"לא. העבודה שלי איתו הייתה עניינית".
סיפרת שנתקלת לא פעם, אחרי שעזבת את השירות הציבורי, בפניות של אנשים שרוצים שתקצר להם את הביורוקרטיה מול משרדי הממשלה השונים.
"עוד לא החלטתי מה אעשה בעתיד, אבל יש לי החלטה אחת עקרונית וברורה: אני לא מרים טלפונים לאנשים במשרד הבריאות או באוצר, כדי לעזור למישהו לקבל כל מיני דברים. זה לגיטימי שאנשים ירצו רישיונות ודברים דומים ממערכת הבריאות, אבל צריך לעשות את זה בדרך המלך".
כמנכ"ל, כמה פעמים נתקלת במקרים של עסקאות מפוקפקות, ניסיונות שוחד ודומיהם?
"אפס".
כלום?
"אפס".
אגב, למה קולך לא נשמע בפרשת מלכה לייפר?
"לא הייתי מעורב בשום צורה בפרשה הזאת, היא לא הייתה באזורים שלי".
כאדם, הייתה לך דעה לגבי הדבר הזה?
"לא, כי לא הייתי מודע לפרשה עד שהיא התפוצצה בתקשורת".
ואז?
"זה כבר היה תחת חקירה משטרתית והחלטות של היועץ המשפטי לממשלה. גורמי האכיפה טיפלו בזה".
לא אוהב לדבר על רגשות. מעדיף לדברר מגיפות. למרות החזות הפקידותית והמעומלנת ואולי דווקא בגללה - בר סימן טוב הפך לפנים של המאבק בנגיף. את הכינוי ברסי קיבל מרענן דינור, מי שהיה מנכ”ל משרד ראש הממשלה של אהוד אולמרט, שהדביק לו את מה שיהפוך בהמשך למותג. מה שנחמן שי היה למלחמת המפרץ הראשונה ברסי היה לתחילת משבר הקורונה. כסופרסטאר מהסוג המשונה שרק קטסטרופה עולמית יכולה להצמיח, הוא תועד באינטנסיביות ועם אותה הבעת פנים במה שהפך לחיים עצמם: בבידוד, מסתפר ומבצע צניחה חופשית. לא הסלבריטי שרצינו ב-2020, הסלבריטי שהגיע לנו. “האמת היא שאני חשבתי שאני אדם מחייך, צוחק, לא חשבתי על עצמי כאדם בעל הבעה אחת”, הוא מהרהר השבוע. “במבט לאחור הבנתי על הטלוויזיה שמה שלא תעשה יהיה הבדל בין מה שיחשבו עליך לבין מה שאתה וצריך לקבל את זה. שנוצרת לך זהות שונה ממי שאתה באמת. למשל אמרו שאני יהיר”.
ואתה לא?
“אני קצת ביישן אולי וזה מתפרש לא נכון. אני בעיקר הייתי מפוקס ורציתי להעביר מסר. זה שאנשים חושבים את זה זה סימן לעבודה עצמית שאני צריך לעשות. לפעמים מפרשים את הסגירות וקצרות הרוח שלי שלי בתור יהירות. מה שאני צריך לעבוד עליו זה להקשיב יותר וליותר אנשים”.
הוא נשוי פלוס ארבעה. את אשתו הכיר בבית הספר היסודי ומאז האוניברסיטה הם יחד. בבית, הוא אומר, מקפידים על כשרות, הפרדת כלים ושמירת שבת, למרות שהוא עצמו מתפרע לפעמים בשיחת טלפון או בנסיעה. איש משפחה למופת, מהסוג שסוחב איתו שק רגשות אשם על השנה שבה היה נוכח־נעדר מחיי המשפחה. "כשנכנסתי לבידוד הקטן אמר, 'שנה לא יהיה לנו אבא'. הבן שלי חשב שזה סוף העולם שאבא הולך ומי יודע מתי הוא יחזור, ואצל ילדים תחושת הזמן היא בכלל נזילה. מעבר לזה נורא פחדתי שאולי נדבקתי. פתאום כל כחכוח בגרון מטריד אותך. כל דבר מפחיד".
מה סדר היום שלך בעידן שאחרי משרד הבריאות?
"אני קם כל בוקר ברבע לשש, עושה אימון ג'יו ג'יטסו או ריצה, אחר כך אני בדרך כלל יוצא לפגישות עם אנשים, שהן חלק מהתהליך שבו אני מנסה להחליט מה אני רוצה לעשות. הרבה מאוד מהפעילות היא מול גורמים בינלאומיים. אני מכוון לשוק המקומי אבל זה חייב להיות עם גישה לשוק הבינלאומי".
נשמע שאתה עובד על סטארט־אפ.
"זה משהו שאני בודק. העולם שמרגש אותי, ואני מאמין שיש לו פוטנציאל גם לעשות טוב וגם להצליח, זה עולם היזמות בתחום הבריאות הדיגיטלית. שירותי הבריאות ייראו בעוד כמה שנים אחרת לגמרי, הקורונה נתנה לנו רק טעימה מזה".
למשל טיפול מרחוק.
"אנחנו רגילים לחשוב על טיפול מרחוק כי זה הכי אינטואיטיבי, אבל אני מדבר אפילו על לראות איך בינה מלאכותית עושה חלק גדול מתהליך האבחון של אנשים. הרפואה היום הולכת למקום הרבה יותר אישי, מדויק, מניעתי וכזה שמשתף את המטופל בתהליך. זה מעניין אותי לראות איך באמצעות טכנולוגיה, נתונים, בינה מלאכותית - הופכים את המערכת לכזו ששמה את המטופל במרכז. זה כיוון שאני בוחן מאוד ברצינות".
בינינו, אין רגעים שהלב שלך נצבט מהגעגועים לעמדת כוח והשפעה?
"ברור. תמיד יש את ההסתכלות הזאת ואת הרצון הזה להיות שם, בתוך חדרי קבלת ההחלטות. בסוף כשיש אירוע מרכזי במדינה, או במקרה הזה בעולם, אתה רוצה להיות חלק מזה. אבל היה לי מספיק. יצאתי שבע. טוב לי במצב שבו אני נמצא היום ותזכרו שגם היה לי את אבא שלי, ואת המשפחה שלי, ולכן הייתי מאוד שלם".
זה משמח לשמוע.
"אני לא מהאנשים שנוהגים להתחרט על החלטות".
