אדם שיציג את עצמו בטינדר כ"מלקק מקצועי" ייכנס מיידית לקטגוריית ה-TMI. לעומת זאת, בעולם המקביל של אתרי ההיכרויות למיניות אלטרנטיבית מדובר בסך הכל בגרסה לגיטימית ל"בוקר טוב". ברוכים הבאים לסמטאות האפלות אך שוקקות של יקום הקינק הישראלי הווירטואלי. כשירות לציבור ולמען הפוחזים הבאים אחרינו חקרנו, בדקנו, מיפינו וסקרנו את כולן. עכשיו מקלחת.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
כיכר העיר, ה"ישראבלוג" של קהילת הבדס"מ הישראלית. ככזה, הוא גם מעוצב על טוהרת מיטב בלוגי ה-EMO לשנת 2005. תמצאו בו דיונים מעוררי מחשבה, בלוגים (חלקם כתובים לא רע בכלל), לוחות היכרויות וערוצי תקשורת שונים להיכרויות ושיחות עם חברי קהילה אחרים. האווירה בו הרבה פחות סליזית מאשר באתרים אחרים, וניכר בו דגש על תוכן וקשרים פנים-קהילתיים.
עם זאת, כך טוענים הלחשושים בסצנה, מאז "50 גוונים" הצטרפו אליו אלפי סקרנים וחרמנים שכל קשר ביניהם לבין בדס"מ קלוש ביותר. אל תטעו - הסקאלה המגוונת עדיין כוללת לא מעט ותיקי קהילה (המכונים ברוב טאקט "דינוזאורים"), אבל בפועל רוב הפניות כוללות את הכותרת "הי" ואת הסופרלטיב המעורפל "מסקרנת", ומגיעות מפרופילים שלא מצוין בהם דבר מלבד מגדר ואולי גם לינק לסרטון פורנו שהם אוהבים, למען תלמדי ותבצעי. למולם, תגלו לא מעט נשים מתוסכלות שמחפשות קשר בדס"מי מונוגמי רומנטי, ונתקלות באותם "גבר-ים" שלא העיפו מבט אחד בפרופיל שלהן ורק מחפשים סקס.
ב"כלוב" חל איסור על מתן אי אלו שירותים בתשלום, לאור תלונות שהלכו והתרבו מצד גולשי האתר המאוכזבים - בעיקרם גברים שביקשו לשוחח עם נשים ונדרשו לשלם. אני מבינה לליבם. מצד שני, עם רוב הגברים באמת סיוט לדבר אם לא משלמים לך על זה, ועל כישורי תקשורת לקויים אין רגולציה. כך או כך, הכלוב מאפשר הצצה נינוחה, אלגנטית יחסית ומגוונת למדי לחיי הקהילה הבדס"מית בארץ. אם מתחשק לכם לשכשך במימיה, זו נקודת התחלה טובה.
איכות הממשק: מבנה האתר מיושן ומבולגן, כנהוג במחוזותינו, אבל אפשר להתרגל לזה.
אוכלוסייה: בחציה מנומסת, בת-שיח, חביבה ואף בקיאה בסימני פיסוק (מה שמחרמן יותר מכל פריט לייטקס). אנשים רבים אפילו מתעניינים בשלומך. בחציה השני, כאמור, "גבר". כאלה פגשתי גם בטינדר ואין לי בעיה לסנן. כמקובל בקהילה, רובם המוחלט של המשתתפים שומרים על דיסקרטיות ולכן לא תדעי עליהם פרטים רבים בראשית ההיכרות, לרבות איך הם נראים. האנונימיות מאפשרת חופש ושחרור. עם זאת, היא גם מקילה על מתחזים למיניהם והופכת את כל נושא ההיכרות לקריפי ומלחיץ מתמיד - והיכרות זה גם ככה קריפי ומלחיץ, באמת אין צורך להוסיף על זה.
הטרדות: שמעתי שיש והרבה, אצלי לא נרשמו.
שאלון כניסה: חובה: שם משתמש, מייל לאישור הרשמה, טלפון לאישור הרשמה נוסף. רשות: מי אני, השקפות עולם השליטה, גבולות, חדשות (מה שזה לא אומר) ולינקים רלוונטיים.
ניק ניים נפוץ: ככלל, אפשר לומר שהכינויים גם הם נוטים פחות למחוזות הפורנוגרפיה ויותר לאפל והמתוחכם. שמות במה כמו "זאב בודד", "מלכה לב שחור" ו"creature of the night" יתקבלו כאן בברכה. כאמור, וייב רציני של מפגש על גג עזריאלי. זה חמוד.
שורה תחתונה: פינה אנדרדוגית מכילה וקרירה לחזור אליה מדי פעם כשהחיים האמיתיים מאכזבים.
על הפלטפורמה השנויה במחלוקת להיכרויות קינק ובדס"מ כבר כתבתי בכתבה על הפטיש לתחתונים משומשים. אם במכירת תחתון לחלוחי עסקינן, הגעתן למקום הנכון. אם ביקשתן להכיר לכן פרטנר לסשן אלוהי נטול אינטרסים או היכרות קינקית עמוקה, ובכן, בהצלחה. שפע הגברים שיכרכרו אחריכן לאחר שסימנתן "נקבה" עולה על כל דמיון, אך לאו דווקא מעיד על איכות הפונה או על פוטנציאל ממשי לקשר. על זה נדבר בהמשך.
מלבד ערוצי היכרות, תמצאו בדום דומינה גם פורומים ובלוגים, שמאפשרים ללמוד על הנוכחים קצת מעבר לכינוי ולמין שלהם. דום דומינה משמש בעיקרו כלוח מודעות עבור מלכות סאדו בתשלום, וזוהי בעצם גולת הכותרת שלו, שמבדלת אותו מאתרי הקינק האחרים. זה מה שגם מביא אליו ביקורת חריפה מתוך הקהילה ומחוצה לה. לא אכנס כאן לדיון סביב "מלכה בתשלום - לגיטימי או לא", הנושא מורכב מלהכיל. כן אומר שהפרסומות למלכות שמעטרות את האתר מייצרות אווירת סליז עזה, וזו מחלחלת אל השיחות עצמן. באופן כללי, אם עולם ההיכרויות הבדס"מי הוא קניון, זה ללא ספק מתחם הפאסט-פוד, בשעת שיא, בחופש הגדול.
איכות הממשק: זיכרונות מתוקים מווינדוס 98. מהירות הטעינה משביעת רצון, אבל חוויית המשתמש הכללית מבולבלת. הלינקים מפוזרים ללא אבחנה בין עיקר לטפל, עמוד הבית עמוס לעייפה וצורת התקשורת מפוזרת. למשל, יש אפשרות להתכתב בצ'ט או לשלוח הודעה פרטית, ואלה שני דברים שונים אך לא מספיק, עניין שסתם מייצר עומס וסרבול.
אוכלוסייה: מגוונת מבחינת גיל והעדפות מיניות, אך מאופיינת על פי רוב בישירות מבהילה והתמסרות בלתי פרופורציונלית לרמת ההיכרות. לדוגמה, הודעה ראשונה: "אני עבד שלך". לא, אתה לא.
מד ההטרדות: שמעו, מהי הטרדה? הטרדה על פי החוק יכולה להיות גם רק אמירות מבזות על רקע מיני, אבל אין לי עניין להתחיל לחנך את עבד_מין34 או לענות ליתר בני דמותו, שצבאו על הפרופיל שלי באתר מרגע שהוקם. גם אם לא זכו למענה, עצם הפנייה "מוכן לרדת לך שעה", המשמשת תדיר כתחליף ל"היי, נעים להכיר", היא מטרידה. גם כינויים כמו "מלקק כפות רגליים", שנועדו ככל הנראה לבטא מסירות לתפקיד, מעוררים בגולשת צורך עז להתקלח. באופן כללי, האווירה באזור הצ'ט של האתר מזכירה את חוויות המסעדות הסיניות של הניינטיז: דביק, זול ומהניינטיז. אין פה חלילה שיימינג למלקקי הרגליים. יצא לי אף ליהנות מאחד כזה בעבר, למעט היותו פסיכופת. היה נחמד מאוד, כמו פדיקור דגים. אבל על כל פטיש, גם כזה, יש דרכים אלגנטיות יותר להצהיר. בואו נשאיר מעט מקום למסתורין, לגישוש, לתיאום ציפיות. כן, גם בעולם הקינק. אני לא מכירה אותך - טוב לדעת שיש לך לשון, שמור אותה בפנים.
שאלון כניסה: שאלות החובה בסיסיות ביותר: שם משתמש, מייל לאישור הרשמה, שאלה אקראית לבדיקה שאתה לא רובוט (שלוש כפול שלוש ועוד ארבע). רשות: תמונה, מצב משפחתי, מיקום, מי אני, נטייה, גבולות - הכול שאלות פתוחות.
ניק ניים נפוץ: משהו עם Feet ומה שברצונו של האיש לעשות איתן.
שורה תחתונה: בהצלחה לגברים, אני זזתי.
אתר הסווינגרים הבינלאומי ממתג את עצמו כפייסבוק של קהילת חילופי הזוגות. כמו בפייסבוק ניתן לכם להחזיק עמוד משלכם, לפרסם בו פוסטים ותמונות, להתכתב בצ'ט, לעקוב ולהיעקב ובאמת, פחות או יותר, כל מה שאתם מכירים מהפלטפורמה המקורית, רק נישתי ולא מזכיר באמת שום דבר מהחוויה של פייסבוק.
הוא החל את דרכו ב-2014 כרשת פרטית בקרב קבוצת חברים, וב-2016 נפתח לכול כ"רשת חברתית ליברלית". כיום, לדברי המייסדים, מחזיקה הרשת מעל לשני מיליון חברים רשומים מכל רחבי העולם, מרביתם זוגות, חלקם מתחומים אחרים של המיניות האלטרנטיבית כמו נודיסטים, טנטריסטים ובדס"מיים. עם זאת, חלק הארי והלב הפועם שבו הם עדיין הסווינגרים - זוגות שמשתעשעים בצירופים וחילופים למטרת מין, והמטרה הזו לא משתמעת לשתי פנים. עם זה אין בעיה. אבל...
על אף ש"ספייסי מאץ'" מיועד לגברים ונשים כאחד, עמוד הבית שלו יציג לפניכם אימג'ים של נשים בלבד. בתמונת הקאבר הן לבושות אדום האומר "יצרית ונועזת", ונושאות אל על כדורים (או שמא בלונים?) ורודים, אלוהים יודעת למה. קצת למטה מהן גלריית תמונות של כמה ממשתמשי האתר, כולן של נשים, למעט תמונת זוג סטרייטי אחת. הנשים בתמונות רובן עירומות למחצה, מבליטות אחוריים או אגן. עולה בי עקצוץ טורדני, אך אני מרפה ממנו מחמת הספק הקטנטן כי מדובר ברולטת תמונות ולא בבחירה מכוונת.
ככל שאני מטיילת באתר ונחשפת לפרסומות שכולן קלוז-אפ על ציצי או ישבן נשי, הספק שלי מתפוגג והסבלנות פוקעת. האיברים הנשיים קופצים אליי מתוך הבאנרים, מנותקים מקונטקסט וללא קונטרה מצד המין השני, מדיפים ריח רע של החפצה וחוסר התחשבות בקהל הנשי. לא רק מפני שהעירום הוא נשי בלבד, אלא מפני שכל התפישה הפורנוגרפית של חלקי גוף מבודדים מהמכלול היא גברית מאוד. התמונות שלהן כל כך פורנוגרפיות - כולן חטובות, עירומות, זקופות שדיים וזקורות פטמות - שאם לא היה מדובר באתר בעל שם עולמי, הייתי חושדת שהן פיקטיביות; פיתיון שנועד למשוך פנימה גברים לצורכי טראפיק.
מצד שני, מתיקות בורגנית. רקע לבן-סגול, לינקים בוורוד ולילך ושפה רכה ובלתי מאיימת. אלמלא ניבטו אליי חמוקיים מכל עבר, אפשר היה לחשוב שכאן זה אוקייקיופיד או פרסומת לתחבושות היגייניות. מעבר לזה, "ספייסי מאץ'" באמת מציע חיי קהילה וירטואליים. בעיקרה מדובר בפלטפורמה להיכרויות, אך היא מאגדת תחתיה גם פורומים, תחרויות תמונות, מידע על אירועי סווינגרס שונים בארץ ובעולם, חנויות סקס, חופי נודיסטים ועוד אטרקציות פופולאריות בקרב חובבי חילופי הזוגות. הפער הזה מוזר.
ממשק: מצד אחד נוח לשימוש, מתוקף דמיונו העיצובי לפייסבוק. מכל צד אחר, לא נוח בכלל. טעינת העמודים איטית, הגלישה מקרטעת ולפעמים נדרש ללחוץ על לינק כמה פעמים כדי שיעבוד. חלק מהלינקים לא עובדים בכלל, כמו זה שמוביל לעמוד העזרה או זה לאישור כתובת המייל שנדרש ממני שוב ושוב לאחר ההרשמה.
אוכלוסייה: בינלאומית מחד, דלילה מאידך. היכן הם שני המיליון המובטחים? אולי בשפות אחרות? עמוד ה"פורומים" מגלה שלושה ניסיונות לפתוח דיונים שנותרו ללא מענה. מעבר לזה, האוכלוסייה היא, ובכן, ממוקדת מטרה. ברשימת הספיד-דייט, אחת ממספר תצורות ההיכרות באתר, מופיעים גברים עירומים כמעט לגמרי בתאורת חדר חקירות ונשים שמציגות ישבן או מפשעה בלבד. אני מתחילה להבין שזוהי שפת הילידים. אולי לכולם כאן סבבה ורק אני מתפתלת באי נוחות, פוריטנית מכפי שחשבתי. בתהליך ההרשמה נדרש ממני לבחור תמונה שמציגה לפחות 60% מהגוף (מותר בעירום), ואני, תמימה שכמותי, לא מעלה על דעתי כי אהיה היחידה שבחרה בתמונה חשופת פנים. השאר מציגים קלוזאפים של אזורים מיניים, ואחד, לדאבוני, מציג עירום מלא. עם הפין והכול.
התחושה היא של שוק בשר במקרה הטוב, ותבנית עופות במקרה הרע. יצא לי לבקר בכמה וכמה מרחבים של מיניות חופשית, וירטואליים ופיזיים, ואני מסוגלת לשאת התערטלות מבלי להתפלץ. כאן זה אחרת, אולי בשל הפער בין ההבטחה למימוש. כשנכנסתי בשערי הלילך של "ספייסי מאץ'", לא על זה חתמתי. קבלת הפנים אמרה אוקייקיופיד, הלובי אומר גריינדר בשאול. לשמחתי, הראשון שפנה אליי היה איטלקי חמוד וחתיך למדי, שלא חשף מיטלטלין. אחריו, תצוגות טנגה למכביר.
שאלון: ניק ניים, מייל (שיישמר במערכת), סיסמה, זהות מגדרית, סטטוס זוגי, נטייה מינית, עיר מגורים, רדיוס גיאוגרפי מבוקש, היתכנות לאירוח, ניסיון בחילופי זוגות, שפה, תמונה - ואתם מוכנים.
הטרדות: לא נרשמו. מצד שני, גם לא נרשמו הרבה פניות - שש בסך הכול בתום שני ימי שהות באתר, שזה כלום במושגים של אישה במרחב היכרויות.
ניק ניים נפוץ: שם פרטי ומספר כלשהו.
שורה תחתונה: טעון שיפור. הרבה שיפור.
אתר ההיכרויות הישראלי לפוליאמורים לא נחשב "קינקי" במובן שפוליאמוריה היא לא פטיש, אבל אין ספק שחברי הקהילה חווים אתגר ממשי במציאת בני זוג בפלטפורמות הקונבנציונליות, ולכן הוא מתיימר להוות אלטרנטיבה יותר ממוקדת. מבין המצויינים עד כה, פולידייט הוא המזמין ביותר מכל בחינה. תמצאו בו מגזין עם כתבות בנושא, מדור שו"ת וכמובן, גולת הכותרת - זירת ההיכרויות, שכוללת כמה פיצ'רים יחודיים וחיוניים כמו "מועדפים" ו"חסומים".
שאלון כניסה: מייל וטלפון חובה אך יישמרו בדיסקרטיות, כמיטב המסורת. פרטים שכן יפורסמו: מין, כינוי, אזור מגורים, עיר מגורים, נטייה מינית, מצב משפחתי, סוג מערכת יחסים, מטרות שיטוט באתר וגובה. לבחירתכם תוכלו לציין גם מבנה גוף, מוצא, זיקה לדת, מספר ילדים, טווח גילים רצוי ועוד ועוד. השאלון הדקדקני עשוי לסייע לרבים לדייק את הבחירות שלהם באתר, ומי אם לא פוליאמורים אוהבים לעסוק ב"דיוק בחירות".
עם זאת, פשוט אין לי כוח. השאלות לא נגמרות, יש לי מספיק ביורוקרטיה בחיים וכוכביות מביאות לי חררה, יראו וייראו כל מנהלי קבוצות הפייסבוק שמזמינים אותי להצטרף רק כדי לגלות 37 מדורי שאלות. כמו כן, כך נודע לי מפי מכרה שהתנסתה באתר, השאלון לא באמת מסנן את האנשים שפונים אלייך. הפרטים שנועדו לסינון מופיעים אומנם בפרופיל שלך, אך רבים מהגולשים לא טורחים לקרוא אותו ופונים אלייך גם אם אינם עונים על הקריטריונים, מה שיכול לגרום לתסכול ולבזבוז זמן. בסוף, קינקים או לא, כולנו רקמה טינדרית אחת חיה.
לאחר שסיימתי להתלונן, אני מוצאת את השאלון הזה חיובי. בסופו של דבר, ההתעקשות לדלות מכם פרטים עובדת לטובת כולם, מפני שסביר יותר ליצור אינטראקציה כזאת עם אדם שסיפר על עצמו בהרחבה מאשר עם "סופרמן55, זכר". גם האפשרות לפרסום תמונה שלכם מקילה על התהליך, שבהחלט מרגיש מפוקפק מדי באתרים שבהם המוסכמה היא דיסקרטיות. מהצד השני של אותו מטבע, האתר פחות כדאי לפוליאמורים שעודם בארון הזוגי או פשוט מעדיפים לשמור על פרופיל נמוך, כי תמונה שלכם נדרשת עבור כניסה לזירת ההיכרויות. בנושא הזה, האתר אוסר להעלות תמונות בעירום חלקי או מלא, ואני מודה על כך.
ממשק: אחלה. לתמונה לקח שעה להיטען (רפרוש סידר את העניין), אבל מלבד זה הגלישה באתר נוחה, פשוטה וזורמת. אין באתר יותר מדי מדורים, טריקים וסלטות באוויר, מה שעובד לטובתו וממקד את הפעילות באתר סביב המטרה לשמה באנו.
אוכלוסייה: אם מתבוננים מקרוב מגלים קצת צעירים, הרבה מבוגרים, טיפטופי קינק ועוד. בזום-אאוט - על הכול שורה אווירת איציק. תמהיל ניחוחות של טרקטור במושב, הרקדה בקיבוץ, אקורדיון בכיכר וסיור מיניבוס בטוסקנה. יומיים לאחר ההרשמה כבר פנו אליי 34 מהם, חלקם אפילו קרובים לגילי ונראים לא רע בכלל. כולם אדיבים וחביבים, רובם יודעים להרכיב משפט שלם וחלקם אשכרה מגיבים לדברים שסיפרתי על עצמי בפרופיל. החברה שלא נזכיר את שמה חוותה טינדר אול אובר אגיין, אני חוויתי תיקון.
הטרדות: לא נתקלתי
ניק ניים נפוץ: שם פרטי ומספר כלשהו.
שורה תחתונה: יופי טופי.
אתר חילופי הזוגות הוותיק ניגש לנושא באטיטיוד שדוני, אפלולי ארוטי ("חושני" למילותיהם, מילה שמעבירה בי צמרמורות כמו ציפורניים על לוח). קבלת הפנים שחורה-כחולה, ברקע באנר של מספר זוגות מתגפפים, מתמוססים לתוך האפלה כשבויים תחת כישוף בחנות קטורות בסנטר. תמצאו בו מגוון אטרקציות: לוח אירועים, "פנויים היום" (כשמם כן הם - אנשים שפנויים היום), פורומים, בלוגים, חילופי הודעות ועוד.
אוכלוסייה: אם דיברנו על הסליז של ספייסי מאץ' או דום דומינה, סווינגרס הוא מקדש הסליזינס כולו, שאליו סליז עולה לרגל. כמיטב המסורת בסווינג, ציצים חשופי פטמות מככבים בפרונט, חלקי גוף סוררים מעטרים תמונות פרופיל רבות ובגדול הרבה יותר ממה שהתכוונתי לראות. אני רק שאלה, אולי נאיבית, אולי שמרנית: אין סווינגרים שאוהבים להכיר אנשים לבושים? האם סווינג בהכרח שווה עירום מיידי, פרונטלי, חשוף לכול? מה עם סווינגרים שדוגלים בהיכרות על כוס יין? אני אינני סווינגרית, אוכל רק לנחש שהם קיימים, ושהאתרים המוצעים להם מסמאים את העין.
שאלון כניסה: חובה: אישה/גבר/זוג, סטטוס, מגורים, סוג קשר ומושא קשר מועדף/ת, כינוי, גובה, מבנה גוף, נטייה מינית, גיל, מייל שנשמר במערכת. רשות: שם אמיתי, תאריך לידה, עישון כן/לא, שפות, קצת עליי/פנטזיות (שאלה פתוחה), טלפון, אקטים שמדליקים אותי. שם תמצאו רשימת אקטים גרפית מאוד, שכוללת, למשל, "אוראלי רטוב ועסיסי", "הפשטה איטית" ו"עיסוי הדדי בשמנים ארומטיים". לי זה מביא צמרמורות, אבל כבר הבנתי שסיימתי את תקופת התל-אביבית הצעירה והמגניבה ועברתי לשלב הבא שלה - בומרית שכותבת מחזה בנחמה וחצי. מעבר לזה, אנשים שמעידים על עצמם עוד בטרם הכרנו שהם חובבים קשירות, הצלפות וחניקות נראים לי לג'יט לגמרי, אז מי אני שאשפוט.
ממשק: טעינה קלה וזורמת, אבל מעבר לזה בלגן. האתר צפוף, עמוס, ללא אבחנה בין עיקר לטפל. התפריטים מפוזרים וקוביות טקסט ארוכות מרצפות את עמוד הבית, מכבידות על חוויית המשתמש. אני מחכה למחקר על הקשר בין מיניות אלטרנטיבית ללקות בבניית אתרים.
כינוי נפוץ: מתקשה לבחור בין "שווה", "חושנית", "חתיך" ו"לקקן". כל עוד אתם נשמעים כמו סיפור זימה מהניינטיז, השתלבתם במרקם האנושי.
שורה תחתונה: אם אפשר פחות חושניות בבקשה. בתודה, חוש הראייה.
בניגוד לרובם המכריע של אתרי המיניות האלטרנטיבית, האתר של קורבו - "קהילה למיניות אלטרנטיבית וחיי לילה" - מדבר 2021. הוא סקסי, משעשע, נועז ומחוספס אך גם אלגנטי ומוקפד. לפחות ברמת הטון של האתר עצמו, "קורבו" מביא לפרונט מיניות משוחררת מבלי להותיר את טעם הלוואי הטורדני של מגע בלתי רצוי בתחנה המרכזית.
תמצאו בו עדכונים על אירועי ליין הקורבו, מסיבות שטרם ביקרתי בהן אך ידועות כפופולאריות בקרב בד"סמיים, חובבי מיניות מקודשת ושאר קהילות המיניות האלטרנטיבית. ניכר שהאתר סובב סביב המותג, לא רק תוכנית אלא פרקטית: הרשמה לאתר היא אחת הדרכים לקבל אישור כניסה למסיבות. סמל הליין, עורב (שהוא גם משמעות המילה "קורבו" בעברית), מעטר את העמודים השונים, וחברי הקהילה מכונים "עורבים" שמסווגים לדרגות, החל מ"עורב טרי" ל"עורב שובב", שנחשב לזן המובחר ביותר. כל העסק הזה קצת גורם לי להרגיש כמו ילדה אמריקאית שמוכרת עוגיות כדי לזכות בתחרות של תנועת הנוער המומצאת בפרברים אבל זה מצחיק, אז אני זורמת. על רקע כל העורבנות הזו תוכלו גם לעלעל בכתבות מגזין, בלוגים, קבוצות, היכרויות ורחבה מרכזית - שהיא מעין פיד פייסבוק, אותו פיד שספייסי מאץ' מתיימר ליצור, רק שכאן זה עובד. כל התוכן מרוכז למקום אחד כמו צ'ייסר טוב.
שאלון כניסה: לצורך הרשמה תתבקשו להזין שם משתמש, סיסמה וכתובת מייל שיישמרו במערכת. כדי לגשת למתחם ההיכרויות תתבקשו לציין גם את טיב הפרטנר/ית שאתם מחפשים, טווח גילים ואזור מגורים מבוקש. לבחירתכם, תוכלו לערוך את הפרופיל שלכם ולהוסיף לו גם תמונה, תמונת קאבר ופרטים אישיים נוספים שישפרו את הסיכויים שלכם למצוא שידוך הגון. ההרשמה הדרגתית, נוחה ומקילה על ההתאקלמות.
ממשק: אוף, איזו נחת, כמה שקט בעיניים. נחמד לשם שינוי לגלוש באתר ללא צורך לקלף מעצמי את העור בפומפייה. העיצוב מינימליסטי, התפריט ברור, התוכן מסודר. גם סקשן ההיכרויות יעיל ונוח. אולי יעיל מדי, יש לציין. עושה רושם שהקהילה באתר עדיין מצומצמת, לכן אם מטרת החיפוש שלכם ספציפית במיוחד, תתאכזבו לגלות תוצאות חיפוש בודדות ולפיכך גם אופציות היכרות ספורות. אבל כאמור, מוקדם מדי לשפוט, האתר עודנו בחיתוליו המטונפים.
אוכלוסייה: קלילה ובליינית, נעה בין הנימוסיות החביבה של "פולידייט" לסליז הישיר של "סווינגרס". הרבה מהם לא מציגים תמונה בכלל, שזה מבאס. מצד אחד נחמד שהאתר מאפשר אנונימיות. מצד שני, תנו משהו, אפילו איזו חתיכת גב לרפואה.
הטרדות: לא נרשמו, מצד שני גם לא פניות מי יודע מה, מלבד דום אחד שרירי להדהים שכתב לי לעניין. אינני מעריצה גדולה של סלפי מעלית או אחיו הפושע: סלפי חדר כושר, אבל אני מודה שמשהו במצבור השרירים השזוף הזה נגע לליבי. אולי זה עניין של תאורה. באמת, יש תאורת רומן אקזוטי ויש תאורת מקרר נקניקים ברמי לוי, ואולי זה מה שחורץ את דינה של תמונת גוף להדלקה או לכיבוי.
ניק ניים נפוץ: שם פרטי ומשהו סקסי או מקבץ אותיות אקראי.
שורה תחתונה: עורב מרשים ומבטיח.
