אם תבעה את בנה בגלל הסכם "בן ממשיך"

בעלת נחלה במושב, שאינה יודעת קרוא וכתוב, טענה שלא הבינה שבחתימה על המסמכים היא מעבירה את המשק לבנה. ביהמ"ש דחה אותה

עו"ד מיטל שמיע יוסף | פסקדיןפורסם: 01.07.21 , 09:26

בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה תביעה שהגישה אם נגד בנה הצעיר בדרישה לבטל את מינויו ל"בן ממשיך" בנחלה במושב לאחר שזכויותיו כבר נרשמו ברשות מקרקעי ישראל. השופטת אורית בן דור ליבל קבעה שהאם לא הוכיחה שהוחתמה על מסמכי המינוי במרמה.

האם ובעלה קיבלו את המשק ב-1950 מהאגודה השיתופית וזכויותיהם נרשמו ברשות מקרקעי ישראל. לאחר מות הבעל ב-1994 עברו הזכויות על שם האם. ב-1987 ביקשו האם ובעלה לרשום את הבן הצעיר כבן ממשיך וועד המושב אישר את בקשתם.

ב-2009 השלים הבן את העברת הזכויות במשק לבעלותו המשותפת עם רעייתו דאז ולאחר שהתגרשו ב-2013 עברו אליו הזכויות במלואן. ב-2015 פרץ סכסוך בין הבן לבין אחיו ובעקבות זאת עתר הבן ב-2017 לסילוק אחיו מהמשק. באותה שנה עתרה נגדו האם בתביעה להצהיר כי היא הבעלים של המשק.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

האם טענה כי מעולם לא נתנה לו את הזכות במשק במתנה והוחתמה על המסמכים במרמה. לטענתה, כל רצונה מאז ומתמיד היה לחלק את המשק באופן שווה בין ילדיה כדי למנוע סכסוכים ומריבות ביניהם. היא ציינה שמינוי הנתבע כבן ממשיך נעשה באופן זמני למראית עין ובנאמנות כדי לאפשר לו לבנות בית במשק.

הבן הממשיך טען שאמו העבירה לו את הזכויות מתוך רצון חופשי ובחירה עצמאית ואין חזרה ממתנה שהסתיימה ברישום. הוא הסביר כי העברת הזכויות הגשימה את רצון הוריו, כפי שבא לידי ביטוי כבר בשנת 1987, להעניק לו את הזכויות במשק כצעיר הבנים והיחיד שהסכים להיוותר עמם במשק, לתמוך בהם ולסעוד אותם.

לדבריו, מאחורי התביעה עומד אחיו בעקבות הסכסוך ביניהם. בתביעת הפינוי הוא ציין שלפני מספר שנים פלש אחיו למחסן הממוקם במרכז המשק וללול הממוקם מזרחית למשק השתלט עליהם ומאז הוא עושה בהם כבשלו לאחסון חפצים וביצוע פעולות עסקיות.

האח טען כי אמו היא בעלת הזכויות במשק ורישום הזכויות על שם הנתבע נעשה במרמה. הוא הוסיף שאת הזכות להשתמש במשק קיבל כבר ב-1991 מאביו ולאחר פטירתו התירה לו אמו להמשיך ולעשות בו שימוש.

ואכן, השופטת אורית בן דור ליבל קיבלה את עמדתו. היא ציינה שגרסת האם בכל הנוגע ליצירת הנאמנות נטענה בעמימות ונותרה מעורפלת. השופטת הבהירה כי הנטל על האם להוכיח שלא התכוונה לחתום על מסמכי המינוי כבד והיא לא עמדה בו. היא לא הציגה עדות חד משמעית ופוזיטיבית בדבר נסיבות החתימה והכוונה שליוותה אותה.

בפסק הדין צוין שלפי הפסיקה, מי שחתם על מסמך תוך הסתמכות עיוורת על יועץ המהימן עליו, מנוע מלהעלות את הטענה שלא הבין על מה הוא חותם. חזקה זו אינה יכולת להיסתר על בסיס טענות סתמיות ומרומזות.

עוד קבעה השופטת שמדובר במתנה שהושלמה והאם לא יכולה לחזור בה ממנה, בפרט שלא העלתה טענות בדבר התנהגות מחפירה. בנסיבות אלה נקבע שהבן הממשיך הוא בעל הזכויות במשק. בהתאם היא התקבלה תביעת הסילוק והרח נדרש להתפנות מהמשק. האם והאח חויבו בהוצאות של 25 אלף שקל.