אם הכנסת הישראלית היא מועדון גברי, מיקי זוהר הוא מנהל הקאנטרי קלאב. הוא היה יו"ר קואליציה קולני, מתלהם, חסר מעצורים. לפניו היו בתפקיד זאב אלקין וצחי הנגבי. מעט פחות טסטוסטרון, אבל עדיין כאלה שמביאים לתפקיד שועלות פוליטית שעוזרת לעשות מסאז' לאזורים הכואבים של השותפות. לפעמים גם בכל מחיר אפשרי. והנה פתאום זוהי עידית סילמן, הח"כית הצעירה של ימינה, כולה רוך ופיס אנד לאב וצו פיוס, ועוד בקואליציה בלתי אפשרית, שמצד אחד שלה עומד ראש ממשלה מהציונות הדתית ומהצד השני שלה עומד מנסור עבאס, וברקע ראש אופוזיציה בשם בנימין נתניהו שאנשיו עדיין מכנים אותו ראש הממשלה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
סילמן כבר קיבלה לא מעט איומים עוד לפני שנכנסה לממשלה וגם אחרי שנכנסה לא ממש ליקקה סילאן, אבל שום דבר לא הכין אותה למופע המיזוגיניה והשובניזם של השבוע. “את ילדה קטנה, את לא ראויה לקרוא לי לסדר”, אמר לה ח”כ פרוש מיהדות התורה. סילמן ענתה לו מיד, “אתה לא תקרא לי ילדה קטנה”. אחר כך הטיח בה אותו אחד שהקול שלה חלש מדי, ואיך אפשר עם קול כזה לנהל ועדה. ולבסוף הגיע מיקי זוהר ואמר לה: “את תעני לי כמו ילדה טובה”.
סילמן, אישה בת 40 עם שלושה ילדים שעשתה כמה דברים בחייה, לא מתכוונת לשתוק על זה. “זה בעיקר מביך אותם, לא אותי", היא אומרת בראיון ל'7 ימים'. “ישבתי השבוע בוועדה במספר הזדמנויות, ניסיתי להביט מהצד על ההתרחשויות, וממש התביישתי. חברים, הבחירות נגמרו, הקמפיינים הסתיימו, זהו. עכשיו עובדים. אתם רוצים פרס על זה שאתם משבשים כל דיון? יש כאן מדינה לנהל ואזרחים שמחכים שיפתרו להם בעיות. אני באמת תוהה אם במקום עבודה אחר הם גם היו מרשים לעצמם לדבר כך לקולגה. אם מישהו מחברי האופוזיציה היה מורה בתיכון, הוא היה מתנהג ככה בחדר מורים? נניח שהוא היה מנהל מכולת, הוא היה צורח ככה על העובדים שלו? אני בטוחה שלא. אז מה קורה פה, הכנסת הפכה לקרקס ולא הודיעו לנו?”
תשאלי את מיקי זוהר.
“מיקי זוהר אדם מקסים, אבל הוא נכנס לפעמים לדמות שלא הולמת אותו. למה? כי זה הסגנון שהרגילו אותו לעבוד בו. הרי בסוף התפלק לו איזשהו משפט שהוא לא היה צריך להוציא ובסוף הוא התנצל עליו".
9 צפייה בגלריה
''אני פרפקציוניסטית, גרה בכנסת ויודעת לעשות את הדברים בצורה מחברת''. עידית סילמן
(צילום: איליה מלניקוב)
מישהו הקטין אותך מול כל המדינה, זה לא לעשות לו הנחות פה?
"בואי נגיד שמיקי זוהר את הלקח שלו למד. הסגנון של השלטון בשנים האחרונות הוא לא מכבד, אי־אפשר לטאטא את זה מתחת לשולחן – שנות שלטון הליכוד אופיינו בשיח בוטה, ביחס משפיל כלפי דעות אחרות ובעיקר בתחושה שהכל מותר וששום נורמה לא חלה עליהם. הם עוברים עכשיו ייסורי גמילה, ממש כמו תינוק שנפרד מהמוצץ. אני מבינה שזה קשה, אבל הם יתגברו. מצד שני יש את אבי דיכטר, ניר ברקת, אדלשטיין וישראל כץ שמראים שיש פה גם רמה אחרת, שהם לא בובות על חוטים”.
גם זוהר היה יו"ר הקואליציה, מה ההבדלים ביניכם?
“הוא עשה את זה בצורה שלו ואני עושה את זה בצורה שלי. אני פרפקציוניסטית, גרה בכנסת ויודעת לעשות את הדברים בצורה מחברת. התרגלנו לראות פוליטיקה של בית הקלפים, שבה הציניות והמניפולציות הן הכל, ושבמסגרת הזאת מותר לעשות הכל־כולל־הכל, אבל אני כאן כדי לייצר מציאות פוליטית שבה הפוליטיקה היא לא העיקר אלא המהות”.
במשוואה של “כסף, כוח, כבוד”, שהציג מיקי זוהר בראיון, איפה היית ממקמת את עצמך?
“מה זאת אומרת ‘כסף, כוח, כבוד’? אין אצלי משוואה כזאת. אצלי יש משוואה של מהות ועשייה. אנחנו לא בית הקלפים ולא טוני סופרנו, עם כל האיומים האלה שראינו בכל התקופה האחרונה. זה לא טלוויזיה פה. אני מגיעה מהחיים האמיתיים. הייתה לי עבודה שהייתי קמה אליה כל בוקר בחמש וחצי כדי להגיע לתל־אביב, ישבתי בישיבות צוות, בדיוני הנהלה, עבדתי מול ספקים. מעולם, אבל מעולם, לא נתקלתי בסגנון כל כך בוטה וברמה כל כך נמוכה כמו כאן בכנסת”.
נעלבת?
“אני לא מכירה אישה שלא חוותה יחס מזלזל או משפיל מצד קולגות, גם אם לא תמיד זה נעשה במזיד. אני אישה, זה בא למישהו מחברי האופוזיציה בהפתעה? כן, יש נשים בעולם, הן חיות בינינו, חלקן אפילו מנהלות קריירה, ויש ביניהן אפילו חברות כנסת. אולי כדאי שנעשה כתבה בעיתון? אני לא מרגישה שאני הסיפור. היום זאת עידית סילמן ומחר מישהי אחרת”.
אז זה עניין שוביניסטי?
“אני זוכרת שאמרו את זה על הרבה בעלי תפקידים. גם על מגישי חדשות, ‘איך מגישה צעירה תעמוד בזה?’ אני בטוחה שאם הייתי גבר איש לא היה מטיל ספק ביכולות שלי, אבל אני מלאת מוטיבציה”.
הפוליטיקה הישראלית היא עדיין מועדון גברי?
“יותר קל לגברים להתקדם בה והגיע הזמן שנהיה שם גם בשביל נשים. אני משתדלת להיות מי שהייתי רוצה שילדות יסתכלו עליהן”.
בפוסט שהעלית עם קטע מספר על נתניהו, טענת שזאת רק עוד דרך שלו ושל אנשיו למתג אותך כילדה ולהחליש דרכך את הקואליציה. כמו שמיתג פוליטיקאים אחרים בצורה משפילה.
“לנתניהו יש המון זכויות, והוא מנהיג מיוחד, אבל הרגישות והאנושיות נעלמו, המטרה מקדשת את האמצעים. גם אם זה אומר לדרוס, להשפיל, להדביק תוויות או סטיגמות שמשרתות אותו כשיטת עבודה. הציוץ שהעליתי עם הקטע מהספר על סודות השיווק שלו גרם להרבה אנשים לעצור רגע, להתבונן, להבין שיש כאן יד מכוונת. אז הפעם 'זכיתי' אני לקבל לייבל של ילדה קטנה מבית היוצר של ביבי. סימן שמישהו מפחד ממני, לא? אבל ברצינות, זה כבר לא עובד. הבנו את השיטה. אנחנו ממשיכים קדימה".
סילמן, יחד עם חבריה למפלגת ימינה, ניר אורבך ועמיחי שיקלי, הפכה לאחת המטרות שסימן נתניהו בניסיונותיו לסכל את הקמת הממשלה. חוץ מזה, היא גם הפכה למקור של תסכול מצד הבייס הימני שזעם על הפרת הבטחות הבחירות. מאז, החיים הפכו לסרט טלוויזיה מהסוג שאין לה זמן לראות. מעקבים, טלפונים בשעות לא שעות, מכוניות שניסו להסיט אותה מהנתיב ושלטי נאצה בתנועות הנוער של הילדים. ולחשוב שהג’וב הקודם שלה היה מנהלת השיווק של קופת חולים ‘כללית’. “אני לא יודעת אם היו עליי חוקרים פרטיים. אבל אני מאמינה שאם עקבו אחריי אז אולי. רכב נסע אחריי לאורך כל הדרך, היו קריאות במגאפונים. היו אנשים שהתקשרו אליי ושאלו אותי אם אני בודקת את הרכב שלי לפני שאני עולה עליו. בשבוע שעבר התקשרו אליי מחסום לשאול אותי בשתיים וחצי בלילה אם אני לא בודקת ומסתכלת מסביבי כשאני נכנסת הביתה, בדיוק חמש דקות אחרי שנכנסתי. זה היה קול בטוח בעצמו. קול של גבר”.
המשטרה הצליחה להבין מי זה מהשיחת טלפון?
“זה היה מהאפליקציית ‘סיגנל’ ומווטסאפים חסומים, שלחתי מה שיש אבל אין שם איזה נתונים על מי זה”.
כשאת נכנסת הביתה בשעות לא שעות האלה, את לא מסתכלת ימינה ושמאלה?
"אני מסתכלת, בגלל זה הפתיע אותי כשהוא אמר לי 'איך לא ראית'. כי אני מסתכלת כל הזמן כשאני הולכת לבד, ברור. וזה הרגל של החודשיים האחרונים. אני בוחנת מסביבי".
מסתכלת גם מה יש לך מתחת לאוטו?
"לא, זה לא. אני עדיין חושבת שאנשים מגזימים ובסוף הם לוקחים את עצמם בידיים וכל זה רק כדי להבהיל אותי קצת. אני באמת מקווה שזו המטרה ולא מעבר. אבל אני בסוף מבוגר שאחראי על הילדים שלי. ערב שבת, ממש עשר דקות לפני הדלקת נרות, קיבלתי הודעה שתלו שלטים בגנותי מחוץ לסניף בני עקיבא של הילדים. טסתי לשם וחשכו עיניי – פוסטרים איומים, מכפישים, עם פוטו רצח, אני לא רוצה לחזור על מה שהיה כתוב שם, אבל לא בחרו אותי לאמא של שבת. זה היה רגע מאוד קשה. תלשתי את כל השלטים ודחפתי לבגאז' רק שהילדים לא יראו. אבל במהלך השבת דיברנו על זה, והחלטתי שאני מראה להם הכל. וכך היה בצאת השבת. רוני, הקטנה שלי שעולה לכיתה א', אמרה לי, ‘אמא, למה את צריכה את זה? אולי לא תעבדי בכנסת ואז תוציאי אותי מהגן?’ זה קשה, כן. זה המחיר שלי בתור נבחרת ציבור. אני יכולה להגיד שהיו לי הרבה רגעים קשים ואפילו מפחידים בתקופה האחרונה. נסעו אחריי ברכב והודעתי כבר לקצין הכנסת שניסו להוריד אותי מהנתיב פעמיים”.
9 צפייה בגלריה
''אני באמת תוהה אם במקום עבודה אחר הם גם היו מרשים לעצמם לדבר כך לקולגה''. עידית סילמן בוועדה המסדרת של הכנסת
(צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)
איך את יודעת שזה לא סתם נהג שיכור?
“יכול להיות. נתתי את המספר על הלוחית שלו למשטרה ואני לא יודעת מה עשו עם זה. שלחתי לצוות שלי הודעה על רכבים שנסעו מאחוריי בכביש, מהבית שלי. את האמת? זה לא מכעיס אותי, זה רק מחזק אותי מול הגל העכור הזה. של התלהמות, גידופים ושנאת חינם. כי אחדות היא לא מילת גנאי, אני לא מוכנה לשמוע שהשמאל הוא אויב, גם אם בשמאל חושבים אחרת ממני".
ומהצד השני?
“אנשים עוצרים אותי ברחוב ומחזקים אותי. זה מרגש. קיבלתי לא מעט הודעות מאנשים מוכרים שביקשו לא להיחשף, אבל רצו להביע תמיכה, מה שמאוד משמח אותי זה מצביעי ימינה שהיה להם מאוד קשה עם הדרך שלנו בהרכבת הממשלה אבל מפרגנים ומרוצים מהתוצאה. זה מחמם את הלב”.
יש לך חברים שמאלנים?
"יש לי חבר שהוא טייס שמאלן והיה בשומר החומות מעל עזה, הוא אוהב את המדינה לא פחות ממני, גם אם אנחנו לא חושבים את אותו הדבר”.
אבל כל “הטוב” הזה, של המעקבים והאיומים, והטלפונים בשתיים בלילה וההשפלות במליאה, הגיע גם עם כמה גזרים. הנה, למשל, בעלה שמוליק סילמן, שעובד בקופת החולים ‘מאוחדת’, זכה לשוחח עם ראש הממשלה לשעבר נתניהו וגם לקבל הצעות ממקורבי הליכוד לתפקיד מנכ"ל במשרד ממשלתי. בכל זאת, גורל העם היהודי כולו תלוי ביכולת שלו ללחוש על אוזנה של אשתו.
אנשי נתניהו גם ידעו שבעלה מעורב מאוד מאחורי הקלעים, בכל מה שקשור לקריירה הפוליטית של אשתו, ושתפקיד בכיר בטח יגרום לו לערוק לליכוד. לזה אמור היה להתווסף בונוס יפה בדמות הבטחה שסילמן תהיה שרת הבריאות, על בסיס הרקע שלה במחלקת השיווק של קופת חולים, וגם שריון של עשור במפלגה. הכל בשביל אצבע הזהב שתפיל את ממשלת השינוי. “לא הייתי שם כששמוליק קיבל את הטלפון עם ההצעה לתפקיד. זה היה להיות מנכ"ל של משרד ממשלתי, משהו כזה. אבל באמת לא ניהלתי עם שמוליק את השיחה הזאת. הוא אמר חד־משמעית שזה לא היה ראש הממשלה נתניהו עם ההצעה. כשנתניהו התקשר, דרך מישהו אחר, זה היה על עניינים של מהות. אני לא עניתי לשיחה ממנו, וניסו להשיג אותי ולחבר בינינו. לא הייתי במקום הזה”.
9 צפייה בגלריה
''ניסו להשיג אותי ולחבר בינינו. לא הייתי במקום הזה''. בנימין נתניהו
(צילום: אלכס קולומויסקי)
מנכ"ל של משרד ממשלתי תמורת הצבעה? זה שוחד פוליטי.
“לי הציעו להיות שרת בריאות ועשר שנים שריון בליכוד. זה לגיטימי? זה לא שוחד פוליטי?"
היה רגע שבו חשבת שאת לא עומדת בזה ואת לא נכנסת לממשלה הזאת? כמו שהיה לאיילת שקד? לניר אורבך?
“אני בתקופה הזאת לא התבלבלתי. הסתכלתי למציאות ישר בעיניים. חשבתי טוב־טוב לאן אני נכנסת. השנתיים האחרונות בנו לי עמוד שדרה מאוד יציב וגם יכולת להכיל מורכבות. ההתחלה לא הייתה לי ברורה ואז כן, היה חשוב לי לראות שהדברים שאני מאמינה בהם, אני באמת אוכל לקיים אותם בקואליציה הזאת. הייתי עם עיניים פקוחות, זה לא שאני לא ידעתי מה עושים עם זה. חתרתי למגע וישבתי עם אנשים מתוך הקואליציה העתידית כדי לדעת איפה אני עומדת ואם יש לי כאן שיח”.
גורמים שדיברנו איתם מספרים על איומים שהגיעו אלייך ואל שמוליק דרך רב מקורב, על כך שלא תגיעו לעולם הבא ושעשו עליכם “פולסא דנורא” ושזה גרם לך לרצות לפרוש.
"אף אחד לא דיבר אליי ככה. יש לנו משפחה של רבנים חרדים, אנחנו קשורים לעולם החרדי באופן מאוד־מאוד אדוק, וגם לעולם הדתי־לאומי ולרבניו. הציונות הדתית תמיד ידעה איך לנוע בתוך עולמות של ערכים מתנגשים”.
9 צפייה בגלריה
''הציונות הדתית תמיד ידעה איך לנוע בתוך עולמות של ערכים מתנגשים''. נפתלי בנט ואיילת שקד
(צילום: אלכס קולומויסקי)
במכתב הרבנים אמרו שצריך לעשות הכל כדי שלא תקום הממשלה הזאת, כש”הכל” זה פרשנות רחבה שכוללת גם לשבת לך מתחת לבית ולאיים על הילדים שלך ולרדוף אחרייך בכביש.
“בטח שכאב לי לראות טור של אחד הרבנים שכתב שצריך לתת לאנשי ימינה להרגיש שהם לא רצויים בכל מקום. לא התקשרתי אליו אבל העברתי את המסר שזה כואב לי לראות את זה”.
זה מעבר לזה, היה חשש ברגעים מסוימים שהתירו את דמכם.
“לאנשים מסוימים, המהלכים שעשינו היו מהלכים כואבים, הם דיברו אלינו מדם ליבם ואני באופן אישי וגם המשפחה שלי ומי שקרוב אליי ניסינו להיות שם בשבילם ולהכיל את זה. אבל בוא נגיד את האמת, לי אישית כאב שבציבור הדתי־לאומי והמאוחד באש ובמים במיליון דברים, היו כמה שבחרו לדבר איש באחיו בצורה כזאת".
אחרי כמעט 48 שעות בלי שינה בגלל ועדות שהתארכו אל תוך הלילה, סילמן מסבירה שאצלה זה ברגיל. “אני בדרך כלל ישנה שעה וחצי־שעתיים בלילה. נולדו לי ילדים שלא היו חובבי שינה בכלל, בלשון המעטה. הם צרחו בשנתיים הראשונות לקיומם, אבל אז הגדול שלי חזר לישון בלילה ומאז אני לא מצליחה יותר לישון. זה רק הולך ומידרדר. אני עושה הרבה דברים כיפיים בשעות האלה, יש לי עולמות שלמים שאני מתעסקת בהם בלילה. אוהבת אסטרונומיה וכוכבים. אני יכולה לנסוע למדבר יהודה בשתיים בלילה ולהגיע
למחרת בבוקר לעבודה. אני נמצאת בבדיקות ובמעקבים כדי לוודא שזה בסדר ברמה הבריאותית”.
בכנסת היא מסתובבת כמו סוללת אנרג'ייזר, גם אם לא ישנה בבית תמיד תהיה לה על הראש קשת חדשה. סימן ההיכר. כבר שנים היא פעילה חברתית ופוליטית, הובילה את המאבק להשבת גופותיהם של אורון שאול והדר גולדין, ניהלה את פורום הנשים של הבית היהודי וייסדה בית ספר לנשים שרוצות להיכנס לפוליטיקה.
נולדה ברחובות לאם עובדת סוציאלית שעבדה בביטוח לאומי ולאבא מהנדס. “אני רואה את ההורים שלי שהגיעו ממרוקו, נכנסים לכאן להשבעה ותופסים את הראש ולא מאמינים. זאת בדיוק הקפיצה של הדור הזה”. תיאוריית ישראל השנייה והראשונה לא מדברת אליה (“אני רואה ישראל אחת”).
לפני שפליק־פלאקים פוליטיים היו אפשרות, הייתה אלופת האולפנות בהתעמלות קרקע והמשיכה לתואר בווינגייט. “ידעתי שזאת לא תהיה קריירה אבל עד היום אני עושה סלטות. יש לי טרמפולינה ענקית בחצר. היא קודם כל בשימוש שלי ורק אחר כך של הילדים. אני יכולה לקפוץ מוקדם בבוקר או מאוחר בלילה. וגם בסופי שבוע. לדעת להיות שחקן קבוצתי ושחקן אישי, זה לדעת להפסיד בכבוד וזה מאוד־מאוד מחשל. בשנתיים וחצי האחרונות היו פעמיים שלא נכנסתי לכנסת והייתי צריכה לאסוף את השברים ולהתקדם קדימה. אני זוכרת איך אחרי שפיזרנו את הכנסת נסעתי הביתה עם דמעות בעיניים”.
לכנסת נכנסה לראשונה לפני שנתיים וחצי, לצד רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ’ באיחוד מפלגות הימין. “עזבתי את העבודה שלי ב’כללית’ ביום שבו הוגשו הרשימות. בבוקר הייתי בסיור בכללית ואז בפגישה עם הרב רפי בצהריים כי יפעת ארליך בדיוק ירדה. הוא אמר לי, ‘בואי’. אמרתי לו ‘סבבה, מתי’. והוא ענה, ‘היום בערב מגישים רשימות. בואי לכנסת’”.
עם כל הדבר הזה והרצון לאחד, הסכמת לשבת עם בן־גביר באותה מפלגה. איך זה לא מפריע לך? איך זה לא היה דגל ותמרור אדומים?
“הוא היה אי שם מאחור, אני לא חושבת שהיה...”.
זה הפריע לך ברמה הערכית?
“לשבת עם בן־גביר בבלוק טכני? אני נשארתי בבית היהודי והוא היה ב’עוצמה’. יש הבדל בין זה לבין להיות באותה מפלגה. בית המשפט קבע שיש לו מקום בכנסת. אני ישבתי איתו בבלוק טכני בלבד בסבב הראשון”.
ואם זה לא היה בלוק טכני?
“כל דבר הייתי בודקת, לא יודעת לומר תיאורטית לא וכן. זה כמו שאם היית שואל אותי, את יכולה להיות עם ליברמן באותה ממשלה? לא יודעת. אלה דברים שצריך לשבת עליהם, על קווי יסוד. בקואליציה שאני יושבת היום אני מאוד מתחברת להמון דעות ואנשים למרות שהם לא כמוני”.
עם מי יותר קשה לך לשבת, עם מרצ או עם מנסור עבאס?
“החיבורים פה הם לא העניין של מי קשה יותר. אין לי ‘מי קשה יותר’. אין לי פה דירוג. אני חיה את הקשיים ורואה אותם. לא מדרגת אנשים. אני חושבת שצריך לבנות איזשהם יחסי אמון חדשים עם המיעוט הערבי. צריך לשנות סדרי בראשית בלי להתבלבל בסוגיות של מיהו הריבון בסוף”.
ישבת עם מנסור עבאס לפני?
“עם מנסור עבאס באופן אישי לא ישבתי אבל אני מכירה אותם”.
עם מי ישבת מרע"ם?
“אני יכולה להגיד שדיברתי עם אנשים סביבם כדי להבין איפה הדברים עומדים בדיוק. התעניינתי ורציתי לשמוע עם מי יש לי עסק. גם במפלגות כמו מרצ והעבודה, גם שם ישבתי עם אנשים. דיברנו על נושאים אידיאולוגיים”.
יצא לך לדבר עם אבתיסאם מראענה שהציעה לך לבוא אליה הביתה בימים הקשים כשהפגינו לך מסביב לבית?
“אני רואה אותה בכנסת, אבל האם מימשתי את ההזמנה? לא מימשתי. נגיד את האמת, אני מסתכלת ואני רואה את החיבוק של השמאל אבל גם את החיבוק והתמיכה שאני מקבלת מימין”.
גלית דיסטל אטבריאן אמרה, "כשאותי כח"כית ימנית תקפו כולם שתקו, אבל כשזה קורה לעידית סילמן מהשמאל כולם קופצים".
"אם תקפו אותה ואת הדובר שלה זה חמור מאוד. אני מעולם לא דיברתי בגנותה ואני גם לא אדבר בגנותה. אני מגלה שהיא עסוקה באופן אובססיבי בשיח שלילי וזה זכותה, אני לא רואה איך זה מקדם אותה. ואני לא חושבת שאני אשת שמאל, כולם יודעים שאני אשת ימין אידיאולוגי ערכי. אף אחד לא חושב ששיניתי את דעותיי ואני מקפידה גם לומר אותן”.
עכשיו כשקיבלת את ועדת הבריאות, אין כאן ניגוד עניינים? את הרי עבדת קודם בקופת חולים כללית ושמוליק עכשיו עובד במאוחדת.
“ככל שיתעוררו ניגודי עניינים, אני גם אקבל על עצמי את הייעוץ המשפטי. ואני גם עשיתי את השיחה הזאת עם שמוליק. שמוליק נכנס למאוחדת ממש לפני זמן קצר. הרקע שלי בתחום הבריאות הוא יתרון ולא חיסרון. זה כמו יפעת שאשא ביטון שמגיעה מתחום החינוך או רם בן ברק שבא מהמוסד. ממקומות של תוכן. אני באה מהשטח, אני מבינה את העבודה של בתי החולים, אני מבינה את העבודה של קופות החולים, אני מבינה את המחלות. לכן אני אומרת שיש פה דברים שהם רק יועילו לפיקוח הפרלמנטרי”.
אז מה היה בשיחה הזאת עם בעלך?
“הכל יעבור ייעוץ משפטי. שמוליק נכנס לתפקיד לפני שאני נכנסתי לממשלה הזאת ואם יוחלט שיש פה בעיה אמיתית שאני אעסוק בתחום הבריאות, אנחנו נקבל את ההחלטות הנכונות והוא ככל הנראה לא יהיה שם”.
מה זאת אומרת “לא יהיה שם”, הוא יעזוב את העבודה שלו?
“כן. נבחר ציבור חייב לשמור על תדמית נקייה, גם במקומות שהם במירכאות 'כשרים'. אנחנו מהווים דוגמה לציבור ואנחנו נעשה מה שצריך לעשות. שמוליק מבין שאולי הוא לא יוכל להיות שם. אנחנו עשינו את השיחה הזאת וזה ברור גם לו וגם לי. להיות איש ציבור זאת אחריות מאוד גדולה. אני לא דואגת לשמוליק כי הוא אחד האנשים המבריקים”.
זה שווה את זה? לקבל איומים, שהילדים יפחדו, שאת צריכה לנסוע ולתלוש את התמונות שלך מלוחות מודעות ושבן הזוג יצטרך לעזוב את העבודה?
“אני לא אומרת שזה קל, אבל אני באמת מאמינה במה שאנחנו עושים”.
ביום שבו אירע אסון מירון, הייתה סילמן במרחק של כמה דקות מההר. המראות הקשים לא פסחו עליה. “דקה לפני שעליתי להר, כבר הייתי בשביל ואמרו לנו שהייתה תקלה ועשינו אחורה פנה. למחרת בבוקר נסעתי למכון לרפואה משפטית באבו־כביר לזהות ולראות איך אפשר לעזור. חיכו שם משפחות חרדיות שצריכות להבין איפה היקירים שלהן ומשתיים בלילה הן לא יודעות מה קרה על ההר, ב־12 הן הגיעו לאבו־כביר ובעצם אני הייתי שם בשבילם. הייתי שם לבד. ראיתי את המשפחות וראיתי את המצוקה. הח”כים החרדים הגיעו רק יותר מאוחר. כשראיתי את המצוקה אמרתי, אוקיי, אז בואו תשלחו לי הודעה ופרטים ואני אבדוק יחד עם המכון לרפואה משפטית מה קורה. ביקשתי מהם לפתוח את המקררים כדי לראות האם זה שם או לא, וראיתי מראות מזעזעים שאת לא אמורה לראות. גופות. הייתי שם ליד אמהות ברגעים כאלה. לא הצלחתי לנחם אחר כך את כל המשפחות, אבל משפחת אנגלרד לדוגמה שאיבדה שני בנים, הם אמרו לי שאני הפוליטיקאית היחידה שהגיעה לנחם אותם. זה מאוד הפתיע אותי”.
איפה היו הח”כים החרדים?
“לא יודעת, לי הם אמרו שאני היחידה שהגעתי. ולא רק זה, אחר כך גם עזרתי למשפחה שלהם להגיע לשלושים מחו”ל, ומשרד הפנים לא היה בידיים שלנו אז. הצלחתי לעזור להם להביא את האמא”.
הח”כים החרדים הטיחו בכם ביקורת קשה עם הכניסה לממשלת השינוי.
“במה הם מאשימים אותנו, בפגיעה בזהות היהודית? אני הגעתי בשישי בצהריים לאבו־כביר לעזור למשפחות שיקיריהן היו באסון ואני יכולה להגיד שההתנהלות סביב החקירה הממלכתית במירון היא הפגיעה בזהות היהודית. אני באמת כבר לא מבינה מה הביקורת של החרדים כלפינו. האמירות האיומות שלהם מעידות בעיקר על אובדן עשתונות בעיניי. כי חברי הכנסת החרדים הם לא העיקר אלא הציבור ששלח אותם. ועדת החקירה למירון היא המשמעותית”.
הם מפחדים שימצאו משהו עליהם בוועדת חקירה כזאת? שזה לא יסבך אותם?
“כל קריאות הגוועלד של החרדים הן מגוחכות. הסטטוס קוו יישמר ולא תהיה פגיעה בתקציבי הישיבות והאברכים. אני מציעה לכולם להירגע ולא להתרגש מההצגה הזאת שנועדה לצרכים פוליטיים בלבד”.
למה הם לא נכנסו לקואליציה?
“שאלה מצוינת. אני גם שואלת אותם למה הם לא עושים את זה”.
יש להם עדיין את היראה מנתניהו כנראה.
“דרעי אמר, ‘אולי שגיתי שלא דאגתי למימוש הערבות שלי’. מה בעצם הוא אומר, שהוא לא עמד בהתחייבות שלו ובגללו מדינת ישראל נגררת לעוד מערכת בחירות? בסוף צריך להיות ענייניים, אם אתה רוצה לדאוג לציבור שלך אז יש דרך לעשות את זה והוא יותר ממוזמן להיכנס לקואליציה, גם הוא וגם הציונות הדתית. אי־אפשר לצעוק מבחוץ, אפשר להיכנס לקואליציה ולדאוג לציבור שלהם באמת”.
וסמוטריץ’?
“האכזבה מסמוטריץ' גדולה, כי הוא באמת היה זה שמנע את הקמת ממשלת הימין. הוא יטען שזה לא נכון, זכותו כמובן, אבל אם אעמיד בשורה את בכירי הרבנים של הציונות הדתית שיספרו מה היה בשיחות איתו, התמונה שתצטייר תהיה שונה. הוא טוען שהוא מכבד רבנים ומקשיב להם, אבל פעם אחר פעם הוכח שהוא לא סופר אף אחד. ממשלת ימין כבר הייתה עניין מוגמר אם הוא לא היה מטרפד את הקמתה”.
מה תעשי כשיעלו נושאים סביב קהילת הלהט”ב שגם לך לא יהיה נוח איתם וגם לרע”מ לא יהיה?
“בכללי ידענו לאן אנחנו נכנסים, עם היתרונות ועם החסרונות. גם בנושאים האלו".
מה עמדתך לגבי נישואים של גייז?
“אני יכולה להגיד שאני רואה חשיבות גדולה בשמירה על מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית וצריך להבין איך עושים את זה. בכל הנושא הלה”טבי אני מכבדת כל אדם באשר הוא אדם ואת דעותיו. ההתעסקות הזאת של לרדת לגופו של אדם ולא לגופו של עניין היא לא מקדמת. שאלו אותי בגלי צה”ל פעם מה אני חושבת כאישה מהציונות הדתית על זה שכלהט”ב, אמיר אוחנה יהיה שר המשפטים? אמרתי שאף אחד שהגיע לבית חולים לא שאל אם המנתח שינתח אותו הוא להט”ב. מי שואל את הדברים האלה? השיח הזה צריך לרדת מהשולחן. אני עובדת עם האנשים האלה, האנשים האלה נמצאים איתנו בחברה שלנו בכל מקום וצריך לחשוב איך מתמודדים”.
