רגע אחרי יום העצמאות של ארה״ב, יצא אתמול ג׳ף בזוס לעצמאות פרטית – עד כמה שהאיש העשיר בעולם זקוק לה – כשההתפטרות שלו מתפקיד מנכ"ל אמזון, חברת האינטרנט הקטנה למכירת ספרים שהקים ב־1994, נכנסה רשמית לתוקף. בזוס עוזב את אמזון כאחת החברות הנסחרות ביותר בבורסות העולם, עם שווי שוק של כמעט 1.8 טריליון דולר, וכשהוא עצמו האדם העשיר ביותר על פני כדור הארץ.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
הוא ימשיך לכהן כיו"ר הדירקטוריון, אבל בפועל העולם שלנו כולו פשוט קטנטן על ג׳ף בזוס. מילולית. זה לא מקרי שהוא תיכף טס לחלל, משאיר מאחוריו את אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים בהיסטוריה; עשרות מיליוני אמריקאים שחייהם תלויים באופן כמעט מוחלט בחברה שלו; הרבה קולגות שמקנאים; המון פוליטיקאים מודאגים או נוטרים; והרבה מאוד אנשים שהתפרנסו, מתפרנסים ויתפרנסו מאמזון, חורקים שיניים וחיים עם העובדה שהם רק כלים קטנטנים במגלומניה גדולה. ג׳ף בזוס, מצדו, בדרך לחלל, יודע שהוא כנראה אחד האנשים השנואים באמריקה, אבל גם יודע שזה לא משנה, כי אמזון שלו פשוט גדולה מכדי ליפול. כולם ימשיכו לקטר, ובשאר הזמן יזמינו מאמזון דברים שהם לא צריכים ויקבלו אותם תוך יומיים, עד הדלת.
לא רוצים לפספס אף כתבה?
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
בזוס עוזב בתקופה שבה האנטי לדיקטטורה של החברה מגיע לגבהים חסרי תקדים. יותר נכון, זה האנטי כלפיו, כלפי הצורה שבה התייחס לעובדיו, כלפי העובדה שהוא כמעט ולא משלם מסים, וגם כלפי זה שהוא, כך נראה, פשוט קמצן. הצמיחה המדהימה של אמזון לאורך שלושה עשורים כמעט, הפכה סטארט־אפ של 11 אנשים לחברה המעסיקה השנייה בגודלה באמריקה, עם כ־1.3 מיליון עובדים ברשת אדירה של משרדים ומחסנים. לפי "יאהו", ב־2007 היו לאמזון 18 מחסנים בלבד ברחבי ארה"ב. כיום יש לה 381.
את כוח העבודה העצום שמפעיל את הממותה הזו, בנה בזוס דרך מודל ניהול שהציב בפני העובדים דרישות כמעט בלתי אנושיות של שעות עבודה במחסנים רותחים מחום, עמידה ברף מינימום גבוה מאוד של ביצועים, וחיסול ממוקד של כל ניסיון התאגדות מצידם.
היחס של בזוס לעובדי אמזון הוא נושא נפיץ כבר לפחות עשור. ב־2011 ציטט עיתון בפנסילבניה עובדים מספרים על תנאי עבודה בלתי נסבלים, ודרישות ייצור כמעט בלתי אפשריות. לאורך השנים סיפרו עובדי מחסנים ונהגים, כי דרישות העמידה במכסות והמעקב הדיגיטלי אחרי כל תנועה שלהם, מעמידים אותם בסיכון פיזי. תחקיר של Seattle Times מהשנה שעברה מצא כי עובדי המחסנים באמזון סובלים מפגיעות בשיעור גבוה ביותר מפי שניים מהממוצע בענף.
שנת הקורונה עזרה לאמזון להוסיף עוד כמה ראשים למפלצת שהיא כבר הייתה. עשרות מיליוני אמריקאים נסגרו בבתים וקנו וקנו וקנו. זה הביא תעסוקה לעוד מאות אלפי אנשים, אבל אלה הצטרפו לאותה סביבת עבודה ברוטאלית, עם משכורות נמוכות ועכשיו גם סיכונים בריאותיים חדשים.
ההתייחסות של אמזון לעובדים ייצרה בשנה האחרונה סופה מושלמת של זעם. החל בחברי קונגרס משתי המפלגות – אליזבת' וורן מקצה השמאל וג׳וש האולי מקצה הימין - דרך עורכי דין לענייני עבודה ועד הרגולטורים על ההגבלים עסקיים שסימנו את אמזון כמטרה מרכזית.
לא במקרה אושר לפני כמה שבועות, ברוב דו־מפלגתי גדול, מינויה של לינה קאן כממונה החדשה על ההגבלים העסקיים. לקאן, מומחית משפטית לנושאי הגבליים עיסקיים, יש מוניטין ארוכים של ביקורת חריפה כלפי ענקיות הטכנולוגיה, במיוחד אמזון. אחת מהטענות הרבות שלה היא שאמזון מתחרה בחברות אחרות, ואז מכתיבה את התנאים שבהם אותן חברות יכולות למכור סחורות שלהן בפלטפורמה של אמזון עצמה. בכך שולט למעשה בזוס באופן שבו חברות קטנות בהרבה, משווקות את מרכולתן, כשלהן, אין אופציות אחרות. את הכל בלע הבזוס.
מינויה של קאן מדאיג את אמזון עד כדי כך, שהחברה הגישה בשבוע שעבר בקשה לוועדת הסחר הפדרלית, שלא לאפשר לקאן להיות מעורבת בחקירות הקשורות באמזון. "בהתחשב ברקורד ההצהרות הארוך שלה לגבי אמזון", נכתב בבקשה, "סביר להניח שהיא כבר לא יכולה לשקול את הנושא בראש פתוח".
המינוי של קאן הגיע חודשים ספורים לאחר שעובדים במחסן של החברה באלבמה ניסו להתאגד. המאבק שלהם תפס פרופיל ציבורי כל כך גבוה, עד שנשיא ארה"ב ג׳ו ביידן פירסם סרטון תמיכה בזכותם של "עובדים באלבמה" להתאגד. הוא אמנם נמנע מלומר את השם המפורש "אמזון", אבל הוא לא היה צריך. בסופו של דבר הקמפיין המאסיבי של אמזון, שכלל איומי פיטורים, עשה את שלו ורוב העובדים הצביעו נגד הקמת האיגוד.
אם תחפשו בגוגל את צירוף המלים Amazon sucks, תקבלו הרבה יותר תוצאות מאשר בחיפוש הצירוף עם כל שם של חברה אחרת. זה כולל את וולמארט שבמשך שנים הייתה בקלות חברת הענק השנואה באמריקה. ראשית, עיקר השנאה נובעת מטינה אישית כלפי בזוס. אנשים כמוהו וכמו אילון מאסק, ששווים 198 מיליארד ו־167 מיליארד בהתאמה, מנותקים לגמרי ממה שקורה במקומות אחרים על הגלובוס. שניהם יכולים לחסל מחר את הרעב בעולם, ובמקום זאת מנהלים מרוץ אישי לחלל. כשבזוס הודיע שהוא תורם 98 מיליון דולר לארגוני סיוע להומלסים, טוויטר התפוצץ מצחוק וכעס. אשתו לשעבר של בזוס, מקנזי סקוט, תרמה רק בשנה האחרונה קרוב ל־9 מיליארד דולר. בזוס, שלפי התחקיר המדהים של האתר "פרו־פבליקה" כמעט שלא משלם מסים, באמת חשב שמישהו יתרשם מתרומה של 98 מיליון?
במהלך שנת הקורונה הקימה אמזון "קרן סיוע" לנהגים שלה. החברה שמנוהלת על־ידי האיש העשיר בעולם גייסה תרומות כדי לתת לנהגים תנאים אנושיים באמצע מגפה. בגלל הדברים האלה הכעס בא ממקום עמוק במיוחד. הרי לא יכול להיות שאדם אחד ישלוט בעושר שיכול לכסות פעמיים את הגירעון התקציבי של בריטניה, וכשבצד השני יש כל כך הרבה עוני.
הבעיה היא שאפילו מי ששונא את בזוס או את אמזון או שניהם, לא יכול בלעדיהם. בזוס בנה מערכת אקולוגית שעשרות מיליוני אמריקאים שבויים בה. אדם צעיר לא מכיר עולם בלי אמזון. הוא לא יודע איך חיים בלי אלקסה, בלי לקנות ולמכור באתר של אמזון, בלי לגבות קבצים בענן, ובלי ההתרגשות שעוברת בגב למראה החבילה ועליה הלוגו המפורסם שמחכה ליד הדלת.
צורך קיומי
עד כמה ההתמכרות של האמריקאים לאמזון חמורה? בסקר שערכה חברת יחסי הציבור Max Borges Agency בקרב 1,108 אנשים בגילאי 18 עד 34 שקנו מוצרים באמזון, ענו 44% כי יעדיפו לוותר על יחסי מין מאשר לעזוב את אמזון למשך שנה, ו־77 אחוז יעדיפו אותה על פני אלכוהול. ועוד נתון מסחרר: 2.1% מכלל ההוצאות למשק הבית – או כ-1,320 דולר במשפחה אמריקאית שמרוויחה 63,000 דולר בשנה – הולכים לאמזון.
הכותבת והעורכת, נונה וויליס ארונוביץ‘, כתבה בניו יורק טיימס כי היא שונאת את אמזון בגלל האופן שבו התייחסה לעובדי המחסנים. אבל לאחר שאביה בן ה־85 לקה בשבץ, הוא הפך תלוי במשלוחים מאמזון שהביאו לו עד הבית את כל מה שהיה צריך – מכדורי פיזיותרפיה ועד אבקות חלבונים. "הרגשתי שאני מתיידדת עם השטן", כתבה, "אבל אבי לא יכול לקנות לבד, והמטפלת לא יכולה לבזבז את חייה בבתי מרקחת וחנויות לציוד רפואי, אז אמזון פריים הייתה חבל ההצלה שלו".
בחודש שעבר ערכו מכון האריס ואוניברסיטת הרווארד סקר, שביקש לבדוק את מידת הפופולריות של מוסדכות ומותגים אמריקאיים. צבא ארה"ב היה במקום הראשון. למקום השלישי הגיעה המשטרה, ברביעי המרכז לבקרת מחלות ובחמישי ה־FBI. במקום השני? אמזון. מפלצת האינטרנט המדהימה, שנבנתה על גבם השבור של מאות אלפי עובדים, היא עכשיו מערכת ההפעלה של חיי אמריקאי ממוצע. ואולי בגלל זה כולם שונאים כל כך את ג'ף בזוס. כי כפי שכתבה מין לי צ׳אן ב"באזפיד", "זהו סיפור השותפות הפאסיבית שלנו בעושרו המדהים: אנחנו אלה שמממנים את השאיפות שלו, חבילת נייר טואלט אחת אחרי השנייה".
