המנוחה ציוותה שאחיה יגור בדירתה – בנה תבע אותו

אחרי מות האם טען בנה שדודו סיכל את השכרת הנכס. תביעתו לשכ"ד נדחתה לאחר ונקבע שלא סביר שהאם התכוונה ליצור יחסי שכירות בין יורשיה

עו"ד טל אזוגי | פסקדיןפורסם: 08.07.21 , 09:45

בית המשפט למשפחה בחיפה דחה לאחרונה תביעה שהגיש בנה של אישה שהלכה לעולמה, שדרש דמי שכירות מדודו (אחיה של האם) על חמש שנים שבהן גר בדירתה אחרי מותה. השופטת אלה מירז קבעה שהדוד פעל בהתאם להוראות הצוואה של אחותו.

האם ערכה את הצוואה ב-2013, כשנה לפני מותה. היא קבעה שאחיה יירש חצי מעיזבונה, שכלל את דירת מגוריה. לשניים מילדיה היא ציוותה את היתר (25% לכל אחד). ילדה אחת נושלה. כשלוש שנים לאחר מות האם הגיש בנה תביעה לפירוק שיתוף נגד דודו. במסגרת זו הוא דרש מהדוד דמי שימוש בסך 58,800 שקל.

ב-2018 מונתה בהסכמת הצדדים כונסת נכסים למכירת הדירה שנמכרה לצד שלישי ביוני 2019. להכרעת בית המשפט נותרה התביעה הכספית. הבן עתר לתשלום שכר דירה עבור השימוש שעשה לטענתו האח בדירה החל מיום פטירת האם ועד למסירת הדירה לרוכשים במרץ 2019.

הובלה של ארגזים במעבר דירה (צילום: Shutterstock)

אילוסטרציה(צילום: Shutterstock)

לטענת הבן, מיד לאחר מות אמו "השתלט" הדוד שלא כדין על הדירה כאילו היה יורשה הבלעדי: החליף מנעול לדירה ונעל את הדירה בפני ילדי המנוחה, ומנע את האפשרות להיכנס לדירה ולהוציא ממנה חפצים אישיים.

לדבריו, גם לאחר שניתן צו קיום לצוואה והצדדים נרשמו כבעלי הנכס, האח המשיך להחזיק בדירה נטושה ונעולה ולא מצא לנכון להיעתר להצעה להשכיר אותה. במקביל, הוא גם לא מימש את זכות המגורים שניתנה לו בצוואה.

האח טען מנגד כי זכות המגורים שניתנה לו בצוואה לא הייתה מסויגת והוא לא היה חייב לממש אותה. לטענתו, במשך כשלוש שנים התובע לא אפשר את פינוי הדירה מחפצים ומצבה הפיזי לא אפשר את השכרתה. הוסיף כי מיד לאחר הלוויה ילדי המנוחה פרצו לדירה ולקחו ממנה חפצים. בנסיבות אלה הוא הזמין מנעולן שהתקין מנעול חדש לדלת.

השופטת אלה מירז קבעה שהבן לא ביסס את עתירתו לחיוב האח בתשלום דמי שימוש. הוא גם לא הוכיח שכוונתה של אמו הייתה להכפיף את זכות המגורים לתשלום דמי שימוש. לפי לשון הצוואה זכות הקניין שהעניקה המנוחה ליורשים תמומש רק לאחר אריכות ימיו של האח. לא סביר שמאחורי ציווי זה עמדה כוונה ליצור יחסי שכירות בין האח לבין יורשיה האחרים של האם.

זאת ועוד, השאלה אם האח מימש את זכות מגוריו בדירה לא רלוונטית שכן המנוחה לא סייגה את זכותו של האח בשום אופן. התובע גם לא הצביע על מקור חוקי להנחה או לטענה כי ככל שהאח לא עושה שימוש בדירה עליו להסכים להשכרתה.

יתר על כן, התובע לא הוכיח שהאח השתלט על הדירה. מחומר הראיות עולה שהתובע ואחיותיו נכנסו לדירה באמצעות פורץ מיד לאחר לוויית אמם. עוד הוכח שהתובע הוא שסירב במשך שנים ארוכות לפנות חפצים מהדירה, מה שמנע את השכרתה.

בנסיבות אלה דחתה השופטת את התביעה לדמי שימוש וחייבה את התובע בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקל.