גופיות חאקי. מאז ההודעה על מותו של בנה בכלא הצבאי זה הפרט שלא יוצא ליעל מהראש. בתוך הסחרור שבו מתנהלים חייה בעשרת החודשים מאז נעצר הבן בחשד שביצע עבירות חמורות נגד ביטחון המדינה, הגופיות שביקש ממנה להביא לו לכלא שעות לפני מותו המסתורי הן מה שלא נותן לה מנוח.
"הבן שלי אף פעם לא ביקש שנביא לו דברים מיוחדים", היא מסבירה. "והגופיות האלה, הרי זה לא משהו שאפשר להביא מהבית, זה משהו שאני צריכה לנסוע לקנות במיוחד. זה נראה לי הדבר הכי לא סביר שהוא היה מטריח אותי לקנות לו גופיות אם הוא היה יודע שבעוד עשר שעות הוא מתכוון להתאבד.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"זו הייתה שיחה שגרתית לגמרי", נזכרת יעל (שמות ההורים בכתבה בדויים) בשיחת הטלפון שקיבלה בערב חג שבועות מבנה ת'. "היינו אמורים לבקר אותו במעצר יומיים אחרי החג, והוא ביקש שנביא לו שמפו, עדשות מגע ועוד כמה דברים מהבית. והיו גם הגופיות. בצבא הוא היה הולך עם גופיות לבנות, כי זה מה שלובשים מתחת למדים. אבל במאסר נותנים לאסירים מין מדים מוזרים ומנומרים כאלה, וכשמזיעים הם מורידים צבע. בכלא, כל הגופיות הלבנות שלו הפכו להיות בצבע קרם, וזה נראה כאילו הן אף פעם לא נקיות. לפעמים בביקורים הוא היה נותן לי את הגופיות, והייתי מנסה ללא הצלחה להלבין אותן בבית. ואז באותו יום הוא ביקש, פתאום, שאקנה לו גופיות בצבע חאקי".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
שעות אחרי אותה שיחה, בחמש בבוקר, צילצל הפעמון בביתם של יעל ובעלה יאיר. הזיכרון מהפעם האחרונה שבה הופיעה קבוצת חוקרים, קצינים ושוטרים באישון לילה לחפש בביתם לאחר מעצרו של ת' היה עדיין טרי. הפעם עמדו מהעבר השני של הדלת שלושה אנשים במדים ירוקים. "אמרתי ליאיר ששוב הגיעו לעשות אצלנו חיפוש", אומרת יעל חיוך מריר.
אלא שבמהרה התברר שמדובר באנשי מילואים מטעם קצין העיר, ובפיהם בשורה כואבת, ממוטטת. "הם נכנסים, מושיבים אותנו, ואומרים שהבן שלנו הגיע לבית חולים במצב לא טוב, ושם הוא נפטר", מספר יאיר. "לא היו להם יותר פרטים, ואם היו, הם לא רצו להגיד. זה היה רגע די נורא, וגם לא הפנמנו את זה. זה פשוט לא היה הגיוני".
5 צפייה בגלריה
''איבדנו בן, וכמה שעות אחרי זה קיבלנו נכד''. הוריו של הקצין איקס ליד קבר בנם
(צילום: גיל נחושתן)
גם כעת המוות של ת' במה שנראה כהתאבדות לא מסתדר להם עם הנתונים. "הפתולוגית שנכחה בנתיחה מטעמנו שלחה לנו בסיכום דוח. מתברר שליד המיטה שלו היו ארבעה סוגים של כדורים פסיכיאטריים", אומר יאיר.
בין התרופות שנמצאו בכליו של ת' היו נוגדי דיכאון וחרדה שבמינון גבוה יכולים לגרום למוות. המידע הזה הפתיע את ההורים משתי סיבות. ראשית, מפני שלא היה להם מושג שבנם מקבל כדורים פסיכיאטריים. ושנית, בגלל שאם היה רוצה להתאבד סביר להניח שהיה בולע את כל הכדורים ולא משאיר את חלקם ליד המיטה. בדיקת הרעלים שנעשתה בגופתו של ת' טרם הושלמה, ועד אז יהיה קשה לדעת ממה נפטר. בתעודת הפטירה שלו לא נכתבה סיבת המוות.
יום למחרת הנתיחה קרה עוד משהו מפתיע. "כשחזרנו מהלוויה שלו חיכה לנו בתיבת הדואר מכתב מבית חולים רמב"ם", מספר האב. "זו הייתה דרישת תשלום של אלף שקל על אשפוז של בננו חודשיים קודם לכן. כששאלנו את הגורמים בצבא, הם אמרו לנו, 'אה כן, הוא התמוטט בכלא שש (שם נכלא לפני שהועבר לנווה צדק – א"א) ופינו אותו לרמב"ם. עשו לו כמה בדיקות והחזירו אותו'", ממשיך יאיר. "הם לא אמרו מעבר לזה, וברמב"ם לא נותנים לנו יותר פרטים בגלל חיסיון רפואי".
ת' לא סיפר להוריו, גם לא לעורך דינו, שהתמוטט. מתברר, שזו גם לא הייתה הפעם היחידה. "באותה הזדמנות גילו לנו שהייתה לו עוד התמוטטות, אחרי שכבר עבר לנווה צדק, בית הסוהר החדש של צה”ל", מספר יאיר. "במקרה הזה הוא לא פונה לבית חולים. הגיע חובש והוא התאושש".
וישנה עוד עובדה שלא נותנת להם להאמין שבנם ביקש לסיים את חייו באותו ערב שבועות. ימים בודדים לפני מותו דיבר ת' עם אחת משתי אחיותיו, שהייתה אז בהיריון מתקדם. "הוא ידע שכבר התחילו לה קצת צירים", מספר האב יאיר ומוסיף: "למזלנו, כשבאו להודיע לה מקצין העיר היא לא הייתה בבית, כי היא כבר הייתה בבית החולים. המוות של הבן שלנו נקבע באחת בלילה ובשלוש אחר הצהריים היא ילדה".
יעל: "איבדנו בן, וכמה שעות אחרי זה קיבלנו נכד".
בדרך חזרה מהביקור אצל בתם היולדת באיכילוב חלפו ההורים ההמומים על פני בית חולים אחר, זה שבו נקבע מותו של בנם לפני פחות מיממה. "חשבנו שאולי ניכנס כדי לנסות לבדוק מה בדיוק קרה שם", אומר יאיר. "אבל אז אמרנו לעצמנו שאם נעשה את זה, לא בטוח שנצליח להגיע בשלום חזרה הביתה".
סימני השאלה סביב חייו ומותו של ת' מאחורי הסורגים, ילכו ויתרבו לאורך הימים הבאים. הם יצטרפו למסך הערפל שמקיף את העבירות הביטחוניות החמורות שבהן הואשם. נדמה שהוריו, שניכר כי טרם עיכלו את מותו, עסוקים בניסיון נואש לחבר את פיסות הפאזל המרכיבות את פרשת מעצרו ומותו של בנם: מדוע עשה את מה שהואשם בו, האם נטל את חייו במו ידיו, ומי, בעצם, הוא היה?
סיפורו של ת' היה אמור להיגמר אחרת לגמרי. הוא היה קצין מצטיין, שאפתן ומבריק, שעשה חיל באחת היחידות הטכנולוגיות המובחרות של אמ"ן. שלוש תעודות הצטיינות קיבל במהלך שירותו. באחת מהן מודה לו היחידה על תפקידו המרכזי בקבלת הפרס לביטחון ישראל שבו זכתה.
ת', שלא היה פטפטן גדול וגם לא גאוותן, מעידים הוריו, הביא את התעודות הביתה מבלי לפרט על כמה מרשימים ההישגים מאחוריהן. יעל הייתה זו שתלתה אותן על הקיר, וגם זה הרחק מעיני אורחים בסלון. רק בשבעה הוצאו ממחבואן ונתלו לעין כל.
תעודות ההצטיינות יכולות רק לרמוז על תפקידו המרכזי של ת', בן 24 וחצי במותו, במערך המודיעין הצה"לי. "החבר'ה שלו מהיחידה סיפרו שהוא היה סוג של גורו, כזה שכולם שואלים אותו, מתייעצים איתו", מספר יאיר. "הם סיפרו לנו שכשעצרו אותו זה יצר להם בעיה, כי הוא לקח על עצמו מלא דברים ופתאום היו חסרים להם חמישה אנשים".
אלא שאי שם בתוך בסיס המודיעין שבו שירת בקבע, דווקא במקום שבו פרח ושבו התגלה, אולי לראשונה, ככוכב חברתי – הלך ת' לאיבוד.
"הוא מעולם לא סיפר לנו מה הוא עשה ולמה נעצר", אומר האב יאיר. "רק פעם אחת, אחרי שהצקתי לו ואמרתי שעורך הדין אומר שמאשימים אותו בדברים מאוד חמורים, הוא אמר לי משפט אחד שמסביר מה הוא ניסה לעשות. אבל הוא ציפה שאם זה יתגלה לכל היותר הוא יקבל נזיפה, אולי יעוף מהיחידה. לא יותר מזה".
יעל ויאיר מספרים כי ממש בימים שלפני מותו של ת' ואחרי חודשים ארוכים שבהם היה עצור, הם החליטו שנמאס להם. שהם לא מסתפקים יותר בשברי המידע שהם מקבלים ממנו ומהצבא. "דיברנו בינינו שבפגישה הבאה נתעמת איתו ונשאל אותו בדיוק מה הוא עשה ולמה הוא עשה", מספר יאיר. "למחרת בבוקר הודיעו לנו שהוא מת. מאז, כשאנחנו מדברים בינינו, אנחנו מרחיקים את הטלפונים הניידים מחשש להאזנות".
אתם באמת חושדים שהייתה קונספירציה סביב המוות שלו?
יאיר: "זה נראה לנו יותר מדי צירוף מקרים, שכשאנחנו רוצים לקבל ממנו יותר מידע – פתאום הוא מת. לא הייתה שום הכנה לזה, להפך. ידענו שהוא בכלא הכי חדיש ומוגן שיש, מצולם 24/7, עם אנשים אחרים בתא. מה שהכי הורג אותי זה שבלילה שבו הוא מת, ישנו בשקט. לא חששנו מכלום.
"רק אחרי זה זה הכה בנו, שאולי מישהו החליט שהכי בטוח שהבן שלנו לא יהיה. אולי הוא לקח לעצמו את החיים, ואולי מישהו עזר לו בזה. היום, אנחנו יודעים למשל, שכל מיני פסיכיאטרים סיפקו לו כדורים. פסיכיאטר אחד מאמ"ן, אחד מבית חולים 10, אחד מהכלא. יכול להיות שהוא אסף כדורים, ושאיפשרו לו לעשות את זה, למרות שהוא התמוטט כמה פעמים לפני כן. זה לא הדליק אצלם שום נורה?". לטענת צה”ל, רק הפסיכיאטר של אמ”ן רשם לת’ תרופות פסיכיאטריות.
את סרטוני האבטחה מהתא, המתעדים את רגעיו האחרונים של ת', ההורים טרם ראו. "אנחנו עדיין לא יודעים שמחקו אותם, אבל לא נופתע אם זה יקרה", אומר יאיר. הסרטונים האלה ישמשו מן הסתם את חקירת המוות, שהופקדה בידי היחק"פ, היחידה לחקירות פנים של צה"ל. 50 יום לאחר המקרה הממצאים עדיין לא הועברו להורים, והם חוששים שלא יקבלו אותם גם בעתיד. מעבר לכך, הם לא סומכים על רשויות החקירה של הצבא. "אמנם הם כל הזמן מדגישים שהיחק"פ היא יחידה עם ניסיון, אבל מה זה אומר?" תוהה יעל. "הרי זה לא שיש להם, כמו למשטרה, המון מקרים של מוות. מדובר במקרים ספורים".
יאיר: "אני חושב שהחקירה צריכה לבדוק את זה עד הסוף, כמו שמשטרה חוקרת, ולא כמו שצבא חוקר. כי אם היה כאן משהו פלילי, מי שחוקר את זה שטחית לא יעלה על זה".
הייתם מעדיפים שגוף חיצוני יחקור את האירוע?
יעל: "כן. מישהו שלא קשור לצבא".
אתם מפקפקים במקצועיות ובכוונות הטובות של צה"ל?
יאיר: "כן".
ההורים, שנחשפו לכתב האישום נגד בנם רק לאחר מותו, אינם מכחישים שהוא ביצע עבירות ומסכימים שהיה צריך להעמידו לדין. לדבריהם, מה שמפריע להם זה שאותו צבא שאיפשר לת' למות תחת עינו הפקוחה, הוא גם זה שאיפשר לו לבצע את העבירות הביטחוניות שבהן הואשם, ממש מתחת לאף.
"אני כל הזמן התעקשתי על העניין הזה, שמאשימים רק את הבן שלי", אומרת יעל. "לתומי חשבתי שיש לו מפקדים, שהוא לא מחזיק את כל הצבא לבד ובטח לא את היחידה. הוא עשה הכל? רק הוא אחראי? רק הוא גרם למה שהם אומרים שהוא גרם? כשהיינו מגיעים לדיונים בבית הדין, היה שם תמיד קצין ביטחון המידע של אמ"ן. אמרתי לו, 'איפה הבקרה שלכם? זו לא העבודה שלך לבדוק מה קורה? לפקח?' הוא אמר לי, 'יש חיילים, ות' הוא אחד מהם, שעובדים לבד'. זה רק עיצבן אותי יותר. התחושה שלנו היא שהגזימו, גם באחריות שהטילו עליו, וכמובן גם באישומים. אני אומרת את זה בתור אזרח מצוי, ולא בתור אמא: זה מפחיד שיש חייל, ולא משנה כמה הוא מוכשר, שסומכים עליו בצורה עיוורת".
השבוע הושב להורים הטלפון של ת’ יחד עם המחשבים, דיסקים קשיחים וכרטיסי זיכרון שנלקחו בחיפוש. התמונות האחרונות שצילם והווטסאפים ששלח לפני שנעצר הגיעו אלינו. בין היתר שולח ת’ לאמו תמונה של נוף שאהב במהלך אבטחת יישובים. זו היא התמונה האחרונה ששלח לה. יומיים לפני שנעצר ביקש ממנה לחפש עבורו מסמכים להם הוא זקוק במסגרת העברתו למעמד של אזרח עובד צה”ל.
יאיר: “חלק מהתמונות שהיו לת' בטלפון עלו אוטומטית לענן. נכנסתי לחשבון הג'ימייל שלו והגעתי לענן הזה. עד סוף 2018 יש תמונות. מאותו רגע אין".
יעל: "הכל הועלם. אין כלום".
למה דווקא 2018?
יעל: "אין לנו מושג. כנראה כי מישהו החליט".
שחיקת האמון של הוריו של ת' בצבא היא תוצאה של הליך מתמשך. בחודשים הראשונים למעצר הם הקפידו לשחק על פי הכללים, מתוך הנחה שצה"ל יודע מה הוא עושה. הם לא סיפרו לאיש שבנם עצור, וגם כאשר הותר להם לספר זאת, חלקו את המידע רק עם המשפחה הקרובה. לאחר מותו נחשפו לכתב האישום המפרט מעשים חמורים, אך גם היום הם מקפידים שלא לחלוק את המידע הסודי הזה עם איש.
בימים האחרונים החליטו שהם מפסיקים לשתוק. "עד עכשיו הרגשנו סטטיסטים", אומר יאיר. "לא עשינו רעש בהתחלה, היינו נורא נחמדים ומנומסים עם המערכת. חשבנו שאם נעשה רעש אולי זה יזיק לו, ואם נשתוק אולי זה ייסגר בהליך מהיר. אבל בקרוב, אם לא נקבל את כל הפרטים על המוות שלו ואת כל הפרטים סביב החקירה, למשל העדות שלו והדברים שהוא הודה ולא הודה בהם, נהיה כנראה פחות מנומסים.
"יכולנו לפרסם דברים בחו"ל, יכולנו לגרום להם להרגיש הרבה פחות בנוח. בשבועות הראשונים היו אנשים שהמליצו לנו לעשות כל מיני דברים, ובתוך כך עקיפת הצנזורה על ידי פנייה לאמצעי תקשורת בחו"ל. אנחנו בחרנו להיות ממלכתיים. גם עכשיו אנחנו מתכוונים להמשיך להילחם על מנת לקבל תשובות, אבל הכל במגבלות החוק. אם נצטרך לצאת במחאה, להפגין מתחת למשרד הרמטכ"ל, נעשה גם את זה".
אחד האירועים שהוציא את הוריו של ת' משלוותם יותר מכל היה הדברים שאמר הרמטכ"ל אביב כוכבי. בנאום שנשא זמן קצר לאחר התפוצצות הפרשה, אמר כוכבי ש"הקצין מאמ"ן עשה עבירות חמורות ביותר. הוא עשה אותן במודע, הוא עשה אותן בכוונה מסיבות שאני לא יודע לתאר". זאת, לדבריהם, על אף שמשפטו של ת' לא הושלם, ולמעשה הוא מעולם לא הורשע.
"הרמטכ"ל חרץ את דינו של בננו", קובעת יעל. "הוא גם אמר שהצבא עצר את הסוד לפני שהוא התגלה, בדקה ה־90. מעבר לזה שזה לא ממש נכון, מה שהפריע לנו זה שאין פה שוויון הזדמנויות. הוא נואם בכנס, וכל העולם מצטט אותו. זה לא כוחות".
לדברי ההורים היחס האדנותי של הרמטכ"ל כלפי ת', שהגדיר אותו כ"חייל שלי וחייל של כולנו", בא לידי ביטוי בצורה שבה נהג הצבא בבנם מהרגע הראשון. "אנחנו כועסים כי אנחנו מרגישים שנעשה פה עוול מאוד גדול לבן שלנו", אומרת יעל. "ניצלו אותו, השתמשו בו, סחטו את כל מה שאפשר מת', ובסוף, באיזשהו רגע, נתנו לו בעיטה. אני אמרתי את זה למפקד היחידה שלו – מצידי שתישרף לך היחידה. לא אכפת לי בכלל שהבן שלי היה הורס לך את כל היחידה, אם ככה אתם מתייחסים אליו".
יאיר: "זה כאילו שכחו את כל מה שת' עשה לצבא, את הדברים המדהימים שעשה לטובת היחידה שעליהם הוא גם קיבל תעודות הצטיינות. ברגע שחשדו בו בעבירות, כאילו הוא לא היה. הוא בעצם נמחק. הוא גם הרגיש שאין לו יותר חברים. יעל שאלה אותו אם הוא רוצה שנשיג טלפון של אחד החברים, כי היה לו מותר להתקשר לאנשים מהכלא. הוא אמר, 'אין לי חברים יותר'. אף אחד לא התעניין. רק בשבעה החיילים מהיחידה סיפרו לנו שהם כן רצו לכתוב לו, ונחסמו בידי המפקדים. אמרו להם שהם נתנו עדות ועכשיו אסור להם ליצור איתו קשר. זה לא מדויק מבחינה משפטית, אבל החבר'ה האלה אולי מאוד חכמים טכנית, לא משפטית. ורובם חננות, אז הם לא התווכחו".
יעל: "אנחנו חושבים שזו לא צורה של התנהגות. לא של מפקדים, ולא של יחידה. לא לחייל רגיל, ובטח לא למישהו שתרם להם כל כך הרבה. אני שאלתי כל הזמן, איפה הבן אדם ביחידה שמתעסק עם האנשים, עם הבעיות שלהם?"
ומה הייתה התשובה?
"התעלמות. גם מפקד היחידה התעלם מזה, הוא לא חשב שזו נקודה למחשבה. אולי הם חושבים שאנשים ביחידה הזאת הם רובוטים. גם אם ת' עשה גליץ' גדול, וזה היה גליץ' גדול, זה עדיין לא סיבה להתנתק מבן אדם ששירת אתכם, שנתן לכם כל מה שרציתם ואפילו מעבר, ולא להתייחס אליו כבן אדם". בצה"ל אמרו השבוע כי הם לא מכירים הנחיה שאסרה על חבריו של ת’ ביחידה להיות איתו בקשר.
לדברי ההורים, רק לאחר מותו של ת’ הוצמד לחיילי היחידה המסווגת פסיכולוג מלווה. "אולי הם הבינו שבכל זאת יש כאן אנשים שצריך לטפל בהם, או לפחות להתעניין בהם", אומרת יעל.
אם עכשיו מגיע בחור צעיר ומוכשר, שרוצה להתגייס ליחידה הזאת – מה אתם אומרים לו?
יאיר: "שייזהר מאוד־מאוד. כי כל עוד הוא הולך בתלם ועושה בדיוק מה שאומרים לו, הוא יגמור את השירות בסדר. אבל ברגע שהוא יעגל פינות, יצעד בדרכים עקלקלות קצת, ויתפסו אותו – יכולים להתהפך עליו".
יעל: "זה מפחיד. אמרתי למפקד היחידה, 'יש לי מזל שאין לי עוד מישהו לשלוח לצבא. שחס וחלילה לא יגיע ליחידה שלך'".
בצבא, לעומת זאת, חשים שדברי הרמטכ”ל היו מאוזנים ומדויקים. הנזק שגרם ת’ היה משמעותי, ואם לא היה נתפס, היה גורם נזק כבד עוד יותר. בניגוד לטענות ההורים, חשים שם שהרמטכ”ל לא חרץ את דינו של ת’, כי אין ספק שהוא היה מורשע וכי הוא עצמו הודה ברוב המיוחס לו. דברי הרמטכ”ל נשקלו כך שגם יסייעו לשקם את האמון בצה”ל מחד וגם לא יפגעו במשפחתו של ת’.
ת' גדל בשכונה שלווה ומבוססת בצפון הארץ. ממרפסת ביתו נשקף נוף כחול, עוצר נשימה. בן זקונים לזוג הורים אקדמאים, שהכירו בעת שעבדו בחברה של התעשייה הביטחונית הישראלית. ילד מופנם, עדין, שצמח בסביבה הישגית וניגן על כינור. חברים מעולם לא היו לו בשפע, ורק בתיכון התחבר לכמה ידידות. הם היו יוצאים מדי פעם יחד לסרט, מקסימום לשתות כוס בירה. את מרבית זמנו בילה ת' במקום שבו הרגיש הכי נוח. מול המחשב. חנון.
"הוא היה די מסוגר בחדר שלו", מספר יאיר. "זה התחיל עוד בגן, כשקנינו לו מחשב 'קומפי' של ילדים. אחר כך היו לו מקינטושים. הוא שיחק בכל מיני משחקי מחשב, אבל לא כאלה של כדורגל ומכות. מגיל קטן הוא ידע לקרוא באנגלית, כי הוא היה מתעסק עם ה'צ'יט קודס', קודים שצריך לכתוב כדי לדלג על שלבים במשחק".
כבר כנער פיתח אפליקציות לטלפונים ניידים. יום אחד גילה פרצה במערכת ההפעלה של 'אפל', ושלח לחברה מייל כדי שיסגרו אותה. אחרי ששלט באנגלית כבשפת אם, לימד עצמו רוסית. "לאבא שלי הייתה קרובת משפחה ברוסיה, והיא הייתה שולחת לו מכתבים", מספר יאיר. "אז ת' למד רוסית, כדי שיוכל לתרגם אותם". בהמשך הוא לימד את עצמו גם פרסית. "כשנסענו לחו"ל הוא היה קונה ספרים בפרסית. זה היה נראה לו מעניין", מספרת יעל.
אל בית הספר מעולם לא התחבר. כשהיה בחטיבת הביניים, המורה למתמטיקה זימנה את אביו לשיחה. "היא אומרת לי, 'אני ממלאת את הלוח בנוסחאות, כולם כותבים במחברת, והבן שלך יושב ולא כותב. אתם חייבים לעשות משהו'", נזכר יאיר. "היא לא הבינה שיש לו מחברת אחת לכל המקצועות". כמעט מיותר לציין שת' קיבל ציונים גבוהים בבגרויות במתמטיקה, כמו גם בפיזיקה וביתר המקצועות העיוניים. הוא לא היה זקוק למחברת, גם לא למורה. "הוא לימד את עצמו הכל", אומר יאיר.
בכיתה י"א החל ללמוד לתואר ראשון במדעי המחשב. תוך כדי עבד בחברת סטארט־אפ בתל־אביב. "אחרי שהוא מת, החבר'ה מהחברה הזאת אמרו לנו שהוא עשה שם דברים מופלאים", מספרת יעל. יאיר: "מגיע אליהם פישר, תיכוניסט, ומתחיל לשדרג את הגרסאות של התוכנה. הוא היה מרים דגל אדום על תקלה לפני שהתוכנה הייתה מרימה דגל. הוא קיבל שם משכורת יותר גבוהה משתי האחיות שלו, שעבדו אז בהיי־טק. היה לו קצת לא נעים מזה, ילד קטן שמקבל 15 אלף שקל. כשהוא עזב, הם כתבו לו 17 המלצות בלינקדאין".
הלימודים באוניברסיטה, האפליקציות שפיתח, התגובות הנלהבות שקיבל מכל מי שעבד איתו – כל אלה לא גרמו להוריו של ת' לחשוד שאולי הוא גאון. "גילינו את זה רק אחרי שהוא מת", מודה האב יאיר. "ידענו שאנחנו מגדלים את הבן הבלגניסט שלנו, עם כל המגרעות שהורה רואה בילדים שלו. רק אחרי שהוא מת התחלנו לשמוע את הסיפורים. החברים מהיחידה סיפרו לנו שהוא היה מישהו עם יכולות חזקות, שהיה מסיים את המשימות שלו מיד ועושה עבודה של אחרים. מישהו שכל אחד רוצה שיהיה אצלו בצוות. אנחנו ידענו שהוא אחלה במחשבים, שהוא מאוד מוכשר. ידענו שהוא מאוד בסדר, זה לא היה סוד. אבל עד כמה הוא היה מיוחד – את כל זה שמענו רק אחרי שהוא מת".
יעל: "קודם גילינו שהייתה לו חברה באיזשהו שלב, לזמן קצר, דבר שלא ידענו. אני לא יודעת עד כמה הקשר ביניהם היה משמעותי ואני גם לא יודעת מי זו".
לא מרגש לגלות שהייתה לו בת זוג?
יעל: "כן. החברים מהיחידה סיפרו לנו, הוא מעולם לא גילה לנו. זה משמח שהוא לא היה כל כך מוזר, אחרי הכל".
באופן כללי ת' לא דיבר הרבה, לפחות לא עם הוריו. כשהם מתבקשים, למשל, להיזכר בסיפור נחמד מילדותו, הם מתקשים. רק מקרה אחד צרוב בזיכרונם, מעין אנקדוטה שרצה במשפחה במשך שנים, וכעת אפשר להבין עד כמה היא מגדירה את אופיו המורכב.
יעל: "תמיד אנחנו מספרים את הסיפור על כיתה א', שהוא הצביע והמורה לא נתנה לו לדבר. אחרי שהיא עשתה את זה כמה פעמים הוא הלך להתלונן עליה אצל המנהל. ילד בכיתה א'. המנהל חשב, כמונו, שזה קצת מצחיק. זה באמת משעשע, אבל זה גם מראה משהו על חוסר הגבולות שלו. איזה ילד הולך למנהל ומתלונן על המורה? זה לא משהו שאתה עושה".
יאיר: "אפילו בגן, הגננת אמרה לנו שהוא צריך מסגרת עם גבולות ברורים".
"זה נראה שהוא לא התאים ליחידה", אומרת יעל. יאיר: "הוא לא היה מתאים, ואם כבר החליטו שהוא מתאים, היו צריכים לשים לו גבולות ולהתנהג איתו בהתאם". יעל: "היה צורך לבחון את זה כל הזמן, לא רק לתת ליכולות הטכניות לעבוד. היכולות האלה זה בסדר, זה מועיל, זה אולי טוב לביטחון המדינה. אבל מצד שני צריך גם היה צריך לפקח עליו. כשהוא קיבל דרגה היה מפקד שאמר שת' חושב מחוץ לקופסה. אנחנו מרגישים שהוא כל כך הרבה חשב, שהוא התרחק מהקופסה. הוא הלך רחוק מדי".
לאחר מעצרו של ת’ הוקמה באמ”ן ועדה בראשות אל”מ לבדיקת ההיבטים המערכתיים בכל מה שנוגע להליכי הגיוס, הפיקוח והבקרה ביחידה המסווגת שבה פעל. ביחידה מודעים היטב לכך שת’ סומן במבחני המיון כמי שיש לו אופי מיוחד, אלא שמתברר שרבים מהמשרתים ביחידה מאובחנים כבעלי בעיות התנהגותיות. במקרה כזה המועמד נבחן על ידי ועדה, ממש כפי שהיה במקרה של ת’. בעקבות תוצאות המיונים גם נפגש עם פסיכולוג. לאחר הליך המיון הזה החליטה הוועדה לקבל אותו ליחידה.
הגישה בצבא היא שלא ניתן לפקח לחלוטין על כל חייל וחייל. חיילים, ובטח קצינים, גם כאלה אשר משרתים בתפקידים הרגישים ביותר, זוכים לאמון ממפקדיהם ואינם מפוקחים בכל צעד ושעל. בנוסף, מעת לעת השתתף ת’ בדיונים תקופתיים, עידכן את מפקדיו על פעילותו והזדקק לאישורים עבור פעולות מסוימות. הוא לא עבד לבד לגמרי.
אחת מהמלצות הוועדה, שמיושמות כבר כעת, היא הוספת פסיכולוג לצוות היחידה, כדי לתגבר את הטיפול בתחום האישי.
הקבלה ליחידה הנחשבת דווקא עשתה תחילה רק טוב לצעיר המוכשר. הוא עבר לתל־אביב וגר תחילה אצל סבתו בת ה־95, אמו של האב יאיר. בין הבחור הרגיש שעשה את צעדיו הראשונים מחוץ לבית, לבין הקשישה שבקושי שומעת, נרקמה מערכת יחסים קרובה. כשת' היה מגיע הביתה מהבסיס, בדרך כלל בשעות מאוחרות, הייתה הסבתא ממתינה לו במטבח עם שניצלים. עד היום, היא לא יודעת מה עלה בגורלו. "היא יותר מדי שבורה כדי שנגלה לה שנכדה האהוב ביותר מת", אומר יאיר. "שבועיים לפני שהבן שלנו מת אחי נפטר בפתאומיות, והיה מאוד קשה לספר לה את זה, היא לקחה את זה מאוד קשה". זו הסיבה העיקרית, לדברי ההורים, שבגללה דרשו שצו איסור הפרסום על שמו של בנם לא יוסר.
ביחידה הטכנולוגית שבה שירת, אליה מגיעים הרבה צעירים הדומים לו ביכולותיהם ובמורכבויות שעשויות להתלוות אליהן, מצא ת' את מקומו מיד. הילד נטול החברים הפך לקצין מוערך, לחברמן. "החברים אמרו שהוא היה המצחיקן שלהם", מספר יאיר. "הוא היה שולח כל יום במייל הפנימי שלהם 'דבר הומור יומי', ככה הם קראו לזה. החברים נתנו לנו לראות את הבדיחות האלה, אבל אלה מסוג הדברים שמצחיקים אותם, לא אותנו".
הוא מספר לכם אם הוא נהנה בצבא? אם הוא עצבני על מישהו?
יאיר: "לא ידענו שהוא עצבני על אף אחד. ידענו שהוא עובד הרבה שעות, אבל הוא פרח שם, ראינו שהילד שמח. הוא היה מגיע לבסיס ביוזמתו במוצאי שבת, בשביל לגמור משהו או להתחיל משהו. הוא לא התלונן אף פעם אבל גם לא סיפר מה בדיוק הוא עושה. לפעמים הוא היה מספר משהו על המסביב, שיש תקלות, או שמישהו עשה משהו והוא היה צריך לתקן אותו".
את קסמי המחשבים שעשה בנם העילוי, את גישתו הבלתי מתפשרת להצלחה ואת היצירתיות שלא ידעה גבולות, הסתיר ת' מאחורי הדלת הסגורה של חדרו, עמוס המחשבים. כילד קטן התקין בחדר מצלמה, שהייתה נדלקת ברגע שזיהתה תנועה. אם אמו הייתה נכנסת כדי לסדר ולנקות, הוא היה עולה על זה ונוזף בה.
הוריו, יאיר ויעל, נותרו במידה רבה נעולים בחוץ. באופן טרגי דווקא כעת, כשהם עושים הכל כדי לפרוץ את המנעול ולגלות מי היה בנם, להרכיב את חלקי הפאזל, הם מוצאים עצמם מתדפקים על חומות אטומות. החשאיות שאופפת את פעילותו בצבא והעבירות שבגינן נכלא, המניעים שדחפו אותו לפעול בדרכים לא כשרות, מותו המסתורי, ובעיקר העובדה שת' עצמו איננו עוד, כל אלה מותירים אותו מחוץ להישג ידם. שוב ושוב, יאיר ויעל מבקשים לפענח את צפונותיו של בנם. שוב ושוב הם נתקלים באותו דבר – סוד.
חדרו של ת', צפוף ודחוס, עומד היום שומם. על המדפים ספרים עבים שעוסקים בשפות תכנות, פיזיקה ומחשבים, וגם 'היקום בקליפת אגוז' של סטיבן הוקינג. באחת הפינות מונחים החוגר וכרטיס הכניסה לבסיס, ועל אחד המדפים מדי א' מקופלים, עם דרגות הקצונה וכומתה ירוקה של חיל המודיעין. על מדף אחר ערימה של אייפונים בשלל גרסאות, ולידה אוסף של קוביות הונגריות. מהקיר שמאחורי שולחן העבודה בוקעים אינספור כבלים, שלא מחוברים לכלום. "לקחו מפה את כל המחשבים", אומר יאיר.
חייהם השקטים של יאיר ויעל התהפכו באחד הלילות באוגוסט האחרון. גם הפעם קידמה נקישה על הדלת את הדרמה שתטלטל את חייהם. כמה שעות קודם לכן, עצרה מכונית לצידו של בנם שרכב על קורקינט חשמלי מהבסיס בחזרה לביתו. כמה אנשים זינקו ממנה והורו לו להיכנס פנימה. גם הקורקינט הועמס פנימה.
"קמתי אליהם עם פיג'מה", מספר יאיר. "הייתה שם קבוצה שלמה של חוקרים, אנשי משטרה צבאית ומשטרה אזרחית. הם אמרו לי, 'דבר ראשון ת' בסדר, אבל הוא במעצר ויש לנו צו לעשות חיפוש בחדר שלו'. נכנסנו איתם לחדר, כי הם ביקשו שנהיה נוכחים במהלך החיפוש. הם לקחו דיסקים און־קי שהיו לו מימי היסודי, בערימה כמו בוטנים. לקחו לפטופים מהמגירה. החיפוש נמשך שעה או שעתיים, ואז הם הלכו. לפני זה החתימו אותנו לא רק על צו איסור פרסום, אלא על צו איסור פרסום על זה שיש צו איסור פרסום. כלומר לא רק שאסור לנו לספר, אלא גם אסור לנו לספר שאסור לנו לספר".
אפילו לאחיותיו של ת' נאסר עליהם לגלות. "הן היו פה אחרי כמה ימים בארוחה", אומרת יעל. "לא סיפרנו להן. זה היה מאוד קשה. ממש נורא".
מה אתם חושבים ברגע הראשון כשאתם מבינים שהוא נעצר?
יאיר: "חשבנו שהוא הסתבך במשהו, אבל לא במשהו שיחזיק אותו בכלא תשעה חודשים עם פוטנציאל להרבה יותר". יעל: "הדבר הראשון שרצינו לעשות זה לדבר איתו, כי ברור לנו שכמו שאנחנו בשוק, בטח גם הוא בשוק".
5 צפייה בגלריה
''אפילו לאחיות שלו לא סיפרנו על המעצר''. הכלא הצבאי "נווה צדק" בו נכלא ת'
(צילום: יואב זיתון)
לאחר שנחקר כשבוע ללא נוכחות עורך דין, הוצמד לת’ עו"ד סא"ל (במיל') בני קוזניץ מטעם הסנגוריה הצבאית. הוא מצא לפניו ילד רך, חשדן, כזה שלא יוצר קשר עין ומתקשה לשתף פעולה ולהבין שעורך הדין נמצא לצידו, ולא בצד של החוקרים. קוזניץ, ששימש בעברו כתובע וכסנגור צבאי, עסק בתיקים רגישים רבים וזכה לסיווג ביטחוני גבוה. הוא נכנס לתיק יחד עם סרן אריאל חברון, וגילה במהרה כי מדובר בפרשה מהמורכבות שהגיעו אי פעם לבית הדין הצבאי.
כעבור כמה שבועות, כשכתב האישום כנגד ת' הוגש לבסוף, המליץ הרכב השופטים שדן בתיק, בראשות נשיא בית הדין הצבאי, שהצדדים יפנו לגישור.
"באנו להילחם עבורו מהרגע הראשון, עשרות פגישות, שעות של שיחות, התעקשות בלתי מתפשרת לקבל מסמכים וחוות דעת שהציגו תמונה שונה, מיטיבה", מתאר עו"ד קוזניץ את המאבק המשפטי ותהליך הגישור שניהל בדיסקרטיות. "נכנסנו למסלול שעשוי היה לסיים את הפרשה הזאת בעונש מקל, אבל מותו הטרגי קטע הכל".
"אנחנו פגשנו את הבן שלנו לראשונה בערך שלושה שבועות אחרי המעצר, בדיון להארכת המעצר בבית הדין הצבאי בקריה בתל־אביב", מספר האב יאיר. "הוא היה נראה מסכן, נבוך. הוא שאל, 'למה באתם?' התבייש שהיינו צריכים לרוץ כל הדרך מהצפון. כשהוא אמר את זה הוא כנראה חשב שהעניין עומד להיסגר תוך זמן סביר. כאילו הוא אמר לנו, 'אני אצא מזה עוד מעט, לא הייתם צריכים לטרוח'".
אתה רואה את הבן שלך על ספסל הנאשמים ולא יודע במה הוא מואשם.
יאיר: "זה היה קשה מאוד". יעל: "וגם הוא שומר על הסוד, לא מוציא מילה ולא מספר".
בהמשך ביקרו אותו גם בכלא, הביאו לו תשבצי סודוקו וספרים. המון ספרים. "בערך מאה ספרים כל פעם", אומרת יעל. "הוא היה קורא אותם, ואז הייתי מוכרת אותם וקונה ספרים חדשים. זה מה שהוא עשה כל היום".
יאיר: "הוא היה מתקשר כל יום. בהתחלה נתנו לו ארבע דקות שיחה ביום, ואחרי זה שמונה. הוא היה מתקשר בדרך כלל לכאן, ולפעמים לאחיות שלו או לסבתא שלו. דיברנו איתו כל הזמן".
יעל: "הוא לא היה מבטא רגשות במיוחד, אבל הוא היה מוטרד ממה יהיה ומתי זה ייגמר".
הוא האמין שהוא חף מפשע?
יעל: "הוא היה מודע לזה שהוא עשה משהו, שמשהו קרה בעקבות דברים שהוא עשה. אבל אמרו כל הזמן שהוא עשה את הדברים בכוונה, או כדי להזיק. את זה הוא כל הזמן הכחיש. הוא גם לא חשב שהוא כל כך הזיק, למען האמת".
הוא הביע חרטה באיזשהו שלב?
יאיר: "לא".
זה לא מאוד מתסכל שאתם לא יודעים למה הוא עשה את זה?
יאיר: "הוא לא היה יכול לדבר איתנו, כי לא היינו שותפי סוד. אם היינו שותפי סוד, אולי היינו יכולים להבין את המוטיבציה. את הסוד הזה הוא לקח איתו לקבר. את זה לא נדע גם אם הצנזורה תאשר לפרסם הכל".
עבור כל אדם, במיוחד מישהו כמו ת', הכניסה לכלא היא חוויה טראומטית. הוא בוכה מדי פעם, אומר שהוא עצוב, פוחד?
יעל: "לא, כי באופיו הוא לא היה קוטר". יאיר: "הוא היה אותו ת' שאנחנו מכירים, עם קצת פחות חוש הומור".
אתם מאמינים שהוא ניסה להתאבד?
יעל: "באותו ערב לא". יאיר: "הוא שקל את זה בשלב מסוים, אולי. למשל כשהוא עבר מכלא שש לכלא החדש, הוא אמר ליעל שלא תביא לו יותר ספרים. יכול להיות שהוא שקל להתאבד ולא רצה להטריח אותה. אבל ביום לפני מותו הוא דווקא כן ביקש שנביא משהו". יעל: "העיתוי לא היה מתאים".
כשנחשפים למסקנות שעלו במהלך המיונים של ת' ליחידה המסווגת שהגיעו לידינו, עולה שאלה קשה האם לא ניתן היה לצפות מראש את מעשיו. מתברר כי מבחני המיון קבעו שת' הוא אשף טכנולוגי - אבל מתנהג בילדותיות, בעל בעיות רגשיות ואישיות לא בשלה. חוות הדעת על אודותיו חשפה נקודות תורפה שהיו צריכות, לכל הפחות, לייצר מנגנון בקרה ופיקוח סביבו.
בין היתר, נכתב באותה חוות דעת, כי היה פגיע וחסר שקט, אך לא פחות מכך, העריכו המאבחנים כי קיים בו חוסר עקביות בעיקר בהתמודדות עם קשיים שבגינו, "הוא יכול לפנות לפתרונות קיצוניים".
ההערכה הפסיכולוגית אף מציינת כי לאור אישיותו, שלא פעם מכונה “מוזרה”, הוא זקוק למסגרת וכך פועל באופן יעיל. עוד טרם גיוסו וההחלטה האם לקבלו ליחידה הרגישה, זיהו המאבחנים חוסר ביטחון מוגבר אצלו וצורך לתמיכה מאחרים, בעייתיות במצבי לחץ וקושי להצליח במצבים מעורפלים שאינם מוגדרים ואין בהם נורמות חד־משמעיות.
נדמה שההערכה הזו, שאחריה התקבל ת' בכל זאת ליחידה, הגשימה את עצמה, כשבשלב מסוים התחילו להבין במערך הטכנולוגי באמ”ן שמשהו אינו כשורה. בעיות קשות מאוד שנמשכו לאורך תקופה וגרמו לנזק משמעותי בתחום רגיש מאוד. במסגרת בדיקה שנפתחה בנושא, נערכה שיחה גם עם ת’, שבתחילה הכחיש כל קשר למעשים אך לבסוף הצביעו הממצאים באופן חד־משמעי עליו. בסוד העניינים שותף קומץ אנשים מתוך היחידה ובדרגים הגבוהים ביותר של הצבא. כולם הוכו בהלם. איש לא ציפה מהקצין המוכשר, זה שצבר אוסף של תעודות הצטיינות וזכה להערכה מקיר לקיר, להסתבך בפרשה כזו.
לאחר שנעצר אישר שופט אזרחי לחקור את ת’ ללא נוכחות עורך דין. הוא הודה כמעט מיד ב־90 אחוז מהעבירות. בנוגע לעשרת האחוזים הנותרים נאספו ראיות שלא הותירו לדעת החוקרים מקום לספק. מהחקירה, אומרים בצה”ל, עלה באופן מובהק כי ת’ היה מודע לכך שבמעשיו הוא גורם לנזק משמעותי. גורמי האכיפה בצבא משוכנעים עד היום, שאם היה עומד למשפט היה מורשע ונידון לפחות לעשר שנות מאסר. יש בצבא מי שהגדירו את העבירה הביטחונית הזו כחמורה ביותר שבה נתקלו מאז ומעולם.
אך הדבר המפתיע ביותר שעלה בחקירה, לא היה העבירות שבהן הואשם ת’ - אלא המניע שלו. לאורך החקירה התעקש כי הוא אינו מופעל על ידי איש. ההסבר שלו למעשים החמורים שביצע, היה שהתאכזב מכך שמפקדי היחידה לא מכירים בערכו.
האם למרות הפרסים ותעודות ההצטיינות שקיבל, למרות המילים החמות להן זכה ממפקדיו, עדיין חש ת’ שביחידה לא מעריכים אותו מספיק? שלא מכירים בגאוניותו, בכך שהוא הטוב מכולם? האם התחושה הזו הייתה יכולה לגרום לו לפגוע בביטחון המדינה? לבסוף, הגיעו ברשויות האכיפה הצבאיות למסקנה שכן: ת’ לא בגד, ממש כפי שחזר והדגיש בפני חוקריו. הוא פעל ביוזמתו בלבד והונע מגישה ילדותית, כפי שהגדירו זאת החוקרים בעצמם אחר כך. בצבא אומרים כי לקח לחוקרים זמן, אבל בסוף הם השתכנעו שתחת מעטה הרוך והמופנמות, מסתתר אגו - כזה שהיה מוכן למעול באמון חבריו, יחידתו ומדינתו, והכל בגלל כבוד ויוקרה אישיים.
"בחקירתו של הקצין נמצא כי ביצע לאורך זמן שורת עבירות חמורות שפגעו בביטחון המדינה, והיה מודע בזמן אמת לנזק המשמעותי שהוא גורם", נמסר מדובר צה"ל בתגובה לטענות הוריו של ת'. "למרות זאת, המשיך לבצע את המעשים ואף ניסה להסתירם בדרכים שונות. הקצין הודה בחקירתו ברבים מהמעשים שיוחסו לו.
"הקצין הועמד לדין והוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות ביטחוניות חמורות, שפגעו קשות בביטחון המדינה. לאור חומרת העבירות ובהחלטת שופט, הקצין נעצר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.
"ההליכים המשפטיים התנהלו בדלתיים סגורות מטעמים של שמירה על ביטחון המדינה. צה"ל פעל לאורך הדרך כדי למנוע פגיעה נוספת בביטחון המדינה, והקפיד לשמור על פרטיות וכבוד הקצין המנוח ומשפחתו.
"מספר חודשים לפני מותו, השתחרר הקצין משירות בצה"ל לבקשתו. על פי חוק בתי קברות צבאיים, בנסיבות אלה לא ניתן היה להביאו לקבורה בבית עלמין צבאי.
"ללא קשר לחומרתם הרבה של המעשים שביצע הקצין ולנזק שגרמו, עצם עובדת מותו במתקן כליאה צבאי מחייב את צה"ל לחקור את נסיבות המוות בצורה יסודית ומעמיקה, ולהפיק את הלקחים הנדרשים. לאור זאת נפתחה חקירה של היחידה לחקירות פנים, הוקם צוות מומחים של אגף כוח האדם וצוות מערכתי של אגף המודיעין.
"היחידה לחקירות פנים (היחק"פ) היא יחידה עצמאית ובלתי תלויה שבראשה עומד קצין מילואים בדרגת אל"מ, בעל ניסיון וידע רבים בתחום החקירות. החקירה מקיפה, מעמיקה ויסודית. עד כה נגבו עשרות רבות של עדויות, נאספו חומרים רבים ונערכו בדיקות רלוונטיות. בחקירה נבדקים כלל ההיבטים במטרה לקבל תמונה עובדתית מלאה ומהימנה ביחס למקרה.
"צוות המומחים, אשר מונה על ידי ראש אכ"א, מובל על ידי קצין מילואים בדרגת תא"ל. בצוות חברים בעלי מומחיות בתחומי הכליאה, הרפואה ובריאות הנפש, לרבות גורמים מחוץ לצה"ל. הצוות בוחן נושאים שקשורים למערך הכליאה, לצד היבטים מערכתיים שעלו מחקירת היחק"פ.
בנוסף, באשר לצוות המערכתי אשר הוקם באמ"ן, נבחנו בין השאר תהליכי איתור וגיוס, ליווי במהלך השירות, בקרה ביחידה ועוד.
"הטענות שהועלו בכתבה נבדקות במסגרת תהליכי החקירה והבדיקה שנערכים בצה"ל. עם סיומם, יימסרו הממצאים למשפחה ויפורסמו. צה"ל מצוי בקשר עם משפחת הקצין ומחזק את ידיה".
