אישה ממוצא ערבי, עם כאפייה, חשודה כמחבלת. היא נתפסת ונלקחת לחדר החקירות. שני גברים במדים של מאבטחים נכנסים לחדר. המחבלת נראית מפוחדת. הם מתחילים לחקור אותה, והיא מתחננת שישחררו אותה. הם מסכימים, אבל בתנאי אחד – שהיא תקיים עם שניהם יחסי מין. השב"כ אומנם לא היה חותם על דרך ההתנהלות הזאת, אבל אף אחד לא ביקש ממנו. מדובר בעלילה של סרט פורנו ישראלי אותנטי, תוצרת כחול-לבן.
איכות ההפקה הירודה ניכרת מהמסך. התאורה איומה, הצילום גרוע, מיקרופון הבום נכנס לפריים וברקע נשמעות הוראות הבמאי. השחקנים נראים כמי שנקלעו לסט הצילומים במקרה, שלא לומר בטעות. אבל על אף העלילה המופרכת למדי וההפקה המחרידה, מתברר שהישראלים אוהבים פורנו כחול-לבן. הם לא רוצים רק לראות אנשים יפים ועירומים מבצעים אקטים מיניים, הם רוצים לשמוע אותם מדברים עברית.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"נשים מאמינות שגברים רק חושבים על מין", אומרת דנה מור, שחקנית פורנו ישראלית שפועלת ברשת, "אבל מה שפועל אצלם זה קודם כל הרגש. חסרה להם תקשורת עם אישה. לכן ישראלים מעדיפים לראות ישראליות. הם לא רוצים רק לראות אותה בעירום, הם רוצים גם לדבר איתה. זאת הסיבה שאני פונה רק לקהל ישראלי".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
היא בת 26, נולדה בישראל וגדלה בתל אביב, שירתה בצבא ואחרי השחרור למדה מחשוב. לדבריה, "באיזשהו שלב הגעתי לתחושה של קיבעון. האפשרויות שלי היו להיות פקידה או להכין קפה לבוס. אני לא אוהבת את זה. אני יוצרת תוכן. אני רוצה להביע את עצמי, להיות יצירתית, לשבור חוקים, להעביר מסר לאנשים. הבנתי שכשאני עושה פרובוקציות, שומעים אותי".
בתחילה פתחה מור פרופיל באתר האינטרנט האמריקני Pornhub, הגדול מסוגו לשיתוף תכנים פורנוגרפיים. גם שם פנתה לקהל ישראלי בלבד. "הפכתי להיות הכי מצליחה בארץ בתחום, לפי דירוג של האתר שמבוסס על עוקבים, על לייקים, על הכנסה". לפני כשנה וחצי עברה לפעול באתר Only fans הבריטי, שם היא משתפת, תמורת כסף, תכנים מיניים, כולל סרטים שבהם היא מקיימת יחסי מין עם בן זוגה. תמורת סכום כסף נוסף ניתן לרכוש ממנה מופע פרטי.
מור מסרבת לחשוף כמה כסף היא מרוויחה ברשת, אבל ניכר שלא מדובר בסכום קטן. "קניתי וילה עם בריכה ברווחים. בנות מצליחות יכולות להגיע לסכומים של 250 אלף שקל בחודש". עם זאת, חשוב לה להדגיש שמחסור בכסף הוא לא מה שהניע אותה: "באתי ממקום של שפע כספי. לא באתי ממצוקה. אני מתכנתת. אני לא מעשנת סמים, לא שותה, אדם נורמטיבי. הסביבה תומכת בי. גם המשפחה. אנשים חושבים שאני שטחית, אבל אני אדם חזק.
"אני שחקנית פורנו ישראלית לכל דבר ועניין. אני עושה את הפורנו החדש", היא אומרת. "פעם בחורה הייתה צריכה להתחנן למפיק כדי להיכנס לתחום, ולשכב עם המון גברים זרים בדרך. בעידן של היום כל אחת יכולה בכוחות בעצמה להפיק סרטי פורנו. היא יכולה לשכור אולפן הפקות, לקנות מצלמה מקצועית ולצלם הכול. היא יכולה לבחור עם מי היא רוצה לשכב, בלי שדוחפים לה גברים שהיא לא מכירה".
נשמע פשוט? ובכן, לא בדיוק. האינטרנט בכלל, והרשתות החברתיות בפרט, הפכו צריכת פורנוגרפיה לדבר נגיש יותר מהזמנת פיצה. מגפת הקורונה הביאה עימה גם מגפה כלכלית, ולא מעט נשים מצאו עצמן מחוסרות פרנסה וסגורות בבית שעות רבות. הפיתוי לחפש כסף קל היה גדול. היו מי שפתחו עסק חדש. היו מי שפתחו מצלמה. אז נכון, להצטלם בבית בטוח יותר מלצאת למעגל הזנות. מצד שני, הנגישות הפכה את האפשרות הזו לזמינה עבור נשים רבות יותר.
מור מנהלת קהילה סגורה של נשים בפורנו. "אני רואה בנות שנכנסו לזה באימפולסיביות, בלי להבין את ההשלכות. הן אומרות 'אני אעשה את זה קצת, בשביל הכסף'. אימהות חד-הוריות, או בנות צעירות שחיפשו כסף קל. מעט מאד עושות את זה כי כיף להן. זה בעיקר בא ממצוקה. אחר כך הן מתחילות לצרוך סמים כדי לטשטש את הרגש, ומשם הדרך להסתבכות קצרה. היו בנות שהתחילו ב-Only ועברו גם למפגשים פנים אל פנים. משם הן הידרדרו למקום לא טוב".
איך הקהל הישראלי של צרכני הפורנו?
"יש בעיה בארץ. זאת קהילה קטנה, אז יש מי שמחפש את הזהות שלך כדי להשפיל אותך, להציק לך ולמשפחה שלך. מחפש לפגוע. למרות שזה אסור, היו לא מעט מקרים של עבריינים שהפיצו חומרים שלנו. לכן, חשוב שמי שתיכנס לתחום הזה תהיה עם שיקול דעת. שתהיה מספיק חזקה להכיל את העולם הזה. אחרת, לכי לנקות חדרי מדרגות".
תעשיית הפורנו הישראלית היא כמעט כמו קיבוץ. הכול קטן ומחתרתי, וכמעט כולם מכירים את כולם. אך האם הפמיליאריות הישראלית הופכת את הפורנו שמיוצר כאן לידידותי יותר למשתמש? האם כניסתן של פלטפורמות שיתוף התוכן הביתי מנטרלת את יחסי הכוח בין גברים לנשים בתעשייה, או שמדובר בעוד צורה של שידול לזנות? האם רשויות אכיפת החוק בישראל מגינות על השחקניות, או שיש העלמת עין מתחום שיש בו פוגעניות וניצול?
והאם מהפכת ה-Me too והגברת המודעות לזכויות של נשים על גופן הביאה לצמיחתו של פורנו פמיניסטי, או שכמו בכל מקום אחר שבו חוברים יחד מין וכסף, נמצא כאן ניצול, אלימות וזוועות?
בדקנו את תעשיית הפורנו בישראל מכל צידיה, או ליתר דיוק את תעשיית הפורנו הסטרייטית - שכן פורנו גייז הוא תחום בפני עצמו. הממצאים לא היו סקסיים.
לאחרונה סערו הרשת ותעשיית המין המקומית בעקבות כתבה שעלתה באתר "המקום הכי חם בגיהינום", ושעסקה בסרט שהפיק כדורסלן העבר גילי מוסינזון, שבו אישה אחת, שנטען כי היא לוקה בנפשה, מבצעת מין אוראלי בעשרות גברים. מוסינזון, בתגובה, הציג חוזה שהאישה חתמה עליו וכן טען שהדברים נעשו בהסכמתה המלאה ואף להנאתה.
שאלת ההסכמה או הבחירה של נשים בפורנו היא נושא שמעסיק את כל מי שבתחום. בארגונים החברתיים מבקשים לסייע לנשים לצאת מהמעגל הזה, אך יש מי שחושבים שמדובר בפטרונות מצד אותם ארגונים, ואף בזלזול בנשים ובאפשרותן לבחור וליהנות מסקס. בפרקליטות מודים שגם היבטים לא חוקיים בתחום אינם נאכפים, ובמשטרה סירבו לחלוטין לקחת חלק בכתבה.
"פורנוגרפיה 'רגילה', שכוללת אנשים בגירים, איננה דבר אסור לפרסום", מסביר ד"ר חיים ויסמונסקי, מנהל יחידת הסייבר בפרקליטות המדינה. "על הפרסום יש מגבלות של מועצת הלוויין והרשות השנייה, אבל זה במישור התקשורתי ולא הפלילי. החוק השני שנוגע לתכנים פורנוגרפיים מחייב את ספקיות הגישה לאינטרנט להציע ללקוחות תוכנות לסינון תכנים חינם. מי שרוצה בכך, יכול לקבל אינטרנט 'כשר'.
"יש כמה היבטים של הפורנו שמהווים עבירה. פורנו בהשתתפות קטינים מתחת לגיל 18 איננו חוקי. צריך לזכור שגיל ההסכמה המינית בישראל הוא 16, אבל הצילום והשידור של יחסי מין מתחת לגיל 18 אסורים. כשיורדים מתחת לגיל 16 העבירה היא על עצם קיום יחסי המין, וכאן מתווספת עבירה חמורה של בעילת קטין".
ב-2014 אישרה הכנסת את התיקון לחוק למניעת הטרדה מינית, שזכה לכינוי "חוק הסרטונים". החוק קובע כי "פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום", ייחשבו להטרדה מינית. האיסור על הפצה ושיתוף ברשתות חברתיות חל גם על מי שקיבל את הצילומים מגורם שלישי ושיתף אותם. העונש המקסימלי שניתן לגזור בגין העבירה הוא חמש שנות מאסר.
באפריל האחרון גזר בית משפט השלום בחיפה יותר מארבע שנות מאסר על רונן שיך, עובד לשעבר בעיריית חיפה, לאחר שהורשע בהפצה של אלפי תמונות וסרטונים מיניים של 187 נשים ללא הסכמתן. את ההפצה הוא עשה באמצעות קבוצות שפתח או ניהל בטלגרם. מדובר בעונש החמור ביותר שגזר עד היום בית המשפט על נאשם שעבר על חוק הסרטונים.
לדברי ויסמונסקי, לתופעה הזאת יש מה שהוא מכנה "תת-ז'אנר", פורנו נקמה: "אישה או נערה ששיתפה תמונות וסרטונים אינטימיים שלה עם בן זוג, ואחרי הפרידה הוא מפיץ אותם. המפיצים גם הרבה פעמים מצמידים את הפרסומים לפרופיל האינסטגרם של אותה אישה, כדי שמי שצורך אותם יידע שלא מדובר בשחקנית פורנו 'מקצועית', אלא ב'בת השכן', ושהיא ישראלית".
סעיף נוסף לחוק העונשין שכדאי להכיר בתחום הפורנוגרפיה הוא סעיף 214א', האוסר "פרסום והצגת תועבה". אך מהי, בעצם, "תועבה?" על פי ויסמונסקי, "בארצות הברית ישנה הבחנה בין pornography לבין obscenity. האחרון הוא לא סתם פורנו, אלא מה שנחשב בזוי על פי כל אמת מידה של כל חבר בקהילה. אבל גם לזה אין הגדרה מדויקת, וזאת אחת הבעיות. זאת אחת מהעבירות בספר החוקים שהאיסור שמגולם בה אינו ברור, ולכן שנוי במחלוקת".
החוק אוסר על שידול לזנות, כלומר אסור להתפרנס מקיום יחסי מין של אישה עם גבר. ההבדל היחיד בפורנו הוא שהאקט מתועד. האם הפעלת המצלמה הופכת את המעשה לחוקי?
"אכן, יכול להיות שעורך הסרט מסרסר לזנות, אבל אני לא מכיר מקרה בישראל שבו התייחסו לגורם ששילם כסף לשחקנית פורנו כסרסור. לגבי צריכת הפורנו - זה כנראה לא נכנס תחת החוק של איסור צריכת זנות. גם בעניין האיסור על פרסום תועבה בהשתתפות בגירים (להבדיל מקטינים - מ"ש), מספר כתבי האישום קרוב לאפס. אני זוכר תיק אחד, שבו פרטי הנאשם חסויים. הוא פרסם סרטים מעוררי פלצות בהשתתפות בעלי חיים. הוא הורשע ונידון לארבע וחצי שנות מאסר".
ויסמונסקי מציין כי "ההשפעה של המרחב המקוון חלחלה גם למעגל הזנות. אל מול אלה ניצבת מערכת אכיפת החוק, שאינה מותאמת תמיד מבחינת הכלים המשפטיים, ההכשרה ותפיסת ההפעלה להתמודדות עם התופעה. הזנות המקוונת, שבה הבחור משלם כדי לצפות בבחורה מבצעת בעצמה מעשים מיניים, כוללת למעשה סיפוק מיני ללא מגע עם האישה, וזה מעורר קושי משפטי במצב החוקי הקיים. זה מאתגר את הדיכוטומיה בין פורנו לזנות".
דעתו של ויסמונסקי בעניין נחרצת. הוא סבור שצריך לבחון הוצאה של "זנות מקוונת" אל מחוץ לחוק. "המגע הפיזי בין נותנת השירות לבין הצרכן, או אף הקרבה הפיזית ביניהם, אינו מחויב המציאות בעידן האינטרנט. הניצול והסחר בגופן של הנשים יכולים להתרחש גם במקרה של שירותי המצלמות החיות, שכוללים מגע מיני עצמי של נותני השירות בגופם תוך שהצרכן צופה מבעד למצלמה. צריך גם לזכור שהאינטרנט מקל מאוד על שלב הגיוס. האתגר שלנו, כחברה, הוא בסופו של דבר בהגנה על נשים וגם נערות מוחלשות, וגם נערים לעיתים, שנכנסים למעגל הזנות".
"פורנו ישראלי הוא כל דבר חוץ ממחרמן", אומרת הידד ליטמן, עורכת וידאו לשעבר של תכנים פורנוגרפיים ומנחה למיניות חיובית. "זה מנסה להיות חו"ל, אבל זה מאוד זול. מבחינה קולנועית מדובר במוצר ממש גרוע. לסרטים יש שמות ממש מביכים כמו 'תן לה בלאו לאו'. הנשים בדרך כלל עם מסכה, לגברים לא אכפת שיזהו אותם. מי שמשתתפים בסרטים לא נראים בקו הבריאות הנפשית. לא נראה שהם עושים את זה ממקום טוב".
איך הגעת לתחום של עריכת סרטי פורנו?
"מאז ומתמיד מיניות האדם מאוד עניינה אותי. חקרתי את התחום עצמאית. בגיל 18 כבר ביקרתי במוזיאון הסקס באמסטרדם. למדתי עיצוב ובמקביל התנדבתי בעמותת 'דלת פתוחה' (שעוסקת בחינוך למיניות בריאה - מ"ש). לעריכה הגעתי דרך בחור שהכרתי, שעסק בתחום. מבחינתי, לראות פורנו זה לחקור".
אין סתירה מסוימת בין מיניות בריאה לבין פורנו?
"נכון שרוב הפורנו שנעשה כיום הוא מאוד מיזוגיני. מצד שני, זה החינוך מיני של היום. פעם היינו צריכים להחביא חוברות מתחת למיטה ולשכור בהיחבא סרטים בווידאומטים. כיום זה נמצא בכל בית, והתכנים הולכים ונהיים קיצוניים יותר. פורנו הוא מראה לחברה. בשביל זה הומצא ז'אנר הפורנו הפמיניסטי".
כדי להבין מה עומד מאחורי הפורנו הפמיניסטי, צריך לחזור אחורה אל מלחמות הסקס הפמיניסטיות של שנות ה-80 של המאה שעברה - מלחמות שנמשכות למעשה עד היום. באותן שנים סוערות נקרעה התנועה הפמיניסטית סביב שאלות של סוגיות מיניות כמו זנות, BDSM וכן פורנוגרפיה. השאלות נגעו לעצם הבחירה לעסוק בתחומים אלה, ללגיטימיות שלהם ולקשר שלהם לשחרור האישה. מן הצד האחד ניצב המחנה האנטי-פורנוגרפי, בהובלתן של אנדריאה דבורקין וקתרין מקינון, אשר ראו בפורנוגרפיה אפליה מינית כלפי נשים והחלשה שלהן.
השתיים ביססו רבים מטיעוניהן על המקרה של לינדה לאבלייס, שחקנית פורנו אמריקנית שהתפרסמה בעיקר בזכות הסרט "גרון עמוק" בכיכובה, שעם צאתו ב-1972 נחשב לאבי הפורנוגרפיה המודרנית. בתחילת שנות ה-80 חשפה לאבלייס שעברה התעללות בתעשיית הפורנו, וטענה כי מי שצופה ב"גרון עמוק" למעשה צופה בה נאנסת. היא חברה לתנועת ההתנגדות לפורנו והפכה לדוברת נחרצת נגד התעשייה.
מנגד קם מחנה הסקס-פוזיטיב, הגישה החיובית למין, אשר רואה בפורנו ובפטישיזם, דוגמת BDSM, צורת ביטוי בריאה של מיניות וחירות מינית של נשים כמרכיב חשוב בקידום מעמדן בחברה.
"בחירה היא דבר מורכב", אומרת סיון לוטן, עובדת סוציאלית, חוקרת מיניות ופורנו ומתמחה בטיפול מיני במרכז רותם. "על פי המחנה האנטי-פורנוגרפי, יש כאן את אלמנט החרטה. יכול להיות שבגיל 18 או 20, השתתפות בפורנו נחוותה כבחירה חופשית. לטענתן, יש הרבה נשים שמדברות על כך שבשלב מסוים בחיים הן הרגישו שזאת בחירה, ובשנים שאחר כך זה עשה להן רע. ההבדל הוא שבזנות את יכולה לפחות לשים את הפרק הזה מאחורייך, כי אין תיעוד למעשים, אבל הפורנו ישמש תמיד 'הוכחה נגדך'. לתפיסתן, כל אקט מיני שקורה במסגרת מעגל הזנות נחשב אונס. לפי התפיסה הזאת, אונס מתקיים פעם אחת, אבל כשהוא מצולם בעצם חוזרים עליו שוב ושוב".
לדברי לוטן, "על פי גל הסקס-פוזיטיב, הבעיה של החברה היא לא שיש פורנו, אלא שהוא מיוצר על ידי גברים ומציג נשים כאובייקט ולא כסובייקט מיני. נשים לא רק מספקות אלא צורכות. פורנו פמיניסטי נעשה על ידי נשים. הן אומרות שאם הפורנו הוא כלי להבניה חברתית שרק מנכיחה את יחסי הכוח בין גברים לנשים, בואו ניקח את הכלי הזה ונשכתב באמצעותו את המציאות. אריקה לאסט, מהיוצרות הבולטות בתחום הפורנו הפמיניסטי, הגדירה אותו כ'פורנו מלוכלך עם ערכים נקיים'".
האם סרט שבו אישה אחת מבצעת מין אוראלי בעשרות גברים יכול להיחשב פורנו פמיניסטי?
"אני לא אהיה שופטת של סרט כזה, אבל לא כל מה שקוראים לו פורנו פמיניסטי הוא באמת כזה. יש אפילו רובריקה כזאת באתרי פורנו, וזאת הטעיה. כדי להבין מה אני רואה, אחפש את יחסי הכוח. ברגע שמתקיימת סיטואציה לא שוויונית, לצד החלש יש פחות אפשרות להביע הסכמה או לסרב. צריך לשאול כמה לצד החלש ביחסי הכוח יש אפשרות להיות בתקשורת עם עצמו ולהבין מה הוא באמת רוצה, ועד כמה נוצר טשטוש תודעה. אומרים שלנשים מסוימות יש פנטזיית אונס, אבל צריך לזכור שיש הבדל בין פנטזיה למציאות. מחקרים מוכיחים שיש מרחק בין מה שאנחנו מפנטזים עליו לבין מה שאנחנו רוצים שיקרה במציאות.
"גם כשמגשימים פנטזיה, צריכים להיות לזה חוקים. במובן הזה יש לנו הרבה מה ללמוד מעולם ה-BDSM. זה עולם מאוד מסודר. יש שם חוקים מאוד ברורים שנוגעים להסכמה, כמו מילת קוד שמסמנת צורך של צד אחד להפסיק. בשנים האחרונות, בעקבות מהפכת ה-me too, בהוליווד קיים תפקיד חדש על סט של סרטים שבהם מצטלמות סצנות מיניות בוטות או סצנות אונס – 'יועצת אינטימיות'. זה תוצר של שנים של פגיעה בתעשייה. כדאי שתהיה אחת כזאת גם בהפקות פורנו".
אבל איפה הוליווד ו-me too ואיפה תעשיית הפורנו. קשה לדבר על נתונים ברורים בתחום הזה, מאחר שהוא חוקי ואין ארגונים חברתיים שמטפלים באופן ממוקד בו. גורמים שונים ששוחחנו עימם סיפרו כי אתרי שיתוף התכנים ברשת ומפיקי הסרטים מעגנים את ההתקשרויות עם הנשים שמצטלמות בחוזים דרקוניים. מרביתן מוחלשות, באות ממצוקה או משחזרות פגיעה מוקדמת. לא מעט מהן מתפרנסות גם מזנות. האלכוהול והסמים שולטים שם, בדרך כלל כדי למסך את הרגשות במהלך האקט. ועדיין, כמעט שלושה רבעים מהאוכלוסייה צורכים פורנו. רבים מהם קטינים.
"יש קשר בין זנות לפורנו", אומרת עורכת הדין שירה קידר מהסנגוריה הציבורית, שמייצגת בין היתר עובדים בתעשיית הזנות. "אני לא אומרת שמי שצורך פורנו שווה למי שמשלם על צריכת זנות, אבל שניהם נמצאים על איזהשהו רצף - וזה רצף של ניצול".
מה החוק צריך לעשות אחרת?
"צריך לייצר פורנו מוסרי. אני יודעת שהיו ניסיונות לקדם רגולציה בתחום בחו"ל. יש אתרים שמתחייבים שמי שמופיע אצלם לא עובר ניצול, אבל לכו תדעו. אולי למישהו יותר נוח לחשוב ככה. המצב הוא מורכב. אי אפשר למגר את התעשייה, אבל אפשר לעודד את השיח בקרב כל שכבות האוכלוסייה. אם השיח בקרב אוכלוסיות נורמטיביות יגבר, זה מה שישנה את המודעות לפרקטיקה המנצלת וגם לסיכונים, מבלי להיות פטרנליסטיים כלפי העוסקות בתחום כמובן".
מי שמנסה לפעול להנכחת השיח ואף ללקיחתו למקום מתקדם יותר היא גל אמת. מי שהייתה בעברה במעגל הזנות היא כיום, בגיל 27, אחד הקולות הבולטים והרהוטים ביותר של הנשים האלה, שאנחנו מדברים עליהן כאן, מנתחים אותן ומבקשים לדאוג להן. "איפה שיש כסף ויש סקס – יש ניצול!", היא קובעת בנחרצות. "פורנו נמצא על הספקטרום של פגיעה מינית. בארץ, בגלל שזה מקום קטן, אז אין באמת 'תעשייה'. הפורנו הוא מאוד מחתרתי בישראל, מאוד במחשכים. יש שחקני פורנו ויש הפקות דלות תקציב. אבל עידן הסושיאל שינה קצת את התמונה. הקורונה עשתה את המהפך הכי גדול".
אמת מודאגת מאד ממצבן של הנשים בתחום. לדבריה, "יש כאן 'מתעלקים'. הם מזהים, למשל, התארגנות פוליטית של עובדות מין, ומגיעים לכל מקום שהן מגיעות אליו. בזמן הקורונה, מישהי שאנחנו מכירות עברה התמוטטות, ועברה בינינו הודעה ללכת לבקר אותה במיון. הגענו לשם, ואת מי ראינו רוכן מעל למיטה שלה? את אחד המתעלקים. הרבה נשים שמצטלמות לפורנו הן בניתוק רגשי קשה, והנשרים חגים מעליהן. עלינו, כחברה, יש אחריות. במקום להילחם בפורנו, צריך לטפל בתחום. בניגוד לתחומי זנות אחרים – את זה אפשר לעשות נכון".
איך?
"פורנו הוא דבר חוקי. אין לו רגולציה, אבל הוא נחשב חוקי לחלוטין. אני יכולה לתת לך קבלה על השתתפות בסרט. כמו שבעיתונות יש כללי אתיקה, גם בפורנו צריכים להיות. קודם כל – צריך לחייב את המשתתפים להיבדק למחלות מין, וגם לבריאות נפשית. בנוסף, בסט הצילומים צריך להיות 'מתאם אינטימיות', שמוודא ששלומם, בריאותם וביטחונם של המשתתפים נשמרים. צריך לנהל עם המשתתפים שיחה עמוקה שמסבירה את ההשלכות והסיכונים, ולוודא שהם מבינים את המשמעות. סמים ואלכוהול חייבים להישאר מחוץ לתחום. צריך לייצר כאן מרחב שמאפשר לעבוד וליצור. אם רק ינסו לעשות פורנו באופן בטוח – יצליחו".
