אישה צעירה ויקרה, תלמידת מדרשת "הרובע"
לפני שלושים וחמש שנים או מעט יותר, עמדתי מקום בו את עמדת השבוע בערב ט' באב. בחורה צעירה בבגדים צנועים (הקפדתי למדוד: שרוולים עד המרפק, חצאית שמכסה את הברכיים. לבית הספר הלכתי רק בסנדלים עם גרביים).
בכל בוקר קמתי מהמיטה ומיד נטלתי ידיים. בכל יום (כמעט) התפללתי פעמיים. בירכתי על כל ביס שהכנסתי לפה, ובשבתות, בדיוק כמוך, הברשתי את השיער במברשת רכה וצחצחתי שיניים עם מי-פה.
בקיץ ביליתי בחוף הים הנפרד. כמוך גם אני הייתי מגיעה בליל ט' באב לכותל המערבי להתפלל ולקונן על חורבן הבית.
דעות הן רק דעות
לפני שאסביר מדוע אני כותבת לך את המכתב הזה, חשוב לי להיות כנה ולהבהיר: את אמנם בת דמותי הצעירה אבל יש סיכוי שאת לא רואה בי את תמונת עתידך. אני התרחקתי מהעולם הרוחני בו את חיה וחלק מהסיבות להתרחקות שלי טמונות במכתב הזה.
אני אישה מאמינה שלא מתפללת בכותל ולא צמה בט' באב. בדת שלי יש רק שני עקרונות מנחים: הראשון הוא שדעות הן רק דעות. דעות הן במידה רבה תוצר של אקלים תרבותי והן לא נושאות חותם של אמת. אנחנו תוצר של תקופה. מישהי הנחילה לך את ערכייך. מישהי הנחילה גם לי את שלי. לכן לא כדאי להתאהב בדעות שלנו ומסוכן ללכת שבי אחריהן.
העיקרון השני בדת שלי הוא שיש חובה להימנע מגרימת סבל לזולת (כל זולת: אישה, איש או חיה). אין אמונה, דעה או תשוקה שיצדיקו פגיעה בזולת.
במוצאי שבת שעברה, בערב ט' באב, את גויסת למשימה רעה, משימה שפוגעת בזולת ולכן פוצעת את הלב שלך, ואולי נפשך עדיין מטולטלת בגללה. מונהגת על ידי רבניות ורבנים ומלווה בחברותייך הגעת לכותל לרמוס אמונות דתיות של נשים אחרות.
הגעת לכותל, בט' באב אבל לא הלכת למקום בו את רגילה להתפלל והאמת היא שלא הגעת כדי להתפלל או לקונן על חורבן המקדש. הלכת אל הרחבה השוויונית המכונה "רחבת ישראל" כדי להפריע לחברות ולחברים שלי שרצו להתפלל במניין שוויוני וללא מחיצה. בכוח הפרעת את תפילתן ושמת את אמונתן הדתית למרמס.
לבי אתך, שכן גם אותי גייסו להפגנות שאת טיבן לא הבנתי. נאבקתי על עמדות לא לי כאילו הן מייצגות אמיתות מוחלטות: הפגנתי בעד מלחמת לבנון, החתמתי נשים וגברים בעד חוק סיפוח הגולן, הפגנתי בפתח מסעדה לא כשרה וירדתי לימית לסייע במאבק נגד הסכם השלום עם מצרים. לא שאלו אותי מה אני חושבת ולא הציגו בפני דעות אחרות. צעירה ומהופנטת מכוחן של אמיתות מוחלטות יצאתי אל זירות הקרב. הייתי לחיילת יעילה בצבא האמיתות הנצחיות של הרבנים.
חפשי את המורה
כפי שסיפרתי לך, אני לא מתפללת בכותל אבל חברותיי וחבריי היו שם והן תיארו באוזניי את התדהמה, הכאב, והקושי להאמין שהגעתן, בתענית ט' באב, לסכסך מלחמה.
עימותים בכותל המערבי בט' באב
( דוברות התנועה המסורתית)
כך תיאר את האירוע ידידי, סגן ראש ההסתדרות הציונית העולמית, ד"ר יזהר הס, שנאלץ להתעמת איתך ועם חברותיך: "אתמול בכותל הייתי בעיקר בעזרת הנשים שפתאום קמה לה שם. בנות האולפנה שהובאו לשם על ידי הגברים (רק כדי לשמש צידוק למחיצה) לא ממש ידעו על שום מה הן שם. הן באו להתפלל ולא ידעו שבעצם שלחו אותן להפגין".
"פיוניות במאבק למען שנאת חינם, זעקתי שם, במשך כמעט שעה ניסיתי להסביר להן שכוונתן טובה אך המעשה שהן עושות רע, רע מאוד. שהמחנכות שלהן הוליכו אותן שולל. הייתה עמן רבנית בכירה אחת... הן נשאו אליה עיניים תועות. היא כינסה את הבוכות לשיחת חיזוק ...הסבירה להן ברוגע בוטח שכמותו לא ראיתי, את צדקת הדרך, 'לפעמים צריך לצאת למלחמה כנגד מלחמה', כך אמרה....".
קראתי בכאב את דבריו של יזהר וניסיתי להבין איך הצליחו לרתום אותך בעבותות של מילים קדושות אל מלחמות לא לך, ואיך, אותם כוחות, הצליחו בעבר לרתום אותי. יזהר סיפר לי על הרבנית שהובילה אתכן בנחישות חסרת פשרות, לעשוק את כבשת הרש של אחיותיכן.
מתוך רצון להתפייס עם האישה הצעירה שהייתי ולהכיר את עולמך התחלתי להאזין להרצאותיה (המוקלטות ומופצות ברשת) של המורה שלך.
תורה רוחנית עם תפוח מורעל
הקשבתי להרצאתה בכנס שכותרתו "נשיות, עניין של מהות". מבחינתה של הרבנית שלך ההבדלים שבין נשים לגברים מהותיים ומכתיבים לפרטי פרטים את המשימות האנושיות שלנו. לדבריה, העולם משול למפעל קוקה-קולה ולכל אחד במפעל תפקיד שאותו יש לקבל באהבה וללא טרוניות.
האם זו תורת גזע?
"יש שני סוגי אדם בעולם, יש אדם שנברא בצלם של אדם זה כללות האנושות, ויש אדם שנברא בצלם אלוקים אלו המאושרים, עם ישראל". את המשפט הזה אמרה מורתך בפתיחה להרצאה על מהות הנשיות (ולא, אני לא מוציאה את דבריה מהקשרם).
המורה שלך מציעה לך עולם מסודר, יותר מדי מסודר ולא מחובר לעובדות. וכן, אם גזענות היא תפיסת עולם שמדרגת את האנושות לפי המוצא, אז המורה שלך מלמדת תורה גזענית.
איך זה שאני תמיד יוצא ראשון?
מה שמדהים בתורות מהותניות הוא שתמיד יוצאת להם אותה תוצאה: מי שדוגל בהן ממוקם על ידיהן בראש הפירמידה. עוד לא מצאתי תורה גזענית או מהותנית שנושאי דגלה הם לא הגזע הנבחר שלה. תגידי, את לא חשדנית כלפי יהודים שמגלים תורה מהותנית שמעמידה אותם בראש הפירמידה?
סיפורה של שפחה
אבל הפליאה הגדולה מכל היא התפקיד שנוטלות על עצמן הנשים בתרבויות גזעניות ומהותניות. באופן כמעט בלתי נתפס, נשים מהותניות, כמו הרבנית שלך, מוכנות להגדיר את עצמן כנחותות מהגברים שלהן. הנשים שייכות לעם הנבחר אבל בשמחה כופפות את ראשן ומושיטות את שרביט ההנהגה לגברים של השבט.
צפיתי בהרצאה מצולמת של הרבנית שלך, והאמת? הסרטון קשה לצפייה. הרגשתי שאני רואה את דודה לידיה (זו מ"סיפורה של שפחה") מציעה לתלמידותיה תורה שמקטינה אותן. במתק שפתיים ותוך שימוש במילים נשגבות היא הסבירה שאנו "קלות" בדעת וחזקות בעולם הרגש, והגברים? בדיוק להפך.
בנחמת הסדר ננוחם
אני לא יודעת מה גורם לך ולחברותייך לנהות אחר תורה שמקטינה אותך וגוזרת עליך להתנהג בבריונות ולפגוע בעבודת אלוהים של אישה אחרת. אני אפילו לא יודעת מה גרם לי לצאת למלחמות הדת של ימי נעוריי. אבל אני יכולה לחשוב שהפיתוי טמון בתמונת העולם המאורגנת שמציע עולם מהותני: יש בו סדר, תשובות ברורות, והבדלה הקבועה ומדויקת בין אור לחושך ובין טוב לרע. התורה של הרבנית שלך מעניקה פטור מלבטים ומלקיחת אחריות אישית.
נחמה מועטה
לא אוכל להתחרות בנחמת האמת והסדר שמגישה לך מורתך. העולם הרוחני שיש לי להציע ספקני ומתלבט. אני מקווה שנמצא דרך ונחמה בדברי ההפטרה (ישעיהו, מ'): "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי ... דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם ... כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ... כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה וְנִגְלָה כְּבוֹד ה'"
יקרה, צריך לשים לזה סוף. גרמנו לעצמנו די סבל ולקחנו כפליים מכל חטאותינו. אם נוותר על ראיית העולם כפירמידה ונסכים לשוויון, אם נסכים להיות למישור, אולי נזכה ויתגלה כבוד ה'.
שבת שלום!
