אנשי המקצוע כבר מדברים על כך במונחים של מגפה שקטה. מגפה, כי תופעת ההתמכרויות הולכת ומתפשטת (מחקרים קובעים כי כ-10% מהבוגרים בישראל מתמודדים עם התמכרות לאלכוהול, לסמים, לתרופות מרשם או להתנהגויות כגון הימורים), ושקטה, כי בניגוד לקורונה או למגפות אחרות, אף אחד לא מדבר עליה.
- לא רוצים להחמיץ אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
ד"ר גאבור מאטה, מטפל ומומחה עולמי להתמכרויות, כותב הספר "בממלכת הרוחות הרעבות" שיוצא כעת בתרגום לעברית (הוצאת אסיה), הוא אחד היחידים שמכוון זרקור על הבעיה הקשה. בספר מובאת גישתו הייחודית לנושא: התמכרות נולדת מתוך טראומה. לפיכך, בסובלים מהתמכרות יש לטפל בגישה חומלת, לא להעניש, ולעתים גם להסתפק רק בלהיטיב את מצבם ולא בריפוי מלא.
גישתו של ד"ר מאטה, הרואה בהתמכרות התמודדות נורמלית עם מציאות לא נורמלית של טראומה, מדגישה את הצורך בטיפול ובשיקום של הסובלים מהתמכרות ולא בענישתם.
פרופ' שאולי לב־רן, מייסד ומנהל אקדמי של המרכז הישראלי להתמכרויות ומעורכיו המדעיים של הספר בעברית, מחדד את הדיסוננס הקיים בהתייחסות להתמכרות: "לא כל אדם יכול לחיות חיים צחים כשלג. לא כולנו אוכלים תזונה בריאה, לא כולנו מצליחים להימנע תמיד מהפגנת כעס כלפי הילדים שלנו. לצפות מאישה שסובלת מטראומה מינית קשה לוותר על ההתמכרות כי היא מזיקה לה, זה לא להבין את עוצמת הטראומה. גישתו של מאטה אומרת אחרת: קודם כל נעזור לה למזער נזקים".
תן דוגמה.
"אם תגיע אישה הרה שעובדת בתעשיית המין כדי לממן לעצמה הזרקת סמים, ד"ר מאטה יעדיף לרשום לה תרופות מסוימות שיקלו עליה מאשר שתמשיך למכור את גופה ותסבול עוד יותר.
התפקיד שלי הוא לא להיות האפיפיור אלא קודם כל לנסות להיטיב. זה צריך להיות כמו כל דבר אחר ברפואה - אף רופא לא אומר לחולה סוכרת, 'אם תמשיך לאכול עוגות, אני לא אטפל בך', ודווקא בתחום ההתמכרויות אנחנו דורשים מהאדם התנזרות טוטאלית. לוקחים את התחום הקשה ביותר לשינוי, הנובע מטראומות כל כך קשות, ודווקא שם מענישים מטופלים שלא עומדים ביעדים שהצבנו להם. אין לזה אח ורע ברפואה".
נוסף על הצורך בשינוי הגישה כלפי מכורים, חשוב להציף את הבעיה, סבור פרופ' לב־רן. "השתקת המגפה חוצה מינים, מגדרים ומעמדות סוציו־אקונומיים. כאמור, עשירית מהאנשים הבוגרים בישראל מתמודדים עם התמכרות כלשהי, ומניינם לא כולל עשרות אלפי אנשים שמתמודדים עם התנהגויות כפייתיות שטרם זכו להכרה רשמית כהתמכרות, כגון קניות כפייתיות, שימוש כפייתי במדיה החברתית ועוד. קשה לחשוב על אדם שאין בסביבתו מתמודד כזה", מדגיש פרופ' לב־רן ומונה את ההבדלים בין התמכרויות של נשים ובין אלה של גברים.
בחינה מעמיקה של הנתונים הקיימים מלמדת כי התמכרויות שכיחות יותר בקרב גברים. לדברי פרופ' לב־רן, "בחברות מסוימות יש התנהגויות שעדיין נחשבות מקובלות יותר אצל גברים. קל יותר לדמיין שאישה תשתה אלכוהול בסתר מאשר גבר. ההתניות החברתיות מכתיבות את חוסר השקיפות, ואלה עלולות להוביל לְתת־דיווח על מצבן של מכורות ומיעוט פניות לטיפול. אם נוסיף לכך את החששות הייחודיים לנשים בנוגע למשמורת על ילדיהן אם יפנו לטיפול, ייתכן שהפערים בין גברים לנשים בפועל קטנים הרבה יותר".
המחקר המדעי מצביע על קשר משמעותי בין אירועים טראומטיים בילדות ובין התפתחות של התמכרות. "בנים סובלים יותר מטראומות של אלימות ובנות יותר מטראומות מיניות", מדגיש פרופ' לב־רן, "וככל שההתמכרות קשה יותר (למשל צריכת סמים בהזרקה), כך המתאם גבוה יותר: קרוב ל־90% מהנשים שמפתחות התמכרות קשה, סבלו מטראומה מינית בילדות. זו גם הסיבה לכך שהולכות ומוקמות מסגרות טיפול ייעודיות לנשים במטרה לייצר עבורן סביבה אחידה שתספק להן ביטחון".
מחקרים איכותניים שמצטברים בשנים האחרונות, מגלים שונות גם בדפוסי ההתמכרויות בין המינים. כך, למשל, בהתמכרות להימורים, נשים ישחקו יותר במכונות הימורים (Slot Machines) וגברים יותר במשחקי קלפים. הסיבה לכך היא שגברים מחפשים את הריגוש, ואילו נשים מחפשות את הניתוק. "כשאישה יושבת לבדה עם ערימת מטבעות שייבלעו על ידי המכונה, מה שהיא מבקשת למעשה זה לא לחשוב יותר מדי. היא מחפשת סוג של רגיעה", מסביר פרופ' לב־רן.
אגב, הרצון ברגיעה ובהתנתקות בא לידי ביטוי גם בממצא מעניין נוסף שנחקר בישראל, ולפיו תופעת ההתמכרות לתרופות הרגעה ושינה שכיחה יותר בקרב נשים בגיל השלישי.
בגלל הבדלים במבנה הפיזיולוגי בין נשים לגברים - כמו למשל, נפח נוזלים שונה בגוף - כמות האלכוהול הבטוח שאישה יכולה לשתות נמוכה יותר מזה של גבר. נשים גם מתלוננות יותר על תופעות לוואי מיידיות של שימוש בגראס, כמו סחרחורות, תת־לחץ דם ועוד. אספקט פיזיולוגי נוסף קשור מטבע הדברים להיריון ולידה. הוא מוסיף מורכבויות ניכרות לתופעת ההתמכרות של נשים עקב הסכנה בהעברת חומרים ממכרים לעובר והפגיעה בבריאותו.
"חלוקת הנטל במשפחה עדיין לא שוויונית, ומשימת גידול הילדים מוטלת על אמהות יותר מאשר על אבות", אומר פרופ' לב־רן. "זה אומר שבשלב הרבה יותר מוקדם תפקוד האישה המכורה בבית ייפגע על רקע התמכרות, כי מלכתחילה הציפיות ממנה הרבה יותר גבוהות. נוסף על כך, הטיפול דורש פעמים רבות שיקום הורי משותף. אני רואה יותר מצבים שבהם האישה נרתמת לטיפול משותף עם הגבר, בעוד שבמצב הפוך נשים מטופלות לא בטוחות שיצליחו לשכנע את בן זוגן לקחת חלק בטיפול".
במחקר שערכה ד"ר בל גבריאל־פריד, מרצה בכירה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל־אביב, היא ראיינה נשים שסבלו מהפרעת הימורים והחלימו ממנה. "לאורך כל הריאיון היה להן חשוב להגיד לי כמה הן אמהות טובות ועד כמה ההימורים לא באו על חשבון הבית", מדגישה ד"ר גבריאל־פריד. "'קודם כל קמתי וניקיתי את הבית ורק אז הלכתי להמר', אמרה אחת המרואיינות, וזה היה הנרטיב הבולט אצל כולן. הן ידעו שאני חוקרת באוניברסיטה ואולי שייכת למעמד בינוני-גבוה, והיה להן חשוב להסביר שהן לא מנותקות מהזרם המרכזי של החברה, שהן קולטות את הערכים העיקריים שלה ושהתפקוד שלהן נורמטיבי".
במסגרת מחקר איכותני שערכה עו"ס ג'ניה קלנר, בהנחיית ד"ר גבריאל־פריד, היא פגשה 13 נשים שנה לאחר שהחלימו ויצאו מקהילות טיפוליות לסמים. המחקר חשף ציר התפתחותי של תפיסת החברות שלהן עם נשים לאורך חייהן. "בספרות המחקרית נמצא כי מכורות נשענות יותר על תמיכתם של חברים וחברות, בעוד שגברים נוטים להיעזר יותר בבני משפחה", אומרת ד"ר גבריאל־פריד. "רצינו לבדוק את תפיסת החברוּת הנשית בפרט, ומצאנו תהליך יפה שבו משמעות החברות התפתחה לאורך השנים. זה מתחיל בתחושות פגיעה ודחייה בילדות לצד כמיהה להשתייכות, עובר דרך חברות הנובעת מאינטרס בזמן ההתמכרות לצד חברויות 'נקיות' נטולות אינטרס, ממשיך בפיתוח קשרים משמעותיים עם נשים בזמן השהייה בקהילה הטיפולית כתוצאה מהתקרבות לעצמן, ומסתיים בהתלבטות בין חברוּת עם 'נשים נורמטיביות' לאחר היציאה מהקהילה ובין חברוּת עם 'מכורות נקיות'. הממצאים מחזקים את חשיבותן של מסגרות טיפוליות לנשים בלבד שמאפשרות להן לעבוד על מערכות יחסים משמעותיות עם נשים אחרות".
לדברי ד"ר גבריאל־פריד, שמובילה מחקרים רבים בנושא התמכרויות, "יש צורך לשים נשים בפרונט גם בדיון על התמכרויות ולבחון את הדברים בקונטקסט חברתי רחב יותר כדי לקבל תמונה מדויקת. לאורך השנים, כמו בתחומי מחקר אחרים, שמו את הנשים בצד. קודם כל פותחה התיאוריה לפי מדגמים של גברים לבנים, ואחר כך מישהו נזכר שיש גם נשים. בהרבה מחקרים זה קיים עד היום. צריך לבחון נשים בהקשר של הסביבה שבה הן חיות ולהבין את ההתניות החברתיות הרבות, כמו למשל, שאישה מכורה נשפטת בחומרה רבה יותר בהשוואה לגבר, כי היא כאילו בוגדת בתפקידה כאמא".
