לא הייתה כוונה לאזרח יהודים שמתנכלים למדינה / דעה
אין חולק שחוק השבות הוא ייחודי לישראל כשהזכות הבסיסית להתאזרחות הינה היות אדם יהודי. אך האם ראוי להעניק אותה למי שמחרים את המדינה?
ארכיון(צילום: AFP)
חוק השבות מעניק לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל את הזכות לעלות ארצה ולקבל תעודת עולה, אלא אם נוכח שר הפנים שהמבקש פועל נגד העם היהודי; או שהוא עלול לסכן את בריאות הציבור. החוק חוקק ברוח מגילת העצמאות והצהרת הלורד בלפור שלפיהן מדינת ישראל נועדה לשמש בית ומקלט ליהודי העולם לנוכח האנטישמיות המלווה את העם היהודי לדורותיו, ששיאה הגיע בתקופת השואה שבה נרצחו מיליוני יהודים ללא מדינה משלהם שיכולה הייתה לעמוד על זכויותיהם ולהגן עליהם.
הזכות להתאזרח שמקנה חוק השבות ליהודי אפילו שזיקתו לישראל אפסית רק משום שנולד יהודי (ואין זו העת להיכנס במאמר זה להגדרת מיהו יהודי), היא חריגה בהיקפה ובמשמעותה, ואינה ניתנת לאף אדם לא-יהודי בעולם; אפילו אם יהיה בעל קשר חיובי משמעותי למדינת ישראל, וגם אם תרומתו למדינה גדולה מבחינות שונות.
בימים אלה שבהם מנשבות רוחות סערה אנטישמיות בעולם ויהודים חשים בהן גם במקומות שהיו לדעתם בטוחים, ישראל מהווה לרבים מקור של ביטחון ובית מחסה; מעמדו של יהודי בעידן שמאז חוק השבות הוא מיוחד במינו באשר הוא נהנה מאזרחותו בכל מדינה בה הוא שוהה, אך יש לו גם גלגל הצלה פוטנציאלי לרגע שבו יחפש מקום מקלט בישראל כאשר ישיבתו באותה מדינה תהיה לא בטוחה ומסוכנת עבורו.
עינינו הוראות כי בכל מקום שמתרחש אירוע אנטי ישראלי נפגעים יהודים באשר הם. אין ספק שהאנטישמיות באצטלה החדשה היא גם ובעיקר אנטי ישראליות. ניתן לשער שכשהאנטישמיות תתגבר, ייפגעו ממנה גם אותם יהודים רדיקליים שעודדו את הפגיעה בישראל בשל הבדלי השקפות או אפילו בשל השקפה קיצונית שלמדינת ישראל אין קיום.
כאשר אנטישמי מרים ידו על יהודי הוא אינו שואל להשקפתו הפוליטית או הפילוסופית. תמונות של יהודים שהותקפו במדינות שונות בשנה האחרונה מלמדות כי הם לא נשאלו לפני כן אם הם בעד או נגד מדינת ישראל ומדיניותה.
בעת מלחמת העולם השנייה נרצחו יהודים רבים שקודם לכן התערו בחברה הלא-יהודית בגרמניה, הונגריה, רומניה ובארצות רבות אחרות, וכאלה שהתנערו במפגין מהיהדות. הם בוודאי היו שמחים לדעת שהם יכולים להתאזרח במדינת יהודית כמו ישראל ולקבל ממנה הגנה.
יש אפוא רגליים לסברה שגם יהודים שהיום פועלים נגד המדינה בהסתה לחרמות שונים עשויים לבקש מטריית הגנה מהמדינה היהודית, כאשר יחושו נרדפים בארצות שהייתם ובמיוחד אם הסכין על צווארם.
ישראל היא מדינה דמוקרטית ואסור שיהיה בה שלטון מחשבות, זאת כל עוד אדם לא מנסה לפגוע ממשית במדינה. כך המצב לגבי יהודי בעל אזרחות ישראלית וכך המצב לגבי יהודי שאינו אזרח ישראלי. כל עוד אין ניסיון מעשי לפגוע במדינה זכות כולם לחשוב בכל דרך ולשנות חשיבתם בכל דרך.
אך האם תפקידה של המדינה לקבל תחת חסותה יהודים המנסים לפגוע בה? האם היא תצא להגנתם כאזרחים בפוטנציה כשיגיע הרגע ותאפשר להם ליהנות מזכות התאזרחות אוטומטית בהתאם לחוק השיבה?
חוק השבות מחריג מפורשות את זכות ההתאזרחות מיהודים שפוגעים בעם היהודי, בביטחון המדינה, וכן כאלה בעלי סיכון פלילי ובריאותי. בעת חקיקת חוק השבות טרם התפתחה "אופנת החרמות" על ידי יהודים. כל שידענו אז היה חרם על ידי אויביה המוצהרים של המדינה כגון החרם הערבי. אי לכך, החוק לא מתייחס במפורש לעניין הסתה לחרם על ישראל או מוסדות בשטחה מצד יהודים ישראלים או לא ישראלים.
גם התקנות שהותקנו על בסיס חוק השבות טרם ידעו להתייחס לעניין ה"חרמות". התנאי הבולט לקבלת אזרחות היה אז חובת "התחסנות נגד אבעבועות" (נשמע רחוק אבל גם מוכר אם רק נחליף זאת בחיסון קורנה).
מאז הפך החרם על ישראל נשק הרסני בידי אנשים שמעוניינים להשליט את השקפתם על המדינה או מדיניותה, חוקק ב-2011 החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם. החוק מגדיר "חרם על מדינת ישראל" כהימנעות במתכוון מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם אדם או עם גורם אחר, רק מחמת זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה או אזור הנמצא בשליטתה, שיש בה כדי לפגוע בו פגיעה כלכלית, תרבותית או אקדמית.
חוק החרם המאפשר לתבוע בנזיקין ישראלים שמסיתים לחרם אקדמי, תרבותי או כלכלי, אינו חל על כאלה שאינם אזרחי ישראל. מי שלא מחזיקים באזרחות או תושבות ישראלית ובכלל זה יהודים בעלי אזרחויות אחרות כפופים לחוקי ארצותיהם והאפשרות לתבוע אותם יכולה לנבוע מעילות חוזיות בינלאומיות או הפרת חוקי מדינת אזרחותם.
כך שמחד גיסא כל יהודי שאינו בעל אזרחות ישראלית אינו יכול להיתבע על חלקו בפגיעה במדינה מכוח חרמות נגד המדינה, אך האם מאידך גיסא תהיה לו זכות אוטומטית לקבל אזרחות וזכויות הגנה ממדינת ישראל?
אבסורד
תשובה חיובית לשאלות אלה יוצרת מצב אבסורדי שאין ספק שהמחוקק לא התכוון אליו. איש לא העלה על הדעת בעת חקיקת חוק השבות להעניק זכות מסוג זה לאדם שמתנכל בפועל למדינה ומנסה לבצע בה שינויים תוך הרס עצמי ופגיעה במרקם החיים התרבות, הכלכלי והאקדמי שלה.
יהודים השוחקים את כוחה של המדינה והחברה שבה, שעליהם נאמר "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו", יוצאים מנקודות הנחה כי תוצאות מעשיהם לא יפגעו בהם אישית. הם אינם אזרחי ישראל ועדיין לא זקוקים למדינה גם אם אפילו ייחלש כוחה ויתעצמו המתנכלים לה.
עו"ד זאב ולנר(צילום: ניר קידר)
התייחסות המדינה לאנשים אלה בדרך המוצעת כאן תעמיד בפניהם כבר היום את שתי האפשרויות: להמשיך לחשוב באופן חופשי ודמוקרטי ללא פגיעה במדינה או לשחק את משחק הדמים באופן פעיל והרסני.
הפתרון
לנוכח סעיפיו המפורשים של חוק השבות ששולל זכות אזרחות אוטומטית במקרים מסוימים, את הפתרון המיידי נמצא בתיקון תקנות השבות. חוק השבות מחריג עקרונית את זכות ההתאזרחות האוטומטית מיהודי הפוגע ב"עם היהודי". יש לתקן את תקנות השבות ולהוסיף כי הגדרת העם היהודי כוללת את מדינת ישראל כמשמעותה במגילת העצמאות וחוק הלאום.
כמו כן יש להוסיף כי פגיעה במדינת ישראל כוללת פגיעה על פי עקרונות חוק החרם, וכל מעשה המביא לחרם במשמעות של חוק החרם. בשונה מתביעת נזיקין על פי חוק החרם, כאן לא יהיה צורך בהוכחת נזק, מאחר שהדיון עלול להיות שנים לאחר המקרה.
יש לקבוע פרוצדורה מיוחדת לפיה תינתן למתנכלים למדינה זכות שימוע בפני הרכבים מיוחדים כולל זכות ערעור. על השר המופקד על החוק לקבוע הוראות ביצוע, רישום ותיעוד משפטי של מעשי המתנכלים כמו גם מינוי מותבים לשימוע, הגדרת פרוצדורה לדיונים וערעור.
- הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
- הכותב הוא יזם ויו"ר אתר המשפט הישראלי "פסקדין". שותף מייסד במשרד עורכי דין זאב ולנר
- ynet הוא שותף באתר פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
