רועי ברקן היה בדרך לבית החולים לבקר את אבא. יהודה חלה בקורונה ובהתחלה עוד התבדח, אחר כך נשלח למלונית ודי מהר הגיע לאשפוז. המצב הידרדר ויהודה התקשה לנשום. "במחלקת קורונה לא כל יום היו ביקורים", מספר רועי. "עשיתי מיליון טלפונים ואמרתי שאין מצב שאני לא בא. נסעתי והייתי כבר מאושר כי דאגתי שייתנו לי אישור מיוחד להכניס את הטלפון להשמיע לו ברכות מרבנים ודברים שהעלו בשבילו ברשת. חמש דקות לפני שהמונית הגיעה לבית החולים אילנה אשתו שולחת בקבוצה הודעה שאבא מורדם ומונשם. הסתכלתי, הייתי בטוח שהיא טעתה, אני מתקשר לעובדת הסוציאלית שהייתה אמורה להכניס אותי, ואפילו היא לא ידעה. אשכרה הוא לא היה יכול יותר, לא היה לו אוויר. התפרקתי בבית חולים".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
נכנסת לראות אותו?
"הרופאים הציעו לי להיכנס אליו ולראות אותו. אני מסתכל טוב איזה 20־30 שניות, ואז האחות שם אומרת, 'זה אבא שלך?' ואמרתי, 'לא, לא נראה לי'. היא שואלת אותי, 'מי זה אבא שלך, יהודה?' אז אמרתי לה, 'כן'. אז היא אומרת, 'כן, זה אבא שלך'. אני עומד חצי מטר מאבא שלי ולא מזהה אותו. בגלל הצינורות שעיוותו לו את הפנים. לא האמנתי שזה אבא. אחרי שטיפה התעשתי עמדתי לידו והשמעתי לו דברים בנייד בזמן שהוא ככה".
גם אחיו עידו ודנה זוכרים את הרגעים הנוראים שהתחילו באווירה מבודחת. "אני האחרונה שראתה אותו לפני שהורדם והונשם", אומרת דנה. "יום אחד קיבלתי ממנו טלפון. הוא כולו שמח, מה קורה? ואני שומעת אותו משתעל, מצונן. מה נסגר מה אתה, חולה? ואז הוא אומר, 'צ'י, נכון שנים שאת שומעת שאבא שלך נכשל בלימודים, שלילי פה, שלילי פה, שלילי פה? תקשיבי צ'י, הגענו ליום שאבא שלך חיובי למשהו'. ואיך שהוא אמר את זה, אמרתי, 'די. לא אל תגיד לי, אתה נדבקת בקורונה?' והוא מתפקע מצחוק".
ומה היה בביקור האחרון?
"הוא עבר למחלקת קורונה טיפול נמרץ. היה לו קשה לדבר, הוא היה מאוד חלש, אבל הוא היה הוא. ישבנו וצחקנו ובאיזשהו שלב אני אומרת לו, 'אבא, תסתום, תסתום קצת, תהיה בשקט, תן לעצמך לנשום'. הוא אהב שעושים לו מסאז' ברקות ובמצח, עשיתי לו. אפילו בתור ילדים היינו מקבלים כסף על זה. אתם זוכרים?"
עידו: "הכסף הגדול אבל היה על הכפות רגליים".
דנה: "למעלה זה היה אגורות, למטה זה היה השקלים. אז כן, עשיתי לו את המסאז' שהוא אוהב, ואפילו נכנסו ליצנים, וכמובן שהוא ישר אגר אנרגיות, והצליח לדבר איתם. ואז אני יוצאת משם ומחכה לי העובדת הסוציאלית ואומרת לי, אנחנו יכולות לדבר? היא מכניסה אותי לחדר עם הרופא ומושיבים אותי במין פאתוס, והרופא מסביר לי שאבא במצב לא טוב. אני אומרת לו, 'אני לא מצליחה להבין כי אני עכשיו יצאתי ממנו והוא מדבר, צוחק ובמצב רוח טוב'. והוא אומר לי, 'כן, אבל את רואה שהוא לא יכול לתפקד בלי החמצן'. ועדיין זה לא נקלט. הסתובבתי במחשבה שהוא ייצא מזה. אני חושבת שרועי ועידו באיזשהו שלב הבינו. אני הייתי בהכחשה. גם באותו יום שישי שאמרו לנו לבוא להיפרד, אני עוד ישבתי עם מנהלת המחלקה והתווכחתי. היא אומרת לי, 'תראי דנה, גם אם הוא ייצא מזה, הסיכוי שלו לנשום בעצמו מאוד קלוש', ואני בכלל, בפנטזיות, אני אומרת לה, 'אה, הוא יצטרך להיות עם בלון חמצן, סטייל אשתו של ריבלין?' והיא אומרת לי, 'לא, לא, זה יותר לכיוון הסיעודי'. היום אני יכולה לשמוע איך היא ניסתה בעדינות להגיד לי, דנה, לא שווה לו לצאת מזה בכלל. לא הייתי מסוגלת לשמוע".
תשעה חודשים עצובים עברו על ילדיו של יהודה בארקן מאז לכתו. הוא היה שחקן, במאי, מפיק ותסריטאי, מיתולוגיה ישראלית עם קלאסיקות שעדיין משודרות כמו "אבא גנוב", "חגיגה בסנוקר" ו"צ'רלי וחצי". הוא חלה בקורונה בספטמבר וחודש אחרי נפטר, בגיל 75.
שלושתם גדלו באותו הבית: רועי (44) מפיק ויוצר ועידו (42) שעוסק בתחום הפרסום הם בניו מנילי, אשתו השנייה, שהיא גם אמה של דנה (48), מדריכת הורים ומטפלת רגשית שאומצה על ידי בארקן אחרי שאביה הביולוגי נפטר. ב־1984 יהודה ונילי התגרשו. מאז נישא יהודה מחדש לאילנה ויחד אימצו ילדה נוספת. ויש גם את דניאלה, הבת הסודית שגרה בברזיל.
בארקן התחיל להתקרב לדת ב־1999 עד שחזר בתשובה. "ההתקרבות לדת הייתה תהליך ארוך", מספר רועי. "בהתחלה הוא שמר שבת אבל עם הטלוויזיה דלוקה על ערוץ 1 בלי להעביר ערוצים, ובלי כיפה. גם בסוף הוא לא הגיע למצב קיצוני כמו אורי זוהר, למשל".
זה היה מפתיע שזה בא לו פתאום באמצע החיים? זה לא שגדלתם בבית מסורתי.
"זה היה בית הפוך".
דנה: "זה קרה כל כך בהדרגה. זה לא שהוא בא איזה יום ואמר, תקשיבו, טה־דה־דה־דם. זה היה מין איזה משהו שהוא עבר קודם כל עם עצמו, שאלות שהוא שאל את עצמו. אמר, התחלתי ללמוד קצת דברי תורה. כאילו, אוקיי, סבבה. וגם אילנה אשתו באה מבית מסורתי חזק. אנחנו גדלנו אתיאיסטים לגמרי. חגים במקרה הטוב בקטנה. עידו, אתה הרגשת שזה הגיע כרעם ביום בהיר? לי לא".
עידו: "בהתחלה מאוד סבלתי מזה. הרעם היה התקשורת, כל הזמן הציקו לי. אני אף פעם לא הייתי מחובר לדת וראיתי בזה אולי סוג של חולשה. תמיד הייתי שואל אותו שאלות מכשילות, מי היה בגן עדן בשביל לתעד? כל מיני כאלה. אבל במהלך השנים, כשהרעש ירד וראיתי מה הוא הופך להיות מהבן־אדם שהוא היה, אז אני חושב שזה עשה לו מדהים".
איזה אבא הוא היה?
דנה: "בהקשר של הפרסום שלו היה קשה. לא היה אפשרי לשבת איתו לבד במסעדה בלי שיבואו אלינו. לא היה את המקום הזה של 'חבר'ה, אני פה עם הילדים שלי, כבדו את זה'. לא היה דבר כזה. מי שבא ברוך הבא. לא אהבתי את זה בתור ילדה. אני גם זוכרת שהייתי אומרת לו הרבה פעמים, די, תגיד לו שילך, תגיד להם שיזוזו".
התעמתם איתו על זה?
"לא על זה. העימות הכי גדול איתו היה על האבהות שלו. אני חושבת שהוא כמו הרבה גברים אחרים בגילו לא היה מעורב כמו שאנחנו מכירים היום, בגלל העבודה שלו. הוא הודה בזה. הוא אמר, אני לא הייתי אבא נוכח. גם בגלל שהעבודה לקחה אותו, הבן־אדם בחודשים של צילומים בדרום־אפריקה, אין עם מי לדבר. זה לא כמו היום שמנהלים שיחה בוואטסאפ. הוא חטף על זה קשה. אני זוכרת את השיחה הזאת. אבל הוא כיפר על זה בריבית דריבית בשנים אחרי שהוא חזר בתשובה איתי ועם הנכדים שלו".
הוא לא היה אבא מעורב אבל כן עירב. על אחותם מנישואיו הראשונים שאותה לא פגשו, דניאלה שוורץ־שיפר, הם שמעו ממנו. היום היא בת 51 ומתגוררת בברזיל. בארקן פגש אותה לראשונה כשהייתה בת 17. בראיון ל"ידיעות אחרונות" בנובמבר סיפרה שהרגישה לא רצויה. לפני שלוש שנים יצרה קשר עם רועי ועידו ואז גם עם דנה. הם הזמינו אותה למסיבת יום הולדתו שהייתה אמורה להתקיים במרץ שעבר, אבל אז פרצה הקורונה. "ידעתי עליה מגיל צעיר", אומרת דנה. "אני לא זוכרת איזה יום שהוא בא ואמר לי, תקשיבי, תדעי ש־, אבל זה תמיד היה שם".
רועי ועידו, אתם זוכרים שאבא בא וסיפר שיש לו בת בברזיל?
רועי: "לפני שהוא טס לדניאלה הוא אמר גם לי ולעידו לכתוב לה כמה מילים. זה היה מוזר, לא הבנתי בדיוק. הוא לא נכנס לעומק. ואז הוא חזר, הביא כמה תמונות שלה, והדבר הכי מרגש היה כשהיא פנתה אליי בפייסבוק ושלחה לי את הצילום של המכתב ההוא שכתבתי לה. היא שמרה אותו 30 ומשהו שנה".
במהלך השנים הנושא לא עלה?
עידו: "אחרי שדניאלה פנתה אלינו בפייסבוק באתי לאבא, אמרתי לו, 'בוא, אני, אתה, רועי ודנה ברואד טריפ לברזיל, נעשה מזה סרט, תדבר, קצת רגשות, עניינים. זה אחלה תוכן'. והוא אמר לי, 'לא לא לא. אני לא רוצה'. משהו שם הוא מתחת לפני השטח ואני לא יודע מה. עד היום. דניאלה כתבה שהיא הרגישה קצת, איך אגדיר את זה? שהוא קצת הרתיע אותה מאובר־נגיעות. וכמובן שזה לא המקרה, הוא תמיד היה כזה. והיא כנראה זה משהו שהיא לא מכירה ולא חוותה, אז זה היה לה קצת טו מאץ'. אז אובייסלי זה לא הסיפור אבל כן, היה שם איזה משהו".
ידעתם בכלל מה היה סביב הסיפור של הנישואים הראשונים שלו?
דנה: "הוא התחתן עם אשתו הראשונה בגיל צעיר והיא נכנסה להיריון. אני לא יודעת מה קרה שם, זה משהו שהוא לא פתח, היא קמה והלכה, עזבה את ישראל ונסעה למשפחה שלה בברזיל. היא הודיעה לו באיזשהו שלב שנולדה לו בת, אבל שהיא עצמה לא רוצה איתו שום קשר, ובזה זה נסגר להמון שנים".
עכשיו אתם בקשר איתה?
רועי: "דיברנו איתה, בוואטסאפים".
דנה: "לי היו כמה שיחות עומק איתה, היכרות. אני חושבת שאצלה יש הרבה יותר משקעים, כי היא קיבלה איזשהו מסר מההורים שלה ולא כל כך הבינה מה קורה בצד השני של המתרס. יש לה איזו תחושה שאולי היא פיספסה כאן משפחה. כזו תסבוכת. אני בעצמי מאומצת על ידי יהודה. זה האבא שאני גדלתי איתו, האבא הביולוגי שלי מת. אז כאילו הכל כזה מין, נו, טוב, אז בסדר, יש עוד ילדה. מי שישמע".
ידעת שאת מאומצת מגיל צעיר?
דנה: "תמיד ידעתי שהוא לא האבא האמיתי שלי, שהוא התחתן עם אמא שלי. הייתי בת ארבע כשהוא נכנס לחיים שלנו. מבחינתי הוא גידל אותי. בזיכרון שלי לא היה שום דבר לפני".
הזיכרון של דנה כולל חוויות מבארקן כאבא אבל את המורשת שלו היא הכירה מאוחר. "כמה חודשים לפני שאבא נפטר היינו בארוחה משפחתית אצל דנה", מספר רועי, "ואני אומר משהו לגבי צ'יקו בן דוד ודנה שואלת מי זה צ'יקו בן דוד. הילדה לא זכרה בכלל שב'אבא גנוב' קראו לאבא צ'יקו בן דוד".
דנה, איך זה יכול להיות?
"בגיל 15 היה לי חבר והוא ורועי היו מריצים ביניהם דאחקות, מה רוצה התולעת? מחפשת חכה, שההוא לא יעשה מכם רסק. אני צוחקת מזה כי אותם זה מצחיק. יום אחד אנחנו יושבים, הם עוד פעם מריצים את הדאחקות האלה, ואני אומרת להם, טוב טוב טוב, אני חייבת להבין מאיפה המצאתם את הדברים האלה? עכשיו, הם מסתכלים עליי בהלם, אומרים לי מה זאת אומרת? הם היו בשוק, הראו לי את הסרטים".
אבל איך קרה שלא הכרת?
"ידעתי על הסרטים האחרונים שהוא עשה, אבל מה שהיה לפני שנולדתי, לא הכרתי. אז שאני אזכור את צ'יקו בן דוד?"
ויצא לכם להיות על הסט בסרטים שלו?
"כשסיימתי צבא עבדתי עם אבא בתוכנית מתיחות שהוא צילם, 'לא דופקים חשבון'. היה בחור בשם הרצל שאבא לקח תחת חסותו, הרים אותו ממקומות לא טובים בחיים. איזה יום אנחנו יושבים, חושבים יחד על רעיונות, הרצל נכנס, אומר, 'בארקן, תקשיב, חשבתי על רעיון. תאר לך באה איזו אשכנזייה כזו מביאה הביתה לאמא שלה חתן כמוני. עדות מזרח, סמים לשעבר, חצי עולם תחתון כזה'. ואיך שאבא שמע את זה נדלקו לו העיניים. והחיוך מתחיל לעלות. והוא אומר לי, אין מה לעשות צ'י, זה משמיים. ואני מאותו יום מתחילה לבלבל לאמא שלי את השכל שיש לי חבר, ואנחנו בונים מתיחה".
ואיך זה נגמר?
"בסופו של דבר אני אומרת לה שהוא מזמין את המשפחה לארוחת ערב. מגיעים למסעדה, כל המצלמות על שולחן מסוים, ואנחנו מציגים לה בן־אדם שמתנהג כמו עולם תחתון. הוא מספר לאמא שלי, יש לנו באסטות בשוק, אם פעם מישהו מביא לך צ'ק לא טוב בואי אלינו, ואל תדאגי הבת שלך תחיה כמו מלכה. לא היה יותר הלם מזה. תביני, אמא שלי זה רוסייה, זה פולנייה, זה עם הספר אצלה בתוך הוורידים והנימים".
היא צחקה?
"הייתה לה הקלה. הידיעה שזו הייתה מתיחה והבת שלה לא הולכת להתחתן עם הבן־אדם הזה".
היו מהפכות מאז הסרטים שלו, המתיחה הזאת לא הייתה עוברת היום. היו גם הרבה מתיחות עם חזה חשוף.
רועי: "זו תקופה אחרת לגמרי. בשנות ה־80 מתיחות עם קצת ציצי בחוץ, לא התייחסו לזה בכלל. זה היה מצחיק וזהו. הייתה איזו פרסומת שהשתתפתי בה בתור ילד קטן עם אבא שלי לבנק דיסקונט. רואים מוכר פרחים מסתכל למישהי על הציצי בחולצה חשופה. לבנק! היום זה לא היה עובר".
יהודה בארקן מובא למנוחות
דנה: "אני אף פעם לא הרגשתי בנוח עם זה, גם בתור ילדה. לא סבלתי את זה, זה היה דוחה בעיניי. עד היום אני חושבת שזה אחד הדברים שהכי מרתיחים אותי, שעולם הפרסום ועולם התקשורת מנוהלים ברובו על ידי גברים שמחפיצים את הגוף הנשי".
בתקופה האחרונה הם מנסים לשמר כמה שיותר ממנו ומהמורשת שלו. רועי מניע רעיונות כמו פגישה עם שר התרבות חילי טרופר כדי לקדם מוזיאון להיסטוריית הקולנוע הישראלי על שם בארקן. פסטיבל סרטים של אבא בעיר ילדותו נתניה שהתקיים השבוע ודואט של השיר "שוב" עם מיכל שפירא לזכרו. "את מיכל אני מכיר הרבה־הרבה שנים מחיי הלילה", מספר רועי. "ביום הולדת שלי לפני שנה וחצי עשיתי הופעה ובמסגרת ההופעה אמרתי לה שאני רוצה שנשיר את השיר הזה שוב. שרנו את זה וזה יצא מדהים, ואבא שלי כמובן בא ליום הולדת שלי, ואיך שירדנו מהבמה הוא אמר שאנחנו חייבים לעשות עם השיר הזה משהו".
"יהודה אמר שהביצוע שלנו היה מרגש והשביע אותנו שנוציא את השיר", מוסיפה שפירא. "לצערנו הוא לא זכה לשמוע את הביצוע המוקלט. בשבעה דיברתי עם רועי והוא אמר שזו אחת המשאלות האחרונות של יהודה. שנקליט ונוציא את השיר לזכרו".
מלבד זה רועי מוציא בימים אלה את ספרו 'הדילר - סוחר סמים מבית טוב' אותו כתב יחד עם יולנדה הירש סופר וניתן לרכוש אותו דיגיטלית. הסיפור מתבסס על חוויותיו כסוחר סמים לפני 13 שנה שהסתיימו בישיבה בכלא 20 חודשים אחרי שמכר קוקאין לבכירים בתעשיית הבידור. "הספר הזה מראה את התהליך של רועי", אומרת הירש סופר. "כשהתחלתי לעבוד איתו אמרו לי שהוא סנוב, כשהכרתי אותו ממש קילפנו לאט־לאט והכרתי אדם מוכשר. הספר מעביר את כל התהליך. הוא מראָה לעצמו ולמשפחה שלו".
למרות שעבר הרבה זמן, כולם זוכרים את ההפתעה כשגילו שרועי סחר בסמים. "אני לא ידעתי מה קורה עם רועי. זה היה הלם מוחלט", אומר עידו.
רועי: "הקשר שלנו כמשפחה לא היה כזה קרוב. דנה בכלל לא הייתה אז בארץ".
דנה: "נכון. אני זוכרת שאמא באה אליי לביקור בלונדון, והיא מקבלת שיחת טלפון, אומרים לה שנעצרת על מכירת סמים. זה היה הלם".
מה אבא שלך אמר על כל התקופה ההיא? הוא גיבה, בסופו של דבר?
רועי: "לגמרי. בזכותו נכנסתי לגמילה, הוא סידר את זה. הוא ניסה תמיד להרגיע ולהגיד, אוקיי, עשית משהו, אתה משלם, יאללה".
הגעת לכותרות גם כי אתה הבן של.
רועי: "זו אחת הפעמים שבאמת הבנתי שזה לא תמיד טוב להיות הבן של. עשו ממני אל קפונה. בסופו של דבר זה היה שתיים־שלוש עסקאות של מכירת סמים, אבל כן, זה היה מאוד סקסי בשביל המשטרה, עשה להם יופי של יחסי ציבור".
דנה: "יש אל ברקן ויש אל קפונה".
