"אני זוכרת שאני נכנסת לאוטו, ופתאום עומד מולי אחד ענק. פעם ראשונה. זו באמת תחושה לא נעימה", מודה עינת קליש רותם, ומיד מוסיפה: "וזה היה לפני שבע שנים".
זה הפאנץ'. שבע שנים אחורה. כלומר, לא בתקופתה. בתקופת קודמה בתפקיד ראש עיריית חיפה, יונה יהב. גם אז היו, הסתובבו, איימו או סתם עמדו מולך בחשדנות, באמצע הרחוב, חזירי בר. "תמיד היו, תמיד יהיו", קליש רותם אומרת, כמעט מתחייבת.
כן, אבל עושה רושם שבתקופתך אבדה השליטה בהם.
"לא רק שלא איבדתי שליטה, אלא שכמות החזירים והתלונות עליהם הולכת ויורדת, חד־משמעית".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אני שומע בלי סוף סיפורים על חיפאים שלא מסוגלים לצאת מהאוטו, או מהבית, או עם הילדים, כי חזירים ענקיים חוסמים להם את הדרך.
"אתה יודע כמה אנשים אומרים לי, 'יו, איזה חמודים! רואים אותם ברחוב!'? אתה יודע כמה אנשים מספרים לי שהם הסתובבו חצי יום בעיר, חיפשו אותם ולא ראו והתבאסו? תל־אביבי בא וסיפר לי שהגיע לעיר, ו'איך רציתי לראות אותם'. אז אתה אומר, 'אנשים אומרים' – יש אנשים שאומרים הפוך. יש אנשים שאומרים: הם לא פוגעים, הם לא מפחידים".
בחייך, זו חיית בר שעלולה להיות גם מסוכנת.
"גם אני לא רוצה אותם פה. ירו בהם הרבה שנים בלי היתרי ציד, ואין אפשרות לירות בתוך העיר בלי רישיון. אנחנו עובדים עם רשות הטבע והגנים כדי לטפל בזה אחרת".
מה זה אחרת? קיבעתם פחי אשפה, נתתם קנסות לתושבים שמאכילים אותם – זה נראה לך מספיק?
"לא. נהיה חייבים לטפל בכל החזירים שאיבדו פחד ומסתובבים ברחובות. צריך לעשות להם העתקה למקום אחר, ואנחנו בתחילת תהליך עם רשות הטבע והגנים, ברגע שזה יתחיל נפרסם".
"תחילת התהליך"? בתל־אביב ראש העיר, אם יצא לך להכיר אותו, כבר היה יוצא בעצמו עם רובה.
"אנחנו עובדים על זה בלי הפסקה, כל הזמן. אנחנו מתמודדים עם הבעיה, לא מתעלמים ממנה, אין שבוע שאנחנו לא מטפלים בנושא".
10 צפייה בגלריה
''אני לא יכולה ללכת ולירות באש חיה בתוך העיר כשאסור לי''. עינת קליש רותם
(צילום: ראובן כהן, דוברות עיריית חיפה)
אז כמה חזירים יוצאים מהעיר בשבוע ממוצע?
"כרגע עוד לא יוצאים. אבל יש פחות חזירים בעיר".
איך?
"הם פשוט לא נכנסים לעיר, כי הם לא מצליחים להשיג אוכל. אבל אנחנו נוציא אותם".
מתי בערך?
"כשזה יקרה נפרסם. גם אני לא רוצה לראות את החזירים בחיפה, אבל יש לנו 300 תושבים שמאכילים חזירים. למה אתה כל כך תוקפני בקשר לזה?"
כי זה נראה לי בסיסי לגמרי שבעיר מגורים לא יסתובבו חזירי בר.
"שטויות. תאמין לי שאני עמדתי מולם הרבה פעמים, זה לא נעים, אבל תעשה גוגל – כלבים תוקפים בני אדם הרבה יותר מחזירים, בלי שום פרופורציה. הם לא צריכים להיות פה, אבל צריך לטפל בזה כמו שצריך, אני לא יכולה ללכת ולירות באש חיה בתוך העיר כשאסור לי".
10 צפייה בגלריה
''הפך להיות מין סימן היכר של העיר שטובלת בטבע''. חזירי בר ברחובות חיפה
(צילום: אלעד גרשגורן)
זה נעשה בעבר. אומרים שבעבר דיללו אותם בעיר גם באמצעות ציד, ובשקט.
"זה לא חוקי!"
את, מצד שני, ניסית אפילו למתג את החזירים כמשהו משעשע עם שלטי "חזיר בר חיפאי לפניך". בדיעבד זאת הייתה טעות?
"לא. תדבר עם הרבה אנשים בחיפה, הם מבינים שזה חלק מהייחודיות של העיר. זה דבר לא נעים, אבל זה גם הפך להיות מין סימן היכר של העיר שטובלת בטבע".
הלכה לאיבוד: עיר. נראתה לאחרונה: אזור חיפה. כל היודעים דבר על מקום הימצאה מוזמנים לדווח לרשויות – עדיף אחרות, כי בעיריית חיפה ניטשת כרגע מלחמת כל בכל, או למעשה מלחמת רוב המועצה נגד ראשת עיר אחת, שנדמה שהיא נאחזת בשיניה.
"העיר גוססת", אומרים בטינה לא מעט תושבים. "זו תקופה מטורללת. חיפה לא תוכל להתנהל ככה", יצא השבוע לתקשורת גם ראש עיריית חיפה לשעבר, עמרם מצנע. הוא גם הציע שקליש רותם תגיש את התפטרותה, או ששרת הפנים תתערב במצב. אבל השרה איילת שקד, מצידה, העדיפה לשמור מרחק מתפוח האדמה הלוהט הזה שעל הכרמל – הרי כולה מדובר בעיר השלישית בגודלה במדינה – ודחתה פגישה שתוכננה לה עם ראשת העיר בנימוק ש"לא נכון שהשרה תתערב בחיפה בתקופה סוערת זו. יש לראות לאן פני הדברים הולכים". או במילים מנומסות פחות: בואו נחכה לראות אם קליש רותם לא תניח מיוזמתה את תג השריף על השולחן, תצא מהבניין ותגיד שהעיר הזאת גדולה מדי בשביל כולנו – התושבים, החזירים והיא. כי חזירי בר מכתיבים כרגע את סדר היום החיפאי וגם הפכו לסמלה המסחרי הנוכחי של עיר, שסמליה המסחריים כללו בעבר מקדש בהאיים, ארובות מזהמות, רכבל בצורת ביצים ופיהוק גדול.
לא מדובר בחיית חצר חביבה שאתם יכולים לעבור על פניה לסדר היום אלא בחיית בר עצומת ממדים וחסרת נימוס בסיסי, שנעה, לא פעם, במשפחות, חומסת מזון מכל הסוגים, ואתם לא רוצים להיתקל בה בדרך לקניון. בינתיים לא נראה שקליש רותם מבינה שהבעיה הזאת היא הכל מלבד משעשעת, ולמעשה הופכת למפרץ החזירים הפרטי שלה; קטסטרופה שרשומה על שמה, ורק מובילה את מצעד הבעיות החיפאיות האינסופי שהביא 18 מחברי מועצת העיר – יותר ממחציתם – להתאגד נגדה בשבוע שעבר, ולקרוא להתפטרותה. הקבוצה הזאת פנתה למבקר המדינה, הוציאה מכתב תחת הכותרת "כישלון קולוסאלי" וזימנה ישיבת מועצה שאותה מיהרה קליש רותם לנטוש, אחרי שהטיחה בהם, "גרמתם לנזק ממשי. אתם להוטים לפגוע בי".
זו לא הייתה הפעם הראשונה שקליש רותם, (50), נטשה בזעם. היא עושה את זה לפעמים בישיבות מועצה. "אני נמצאת בהרבה ישיבות, אבל יש ישיבות שאני צריכה לעשות דברים אחרים, ויש לי פגישות. אני באה, אומרת את הדברים שלי ויוצאת".
וזה נראה לך תקין?
"לחלוטין".
אולי תקין, אבל לא מוסיף לה פופולריות. למעשה, טוענים לא מעט אנשים במועצה וגם מחוצה לה, קליש רותם מנותקת, מסוגרת בלשכתה ולא נגישה, וזה ביום טוב; ביום רע היא נתפסת כמתנשאת, לא מוכנה לשמוע אף אחד מלבד ממלא מקומה ושותפה הבכיר בעירייה, נחשון צוק (ששמותיהם כבר הולחמו בעיר ל"צוקליש") ומשוכנעת שהיא יודעת הכל טוב יותר. עובדה שמיד עם כניסתה לתפקיד פיטרה את מנכ"ל העירייה הקודם וויתרה אפילו על דקת חפיפה בודדה עם ראש העיר היוצא, יהב. "אתה יודע עם כמה ראשי ערים בארץ התחברתי כדי לעשות איתם חפיפה?" היא פוטרת אותי.
חוץ מקודמך, האיש שהיה בתפקיד 51 שנה, ואולי יודע משהו.
"יש ראשי עיר שאני מאוד מעריכה והם מלווים אותי".
היא אישה מרשימה, קליש רותם. אדריכלית ומתכננת ערים במקצועה, שניצבה חדה ומשכנעת מול הציבור החיפאי, זכתה לפני שנתיים וחצי בניצחון גורף בבחירות לעירייה וסומנה מיד כאחת ההבטחות המוניציפליות הגדולות והסוחפות בישראל. קליש רותם הובילה קמפיין שבו אמרה לחיפאים כל מה שקיוו לשמוע: שהיא אחת משלהם, חיפאית מלידה שאכפת לה מהעיר היפה והמנומנמת בישראל, עד כדי כך שהיא עומדת להיכנס ולחולל בה מהפכה בקנה מידה חולדאיסטי. הציפיות היו בשמיים – אולי הקמפיין הבטיח יותר מדי – ולפיכך, ההתרסקות הייתה מהירה ומגובה רב. זמן קצרצר לאחר כניסתה לתפקיד הצליחה קליש רותם להסתכסך עם ועד עובדי העירייה, לפטר עשרות עובדי תברואה בניסיון לעשות שריר, ולגלות בדרך הקשה שזה לא כל כך נעים לראות עיר שאף אחד לא מפנה בה את הזבל, שהחינוך בה מושבת כי האשפה באזור מוסדות החינוך עולה על גדותיה, ושכ־5,000 עובדי עירייה מכריזים על סכסוך עבודה. בקיצור, קליש רותם לא התחילה ברגל שמאל; היא התחילה בקטיעתה.
ומאז היא רק הגבירה מהירות בדרך למטה, לפחות אם שואלים את מתנגדיה. או אם פותחים עיתון מקומי. או אם מדברים עם חיפאים מזדמנים. העיר עדיין מלוכלכת מאוד – פועלי התברואה עובדים, אבל כנראה תוך משבר מוטיבציה – והתשתיות בעיר, ובראשן הכבישים מלאי הבורות, לא משתפרות. וכן, אוינק.
"אני מבינה את תחושת החמיצות", קליש רותם אומרת השבוע בראיון מיוחד. "אבל בוא נעשה הפרדה בין ציפיות של תושבים – שחשבו שאני נכנסת ותוך שנתיים העיר תהיה בפריחה טוטאלית – לבין המציאות, שבה בשנה הראשונה רק למדתי את החומרים ולא יכולתי לעשות הרבה, ובשנה השנייה הייתה קורונה. גם בקמפיין אמרתי שזה ייקח שנים, ועכשיו אני מבינה שזה ייקח יותר ממה שחשבתי".
לא קרה, לפחות בשבוע האחרון, שאמרת לעצמך: אולי הכל היה טעות? אולי זה לא בשבילי? אולי הנזק שנגרם לעיר עולה על התועלת?
"לא. אני מביאה תועלת מטורפת לעיר, ואנשים עוד לא מתחילים להבין איזה תהליכים חשובים מתחילים להיות פה. אני חושבת שאני מצילה את העיר מקיפאון ומקיבעון שאי־אפשר להתחיל לתאר".
כשקליש רותם מדברת על "תהליכים חשובים", היא מתכוונת למה שהיא מכנה, בכל הזדמנות, "ניקוי אורוות"; למעשה היא טוענת – בדומה לצביקה ברוט, ראש עיריית בת־ים, בכתבה שפורסמה לפני שבועיים – שגם היא נאלצת להתמודד עם ריקבון עירוני שעולה על גדותיו, ועם עיר שהושחתה עד היסוד הרבה בטרם הגיעה.
"משך עשרות שנים פשוט שדדו את העירייה הזאת", היא טוענת. "כל מקום שמרימים אבן, מוצאים בלגן. ואני צריכה לשנות סדרי עולם".
באיזה אופן "שדדו את העיר"?
"בחודש הראשון בתפקיד, למשל, מגיעים אליי כמה עובדי עירייה, ומציגים לי ארבעה פרויקטים שיכולים לצאת לדרך – גנים ציבוריים ושיפוצי מתחמים, תוכניות נורא יפות – ורוצים שאחתום להם. בסוף המצגת אני שואלת כמה זה עולה. ואז הם שואלים, 'מה פתאום את רוצה לדעת כמה זה עולה?' התעקשתי. בסוף הלכו והביאו לי את המחיר. ארבעה מיליון שקל. אמרתי: אוקיי, מה עולה פה ארבעה מיליון? מה אתם שופכים שם על הרצפה, זהב? ואני מגיעה מהתחום, אני יודעת מחירים. התחילו לגמגם, אמרו, תני לנו לבדוק. אחרי שבועיים חזרו אליי, המחירים ירדו לחצי! והם מסבירים לי שזאת השיטה".
מה השיטה?
"שהרכש השנתי בעירייה הוא בתקציב של מעל 600 מיליון שקל – וכמה מזה עובר לדעתך באגף הרכש עד היום? תנחש, זרוק מספר".
חצי?
"30 מיליון. חמישה אחוזים מזה. 95 אחוז נעלם. התנדף. בצורה לא מסודרת, במחירים מטורפים. גיליתי למשל, שיש קבלן שבמשך שנים קיבל שניים־שלושה מיליון שקל בשנה על עבודות ניקיון, ופשוט לא ניקה. לקח את הכסף ולא שלח פועלים. גיליתי שבכל שיפוץ של מבנה ציבור בעיר, אנחנו מקבלים תמחור של פי עשרה מהעלות האמיתית; אם צריך להחליף משהו שעולה, נניח, אלף שקל, החשבונית תצא על 10,000. צריך לרתך משהו וזה עולה 3,000 שקל? החשבונית על 30 אלף. פשוט מוסיפים עוד אפס".
איך זה מתאפשר?
"יש טופס חתום, אבל הוא בלנקו – מי שממלא את הטופס זה בכלל הקבלן! פיטרנו את האיש שחתם על הטפסים האלה, ושינינו שיטה: אין יותר מצב שהקבלן ממלא את זה. אנחנו בונים מחדש את כל אגף הרכש, וזה דורש להסביר להרבה מאוד אנשים בעירייה שהיו רגילים לעבוד עם ספקים שהם מאוד אוהבים לעבוד איתם, שאי־אפשר לעבוד איתם יותר. אז ברור שיש אנשים שנפגעים מניקוי האורוות הזה, חלקם מחוברים לחלק דומיננטי מחברי המועצה, ואלה גורמים שלא מוכנים לקבל את זה שאני נמצאת פה. רק בשנה האחרונה אני אוספת מיליארד שקל מהרצפה, סכומים מכספי המסים של התושבים שנזרקו".
זה נראה שהתושבים לא רואים שום דבר מכל הפעילות הזאת. מבחינתם העיר עדיין מלוכלכת והכבישים עדיין הרוסים.
"אני יודעת שצריך לעשות כאן ועכשיו, ואנשים יראו דברים בשטח גם בשנה הקרובה, אבל הבטחתי לבוא ולחשוב על העיר הזאת לטווח הארוך, ואני עומדת במילה שלי. גם אם יש כעס ותסכול".
בחייך, העיר פשוט מטונפת.
"יש פה אגף תברואה שצריך הרבה יותר כוח ויכולות וכלי רכב כדי לנקות את העיר. יש לנו חמישית מכלי הרכב לפינוי אשפה שיש בתל־אביב, למרות שהשטח שלנו גדול יותר. ואנחנו גם עושים פה מבצעי ניקיון מטורפים שלא עשו שנים".
אשפה לא מפונה בזמן, גינות ציבוריות מוזנחות, לא גוזמים, לא עושים הדברה, פועלי הניקיון עדיין בסוג של חצי־שביתה איטלקית.
"בוא אני אספר לך סיפור אמיתי: באה תושבת, ומספרת לי שבשבת מוקדם בבוקר היא רואה אנשים הולכים והופכים את פח הזבל מתחת לבית שלה בכוונה, רק כדי לצלם ולעשות קמפיין נגד העירייה בנוסח 'תראו מה החזירים השאירו'. אז בוא נגיד דבר כזה: מערכת התברואה פה הולכת להשתנות. שינינו לגמרי את התקציב ואת הניהול, ונראה איך זה ייראה בשנה הקרובה".
זה צריך להיות במיידי.
"היום הגעתי לאתר כלי הרכב של פינוי האשפה וחלקם היו במוסך כי הנהגים לא קמו בבוקר לעבודה. כל אחד עם סיפור אחר. וכל הדברים האלה מתחילים להיבדק לעומק־לעומק"
10 צפייה בגלריה
''אנחנו גם עושים פה מבצעי ניקיון מטורפים שלא עשו שנים''. אשפה בחיפה בשל עיצומי עובדי הניקיון
(צילום: אלעד גרשגורן)
מה לעומק? תפתרי את זה. תעסיקי קבלן חיצוני. מה שצריך.
"אנחנו עובדים על זה. עם כל הכבוד, עובדי העירייה צריכים לעשות את העבודה, ותחתיי הם יעשו את העבודה".
זה לא קורה.
"נכון. בשביל זה צריך לעשות הרבה שינויים בתוך המערכת".
אתם יכולים להבין את התסכול, אפילו בדו־שיח מולה. קליש רותם אולי עושה עבודת עומק בשינוי תהליכי עבודה ובניקוי, ייבוש וסגירת אורוות, אבל העיר שלה, בינתיים, נראית מוזנחת. היא מקדמת תוכניות ארוכות טווח וגרנדיוזיות כגון "מפרץ החדשנות" – שמתיימרת להפוך את מפרץ חיפה המזוהם לוונציה של המזרח התיכון – בזמן שהעיר שלה שוקעת. היא נאבקת להקמת שדה תעופה, שלשיטתה ינחית בחיפה מיליוני צליינים בדרכם לטבריה ("גם בתל־אביב מצטערים שסגרו את שדה דב") – אבל העיר שלה, בינתיים, צוללת עם החרטום לקרקע.
והיא גם הקימה את "חיפה 2030", מינהלה חיצונית נוצצת שמעסיקה לפחות 15 יועצים שאינם עובדי עירייה במשכורות של עשרות אלפי שקלים לחודש – חלקם, כך טוענים יריביה של ראשת העיר, מקורבים אליה אישית (קליש רותם מכחישה) – ונתפסת כמעין עירייה־בתוך־עירייה. "זה גוף אסטרטגי שלא היה בחיפה מעולם", היא מתגאה.
ומה תפקידו?
"לבנות אסטרטגיות לטווח ארוך, וכשנפרסם את התוכנית האסטרטגית אתה תגיד: אה, כל זה בשביל כמה מיליוני שקלים בודדים? זה אחד הדברים הכי חשובים שעיר כמו חיפה, שרוצה לבנות את עצמה, למשל, בתחום התיירות, יכולה לעשות".
תני דוגמה לעשייה.
"למשל לעבור בכל המרכזים המסחריים בעיר ולהוציא תוכניות אסטרטגיות לשיקום ולהתחדשות. ובשנתיים וחצי הובלתי 40 תוכניות כאלה. לא הייתי יכולה לעשות את זה בלי עזרה של אנשי מקצוע".
מה רע באנשי המקצוע שעובדים בעירייה?
"כי העירייה הזאת לא בנתה אסטרטגיה מעולם, וזו הייתה ההבטחה שלי לציבור: שנפסיק לעבוד אד הוק, בשיטת הפלסטרים. יש לנו, למשל, קילומטרים של ים, החופים הכי מדהימים בארץ, ואיך זה שלא היה בן אדם אחד בתוך העירייה שידע מה זה ים? אחד! לא היה בעירייה אחד שהיה אחראי על הים!"
מי אחראי על הים עכשיו?
"עכשיו הקמנו רשות ים שמטפלת בנושאים של שיט, מקימה מרכז צלילה ומרכז ספורט ימי".
למה אנשים במינהלת החיצונית צריכים להרוויח 40אלף שקל בחודש?
"אתה רוצה את אנשי המקצוע הכי טובים שיש, את מיטב האנשים שיודעים לבנות חשיבה אסטרטגית לעיר. אתה רוצה להגיד לי שאנשים כאלה ירצו לבוא להיות עובדי עירייה? חלקם עובדים בעוד מקומות. ואני צריכה אותם לשנה־שנתיים, לא ל־30 שנה".
המינהלת הזאת תפורק אחר כך?
"אני מאמינה שהיא תעבוד באיזו מתכונת אחרת כדי לממש את הפרויקטים ותלווה את המימוש. לא באתי לפה בשביל לכתוב ניירות".
אולי דיאלוגים מהסוג הזה – שבמסגרתם מתבצרת קליש רותם בעמדותיה ולא מוכנה להתחייב ללוחות זמנים, לתוצאות ספציפיות או להקלת הסימפטומים המיידיים – הם שהביאו להתקוממות העממית נגדה. זה גם עניין של סגנון; משהו בה, אומרים אנשי מקצוע שניסו לעבוד מולה, נותר תמיד מרוחק ושרירותי, אטום רגשית, מוגבל ולא משתף פעולה בכל הקשור ביחסי אנוש.
"סליחה שאני אומרת", היא מתקוממת, "אבל תבוא לעשות איתי טיול בכל שכונה בחיפה, ותראה איך אנשים עפים ומתחברים אליי. רק היום הסתובבתי שלוש שעות, ואנשים באים ומחבקים ומנשקים אותי, ולא זזים ממני. אין בן אדם שיותר מסתכל בגובה העיניים ממני, אני לא חושבת שתמצא עוד ראש עיר כזה בכל הארץ. אני פשוט משנה סדרי עולם – ברכש, בפינוי פסולת, בספורט, בתמיכות, בהסכמים עם חברות חיצוניות – וכשעושים דברים כאלה, כשסוגרים ברזים ומזיזים את הגבינה, מקימים עליך הרבה אויבים. אני לא ראשת העיר הראשונה שצריכה להתמודד עם מועצה לעומתית, ואני מקווה ומאמינה שזה יסתדר, ושבסופו של דבר כל ההיגיון יגבר".
אמרת פעם שהביקורת כלפייך קשורה לעובדה שאת אישה.
"חד־משמעית. יש בזה גם מיזוגיניה. למשל, המחשבה הזאת שחייב להיות איזה גבר כמו נחשון צוק ששולט עליי, מה שלא היה ולא נברא ולא יהיה לעולם. אי־אפשר לשלוט עליי. אי־אפשר לחייב אותי לעשות דברים שאני לא מאמינה בהם, אין דבר כזה".
בבית את השולטת?
היא מחייכת. "במטבח ובבישולים אני השולטת".
היא נשואה לבועז קליש, איש היי־טק שמתמחה בטכנולוגיות רפואיות, אם לשני בנים, מתגוררת בשכונת רמות ספיר בעיר, ומחזיקה בדוקטורט בתכנון המרחב הציבורי ובתוארי הצטיינות בלימודי אדריכלות ובעיצוב עירוני. לכאורה הבחירה המקצועית המושלמת לעיר כמו חיפה. בפועל, קליש רותם מפתחת כישורים פוליטיים באיטיות שמתקשה להדביק את קצב הפסדיה, וברגע זה היא תלויה על בלימה. היכולת להעביר החלטות נשללה ממנה – המועצה לא תחתום על כלום – והנשרים כבר חגים מעליה. אפילו יונה יהב בישר השבוע שהוא עשוי להתמודד שוב על ראשות העיר. ויהב, רק נזכיר, עזב את התפקיד לאחר הפסד מוחץ ותחושת מיצוי גורפת שלו ושל תושביו.
10 צפייה בגלריה
''לא באתי לפה בשביל לכתוב ניירות''. עינת קליש רותם
(צילום: ראובן כהן, דוברות עיריית חיפה)
השאלה הגדולה היא האם קליש רותם תשרוד כדי לראות את סוף הקדנציה. היא עצמה נזכרת שגם ליעל גרמן עשו חיים קשים כשנכנסה לתפקידה כראשת עיר בהרצליה (“אבל אפילו את פניה לא השחירו כמו שמשחירים את פניי", כניסוחה), ומקורביה בעירייה מזכירים את מוטי ששון, ראש עיריית חולון, ששרד גם הוא מועצה לעומתית והפך לראש עיר מוביל ומוערך.
מכיוון שמצבה הכלכלי של חיפה רחוק מלהתקרב לפשיטת רגל, לא סביר שמשרד הפנים יתערב או שתמונה בחיפה ועדה קרואה, שבסמכותה להחליף את ראש העיר. כך שקליש רותם, לפחות הצהרתית, בהחלט מתכוונת למצות את השנתיים וקצת שעוד נותרו לה עד לבחירות המקומיות הבאות. "הם מנסים להתיש אותי, אבל כשהציבור יראה את כל התהליכים הטובים שאנחנו מובילים בעיר, הוא יעריך".
ומתי הוא יראה אותם?
"רואים כבר. תעשה סיבוב בעיר. אפילו בשבוע האחרון פגשתי אנשים שיש להם חברות ועסקים ואמרו לי: את עושה דברים מדהימים בעיר. הצלחנו להביא לעיר 5,000 מקומות עבודה בהיי־טק – במת"מ, באינטל, בסטארטאפים באזור העיר התחתית, וגם את כל מרכז התקשוב של חיל הים. אנחנו מהמובילים בארץ בהתחדשות עירונית. אישרנו תב"ע לכל אזור העיר התחתית שמוסיפה שטח מטורף להיי־טק, לתיירות, למלונאות ולמגורים. זה יהפוך להיות רובע מגורים דאונטאון אמיתי".
אבל קודם תצטרכי לגרום לאנשים לרצות לבוא לפה.
"הם כבר מגיעים. לא מעט פרויקטים הגישו בקשות לבנייה אצלנו. אני מבינה שזה נשמע מופרך על רקע השבוע האחרון".
כי הסנטימנטים בעיר הם של אכזבה גדולה ותחושת הזנחה מתמשכת.
"איפה אתה קולט את הסנטימנט הזה, ברשתות החברתיות? הן לא מייצגות. יש פער מאוד גדול בינן לבין מה שמרגישים ברחוב. לפני חודש וחצי אני יושבת פה עם קבוצת אנשים, ובסוף המפגש אומרת לי בחורה: 'אני חייבת להתוודות, לא הצבעתי לך, לא התחברתי אלייך, אבל ככל שאני עוקבת אחרי מה שאת עושה אני מעריצה אותך ולא מצליחה להבין איך את עומדת בכל ההכפשות והרפש והשנאה והמיזוגיניה. אני מעריצה אותך'. ואתה לא מתאר לעצמך כמה כאלה יש. אני לא מתכוונת לזוז, ושאנשים ישפטו אותי בעוד שנתיים. גם שנתיים לפני הבחירות הקודמות לא הייתי קיימת בכלל. כולם צחקו עליי ואמרו שאין לי סיכוי להיות ראשת עיר".
בעוד שנתיים העיר כבר תהיה נקייה?
"אני אופטימית".
לא יהיו חזירי בר ברחובות?
"יהיו, אבל פחות. ויהיו פה הרבה יותר מקומות שווים ומגניבים, מתחמים מושכים, תרבות, אמנות, ספורט ימי".
בזמנים כמו השבוע האחרון, יש ימים שבהם פשוט לא בא לך לקום וללכת לעירייה?
"לא. אני מתחילה לעבוד כבר על הקדנציה השלישית שלי".
