תקיפת צה"ל בתגובה לירי מלבנון
(צילום: דובר צה"ל)
ירי שלוש הרקטות מלבנון היום (ד') היה הפעם הרביעית בארבעת החודשים האחרונים שאנשי ארגוני טרור פלסטינים קיצוניים משגרים רקטות משטח דרום לבנון לשטח ישראל. הירי הוא של רקטות בודדות, רובן קטיושה 122 מ"מ, ונעשה בצורה חובבנית, כנראה כדי להשיג יעדים פוליטיים.
היורים, אנשי ארגונים פלסטינים קטנים, מגיעים ממחנות הפליטים הפלסטיניים שליד הערים צור וצידון שבדרום לבנון. במחנות אלה נמצאים חמושים פלסטינים רבים מכל הארגונים, וצבא לבנון ואפילו חיזבאללה מהססים להיכנס לשם כדי להשליט סדר.
באופן תיאורטי, חיזבאללה וצבא לבנון הם הגורמים השולטים באזור. ואולם, לאחרונה, בעקבות המשבר בלבנון, הצבא המקומי נחלש כתוצאה מאי-תשלום משכורות לחייליו. גם מחסור במזון מורגש בצבא הלבנוני עקב המשבר הפוליטי והכלכלי המתמשך שלבנון נתונה בו. גם אחיזת חיזבאללה באזור התרופפה עקב המשבר, והקיצונים הפלסטינים מנצלים זאת.
תיעוד מרגע נפילת הקרטה בקריית שמונה
(צילום: חברת נתיבי ישראל)
נראה שהפעם סיבת הירי היא הדיון בבג"ץ בעניין הבעלות על הבתים בשכונת שייח ג'ראח בירושלים, מקום עם היבט דתי לאור מיקום השכונה בירושלים וקרבתה לאזור הר הבית. ייתכן מאוד שאל סיבת הירי, הצטרפה גם עצימת עין של חיזבאללה, מאחר שהיום הוא יום השנה לפיצוץ מכל האמוניה בנמל ביירות. אותו פיצוץ, שהרג מאות והרחיב רובעים שלמים בבירה הלבנונית, הוביל לביקורת על חיזבאללה, שהוא בעיני המבקרים האחראי בעקיפין לרשלנות שהובילה לפיצוץ. הסברה בלבנון היא שהמערכת הפוליטית הנשלטת על-ידי חיזבאללה מעכבת את חקירת הפיצוץ, ועל כן יש לארגון אינטרס שדעת הקהל הלבנונית תוסח ביום השנה לפיצוץ.
אבל למעשה, הסיבה לירי של הפלסטינים לא ממש חשובה. בלבנון ישנם נציגים של חמאס ושל פתח ולכולם יש עניין בדרגה זו או אחרת להפגין פעילות. מה שצריך להדאיג את ישראל היא העובדה שהתרופפות המשילות בלבנון מאפשרת לגורמים הפלסטינים הקיצונים לירות לשטח ישראל בלי שיפריעו להם. וזה כבר קורה בתכיפות שלא הייתה כמותה יותר מעשר שנים.
הירי הפלסטיני לשטח ישראל מעמיד את מערכת הביטחון ואת הממשלה בירושלים בפני דילמה לא פשוטה. מחד, צה"ל ומערכת הביטחון רוצים לעמוד במילתם ולהבטיח שהתגובה תהיה עוצמתית כדי להרתיע את היורים ואת מי ששולט בשטח, אולם אם צה"ל יפגע במטרות בתוך מחנות הפליטים שמהם יוצאים היורים, זה עלול להביא לתוצאות לא רצויות.
ראשית, מפני שמחנות הפליטים צפופים וגם אם ידוע בדיוק מי עומד מאחורי היורים, פגיעה במחנות אלה עלולה להביא לקורבנות רבים בקרב אזרחים לא מעורבים. מלבד זאת, ירי לתוך מחנות הפליטים שנמצאים בעומק שטח לבנון גם עלול לסבך אותנו בהסלמה עם חיזבאללה, שרואה עצמו כמגן לבנון ובעיקר בדרום לבנון. ירי לעומק השטח עלול להיתפש על ידי חיזבאללה כהזדמנות לחמם את הגזרה, וישנם סיכויים טובים שגם האיראנים יעודדו את חיזבאללה בסיטואציה הנוכחית להיכנס לימי קרב ולעימות מסלים עם ישראל כדי להוריד מעל עצמם את הלחץ בגלל פעולותיהם נגד אוניות סוחר באזור מצרי הורמוז ומפרץ עומאן.
לישראל יש עניין שהקהילה הבינלאומית תתמקד כעת בפגיעות הטרוריסטיות של משמרות המהפכה בספינות באזור הים הערבי ומצרי הורמוז, ולא תוסט לעבר לבנון. האינטרס הישראלי הוא לפעול במידתיות אל מול האזורים שמהם נורו הרקטות, כדי לגרום לצבא לבנון ולחיזבאללה ולכפרי דרום לבנון לעצור פלסטינים שייחשדו כמי שמנסים לירות לעבר ישראל ולמנוע מהם את הירי.
צבא לבנון יכול מצדו להקים מחסומים בדרכים, בעוד לחיזבאללה יש שיטות משלו לאכוף את רצונו על פלסטינים, בעיקר כשהם יוצאים אל מחוץ למחנות הפליטים. גם כפרי דרום לבנון יכולים למנוע מהפלסטינים מלבצע את זממם. לכן בחרה הממשלה ובחרו צה"ל להגיב באמצעות פגזים ארטילריים בודדים לעבר המקומות שמהם נורו הרקטות באזור העיירה אל-חיאם, ובאזור העיירה נאקורה, כדי להבהיר שישראל יודע מאיפה נורו הרקטות וכי על הלבנונים, אם אינם רוצים שריפות גדולות באזורי מגוריהם, לדאוג שהפלסטינים ממחנות הפליטים בצור או בצידון לא ישגרו מהשטח הפתוח שליד כפרי דרום לבנון, רקטות לעבר ישראל.
התגובה הישראלית הפעם הייתה קצת יותר עוצמתית, והירי של פגזים בודדים בוצע בשלוש "מנות", כדי לאותת לצבא לבנון, לחיזבאללה ולכפרי דרום לבנון שעוצמת התגובה הישראלית תעלה אם לא יופסק הירי.
בינתיים, ישראל כאמור לא רוצה להסיט את תשומת הלב הבינלאומית, ולכן התגובה היא מידתית. אבל אם הפלסטינים ימשיכו לשגר לעבר שטח ישראל, נראה שלא יהיה מנוס מתגובה ישראלית יותר ממוקדת ויותר הרסנית שתכריח את צבא לבנון ואת חיזבאללה לפעול בנחישות, כפי שהם יודעים לעשות, נגד הפלסטינים, אם אלו ימשיכו לשגר לעבר ישראל ואגב כך גם לייצא את המחלוקות הפנים-פלסטיניות לשטחנו.
