סביר להניח שכולם וכולן מכירים את הסצנה: הדייט נגמר, אתם חושבים שהיה אחלה ואז מתחילה ההמתנה המותחת: מתי יגיע האישור שזה בדיוק מה שעובר על הצד השני? לפעמים זה קורה מהר, לפעמים זה קורה לאט ולפעמים אתם נשארים ערים במשך כמה לילות טובים עם המחשבה: הטלפון נותר דומם בגלל חוסר כימיה או סתם ריח רע מהפה? אבל מה הייתם עושים, אם היה לכם את הכוח לא לחכות? איך הייתם נוהגים לו יכולתם לברר, ממש מיד, את כל מה שאפשר לדעת על האדם שבו חשקתם? זה אולי מפר כל נורמה אתית וחוקית, ומי בכלל רוצה מערכת יחסים עם סטוקר קריפי. אבל שימו יד על הלב: האם הייתם עומדים בפיתוי?
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
כי זה בדיוק מה שקרה בפייסבוק. בתקופה מסוימת בחייה של החברה, כשהיא כבר הייתה חלק בלתי נפרד מהיומיום של מיליארד משתמשים, לא פחות מ־16 אלף מהנדסים (!) בחברה נהנו מגישה קלילה כמו צחצוח שיניים לכל חשבון שחפצו בו, כביכול במטרה לפתח מוצרים חדשים. אלא שבין השנים 2014־2015, החברה פיטרה 52 מהנדסים עקב שימוש בפריבילגיה המסוכנת הזאת, כשחלק ניכר מהמקרים היה של גברים שבלשו אחרי נשים.
אחד מהם, למשל, סרק את שיחות המסנג'ר של אישה שהפסיקה להגיב להודעות שלו. אחר טרח לגלות באיזה פארק נוהגת לבלות האישה שהתעניין בה והפציע שם. ואילו במקרה קיצוני במיוחד, מהנדס וזוגתו רבו באמצע טיול לאירופה. האישה נטשה את החדר המשותף ולא אמרה לאן היא הולכת ולפתע המהנדס התייצב במלון החדש שלה. מה שהוביל אותו לשם לא הייתה אינטואיציה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"הגילוי של המסמך הזה, שמספר על המהנדסים שעקבו אחרי נשים באמצעות גישה לחשבונות הפייסבוק שלהן, והחברה פשוט פיטרה אותם במקום לפתור את הבעיה, זה היה רגע של הלם", מספרת שירה פרנקל, עיתונאית טכנולוגיה ב'ניו יורק טיימס', שחשפה את הפרשה בספר חדש שמכה גלים בעולם. נכון, פייסבוק כבר מזמן לא נתפסת כנושאת הדגל של המהפכה הטכנולוגית, אלא תאגיד חסר תקדים בעוצמתו, החולש על אימפריות כגון ווטסאפ ואינסטגרם. ובכל זאת, ספק אם היה מסמך שהמחיש באופן כה בהיר ומטלטל את הצד האפל של החברה, של המייסד והבוס הכל־יכול מארק צוקרברג וגם של מספר 2 שלו, שריל סנדברג.
פרנקל והקולגה שלה לעיתון, ססיליה קאנג, ראיינו יותר מ־400 אנשים, רובם מנהלים לשעבר וגם בהווה בפייסבוק. השתיים הניחו יד על מיילים, מסמכים ותכתובות פנימיות, ששופכים אור על האתוס הטורפני של החברה, המתחים הפנימיים בתוכה וכמובן כל סקנדל מתוך הטריליון שפייסבוק הסתבכה בו: מההתערבות הרוסית בבחירות בארה"ב ועד הטבח בבני שבט הרוהינגה במיאנמר.
8 צפייה בגלריה
''מה שרצינו בספר הזה הוא לשים את הקוראים בחדר עם צוקרברג וסנדברג''. שירה פרנקל וססיליה קנג
(צילום: Beowulf Sheehan)
שמו של הספר הוא An Ugly Truth: Inside Facebook's Battle For Domination. הוא נקרא כך בגלל תזכיר שחיבר אנדרו בוסוורת', בכיר בחברה וחבר במעגל הכי קרוב של צוקרברג. הוא כתב שם שגם אם הפלטפורמה גורמת נזק, למשל כשטרוריסטים משתמשים בה או כשילד חווה בריונות בגללה, זה זניח לעומת המטרה הגדולה. "האמת המכוערת", הוא כתב, "היא שאנחנו מאמינים באופן כה עמוק בלחבר אנשים, שכל דבר שמאפשר לנו לחבר יותר אנשים הוא דה פקטו טוב". עכשיו, כשפייסבוק היא כבר לא המתנה של עמק הסיליקון לאנושות וגם הבית הלבן לא ממש חבר, הגיעה זמנה של "האמת המכוערת" לצאת לאור.
"זה לא באג, זה פיצ'ר", אומרת פרנקל על שיטת פייסבוק: לצמוח ככל האפשר ובכל מחיר; להודות בטעויות רק כשהן יוצאות לאור וגם אז לנסות לצמצם באחריות; ולהבטיח לתקן רק כשהנזק כבר נעשה. "כעיתונאיות אנחנו מכסות את פייסבוק וזיהינו תבנית", אומרת פרנקל, "פייסבוק היו עושים טעות, מבקשים סליחה ומודיעים שהם מנסים לתקן. אבל כמה פעמים אפשר להגיד 'סליחה'?
"המוטו שלהם", היא ממשיכה, "היה 'לזוז מהר ולשבור דברים'. כדי שזה יקרה הם היו צריכים ליצור שיטה שגרמה לאנשים להתמכר, ליצור אלגוריתם שמציף תוכן רגשי מאוד, שגורם לאנשים להיות עצובים או שמחים. בסופו של דבר נוצרה מערכת שבזכותה מידע שגוי או דברי שנאה יכולים לזכות בתפוצה רחבה. ומה שרצינו בספר הזה הוא לשים את הקוראים בחדר עם צוקרברג וסנדברג. כי אנשים לא מבינים כמה צוקרברג חזק וכמה מעט אנשים משפיעים על ההחלטות שלו".
והיה משהו שבאמת הדהים אותך לגלות?
"היו שיחות שאחריהן הייתי מתקשרת לססיליה בשוק ואומרת לה: 'את לא מאמינה איזה מסמך ראיתי עכשיו'. ב־2016 הייתי אחת העיתונאיות שדיווחו על ההתערבות הרוסית בבחירות. וחשבתי: 'פייסבוק חייבים לדעת משהו על זה'. והם אמרו שלא. אתה יכול לדמיין, כעיתונאי, איך זה לגלות שנים אחר כך שהם כן ידעו על זה. ואחר כך היו להם דוחות פנימיים. הם פשוט לא פירסמו אותם".
הסיוע הרוסי לדונלד טראמפ בבחירות 2016, שהתנהל באין מפריע על גבי פייסבוק, הוא הרגע שבו הרוח הציבורית הפסיקה ללטף את שיערו הדליל של צוקרברג והתחילה לטלטל את הספינה. הספר מתאר כיצד ראש מערך האבטחה של פייסבוק לשעבר, אלכס סטאמוס, התריע שוב ושוב בפני מנהלים בחברה על השימוש שעושים האקרים, שכבר אז זוהו כמעט בוודאות כרוסים, כדי לשבש את הקמפיין של הילארי קלינטון. המידע נתקע בצינורות, וממילא צוקרברג וסנדברג לא בדיוק יצאו מגדרם כדי למצוא בעיות כל עוד הרווחים זרמו. עוד קודם לכן צוקרברג החליט, למשל, לאפשר לטראמפ להפיץ תוכן שכל משתמש אחר היה נבעט בגללו. מודעות פוליטיות הכילו שקרים. והאלגוריתם ידע איך להפוך את המתח באוויר לרעל, כזה שצוקרברג ואנשיו הרוויחו ממנו הרבה כסף.
"אנשים בתוך פייסבוק, עוד לפני הבחירות, אמרו 'מה זה החשבונות המזויפים האלה'", מספרת פרנקל. "עובדים העלו שאלות מוקדם. אבל הקטע עם פייסבוק זה שהם לא פרואקטיביים. הם מחכים שמשהו ממש נורא יקרה ואז מגיבים. יכול להיות שאם מישהו מההנהלה היה יושב כאן הוא היה אומר 'ככה מרוויחים כסף'. אבל אתה רואה כמה הגישה הזאת מסוכנת לדמוקרטיה".
לדעתך, היה צריך להשעות את החשבון של טראמפ עוד כשהיה מועמד? נניח כשדרש לאסור כניסת מוסלמים לארה"ב, אמירה שהטרידה עובדים בחברה.
"צוקרברג החליט לתת לטראמפ מרחב כי הוא רץ לנשיאות. זאת הייתה החלטה אחת כביכול, אבל הוא לא חשב קדימה, מה עוד טראמפ עלול לומר. איזה עוד דברים קיצוניים. התפיסה הייתה שהוא לא יגיד עוד משהו נורא בסגנון הזה. לצוקרברג לא היה את החזון לראות לאן זה הולך. וזה השפיע לא רק בארצות־הברית, אלא בכל העולם. בהודו, בפיליפינים ובמקומות אחרים, מנהיגים משתמשים באותם עקרונות כדי להגיד לאוכלוסייה דברים שהאדם הממוצע לא יכול להגיד".
וארבע שנים אחרי הגיע 6 בינואר וההסתערות על הקפיטול. צוקרברג אמר לקונגרס שהאחריות היא על הנשיא ועל האנשים שעברו על החוק.
"גם סנדברג התראיינה אחרי 6 בינואר ואמרה שהאירוע לא התחיל בפייסבוק וגילגלה את האחריות לאתרים אחרים. אבל במשך חודשים הנשיא קידם שם את התיאוריה שהבחירות עומדות 'להיגנב' ממנו. הקבוצות בנושא היו בין הכי ויראליות בתולדות פייסבוק. אז הרעיון שהבחירות 'נגנבו' מטראמפ די נוצר בפייסבוק. במשך חודשים, אפילו שהם הורידו חלק מהקבוצות, הרשו לאחרות לפעול. הם לא הבינו שיש קבוצה של אמריקאים כל כך זועמים, כל כך מחוממים, שהם הלכו להסתער על הקפיטול".
למעשה, הממצאים של פרנקל וקאנג די סותרים כמה מההצהרות של ראשי פייסבוק מאז המחדל של 2016. "בשנים האחרונות שינינו את המנגנון כדי שייתן עדיפות לדברים של חברים ומשפחה", אמר גיא רוזן, הישראלי הבכיר בחברה וראש מערך ה"אינטגריטי", בראיון לעיתון זה מינואר 2020. אלא שבספר נטען שרק אחרי הבחירות של נובמבר 2020, ולמשך מספר ימים בלבד, האלגוריתם היה מעט יותר נעים, כדי להקל על המתח שהציף את ארה"ב. "קראנו לזה הפיד הנחמד יותר", מצוטט בספר גורם בצוות הבחירות של פייסבוק, "זאת הייתה הצצה קצרה למה שפייסבוק הייתה יכולה להיות".
"חוץ מזה", מוסיפה פרנקל, "כמה מהקונספירציות הכי גרועות שאני רואה בעמוד הפייסבוק שלי מגיעות מחברים ומשפחה. יש סיבה שאנחנו צריכים את העיתונות, כדי שאנשים יקבלו מידע נכון עובדתית. כשמנהלים בפייסבוק אומרים 'אנשים רוצים לראות איקס', הם צריכים לשאול את עצמם: מה אם מה שהם רוצים לראות זה קונספירציות? כי יש לזה השלכות".
הנשיא ביידן אמר שפייסבוק "הורגת אנשים" בגלל פייק מידע על חיסונים. הוא צודק?
"אני חושבת שאנשים שמפיצים מידע מוטעה בנוגע לחיסונים אכן מובילים לזה שבני אדם ייהרגו. אבל הסיבה שהם יכולים להפיץ את המידע הזה בכזאת יעילות היא בגלל שפייסבוק מאפשרת להם להגיע לאנשים שהם פגיעים. עשיתי ניסוי בשבוע שעבר: הצטרפתי לקבוצה שמחפשת מידע על חיסונים, ובמרחק קליק אחד פייסבוק הציעה לי להצטרף לקבוצת מתנגדי חיסונים. ואז אתה מבין איך בן אדם מצטרף לקבוצה, לפעמים באופן תמים, עם שאלות כמו 'האם שום יעזור לי לא לחלות'. קליק אחד אחר כך פייסבוק דוחפת אותו לקונספירציות. פייסבוק הוא המקור מספר אחת של אנשים שלא רוצים להתחסן. פייסבוק אומרת שהם לא ימליצו על קבוצות של מתנגדי חיסונים. אבל הם נכשלים".
הבון־טון הליברלי כרגע דורש לפרק את פייסבוק. היא כבר לא גדולה מדי ומשולבת מדי?
"בימים המוקדמים של חברות הנפט, הייתה שאלה אם אפשר יהיה אי פעם לעשות עליהן רגולציה. אבל עוד לפני זה, לקח הרבה זמן לממשל להחליט איך להגדיר אותן ואז לעצב חוקי מונופול. וזה המקרה גם עם פייסבוק: אנחנו משתמשים בחוקים שנועדו לתעשיית הנפט. טכנולוגיה חדשה מצריכה חוקים חדשים. רגולציה על פייסבוק זה אחד הנושאים הבודדים שדמוקרטים ורפובליקנים מסכימים עליו, אז אני מאמינה שיצטבר שם מומנטום".
ואולי בסוף זה רק מאבק על כוח ושליטה בין דור ישן ודור חדש? הרי בלי פייסבוק גם מי־טו לא הייתה תופסת תאוצה. אולי זה באמת המחיר שצריך לשלם על "דמוקרטיזציה".
"פייסבוק עשתה דברים טובים. אני בהחלט אומרת את זה. אבל יש שאלה גדולה יותר: האם יש יותר טוב מרע? אנחנו לא מצפות שאנשים יפסיקו להשתמש בפייסבוק, בווטסאפ ובאינסטגרם. יש לי חברים בכל העולם ואני רוצה לתקשר איתם וזאת הדרך. הרעיון הוא להבין את המשמעות של המידע שנאסף עליך. אני נזהרת על הפרטיות, אבל לא מסירה את הטכנולוגיה מהחיים שלי".
אגב, לדעתך ההודעות בווטסאפ באמת מוצפנות?
"כן, יש הצפנה מקצה לקצה ופייסבוק לא יכולה לראות את התוכן של ההודעות. מה הם כן רואים? מי מתקשר עם מי, כמה הם מתקשרים ומתי. זה נותן להם קצת דאטה. זה מצחיק, אני שומעת על אנשים שמדברים על זה שהם רוצים לעבור לטלגרם. טלגרם לא כזאת בטוחה".
שורה תחתונה: פייסבוק – יותר תועלת או יותר נזק?
"אנשים שעובדים בפייסבוק טוענים שהם עשו יותר טוב עבור העולם. אבל השאלה שעולה מה'האמת המכוערת' היא מה המחיר שמשלמים האנשים שנפגעים מטרור, למשל, לעומת אלה שפייסבוק תרמה להם. אני מקווה שהאנשים בפייסבוק שואלים את עצמם, האם אנחנו צריכים להרגיע עם המרדף אחרי צמיחה? פשוט להאט את זה קצת, כדי שנוכל לנהוג יותר באחריות".
צד אחר ולא פחות מרתק של הספר הוא העיסוק בדמותם ובמערכת היחסים המורכבת של צוקרברג וסנדברג, שהצטרפה לפייסבוק ב־2008 ונחשבה, לפחות עד שקוראים את 'האמת המכוערת', לאישיות היחידה בחברה שמתקרבת בכוחה לצוקרברג. הקשר ביניהם נתפס כברית מטיטניום והמפתח להתפוצצות של פייסבוק, שהפכה מרשת חברתית חביבה למכונת כסף חסרת מעצורים. צוקרברג התמקד בחזון הטכנולוגי ובפיתוח מוצרים. סנדברג הנהיגה ביד רמה את מערך הפרסום המשוכלל של החברה והפכה למעשה לפנים של התאגיד בתקשורת.
אולם 'האמת המכוערת' מציג תהליך שבו צוקרברג צובר עוד ועוד כוח, ובמקביל מאשים את סנדברג בכל המחדלים שקרו בתחומים שלא טרח להתעניין בהם עד שלא הייתה לו ברירה: מדיניות, קשרים פוליטיים, יחסי ציבור. אחרי פרשת קיימברידג' אנליטיקה (החברה שכרתה מידע בפייסבוק וסחרה בו), נטען בספר שהוא התפרץ עליה מאחר שלתפיסתו, זאת הפעם השנייה שהיא נכשלה בעיצוב הנרטיב התקשורתי כלפי פייסבוק (הראשונה הייתה ההתערבות הרוסית בבחירות). לפי המחברות, סנדברג אפילו הביעה חשש באוזני מקורביה שצוקרברג יפטר אותה.
8 צפייה בגלריה
''הוא מפסיק להקשיב לה באותה מידה כמו בעבר''. מארק צוקרברג ושריל סנדברג
(צילום: GettyImages)
"בהתחלה, צוקרברג וסנדברג היו זקוקים זה לזו", מוסיפה פרנקל. "כל אחד עשה משהו שהאחר לא רצה או לא יכול היה לעשות. אבל לאורך זמן צוקרברג מרכז יותר ויותר כוח. דברים שהיו תחת אחריותה בעבר, כמו החלטות על מדיניות, עוברים אליו. והוא מפסיק להקשיב לה באותה מידה כמו בעבר".
אבל עד כמה הוא באמת היה קרוב לפטר אותה?
"אני לא יודעת. זה בטח לא היה עוזר לחברה מבחינת הדימוי הציבורי באותו זמן. צריך לזכור שהם עדיין קרובים ונפגשים כל שני ושישי. היא גם אחת הנשים הבכירות היחידות בפייסבוק, כך שאני לא מאמינה שצוקרברג היה יכול לפטר אותה. הוא כן לקח ממנה סמכויות והפיץ אותן לאחרים. אם בעבר חשבנו שאלו שני האנשים הכי חזקים בחברה, היום זה יותר צוקרברג וכמה מנהלים בכירים תחתיו.
"חשוב שהעולם יבין עד כמה זאת החברה שלו", מוסיפה פרנקל, "אי־אפשר לפטר אותו ומועצת המנהלים לא יכולה לעשות משהו בניגוד לרצונו. אנשים כמו סנדברג, בסופו של דבר, יגידו 'אני משרת להנאתו של צוקרברג'. אבל האנשים שאיתך בחדר אמורים להתווכח איתך".
במהלך העבודה על הספר, גורמים רשמיים בפייסבוק עוד ניסו לגשש לאן ועד כמה רחוק הספר מתכוון ללכת בטון הביקורתי שלו. סנדברג אף הסכימה לשלוש פגישות אוף דה רקורד עם פרנקל וקאנג, תוך הבטחה שבהמשך התהליך היא גם תדבר לציטוט. אלא שאז, לפי פרנקל, סנדברג הבינה שלא תקבל את מה שתרצה – שליטה – וניתקה מגע.
"היא רצתה להכיר אותנו קצת ולהבין את הכיוון של הספר", מספרת פרנקל. "אני לא יכולה לדבר על תוכן הפגישות, אבל משהו שלקחתי מהן זה שהיא מאוד שולטת במסר שלה. היא מאוד שולטת במה שהיא רוצה להגיד. וכשהיא הבינה שאנחנו עושות ספר עיתונאי, שלא ניתן לה את ההזדמנות לראות את הספר לפני פרסום או להשפיע עליו, אז היא החליטה לא להשתתף. זה היה יותר מדי מחוץ לשליטה שלה. וזה אומר עליה הרבה".
הספר עוסק לא מעט גם במיתוג הפמיניסטי שלה. כמי שפגשה אותה, האם לדעתך היא אכן מאמינה באג'נדה שהיא מקדמת, למשל, בספרים שלה?
"אני חושבת שהיא מאמינה בפמיניזם בדרכה, אבל השאלה אם היא מסוגלת להחיל אותו גם על עצמה. בוא נסתכל על פייסבוק, למשל. נשים הן קבוצה שסובלת מאוד מתת־ייצוג בחברה. עד לפני כמה שנים היו שם יותר מנהלים בשם 'כריס' מאשר נשים בכירות. אמנם קידמו כמה נשים מאז, אבל זה אומר לך משהו. ולכן במקרה של סנדברג הייתי שואלת, 'את מספר 2 בחברה, למה לא הצלחת להביא עוד נשים לעמדות בכירות?' והייתי שמחה לקרוא ספר שלה שמדבר על זה".
היא לא מקדמת נשים בחברה?
"סוג הנשים שהיא מקדמת הן בנות ברית שלה. הן מכונות 'חשש"ס': חברות של שריל סנדברג. אני חושבת שאם את אישה שרוצה לקדם נשים, זה לא רק לקדם נשים שחושבות כמוך, אלא לקדם קבוצה מגוונת של נשים".
ראיינתן מאות אנשים שעבדו עם צוקרברג. איזה רושם קיבלת עליו?
"מתארים אותו בתור אדם מאוד חם, ידידותי, מצחיק, אבל אני חושבת שהוא מראה את הצד הזה רק לכמות מצומצמת של מקורבים. לאחרים הוא נראה נבוך, קר, אבל זה בעיקר כי לא ממש נוח לו בספרה הציבורית. אבל בסוף, מה שצריך לדעת עליו זה שהוא מונע מהטבע התחרותי שלו. הוא פשוט חסר רחמים כשזה נוגע לביזנס, כל אדם שעבד איתו חזר על כך. ומה שמניע אותו זה כוח, לא כסף. הוא רוצה שספרי ההיסטוריה יזכרו אותו. הוא לא יצר חברה של טריליון דולר כדי להגיד 'אוקיי, סיימתי'. הוא כל הזמן חושב, 'מי נמצא מאחורי הגב שלי? באיזו טכנולוגיה חדשה אני לא משתמש?' הוא עדיין רוצה להתחרות".
אם הייתה לך שאלה אחת לשאול אותו בראיון, מה היא הייתה?
"עיתונאית טכנולוגיה שאלה אותו פעם משהו בסגנון 'האם היית מפטר את עצמך', והוא כמובן אמר שלא. כששמעתי את זה חשבתי, שאם הייתי יכולה לשאול אותו משהו אחד, זה היה 'אם אתה עומד לפטר את עצמך בגלל טעות אחת, באיזו טעות היית בוחר?'"
למרות שצוקרברג וסנדברג לא התראיינו, בפייסבוק לא ויתרו על האפשרות להשפיע על הספר, ולא בדברי נימוסים. "בהחלט היו לחצים", אומרת פרנקל. "בפייסבוק היו מאוד אגרסיביים בניסיון לאתר את המקורות שלנו. הם אמרו לנו שוב ושוב, שהם שכרו חברה מיוחדת כדי לאתר אותם ולדעת מי הם. ידענו איזה סיכונים אנשים לוקחים כדי לדבר איתנו. אם יעלו עליהם, זה לא רק פייסבוק – תהיה להם בעיה למצוא עבודה בכל עמק הסיליקון. אז היינו מאוד זהירות לגבי כל אחד שדיבר איתנו".
ומה איתכן? חשדתן שעוקבים אחריכן או מנסים למצוא עליכן חומרים?
"במשך עשור הייתי כתבת במזרח התיכון, כולל בישראל, כך שהייתי במקומות שבאמת עקבו אחרי פיזית, אז אולי לא חשבתי על זה יותר מדי. אני מניחה שאם פייסבוק היו רוצים לרגל אחריי, היו להם הרבה דרכים לעשות את זה. זה לא הפריע לי".
חוץ מעימותים עם חברות בשווי בלתי נתפס, לסקר טכנולוגיה ב־2021 זה קצת כמו להיות כתב מוזיקה בסיקסטיז: הכל קורה, כל הזמן, ובמהירות מסחררת. רק שבמקום ילדי פרחים ואהבה חופשית, מקבלים מלא גברים ממש עשירים עם אגו בגודל הכישרון של הביטלס. פרנקל עצמה, קל להבחין, לא ממש מתרשמת מהיומרנות המנופחת של עמק הסיליקון. כשאני שואל אותה אם פגשה מישהו מענקי הטק שהרשים אותה, היא מפטירה "לא ממש". "יותר מעניין לדבר עם אנשים פחות בכירים אבל קצת יותר רפלקסיביים", היא אומרת.
הופתעת מהפרסומים על ביל גייטס?
"בעמק הסיליקון שמענו כל מיני סיפורים כאלה במשך כמה זמן, אז אני לא יכולה להגיד שהופתעתי, גם אם חלק מהפרטים היו חדשים. גם לגבי ג'ף בזוס. בסוף אלה בני אדם מאוד אנושיים, רק שהם מאוד עשירים ומאוד עוצמתיים".
מה יעסיק את עולם הטכנולוגיה בעוד חמש שנים?
"צוקרברג נתן את הראיון הראשון שלו מאז צאת הספר ודיבר רק על ה־Metaverse, כלומר המעבר מרשת חברתית לעולם וירטואלי (למשל באמצעות מציאות וירטואלית או רבודה – ע"ש). באופן אישי, מפחיד אותי שזה מה שהוא והרבה מנהיגים בסצנת הטק מתעסקים בו. יש תרבות בעמק הסיליקון, שכל הזמן דוחפת קדימה. לגדול, לגדול, לגדול, ומה יהיה הדבר הנוצץ הבא. אני חושבת שזה מסוכן, כי הם עדיין לא טיפלו בבעיות שהם כבר יצרו".
לפני שהצטרפה ל'ניו יורק טיימס', פרנקל דיווחה עבור באזפיד, NPR וגם 'הטיימס' הבריטי. ב־2019 היא וקאנג נמנו על הצוות שהיה מועמד לפרס פוליצר, החשוב ביותר בתחום העיתונות, בזכות הסיקור ב'ניו יורק טיימס' של פרשיות פייסבוק למיניהן. הצוות זכה בפרסים נוספים על עבודתו.
ואתם לא מתבלבלים: השם הוא שירה פרנקל. הוריה הם ישראלים לשעבר, שהיגרו לקליפורניה ושם היא נולדה וגדלה. בתחילת השיחה היא שואלת באיזו שפה נדבר וסוכם על שאלות בעברית ותשובות באנגלית. בחלק של ההקדשות בספר, המילים "אמא" ו"אבא" נכתבו בעברית. שתי בנותיה, אלה ועדן, נולדו בארבע השנים האחרונות. "אמא אוהבת אתכן Ad Hashamayim", כך נחתם פרק התודות בספר. "למדתי עברית כילדה ועכשיו יש לי שתי בנות ואני מדברת איתן עברית", מספרת פרנקל. "זאת התרבות והמורשת שלי, וזאת גם שפה יפה".
הזהות היהודית והחיבור לישראל הוא לא תמיד מתנה, בטח כשאת עובדת בעיתון החשוב בעולם וכל מילה עשויה להצית חשד להטיה שמאלנית קיצונית בואכה אוטו־אנטישמיות – לא האשמות שזרות לפרנקל. "זה באמת מאתגר", היא אומרת, "אני נראית מזרחית וקוראים לי שירה פרנקל, אז יש את הציפייה הזאת שתהיי 'בצד שלנו'. ואני תמיד עונה: אני עיתונאית ורוצה להבין מה מניע את כל הצדדים. כשחברים ומשפחה שואלים על נקודה או דעה מסוימת בכתבה, אני אומרת: זה הצד שלהם והתפקיד שלי הוא לחקור את כל הצדדים.
"בזמן ההסלמה האחרונה בין ישראל ועזה", היא מוסיפה, "קיבלתי הרבה מיילים מאנשים שזעמו, למה לא מכסים כל מיני דברים, כמו מתקפות אנטישמיות. ואז אני שולחת להם מאמר שמסקר בדיוק את מה שהם רצו, פשוט בחלק אחר של העיתון. אני מניחה שגם זה מתחבר לפייסבוק: אנשים קוראים בדרך כלל משהו אחד, שהם ראו בפייסבוק, ומתעצבנים על זה".
8 צפייה בגלריה
''כל אחד מאיתנו ניסה להרגיע בזמן שהוא עובר התקף חרדה מבפנים''. שירה פרנקל
(צילום: Beowulf Sheehan)
ככתבת במזרח התיכון, פרנקל ראתה מקרוב את "האביב הערבי", על התקווה ומפח הנפש שהיו בו. וגם בנושא הזה, היא אומרת, אי־אפשר להסיר את האחריות מפייסבוק. "כל כך הרבה אנשים בארצות הללו, לוב, סוריה, מצרים, הרגישו שהטכנולוגיה נותנת להם קול שלא היה להם בעבר. ואחד הזיכרונות החזקים שלי זה כמה הם נכשלו. אנשים השתמשו בפייסבוק כדי להפיץ רעיונות דמוקרטיים והם חשבו שזה ייתן להם ביטחון. ואני הייתי בקהיר וראיתי את האנשים האלה נעצרים. מבחינתי, עכשיו, הזיכרונות מהתקופה הן מהאלימות שנשארה בארצות האלה".
אפשר להניח שהיית בסיטואציות של סכנת חיים.
"היו הרבה. זה מצחיק, אבל בדרך כלל המצבים המלחיצים הם לא מלחמה. במלחמה אתה פשוט יושב הרבה זמן ומחכה - ויש ביטוי לזה בעברית שלא אשתמש בו. הפגנות הן הרבה יותר מסוכנות, כי הן בלתי צפויות. משום מקום משהו קורה עם הצבא או המשטרה, וזה שאתה עיתונאי לא יעזור כי לא יבחינו בזה, הכל כאוטי מדי. משם הזיכרונות שעדיין מפחידים אותי".
אני מבקש ממנה להיזכר, אולי בכל זאת, בדוגמה ספציפית להתחככות עם אימת המלחמה. היא מסבירה שזה כבר נראה לה כמו גלגול חיים אחר, אבל לבסוף הזיכרון שולף אנקדוטה. "כשהייתי כתבת צעירה, סיקרתי את אחד הסבבים הראשונים בין ישראל לעזה. איך קראו לו, תזכיר לי?"
עופרת יצוקה.
"כן! עופרת יצוקה. בערך יום לפני הפסקת האש נסענו לעזה דרך סיני. היינו כמה עיתונאים, בשיירה, כדי שצה"ל לא יפציץ אותנו. הגענו לעיר עזה. עשינו צ'ק־אין במלון על החוף. הייתי עם צלמת, שזאת כנראה הפעם הראשונה שלה באזור מלחמה. באמצע הלילה התחלנו לשמוע בום! טראח! חיל הים ירה לכיוון החוף והחול ניתז לחלונות. הצלמת נלחצה: 'מה אנחנו הולכות לעשות?!' ואני אמרתי לה, 'תקשיבי, זה קורה כל לילה, אל תדאגי, הם רק פוגעים בחוף'. באותו זמן אני מסמסת לחבר, קומה מעלינו: 'מה לעזאזל הולך, מה נעשה?!' והוא כתב לי: 'אל תדאגי, זה קורה כל לילה' - ובאותו זמן הוא נכנס לפאניקה. אז כל אחד מאיתנו ניסה להרגיע בזמן שהוא עובר התקף חרדה מבפנים".
פורסם לראשונה: 08:00, 06.08.21
