דחף רכב תקוע ונפצע. שופטת: זו תאונת דרכים

התובע נותר עם נכות אך חברת הביטוח התנערה מאחריות בטענה שלא מדובר בתאונת דרכים ואין כיסוי ביטוחי. עמדתה נדחתה והיא חויבה לפצותו

עו"ד אלכסיי קובלנקו | פסקדיןפורסם: 10.08.21 , 10:35

בית משפט השלום בתל אביב חייב לאחרונה את "כלל חברה לביטוח" בתשלום פיצויים לאדם שיצא לדחוף מכונית שנתקעה ונגרם לו קרע במרפק. חברת הביטוח טענה שהאירוע לא מהווה "תאונת דרכים" לפי החוק, אך השופטת אורלי מור-אל קבעה שדחיפת רכב לצורך חילוצו היא בגדר "שימוש ברכב".

האירוע התרחש בנובמבר 2015. התובע, אז בן 40, טען שהיה בדרכו לעבודה יחד עם זוגתו שנהגה ברכב. בתחילת הנסיעה עלתה המכונית על אבן גדולה ונתקעה. הוא יצא ממנה ובניסיון לשחרר אותה דחף את החלק הקידמי של הרכב תוך הרמת הפגוש. לדבריו, בעת שביצע את הפעולה חש כאב במרפקים. הוא הצליח לשחרר את הרכב ובני הזוג המשיכו בנסיעה לעבודה. בדיעבד התברר שנגרם לו קרע בשרירי המרפק בשתי הידיים.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי ונקבעה לו נכות כוללת בשיעור של 19%. באוקטובר 2019 הוא הגיש תביעה נגד מבטחת הרכב "כלל" לפיצוי על תאונת דרכים.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

חברת הביטוח טענה שהתובע לא הוכיח שהאירוע התרחש, מאחר שניגש לקבל טיפול רפואי רק לאחר תשעה ימים וכשכבר ניגש לא הזכיר שום "תאונת דרכים". בנוסף טענה "כלל" שהאירוע אינו "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שכן הרמה של רכב בידיים אינה מופיעה בהגדרת "שימוש ברכב" בחוק. לשיטתה, לא מדובר בפעולה חיונית והכרחית לנסיעה ברכב ולא סביר שמשתמש ברכב יבצעה.

השופטת מור-אל קבעה שהתובע הצליח להוכיח את נסיבות הפגיעה. עדות בת זוגו שהייתה עימו ברכב תמכה בגרסתו, והעובדה שפנה לטיפול רפואי רק לאחר תשעה ימים לא סותרת – שכן ידוע שתור לאורתופד בקופת חולים לא ניתן מיידית. אף שבתיעוד הרפואי לא מוזכרות נסיבות התאונה, עדיין מוזכרת פגיעה ממאמץ שתואם את גרסת התובע והנתבעת לא סיפקה הסבר אפשרי אחר לפציעתו.

לאחר מכן קבעה השופטת שהאירוע מהווה תאונת דרכים, כיוון שדחיפת הרכב לצורך חילוצו לאחר שכבר החלה הנסיעה היא בגדר "שימוש ברכב מנועי" לפי ההגדרה בחוק.

היא קיבלה חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט והעמידה את נכותו התפקודית של התובע על 10%, והעריכה את נזקיו בגין הפסדי שכר לעבר, אובדן כושר השתכרות, עזרת הזולת, הוצאות ונסיעות ונזק לא ממוני בסכום כולל של 184,912 שקל.

אף שסכום התביעה נבלע בתגמולים שכבר קיבל מביטוח לאומי, נקבע כי התובע עדיין זכאי לרבע מהפיצוי בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי. לפיכך נקבע כי "כלל" תשלם לו 46,228 שקל, שהם 25% מהסכום הכולל שנפסק, בתוספת שכר טרחת והחזר אגרה.