האם נדחתה: תיפגש עם בנה רק בסופ"ש ובחגים

האישה עברה למקום מרוחק 60 ק"מ ממגורי האב. ביהמ"ש קבע שטובת הילד להמשיך ללכת לגן שאליו הוא רגיל והסדרי השהות יהיו בעיקר אצל האב

מערכת פסקדיןפורסם: 10.08.21 , 10:36

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה לאחרונה ערעור שהגישה אם לבן 5 על פסק דין של בית המשפט למשפחה, שבו נקבע שהילד יחלוק הסדרי שהות לא שוויוניים בין ההורים ויתראה עם אמו רק בסופי שבוע וחופשים.

בני הזוג נפרדו כשהילד היה כבן שנתיים וכל אחד מהם הגיש תביעה נפרדת בעניין מקום מגוריו. האב, שיוצג על ידי עו"ד מאירה אזרד, ביקש לקבוע שהילד ימשיך לגור עמו בעיר בשרון. האם, שיוצגה על ידי עו"ד ניצן שיקלי, עתרה לקבוע שהקטין יגור עמה בסמוך למשפחתה בצפון.

לימים הכירה האם בן זוג ועברה לגור עמו במרכז, לאחר שהעתיקה את מקום מגוריה פעמיים נוספות קודם לכן. היא ביקשה להתיר לה לגור עם הילד במקום מגוריה החדש.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

לבית המשפט למשפחה הוגשו שתי חוות דעת. הראשונה המליצה שמקום מגוריו העיקרי של הילד והמסגרת החינוכית תהיה אצל האם. חוות הדעת השנייה והמאוחרת יותר המליצה שלא לערוך שינוי בחייו ולהותירו לגור בבית האב. עוד הומלץ להרחיב את הסדרי השהות עם האם בסופי שבוע.

בית המשפט למשפחה קבע שאין מקום בנסיבות העניין להגדיר את "משמורת" הקטין ביחס למי מהוריו וכי "חזקת הגיל הרך" נסוגה בנסיבות העניין שכן לפי חוות הדעת השנייה אזור מגורי האב הם מקור ליציבות עבור הילד, עוגן של ממש.

עוד צוין כי בחירת האם לגור במקום המגורים הנוכחי אינה נובעת מאילוצי קריירה והיה מצופה ממנה שתכניס למערכת שיקוליה גם את המרחק ממוסדות החינוך הנוכחיים של הילד. לפיכך פסק בית המשפט שהוא ימשיך לגור עם אביו ולהתחנך בגן שאליו הוא רגיל תוך קביעת הסדרי שהות לאם בסופי שבוע וחופשים.

בערעור טענה האם שהיה צריך ליישם את המלצת חוות הדעת הראשונה ולהתחשב בחזקת הגיל הרך. לדבריה, לא היה מקום להתעלם מהעובדה שהיא הייתה המטפלת העיקרית בילד בשנות חייו הראשונות ולקבוע הסדרי שהות שאינם ניתנים ליישום.

לטענת האב, פסק הדין נכון, צודק ותואם את טובת הילד. לטענתו, הוא נמצא ערב שנת הלימודים האחרונה בגן אליו הוא רגיל. האב הסכים לטובת בנו כי יורחבו הסדרי השהות עם האם בסופי שבוע וחופשים.

ואכן, השופטות מיכל נד"ב, ורדה פלאוט וחנה קיציס דחו את הערעור. הן כתבו שטובת הילד והצורך בהקניית יציבות בחייו מחייבות את המשך לימודיו בגן הילדים שאליו הוא רגיל ואת מגוריו אצל אביו בסמוך לגן. זאת משום שממילא בשנה שלאחר מכן הוא יחווה שינוי במעבר לכיתה א'.

עוד צוין כי הילד כבר חווה משבר בתחילת השתלבותו בגן ב-2019 שהתבטא בקשיי התאקלמות, חרדת נטישה, קשיים בתחום השפתי ובגמילה מצרכים, ומאז אפריל 2020 ניכר שיפור רב.

עוד נקבע כי חזקת הגיל הרך ניתנת לסתירה ובמקרה זה יש סיבות לפסוק שלא בהתאם לחזקה לטובת שמירה על יציבות בחייו של הילד. האם חויבה בהוצאות בסך 5,000 שקל.