כאשר פנה אנדרו קואומו לקאת'י הוקול בשנת 2014 והציע לה להיות שותפתו במרוץ לקדנציה השניה כמושל מדינת ניו־יורק, הוא ראה בדמיונו רק יתרונות פוליטיים. עבורו כמובן. ראשית, היא אשה. שנית, היא מגיעה מאפ־סטייט ניו יורק, אזור שקשה לזכור מתי שלח שחקן משמעותי למגרש הפוליטי של מדינת ניו־יורק בעיר הבירה, אולבני. שלישית, הוקול ייצרה לעצמה מוניטין של סוללה בלתי נגמרת. קואומו ידע שהיא תעבוד 24 שעות ביממה, תפגין את הנאמנות התיאטרלית הפומבית המתבקשת מכל סגן, ותעשה את מה שהוא שונא במיוחד: תסתובב ברחבי המדינה ותלחץ ידיים לאנשים שקואומו עצמו לא ממש חושב שראויים ללחוץ את ידו.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
- מירי רגב: "הגיע הזמן שתהיה ראשת ממשלה מזרחית"
קואומו צדק בכל השיקולים שלו. רק דבר אחד הוא לא לקח בחשבון: הוקול עשויה - או עלולה, תלוי בעיני המתבונן - להפוך פופולארית יותר ממנו. כשראה את זה קורה, עשה קואומו את מה שהיה רגיל לעשות למי שהוא מחשיב כאויב או סתם מטרד: ניסה לחסל לה את הקריירה.
הוקול הורידה את הראש, ושרדה. הישרדות זה משהו שהיא מתמחה בו, והיכולת הזו תביא אותה בשבוע הבא לעשות חתיכת היסטוריה: האשה הראשונה שתשב בלשכת מושל מדינת ניו־יורק, אחרי 56 גברים. קואומו, שרק לפני שנה היה לא פחות מגיבור לאומי, יילך הביתה בבושת פנים, משלם מחיר על עשרות שנים של קריירה בריונית, והוקול תקבל שנה להוכיח שמגיע לה לשבת על הכסא הזה, לפני שתרוץ אליו בבחירות של 2022. "יש הרבה מאוד הבדלים בין קואומו להוקול", אמרו בשבוע שעבר מי שעבדו עם שניהם, "אבל אולי המשמעותי ביותר הוא, שהיא חושבת שזה כבוד גדול לשרת את ניו־יורק, והוא חשב שזה היה כבוד גדול לניו־יורק שהוא בחר לשרת אותה".
קאת'י הוקול, 62, היתה פוליטיקאית מאז שהיא זוכרת את עצמה. היא נולדה כקת'לין קורטני להורים ממעמד הפועלים האירי־הקתולי בבאפלו, על הגבול עם קנדה, והיא השניה מבין שישה ילדים. כבר בתיכון התנדבה במטה המקומי של המפלגה הדמוקרטית, שם תמיד היתה הכי צעירה בחדר ובדרך כלל גם האשה היחידה. היא למדה מדעי המדינה באוניברסיטת סירקיוז, ופגשה את ביל הוקול, שיהפוך מאוחר יותר לבעלה. קיבלה תואר במשפטים מהאוניברסיטה הקתולית בוושינגטון די.סי, והפכה עוזרת לחבר הקונגרס ג'ון לפאלס, ומאוחר יותר לסנטור המיתולוגי דניאל פטריק מוינהאן.
בסוף שנות ה־80 הפסיקה הוקול לעבוד כדי לטפל בשני ילדיה, ובגיל 35 התמודדה לראשונה על תפקיד במועצת העיר המבורג במערב ניו־יורק - הנקראת על שם המבורג בגרמניה - ובה היתה חברה 14 שנים. היא מגיעה מהמחוז הרפובליקני ביותר במדינת ניו־יורק, וכשנבחרה ב־2011 לקונגרס היתה הדמוקרטית הראשונה אחרי יותר מארבעה עשורים שייצגה את המחוז הזה. שנה לאחר מכן הפסידה לכריס קולינס הרפובליקני במרוץ צמוד מאוד לבחירה מחודשת לקונגרס, אבל כמו שקרה לה לא פעם בקריירה - מהכישלון יצא מתוק. הלוח שלה התפנה, וב־2014 בחר בה קואומו להחליף את סגנו עד אז, רוברט דאפי.
רגע המפנה האמיתי של הוקול, יום העצמאות שלה, הגיע ב־2018, דווקא בריצה לקדנציה שניה תחת קואומו. בשלב הזה הוא כבר ראה בה איום ובני בריתו שקלו לזרוק אותה מהתפקיד. היא החזיקה מעמד, ניצחה פריימריז קשים, והעבירה את שלוש השנים הבאות על הקו הדק שבין הנאמנות המתבקשת למושל, לבין הידיעה שהוא לא רוצה אותה בסביבה שלו. באווירה שבה היה קואומו שנוא יותר ויותר במסדרונות הממשל באולבני, זה רק עזר להוקול. היא נותרה בלשכת הסגן, מחכה בשקט להזדמנות שלה. חבר הקונגרס לשעבר, ג‘ון לפאלס, שנחשב למנטור של הוקול, אמר ל'באפלו ניוז': "מי שמזלזל בקאת'י לא מבין על מה הוא מדבר. לעולם אל תזלזלו בקאת'י".
הממסד הפוליטי של מדינת ניו־יורק, שנשלט בעיקר על ידי גברים מהעיר ניו־יורק והסביבה, יצטרך עכשיו להתרגל גם לאשה וגם לנציגות מהאפ־סטייט, שם הכל שונה מאוד ממנהטן. היא תהיה המושל הראשון שאינו מהעיר ניו־יורק או מפרבריה מאז שפרנקלין רוזוולט עבר מאולבני לבית הלבן בשנת 1932. היא גם תביא איתה סגנון אחר לגמרי של ניהול מקום עבודה, כי הוקול, כך אומרים כולם, מאוד נחמדה.
וויליאם או'לפלין, רפובליקני שהפסיד להוקול בבחירות מחוזיות ב־2007, סיפר כי אם ייתקל ברחוב בה ובבעלה, ביל, הוא יחבק אותם. "היא מפשירה קרח במהירות, יש לה אנרגיות מדהימות", אמר או'לפלין, "היא הפכה לכוח עצום בעיר ניו־יורק כשהיא אפילו לא גרה שם. מי שממעיט בכוחה ובכישרונה חורץ לעצמו גזר דין מוות".
עד שהגיעה לתפקיד סגן המושל, היו להוקול מוניטין של דמוקרטית מתונה, כמו שאפשר לצפות ממי שבאה מהחלק של ניו־יורק שבו הצבעים הפוליטיים והתרבותיים אדומים, יותר מכחולים. ב־2007, כשהיתה ראש מחוז אירי (Erie), התנגדה בחריפות לכוונתו של המושל דאז, אליוט שפיצר, להוציא רישיונות נהיגה למהגרים לא חוקיים. היא נשבעה לעצור כל מהגר שינסה להוציא רישיון במחוז.
ב־2011 רצה לקונגרס תחת ההגדרה של 'דמוקרטית עצמאית' ובין היתר קיבלה תמיכה גורפת מארגון הרובאים, ה־NRA. אבל הפוליטיקה שלה הפכה יותר ויותר ליברלית ככל שטיפסה בסולם התפקידים במדינת ניו־יורק, והיא הראתה כי אין לה בעיה לשנות את דעתה ב־180 מעלות אם הפוליטיקה דורשת. כך שינתה את עמדתה בנוגע לרישיונות הנהיגה למהגרים לא חוקיים, ותמכה בחוקי הגבלת הנשק הנוקשים שהעביר קואומו.
הוקול היתה הלוחמת בדרכים של קואומו. היא זו שיצאה החוצה לפגוש את תושבי המדינה, ביקרה בכל מחוז בניו־יורק, כולל בשנת הקורונה, והעניקה יותר מ־500 ראיונות. קואומו, שיודע לזהות סכנות פוליטיות, מעולם לא הכניס אותה למעגל הפנימי שלו, כשערך את התדרוכים היומיים שלו בשנת הקורונה - אלה שהפכו אותו לכוכב מחוף לחוף וסימנו אותו כמי שיכול להיות המועמד הדמוקרטי לנשיאות.ב־2024 - הוקול נכחה בהם רק פעם אחת. בספר שמיהר קואומו לפרסם כדי למסמר את מעמדו כמנהיג הקורונה הגדול, הוא הודה לכל אנשי צוותו, רק שמה של הוקול פרח, משום מה, מזכרונו.
ועדיין, היא נותרה נאמנה, לפחות כלפי חוץ. ככל שקואומו הפך מבודד יותר ויותר בחודשים האחרונים, קיבלה הוקול יותר ויותר טלפונים מדמוקרטים בכירים. בניגוד לקואמו, היא מאוד אהודה על הממסד הדמוקרטי, גם כי היא עובדת קשה כדי לעזור בקמפיינים של אחרים, וגם כי, בניגוד אליו, היא פשוט נחמדה.
לכל אורך החודשים האחרונים הלכה הוקול על חבל דק, מה שלפי מקורביה היה לה קשה מאוד בהיותה תומכת של תנועת ׳מי טו׳ ממש מהרגע הראשון. "קאת'י נקרעה בין הצורך להיות נאמנה למושל כפי שהיתה תמיד, לבין העמדה הנחושה שלה בכל הנוגע להטרדות מיניות ולסביבת עבודה נקיה", אמר לפאלס. אחרי פרסום הדו"ח הקשה של התובעת הכללית לטישיה ג׳יימס, גינתה הוקול את "התנהגותו הדוחה והלא חוקית של המושל", אבל לא קראה לו להתפטר. מה שהיא כן עשתה היה להפסיק להזכיר את שמו בהופעות פומביות. מי שעוקב אחריה במשך שנים, טוען כי אין סיכוי שזה מקרי.
כשהוקול תושבע בשבוע הבא לתפקיד, היא תעשה זאת כשהיא משאירה מאחוריה כמה גברים שנלחמו בה והתרסקו, אבל גם תיכנס לבית ממשל רדוף סקנדלים. קודמו של קואומו בתפקיד, דיוויד פטרסון, לא רץ לקדנציה שניה ב־2010 על רקע סדרת שערוריות, כולל הדחת עדים בפרשת התעללות במשפחה. פטרסון היה מושל רק שנתיים, וכמו הוקול הוא החליף מושל שנאלץ להתפטר בגלל שערוריית מין. במקרה שלו זה היה אליוט שפיצר שהסתבך בפרשת סקס שהזינה את צהובוני ניו־יורק במשך שנים. אריק שניידרמן, שהיה התובע הכללי הפופולארי של ניו־יורק וסומן כמושל הבא אחרי קואומו, התפטר ב־2018 לאחר שורת האשמות באלימות מינית. והרשימה עוד ארוכה.
הוקול מגיעה עם דף נקי מסקנדלים והרבה רצון טוב מצד הדמוקרטים, אבל הרפובליקנים כבר מתכוננים למרר לה את החיים בשנה הקרובה כדי להרוס לה כל סיכוי לזכות במרוץ ב־2022. כריסטופר גראנט, אסטרטג רפובליקני שמכיר את הוקול, אמר כי "היא תשתלב היטב כממשיכת מושלים מושחתים כמו קואומו ושפיצר. אין לה שום מחוייבות לעקרונות. זה נכון שהיא שורדת, אבל יש מי ששורדים בזכות יכולות, ויש בזכות מזל. היא שייכת לקבוצה השניה. היא לא פוליטיקאית מיומנת כמו שהיא בת מזל וזה ייראה בחודשים הקרובים".
אולי באמת זה רק מזל, אבל מי שעוקבים אחרי הקריירה של הוקול, חושבים כי לאשה שבנסיעותיה ברחבי ניו־יורק, היתה נכנסת לדבר עם אנשים בכל מסעדה שבה ראתה יותר מחמש מכוניות בחניה, יש את מה שצריך. הוקול מרגישה בטוחה בעצמה מספיק,כדי להתחייב שלא תעזוב את עולם הפוליטיקה עד שיכריחו אותה. "אני הולכת להיות רות ביידר גינזבורג", אמרה ל"פוליטיקו", "אעזוב את העולם הזה רק כשמלאך המוות ידפוק בדלת".
