מתברר שגם גינקולוגית מוערכת ורבת ניסיון כמו ד"ר ג'ניפר גונטר (54) יכולה לטעות בטיפול בגיל המעבר כשזה קורה לה עצמה. לפני כשנה היא מצאה את עצמה בסיוט הכי גדול של כל אישה. היא עלתה על טיסה ארוכה של עשר שעות מארצות הברית לאירופה, ובדיוק כשהמטוס המריא היא קיבלה מחזור והתחילה לדמם. לא היו לה תחבושות או טמפונים, והדימום היה חזק במיוחד. את המראה המביך של המכנסיים המוכתמים בדם לא היה אפשר להסתיר בשום דרך, וכך זכו כל נוסעי המטוס לצפות בטעות מביכה במיוחד של הגינקולוגית הכי מפורסמת בארצות הברית.
כתבות נוספות למנויים:
"האירוע הזה קרה שמונה חודשים אחרי המחזור האחרון שלי, כשהייתי בטוחה שאני כבר נמצאת עמוק בתוך גיל המעבר, עם גלי חום ותופעות אחרות", היא כותבת בספרה החדש על גיל המעבר, The Menopause Manifesto: Own Your Health with Facts and Feminism (המניפסט של המנופאוזה: קחי בעלות על הבריאות שלך באמצעות עובדות ופמיניזם, בתרגום חופשי). העובדות במקרה של המטוס הן שגיל המעבר (מנופאוזה) נחשב לסופי רק לאחר שחלפו 12 חודשים מהמחזור החודשי האחרון שלך. עד אז עלולות להיות הפתעות.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
לד"ר גונטר, שמבקשת מכולם לקרוא לה ג'ן, יש לשון חריפה וחוש הומור מפותח שמוכר היטב לכל מי שקרא את הספר הראשון שלה, שנחשב למהפכני ולשערורייתי במיוחד, The Vagina Bible: Separating the Myth from the Medicine (התנ"ך של הווגינה: מפרידים את המיתוסים מהמידע הרפואי, בתרגום חופשי). הספר הפך לרב־מכר וזכה לביקורות אוהדות רבות, כי הוא היה הראשון שעסק בפרטי פרטים ובדרך משעשעת מאוד באיבר הנשי המדובר, שלפי ד"ר גונטר אף אחד לא יודע עליו יותר מדי. בין ספר לספר הגינקולוגית העסוקה פעילה מאוד ברשתות החברתיות ונוהגת לא אחת ללגלג על חברות שמייצרות מוצרים להעלמת "הריח הנשי" ובכך לגרום לנשים להרגיש שהן מריחות לא טוב, או לכתוב על סלבס כמו גווינת' פאלטרו שהן פשוט מפרסמות שטויות.
בספר החדש היא מפרטת מהן הטעויות שנשים עושות בניהול גיל המעבר שלהן. "הבעיה היא שגיל המעבר לא נחקר מספיק", היא כותבת, "ולכן יש בו הרבה מידע שגוי וגורמים רבים שמנסים להרוויח כסף על גבן של נשים, שפעמים רבות נבוכות לספר על הבעיות שהן סובלות מהן. גיל המעבר הוא מושג חדש יחסית כי בעבר נשים לא חיו כל כך הרבה שנים. מכיוון שכיום כל אישה ממוצעת צפויה לבלות כמחצית מחייה לאחר גיל המעבר, כדאי מאוד לטפל בעצמנו באופן הטוב ביותר כדי שהחיים הארוכים יהיו בריאים ומהנים". לפניכם כמה מהטעויות שנשים עושות בניהול גיל המעבר שהיא מפרטת בספר.
ברשת אפשר למצוא מידע רב על גיל המעבר, אבל רובו הגדול שגוי ולא מבוסס מדעית. לפעמים זה מידע של מאמנים או מטפלים, ולפעמים מדובר ברופאים לא מעודכנים. אחת הטעויות הרווחות לטענת ד"ר גונטר היא שהורמונים לגיל המעבר הם כרטיס היציאה של כל הנשים מתופעות גיל המעבר. אבל זו טעות (ראו בהמשך).
נשים רבות מאמינות אך ורק בטיפול טבעי. כולנו יודעים שבתזונה עדיף לנו מזון טבעי ולא מעובד, אבל גיל המעבר זה סיפור אחר לגמרי. העובדה שההורמונים החלופיים שניתנים לנשים בגיל המעבר אינם טבעיים לא הופכת אותם ל"גרועים" או "טובים". יש נשים שזקוקות לטיפול הורמונלי חלופי כי הוא יעיל על פי רוב לטיפול בתסמינים של גיל המעבר, אבל הוא לא מתאים לכל הנשים, כך שזה לא עניין של "טבעי" או "לא טבעי" אלא עניין של התאמה אישית. כיום מומלץ לכל אישה למצוא את הדרך שלה לעבור את התקופה עם כמה שפחות תופעות לוואי והפרעות לחיים הסדירים.
הבדיקה הזאת נפוצה מאוד, אבל מבחינה מדעית אי אפשר למדוד רמות של הורמונים באמצעות בדיקת רוק. "פעמים רבות אני נאלצת לאכזב מטופלות שלי ולומר להן שבדיקת ההורמונים שהן עברו באמצעות רוק לא יכולה להיות מהימנה", מסבירה ד"ר גונטר. "מטופלות סיפרו לי שאמרו להן שהבדיקה מאושרת על ידי ה־FDA, אבל אין אישור כזה, וגם אם כן, פעמים רבות הוא מתייחס רק לבטיחות המוצר ולא ליעילותו. הורמונים לא בודקים באמצעות רוק ועל כך אי אפשר להתווכח, אז תחסכו מעצמכן את הבדיקה הזאת.
יש רופאים שממליצים לנשים לבדוק את רמת ההורמונים רק כדי לדעת "איפה את עומדת" בהתייחס לגיל המעבר, אבל הבדיקות האלה מיותרות לחלוטין ולא תורמות מידע חיוני. כמו שאין צורך בבדיקת הורמונים כדי לדעת אם נערה החלה את גיל ההתבגרות, כך אין צורך בבדיקות רפואיות כדי לדעת אם האישה עומדת להיכנס לגיל המעבר. אין צורך בבדיקות דם כדי לאשר או לשלול זאת. גיל המעבר מוגדר ככזה לאחר שחלפו 12 חודשים מאז המחזור האחרון של האישה (Final Menstrual Period). זה קורה לאחר שלאישה אין יותר זקיקים בשחלות ואין יותר ביציות ולכן היא לא מסוגלת לבייץ. הזקיקים הם המקור העיקרי להורמון האסטרוגן, וכשאין זקיקים - רמתו בגוף יורדת. הירידה הזאת גורמת לתסמינים האופייניים לגיל המעבר.
"טיפול הורמונלי חלופי הוא לא תרופת פלא ולא רעל", מסבירה ד"ר גונטר. "אסטרוגן באמצעות טיפול הורמונלי חלופי יכול לסייע לנשים מסוימות. אבל הרעיון שכל הנשים שהגיעו לגיל המעבר זקוקות לאסטרוגן הוא טעות אחת גדולה. אסטרוגן הוא כלי טיפולי. יש דברים ספציפיים שהוא יכול לעשות, וכמו כל תרופה - אם אין בו צורך, לא צריך לקחת אותו. בכל התרופות יש סיכון. גם אם מדובר בסיכון קטן, הוא קיים".
הטיפול ההורמונלי החלופי המקובל הוא באמצעות אסטרוגן בשילוב פרוגסטרון (נשים ללא רחם יטופלו ללא פרוגסטרון), וההמלצה היא לקבל את הטיפול במינון הנמוך ביותר שאפשר. הורמונים בכמות קטנה כמו אלה שניתנים באמצעות מדבקה (אסטרדיול 0.014 מק"ג) הם הקו הראשון. הם הוכחו כיעילים בחלק גדול מהנשים, אך יש נשים שיזדקקו לתוספת הורמונים בנטילה דרך הפה.
לנשים רבות שלא מעוניינות בנטילת הורמונים מוצע טיפול תרופתי נגד חרדה ודיכאון ממשפחת ה־SSRI כדוגמת ציפרלקס. לטיפול הזה יש תדמית רעה, אבל הוא יעיל מאוד ומסייע לנשים רבות. העובדה שהוא יעיל לגיל המעבר אינה הוכחה לכך שהאישה סובלת מחרדה ודיכאון. הסיבה ליעילותו נעוצה בכך שהמנגנונים שיוצרים את תופעות גיל המעבר דומים לאלה של חרדה ודיכאון. לכן גם אם אישה לא סובלת מדיכאון, כדאי לנסות טיפול כזה במינונים נמוכים מאוד.
שוק תוספי התזונה רווי במוצרים ייעודיים לגיל המעבר, אך למרבה הצער רובם אינם יעילים. קוהוש שחור אינו יעיל לטיפול בתסמיני גיל המעבר. אין מחקר אחד שמוכיח את יעילותו, והוא גם לא מוכר בשימוש הזה ברפואה המסורתית. לעומת זאת, תוספי תזונה המכילים פיטואסטרוגנים (הורמונים צמחיים), שמבוססים בדרך כלל על מוצרי סויה, נמצאו יעילים בחלק מהנשים, והטיפול הזה נחשב לבטוח. גם תוסף תזונה המכיל תלתן אדום עשוי לסייע לנשים מסוימות שסובלות מתופעות גיל המעבר.
קל להאשים את גיל המעבר בכל דבר רע שקורה לנו. ד"ר גונטר כותבת בספרה שהיא נתקלת בתופעה הזאת בכל יום במרפאה שלה, כמו למשל נשים שמתלוננות על דיכאון בגלל גיל המעבר, אבל בפועל יש להן סיבות אחרות להרגשה הרעה שאינן קשורות לגיל המעבר כלל. "לא מזמן צפיתי בריאיון עם רובין מקגרו (אשתו של ד"ר פיל, הפסיכולוג המפורסם - ר.פ.), שסיפרה עד כמה גיל המעבר היה קשה עבורה", היא כותבת. "היא סיפרה על הדיכאון הקשה שלקתה בו וגם על איך היא עלתה במשקל והרגישה רע עם עצמה. רק שבין הדברים היה אפשר להבין שאולי ההרגשה הרעה שלה לא נובעת מגיל המעבר. היא סיפרה שהתחושות הדיכאוניות התעוררו לאחר שילדיה עזבו את הבית, שהתזונה שלה הייתה גרועה במיוחד (היא נהגה לאכול עוגה לארוחת הבוקר וסוכריות במשך היום), ושלא היה לה זמן לדאוג לעצמה. ייתכן מאוד שגיל המעבר תרם לדיכאון שהיא לקתה בו, אבל סביר להניח שזו לא הייתה הסיבה העיקרית. תזונה כל כך גרועה יכולה לגרום לדיכאון, וכך גם העובדה שהחיים שלך השתנו באופן כל כך קיצוני וילדייך התבגרו ועזבו את הבית. הבעיה במצבים האלה היא שהאישה לא מטפלת בבעיה האמיתית, ולכן לא מקבלת את הטיפול הרצוי".
נשים רבות מתחילות את גיל המעבר עם גוף מסוים וכעבור כמה שנים הוא משתנה לחלוטין. למרות שהן לא משנות את התזונה שלהן והן צורכות אותו מספר קלוריות, הן עולות בממוצע שלושה ק"ג במשקל. נוסף על כך השומן נוטה להצטבר באזור הבטן גם בקרב נשים שמעולם לא הייתה להן בטן.
הדרך היחידה לירידה במשקל היא באמצעות גירעון קלורי ופעילות גופנית. לא משנה באיזו שיטה תבחרו - דיאטה דלת פחמימות או דיאטה דלת שומן - אתן צריכות לספור קלוריות. האחראי העיקרי לירידה הזאת בקצב חילוף החומרים בגוף הוא אובדן מסת השריר. השרירים הם המקור העיקרי לצריכת אנרגיה, כך שהמשוואה הקלורית של מזון שנכנס ויוצא משתנה לחלוטין בגיל המעבר, גם אם ממשיכים לצרוך אותה כמות קלוריות. אובדן מסת שריר גורם לגוף לשרוף פחות קלוריות גם במנוחה (נשימה, שינה) ולכן נוצר עודף משקל.
הירידה במסת השריר קשורה גם לתנגודת אינסולין, והמשמעות היא שהגוף לא מגיב לאינסולין כמו בעבר. זה גורם לייצור מוגבר של אינסולין, שמגביר את הרעב - תופעה שגם היא גורמת לעלייה במשקל. מסיבה זו נשים בגיל המעבר נוטות יותר ללקות בסוכרת מסוג 2.
פעילות גופנית היא הדרך היעילה ביותר לשמירה על מסת השריר. היא לא מונעת אובדן שריר אבל היא בונה שריר בחזרה ובכך נמנע הנזק. נשים שמגיעות לגיל המעבר עם אחוז שריר גבוה נמצאות במצב טוב יותר מנשים עם אחוזי שומן גבוהים ואחוזי שריר נמוכים. לפעילות הגופנית יש עוד יתרונות חוץ מבניית מסת שריר: היא מפחיתה את הסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2, מחלות לב וכלי דם ואפילו סוגים מסוימים של סרטן. ההמלצה היא לעסוק בפעילות גופנית מתונה 150 דקות בשבוע, או 75 דקות בפעילות עצימה יותר כמו ריצה. הבעיה היא שסקרים מראים שרק 7% מהנשים בגיל המעבר מקפידות על פעילות גופנית קבועה.
נשים רבות בגיל המעבר חוששות מאוד מסרטן השד, ובצדק. בדרך כלל החשש שלהן ממחלות לב וכלי דם נמוך הרבה יותר כי הן נתפסות כמחלות של גברים. בפועל, בארצות הברית מתות 40 אלף נשים בשנה מסרטן השד, וממחלות לב וכלי דם - כ־400 אלף נשים (1 מכל 3). לכן כדאי מאוד להיבדק באופן קבוע לצורך איתור הסיכון ללקות במחלות לב וכלי דם.
התכסות בזיעה מול אנשים זו חוויה לא נעימה, ונשים רבות חשות בושה כשזה קורה להן, אבל בפועל אין במה להתבייש. יותר מ־80% מהנשים סובלות מהתופעה בדרגת חומרה כזאת או אחרת. גלי החום מופעלים על ידי תרמוסטט פנימי שמודיע לגוף שצריך להעלות את הטמפרטורה שלא לצורך. הוויסות התרמי של הגוף מתרחש באזור במוח שנקרא היפותלמוס, שנשלט בין היתר על ידי הורמונים כמו אסטרוגן ומוליכים עצביים שונים. בגלל הירידה בייצור ההורמונים ויסות טמפרטורת הגוף נפגע. ככל שרמת האסטרוגן יורדת באופן תלול יותר, כמו למשל לאחר ניתוח להסרת השחלות, כך צפוי שגלי החום יהיו חמורים יתר. הנטייה לסבול מגלי חום גוברת גם בקרב נשים מעשנות או שסובלות מלחץ נפשי, דיכאון וחרדה.
גלי החום עלולים להופיע בכל אחת משעות היום, וקפאין מכל סוג שהוא מגביר את התופעה. לכן, אם אתן רוצות להימנע מגלי חום באירוע מסוים, באותו יום נסו להימנע מקפאין לסוגיו, כמו למשל קפה, שוקולד ותה. כמו כן, שתיית אלכוהול מתונה מפחיתה מהסיכון לסבול מגלי חום, אבל שתייה של יותר מכוס אחת ביום מגבירה אותו.
80% מהנשים סובלות מיובש בנרתיק, תופעה שנשים רבות עדיין מתביישות ממנה ונבוכות לדבר עליה גם עם הרופא שלהן. היובש בנרתיק נגרם בגלל הירידה בייצור הורמון האסטרוגן, ירידה בייצור הקולגן (חלבון שאחראי על גמישות העור) וירידה בזרימת הדם לאזור. כל אלה גורמים לרירית הווגינה להפוך לדקה ופגיעה עם נטייה לפתח דלקות. גם פלורת החיידקים בווגינה משתנה, וה־pH עולה ל־5 במקום 3.8־4.5 כפי שהיה בעבר.
הטיפול הראשוני המומלץ ביותר הם קרמים מקומיים שמכילים אסטרוגן. הסכנה בשימוש במשחות כאלה נמוכה מאוד (האסטרוגן לא מגיע למחזור הדם) והן יעילות מאוד.
למרות הרגישות באזור נשים רבות עדיין נוטות להשתמש בתכשירי ניקוי ייעודיים לווגינה, שפעמים רבות מכילים בישום ומגבירים את היובש והגירוי. סבון ומגבונים עם חומרי ניקוי הם האויב של הווגינה בגיל המעבר ועלולים להחמיר את בעיית היובש. לכן כדאי להעדיף סבון עם pH נמוך מ־5 - אלה הם בדרך כלל סבונים עדינים לעור הפנים.
דלדול עצם הוא נושא שאף אחד לא אוהב לדבר עליו, אבל הוא עלול לגרום לסבל רב שניתן למניעה. הירידה בייצור ההורמונים בגיל המעבר גורמת לאובדן עצם מואץ שעלול לגרום לאוסטיאופורוזיס. רוב הנשים האמריקניות בגיל המעבר סובלות מדלדול עצם, ו־15% סובלות מאוסטיאופורוזיס.
לאובדן העצם יש גורמים נוספים חוץ מהורמונים: עישון, חוסר בוויטמין D ושתיית קפה מרובה - יותר משלוש כוסות ביום. להמלצה לצרוך מוצרי חלב אין עדות מדעית, ולמעשה אין מחקרים שמוכיחים שבמדינות שבהם שותים יותר (או פחות) חלב יש יותר (או פחות) תחלואה באוסטיאופורוזיס.
לעומת זאת, אימוני התנגדות הוכחו במחקרים רבים כמעודדים ייצור חדש של עצם, ולכן הקפדה על אימוני התנגדות באופן קבוע היא אחת הדרכים היעילות ביותר להעלאת צפיפות העצם. מעבר לפעילות גופנית, ההמלצה היא לקחת תוספי סידן בהתאם לתזונה האישית (בדרך כלל מומלץ על תוסף שמכיל 500־600 מ"ג סידן. לא רצוי לצרוך כמות גבוהה יותר כי עודף סידן עלול לגרום לאבנים בכליות). את הסידן מומלץ לקחת עם ויטמין D2 או D3 כדי להגביר את הספיגה שלו בגוף. הכמות היומית המומלצת של ויטמין D היא 800 יחידות בינלאומיות לנשים בנות 19־70.
לנשים בגיל המעבר מומלץ מאוד גם לעבור בדיקה לצפיפות העצם שנקראת DXA כדי לבדוק מה מצבן.
טיפול בווגינה בגיל המעבר צריך להיות כמו בעור הפנים. כדאי למרוח את המקום ולשמן אותו בכל יום כדי למנוע יובש. לצורך כך אפשר להשתמש בשמן קוקוס או זית או בתכשירים ייעודיים כמו קרם סיכוך ליחסי מין. בשוק יש שלושה סוגים של קרם סיכוך כיום: על בסיס מים, שמן או סיליקון. רוב הנשים טוענות שתכשירי הסיליקון הם היעילים ביותר, אבל בכל מקרה כדאי לבחור בכאלה שלא מכילים בישום. חשוב מאוד לשמור על לחות בווגינה ולהשתמש בלחות לסירוגין עם תכשיר הורמונלי מקומי. השילוב בין השניים מונע יובש וגירוי. נוסף על כך רצוי להימנע מהסרת שיער הערווה כי גם הוא שומר על לחות האזור.
