ב־24 באפריל 2020 הפעילה יחידת הסייבר ההתקפי של משמרות המהפכה האיראניים תוכנה שהחלה לסרוק את מרחבי האינטרנט הנוגעים לישראל. המטרה: לאתר בקרים השולטים במשאבות המים. הסריקה איתרה בקלות נקודות תורפה – ועוד באותו לילה הן הפכו יעד להתקפה.
כתבות נוספות למנויים:
הראשונה שנפגעה הייתה תחנת משאבות באזור הדרום. הבא בתור היה תאגיד מים שמפעיל מתקן משאבות ומאגר מים גדול. "תחנת שאיבה למים פועלת באי־סדירות ותוך שינוי לא מתוכנן בנתונים", נכתב בדו"ח פנימי של רשות המים שהופק מאוחר יותר. יעד נוסף היה תחנה לשאיבת ביוב שבה, על פי הדו"ח, "משאבה אחת מתוך שתיים נכנסה לפעולה ללא הפסקה" – דבר שעלול, לדעת המומחים, לגרום להצפת המאגר. במתקן נוסף "כל החומר שהיה על הבקר נמחק". בהמשך דווח על תקלות בתאגידי מים נוספים בצפון ובדרום.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
היעד שנבחר אינו מקרי. האיראנים ידעו היטב מהי התשתית הפגיעה ביותר. משק המים בישראל מופעל על ידי סבך כמעט בלתי אפשרי של גופים, רשויות ומתקנים שחלקם שרידים היסטוריים מימי המנדט הבריטי, וחלקם הוא תוצר של חקיקה חדשה יותר ומאבק על סמכויות ותקציבים. התוצאה היא שגורמים פרטיים מפעילים כיום לאורך החופים מתקני התפלת מים, שמספקים יותר מ־85 אחוז מצריכת מי השתייה של ישראל. חברת "מקורות" מובילה את המים האלה עד לפאתי הערים, ומשם לוקחים את ההובלה לא פחות מ־56(!) תאגידי מים עירוניים. מעל כולם נמצאת "רשות המים", שאחראית על הרגולציה וחלקים רבים מפעילותה אינם נתונים למרותו של אף גורם אחר, ואף לא לשר כלשהו. המוביל הלאומי – חברת "מקורות" – מוגדרת כתשתית קריטית, ולכן כפופה על פי החוק להנחיות קשוחות מאוד של מערך הסייבר הלאומי. התאגידים העירוניים, לעומת זאת, אינם כפופים למערך הסייבר.
ברשות המים ובתאגידים היו פחות מודאגים מאפשרות של התקפה. בראייתם, הפיזור העצום הוא יתרון, ובניגוד למשק החשמל - אין סכנה לפגיעה אסטרטגית במשק המים, פשוט כי אין שליטה ושדרה מרכזית. היערכות התאגידים לאפשרות של תקיפה הייתה חלקית, במקרה הטוב. כך למשל, בחלק מהתאגידים לא הייתה הפרדה בין המערכת המבצעית הקריטית – שלא אמורה להיות מחוברת לאינטרנט, או אמורה לכל הפחות להיות מוגנת היטב בהצפנות ובסיסמאות, לבין המערכת המנהלתית, שכן מחוברת. ברוב המשאבות לא עודכנה התוכנה שמפעילה אותן מרחוק כך שתכלול הגנה. חלק מהן פעלו בלי סיסמה בכלל. חלק אחר פעלו עם סיסמת ברירת המחדל הבסיסית. איש לא העמיד אותם במקומם – עד שבאו האיראנים.
בתחילה כלל לא ידעו התאגידים העירוניים ורשות המים שהם תחת מתקפה. לדברי גורם המעורה בפרטי האירוע, "ייתכן שהם כלל לא היו יודעים, אלא מייחסים הכול להצטברות של תקלות טכניות שאינן קשורות זו לזו". הם הבינו מה קורה רק כאשר מערך הסייבר הלאומי הפיץ התרעה שבה נאמר כי "החל משעות הבוקר התקבלו דיווחים על ניסיונות תקיפה על מערכות שליטה ובקרה של מכוני טיהור שפכים, תחנות שאיבה וביוב. המערך קורא לחברות ולגופים במגזר האנרגיה והמים להחליף באופן מיידי סיסמאות גישה מהאינטרנט למערכות הבקרה, לצמצם קישוריות לאינטרנט ולוודא שהגרסה המעודכנת ביותר של הבקרים מותקנת". כשהבינו ברשות המים כי המצב מורכב, הורו אף הם לפעול, "ובפרט במערכות הוספת כלור לבארות". הנחיה זו נבעה מכך ששינוי בכמות הכלור – כלפי מעלה או כלפי מטה – עלול לפגוע באיכות המים עד כדי סכנה בריאותית לאוכלוסייה.
באחת מהתחנות השתבש מערך החיווי של גובה השפכים בבריכה המרכזת אותם, והמים המזוהמים (המכונים "בוצה") החלו לגלוש לכיוון חדרי החשמל של התחנה וסיכנו אותם בהצפה, קצר ובהמשך נזק סביבתי. רשות המים דיווחה למערך הסייבר הלאומי כי האירוע נבע מתקלה טכנית. בנוגע לשאר האירועים דיווחה הרשות כי "באף אחד מהם לא אירע נזק תפעולי המשפיע על אספקת המים או סילוק הביוב לצרכנים".
ואכן, התקיפה האיראנית לא גרמה לשיבושים חמורים. האיראנים גם לא התכוונו לכך. ניתן לומר כי האמצעים שהופעלו והידע שנדרש כדי להפעילם אינם מתקרבים למה שהאיראנים מסוגלים היו לעשות אילו רצו לגרום באמת לנזק משמעותי. זו הייתה התקפה פשוטה, באמצעות כלים שניתן להוריד ללא תשלום בדארקנט, וכל מטרתה הייתה להעביר מסר לישראל: אנחנו יכולים לפגוע בתשתית הלאומית הכי חשובה שלכם.
בדיונים שהתקיימו לאחר מכן טענו אנשי רשות המים כי מדובר באירוע זניח וכי העובדה שאספקת המים לכלל אזרחי המדינה לא שובשה ואיש לא נפגע בגלל שינוי בכמויות הכלור מוכיחה את מה שטענו כל העת: שמערך המים בטוח, שהביזור שלו בין שלל רשויות וארגונים הוא דווקא לטובה, ושאין סכנה אסטרטגית או אפילו מקומית למהלומת סייבר.
אבל רבים בישראל שהכירו את פרטי האירוע, אשר סווג אז כסודי ביותר, סברו אחרת. "הקלות הבלתי נסבלת שבה הצליחו האיראנים להשיג שליטה על משאבות מים בישראל, אפילו אם זה ליום או לכמה שעות, היא לא תיאמן", אמר אחד ממשתתפי הדיונים. גורמים מחברת מקורות, שיחסיה עם רשות המים רעועים, בלשון המעטה, טענו כי פוטנציאל הנזק הרבה יותר גדול מכפי שרשות המים מוכנה להודות וכי "בהתקפת סייבר חמורה,עלול להיגרם נזק לסקטור עם חשש הן לתקינות מתקני התשתית השונים והן לאיכות המים". כך, למשל, השתלטות מרחוק על מערכות הניטור והבקרה מאפשרת להפעיל חיווי שלפיו בריכה מסוימת התרוקנה וצריך למלא אותה מחדש. אבל אם זוהי הטעיה, ואותה בריכה כבר מלאה, הרי שהזרמת מים לתוכה עלולה לגרום להצפות. ואילו שינוי בעוצמת הזרימה, או היפוך של כיוון הזרימה, עשויות לגרום לפיצוץ בצנרת הובלת המים ולהצפות שלדברי כמה מומחים עלולות לגרום לקריסת מבנים שהצינורות עוברים תחתם.
כיוון שההתקפה זוהתה בוודאות כאיראנית, דוּוח עליה לקבינט המדיני־ביטחוני, והוא ערך כמה ישיבות בנושא. באחת מהן העריכו נציגי אמ"ן כי ההתקפה היא פרי תסכול של משמרות המהפכה, שבאין להם אפשרות, או אישור מהמנהיג הרוחני חמינאי, או שניהם גם יחד, להגיב באמצעים פיזיים נגד ישראל, קיבלו היתר להפעיל את יחידת הסייבר שלהם כדי לתקוף תשתיות אזרחיות בישראל. ככל הידוע זו הייתה הפעם הראשונה שבה ניסתה איראן לתקוף ברצינות תשתית אזרחית חיונית בישראל.
"המשמעות האסטרטגית של התקיפה הזו צריכה להיבחן לא רק בראייה של הנזק שנגרם בסופו של דבר, אלא לאור כוונתם של התוקפים", אומר גורם בכיר הבקי בפרטי האירוע. "אם נקביל את זה לסיטואציה מהמשפט הפלילי, הרי שגם אם אף אחד לא מת כתוצאה מהתקיפה, עדיין מי שחולל אותה יורשע בניסיון לרצח". במילים אחרות: בעולם הסייבר חשוב לא רק הנזק שנגרם בפועל, אלא גם על האפקט התודעתי והתגובה הנדרשת עליו.
את הקו הניצי, שדרש תגובה, הוביל שר הביטחון באותה עת, נפתלי בנט. על פי העיתון "וושינגטון פוסט", היעד שבחרה ישראל לתקוף בתגובה היה מערכת השינוע וההטענה בנמל שהיד רג'אי הסמוך לעיר בנדר עבאס שבמצרי הורמוז, גם היא מטרה אזרחית מובהקת, תוך שמירה על קו דומה – גרימת נזק מוגבל. סביר להניח כי המטרה הייתה לשגר מסר שלפיו תקיפה של תשתית אזרחית בישראל היא חצייה של קו אדום ולא תעבור ללא תגובה.
במתקפת הנגד, ב־9 במאי, נפגעה קשה מערכת המחשבים בנמל, ועד שתוקנה נוהלו הפריקה וההעמסה באופן ידני. התקלה גרמה לפקקי תנועה של משאיות בכניסה לנמל ולעיכובים מסוימים בעגינה וביציאה של אוניות. כמה שעות אחרי הפרסום ב"וושינגטון פוסט" שיחרר הרמטכ"ל אביב כוכבי רמז דק כפיל: "נמשיך לפעול בכלים מגוונים. תקפנו גם לאחרונה ונתקוף בעוצמה כדי להסיר את האיומים". המשמעות היא שאפילו התקפה על תאגיד מים קטן במרכז הארץ עלולה לדרדר את המאבק בין איראן וישראל לעימות רחב.
נראה כי חלק מהשחקנים הפועלים נגד ישראל, ובראשם איראן, הבינו כי בניגוד לתשתיות קריטיות אחרות – חשמל, דלק וגז, משק המים פחות ערוך למתקפת סייבר. לדברי מקור בכיר האיראנים ביצעו שתי תקיפות נוספות – ביולי ובדצמבר אותה שנה – וייתכן כי עוד כמה תקיפות לאחר מכן, אם כי מערכות החירום הצליחו להמשיך ולספק מים מבלי שהצרכנים יבחינו בתקלה. ברשות המים אומרים כי "רובם המוחלט של ניסיונות התקיפה נכשלו, וגם במקרים בודדים של ספקים זעירים שבהם עלה חשש כלשהו, לא נגרם שום נזק תפעולי. במקרים אלה שופרה רמת האבטחה, והלקחים יושמו באופן רוחבי".
אבל גורמים בכירים במערכי הסייבר, האנרגיה והמים מעריכים כי הסכנה הפוטנציאלית גדולה מאוד. עד כדי כך שראש מערך הסייבר, יגאל אונא, אמר בנאום פומבי בעקבות גל ההתקפות באפריל 2020 כי מתקפת הסייבר עלולה הייתה להביא לתוצאות הרסניות. "נזכור את החודש האחרון כנקודת שינוי בהיסטוריה של מלחמות סייבר מודרניות. הניסיון למתקפה על ישראל היה מתואם ומאורגן במטרה לפגוע במערכת המים ההומניטרית שלנו". אונא הדגיש כי "אם המתקפה הייתה מצליחה, אם הרעים היו מצליחים, היינו נאלצים - באמצע משבר הקורונה - להתמודד עם נזק מסוים לאוכלוסייה האזרחית ואף עם מחסור זמני במים, או ערבוב של כלור או כימיקלים אחרים במינון הלא נכון שיכול היה לגרום לנזק ולאסון". הוא הזהיר כי "חורף הסייבר מגיע ומהר יותר משחשבתי. וזו רק ההתחלה".
וכאן הנקודה המרכזית. אנשי רשות המים טוענים כי רק הם מבינים במים, ולכן רק הם יכולים לקבוע לאיזו הגנת סייבר זקוקות המערכות והאם הן חשופות למתקפה. למערך הסייבר הלאומי, כך על פי רשות המים, אין את הידע המקצועי כדי לקבוע האם מתקניה בסכנה ומה צריך לעשות כדי לעצור אותה. "מעולם לא הייתה פגיעה באספקת המים ובאיכות המים בישראל כתוצאה ממתקפת סייבר", אומרים ברשות ומוסיפים בפסקנות כי "לפי התרחישים שמוצגים בפנינו, גם בעתיד לא יכולה להיות פגיעה כזאת".
כל שאר תשתיות האנרגיה קריטיות בישראל (גז, חשמל, דלק) כפופות למשרד האנרגיה, ובעשור האחרון הושקעו מיליארדי שקלים כדי להכין אותן לאסונות, תקלות קשות, פיגועים, התקפות פיזיות והתקפות סייבר. לכל אחד מהמערכים האלה יש מוצב שליטה מרכזי שמאפשר לעקוב אחר הנעשה בכל אחד ואחד מהמתקנים ברחבי הארץ. בנוסף מפעיל מערך הסייבר בבאר־שבע מכלול גדול ומשוכלל – המרכז הארצי לניהול אירועי סייבר – מעין מכ"ם המאתר התקפות נגד אותן תשתיות קריטיות ומתריע עליהן בזמן אמת.
פגיעה בכל אחת מהתשתיות הללו היא בעלת משמעות דרמטית. גם עצירה של אספקת המים, זו שברשות משוכנעים כי לא תיתכן כלל, אפילו לשעות בודדות, עלולה לגרום לאסון קשה. ולא מדובר רק במי שתייה: פגיעה במערכות פינוי השפכים עלולה להפוך בנייני מגורים רבים לבלתי ניתנים לשהייה.
מדהים ככל שזה יישמע, אין היום בישראל מקום שבו מתקיימת שליטה מרכזית, או אפילו רק ניטור מרכזי, של המתרחש במשק המים. כדי שראש הממשלה יוכל לדעת בשעת מלחמה איפה יש מים ואיפה אין יידרשו עשרות פעולות, כולל שיחות טלפון של ממש. ברשות המים דווקא רואים בכך יתרון. ריכוז הנתונים והשליטה במקום אחד, טוענים נציגיה בדיונים, יהפוך אותו להיות יעד לתקיפה שעלולה לשבש את משק המים כולו. "משק המים שונה באופן מהותי ממשק האנרגיה, ועריכת גזרה שווה ביניהם היא שגויה ומסוכנת", אומרים ברשות.
שר האנרגיה לשעבר יובל שטייניץ טוען את ההפך: "למשק המים יש מאפיינים דומים למשק האנרגיה. הוא גם עשוי להיות מטרה מועדפת לפגיעה בידי האויב, וגם נדרש לאותן הגנות והכנות לשעת חירום. תבעתי מכל משק המים להתחבר לאלתר למרכז הסייבר המגזרי של משק האנרגיה בבאר־שבע ולקבל את אותה הגנה שמקבלים כל מתקני האנרגיה בישראל. מקורות פעלה מיד לפי ההנחיה הזו ונכנסה תחת מטריית המרכז, אבל רשות המים הודיעה שהם עושים את זה לבד בדרך שלהם. זה טמטום טהור ומטורף לגמרי. תאר לך שמחר בבוקר יבוא ראש עיר ויגיד: 'אנחנו לא רוצים להיות חלק מרשת הצופרים של פיקוד העורף. לנו יש מערכת התרעה משלנו והיא עושה את העבודה יותר טוב מפיקוד העורף'. הרי ברור שאין להם סמכות לפעול כך. כל הגורמים – גם האוצר, גם רח"ל (רשות חירום לאומית – ר"ב), גם מערך הסייבר- אומרים להם לפעול – והם בשלהם".
במאי 2020, בעקבות הקמת ממשלת האחדות, נוצר עבור זאב אלקין משרד חדש – "משרד המים", והטיפול בתחום הועבר לידיו. תחת הרושם הכבד של התקיפות האיראניות חודש קודם לכן, סוגיית הסייבר הייתה הנושא הראשון בחפיפה בינו לבין שטייניץ. אלקין קיבל את עמדת שטייניץ והורה לרשות המים להיערך, אבל כלום לא קרה. התברר שלאף שר אין סמכות לתת לרשות המים הוראות כלשהן בנושא.
אז גם התפרצה במלוא עוזה המלחמה בין רשות המים למקורות. הרשות טוענת כי מנכ"ל מקורות, אלי כהן, הוא מינוי פוליטי שמטרתו להשיג עבור השרים שמינו אותו שליטה על הרשות. כהן, מצידו, הציף את המערכת באינספור מכתבים עם האשמות בווליום שנחשב חריג אפילו במונחים של ריבים פנים־ממשלתיים בישראל. "רשות המים ממשיכה לשחק בחייהם של אזרחי ישראל באופן שערורייתי", כתב כהן. "הרשות נרדמה בשמירה ובמשך שנים לא מצליחה להיערך להתמודדות אל מול איומי הסייבר (...). ההתנהלות הקלוקלת של רשות המים מהווה טרגדיה של טעויות שעלולה בסופו של דבר לאפשר מתקפת סייבר על מתקני המים של מדינת ישראל".
במקורות טוענים כי ההיערכות של משק המים לשעת חירום היא כושלת בכל ההיבטים ומול כל סוגי האיומים. "מקורות התריעה כי משק המים אינו ערוך לטיפול במשברים משמעותיים", כתב כהן. "נציגי רשות המים התרעמו על אמירה זו והציגו תוכנית מגוחכת, שבבסיסה חלוקת שקיות מים חד־פעמיות המספיקות לחלק מהאוכלוסייה בלבד, בצירוף הסתמכות על מחסני חירום של חברות המים המינרליים והטלת אחריות על התאגידים ואגודות מים שיבצעו את החלוקה והעבודה השחורה. כל בר דעת יבין כי מדובר בזלזול ובזריקת אחריות על השלטון המקומי (...) היערכות רשות המים לטיפול במשברים פיזיים כדוגמת מלחמה או רעידות אדמה היא הזויה ועוברת כחוט השני גם בהיערכות הקלוקלת להתמודדות עם איומי סייבר".
ברשות המים אומרים כי "מדובר בטענות חסרות שחר ולא מקצועיות, שנובעות מחוסר הבנה של התחום. מאחורי אמירותיו המגמתיות וחסרות השחר של מנכ"ל המונופול מקורות עומדים אינטרסים זרים – כלכליים ואחרים".
בדצמבר 2020 הודיע אלקין על חבירה לגדעון סער והתפטר מתפקידו. הסמכויות הוחזרו לשר האנרגיה שטייניץ. ברשות המים אומרים: "לשמחתנו, לאחר סדרת דיונים קיבל שר האנרגיה הקודם (שטייניץ) את עמדתנו המקצועית". שטייניץ זוכר את הדברים באופן שונה מעט. "גיליתי ששום דבר לא השתנה ואמרתי שאין מצב שאני מפקיר את הביטחון הלאומי", הוא מספר. בפברואר השנה כינס שטייניץ דיון עם כל הגורמים הרלונטיים, שבמהלכו נזף קשות במנכ"ל הרשות, גיורא שחם, ובאנשיו: "אי־יישום ההחלטות שנתקבלו בדיון המשותף של השרים הוא בגדר מחדל רציני ברמת הביטחון הלאומי".
יגאל אונא, ראש מערך הסייבר ולשעבר ראש אגף הסייבר בשב"כ, שאינו חשוד בהשתייכות פוליטית לצד זה או אחר, הצטרף לביקורת. "ישנה עלייה משמעותית באיום על משק המים - אך תוכנית המענה נותרה ללא שינוי או התקדמות", אמר אונא. "זאת בשונה ממגזרים אחרים, ובמיוחד ממגזר האנרגיה, שבו קיים מענה טוב ומקצועי. לפיכך נדרש לנקוט בפעולות דרמטיות ומיידיות כדי שנוכל לעמוד בניסיונות התקיפה ההולכים ומתעצמים". מערך הסייבר קבע בדיון כי היערכות משק המים לאירועי סייבר נמצאת בראשיתה, ורמת המוכנות הוגדרה "בינונית־נמוכה".
שטייניץ דרש מרשות המים לבצע שורה פעולות מיידיות. הגם שלא קיבלה את סמכותו של שר האנרגיה לתת לה הוראות, הסכימה בסופו של דבר הרשות להצטרף בתנאים מסוימים למכ"ם הסייבר בבאר־שבע ומאז, כך לפי גורם הבקיא בנושא, אכן הושקעו סכומים משמעותיים כדי לבצע פעולות משמעותיות בכיוון. אלא שלנוכח הביזור העצום של משק המים, מספרם הגדול של הגורמים המעורבים בו והעבודה שחלק מהציוד ותיק יותר משנותיה של המדינה, ייארך החיבור עוד זמן רב. ובכל מקרה זהו פתרון חלקי בלבד שכן המכ"ם מזהה תקיפות, אך לא מונע אותן.
סקר סודי ביותר שהזמינה מקורות מחברת KPMG הגדיר את מצב המוכנות של משק המים כולו לתרחישים השונים כ"קשה מאוד". הקריאה בדו"ח מצמררת. הוא בוחן "איומים על מערכות אספקת המים על ידי פעולות טרור ומלחמה באמצעות שימוש בחומרים לא קונבנציונליים (כימיים, ביולוגיים ורדיולוגיים)" וגם "אסונות טבע שיגרמו לפגיעה פיזית ברשת אספקת המים ובמתקני המים. כמו כן תיתכן פגיעה באיכות המים על ידי חדירת ביוב למערכות שלא קרסו". הדו"ח מתריע מפני "זיהום עקב אירוע, אסון אקולוגי, תקלות וטעויות אנוש או פעולות חבלה במערכות מחשוב ובקרה", וכן "פגיעה באיכות המים על ידי זיהום, הרעלה וכו' שעלולה לגרום לתחלואה המונית ואף למוות, להפסקה יזומה באספקת המים ולמצב שבו ייאסר כלל השימוש במים לכל מטרה שהיא".
מרשות המים נמסר בתגובה: "משק המים הישראלי הוא משק בטוח וערוך היטב לשעת חירום, גם בתחום הסייבר. מבנהו המבוזר של משק המים, והגיבוי הקיים במערכות, מונעים הפרעה באספקת המים או שיתוק של משק המים בכללותו. לכן עד היום, למרות מספר ניסיונות נקודתיים לפגוע במשק המים, אף תושב במדינת ישראל לא חש בהפרעה באספקת המים או איכותם ובסילוק הביוב. ביקורת של רשות חירום לאומית (רח"ל) על רשות המים ומשק המים הצביעה על "רמה גבוהה מאוד של היערכות לחירום ועל פעילות רבה לשיפור המוכנות'.
"זה מספר שנים שרשות המים נערכת יחד עם ספקי המים להרחבת מערך ההגנה מפני מתקפות סייבר עתידיות. כחלק מההיערכות מקיימת הרשות פעילות נרחבת בנושא שתבטיח הגנה מרבית על מתקני המים ועל מערכות התפעול, כולל שדרוג מערכות הבקרה הטכנולוגיות, בשיתוף עם רח"ל ופיקוד העורף. במסגרת פעילות זו הוקם לפני מספר חודשים שולחן המים במרכז הסייבר הלאומי, שיאפשר ביתר קלות גיבוש תמונת מצב בזמן אמת.
"לצערנו, מאחורי ניסיונות ה'הפחדה' עומדים גורמים כלכליים אינטרסנטיים, הן מהמגזר הציבורי והן מהמגזר הפרטי, שמעוניינים בתקציבי ענק דמיוניים שאין בהם כל צורך ושאם יוקצו, הם ישולמו כולם מכיסו של האזרח הישראלי. כך למשל הציגה הנהלת מקורות דרישה חסרת שחר ותלושה מהמציאות להוספת תקציב של 500 מיליון שקל(!) לצורכי סייבר. לאחר בדיקה מעמיקה של רשות המים התברר כי התקציב הנדרש בפועל הוא קטן בהרבה – כ־15 מיליון שקל בלבד.
"אין לנו אלא להצר על כך שגורמים שונים מפרסמים מידע מטעה ומגמתי שרק פוגע בהגנה של ישראל מול שוחרי רעתה, כל זאת בשם אינטרסים זרים ולא מתוך דאגה אמיתית לציבור הישראלי ולביטחונו. רשות המים פועלת לילות כימים כדי שהציבור יוכל לישון בשקט, ואין כיום איום ממשי כלשהו על משק המים בישראל. נמשיך להיערך ולפתח את תחום הסייבר כדי לאפשר לתושבי ישראל אספקת מים רציפה ובטוחה".
פורסם לראשונה: 07:37, 20.08.21
