לפני ימים אחדים שתיתי קפה מתחת לעץ עבות על גבול לבנון עם איש ביטחון בכיר. דיברנו על חיזבאללה ועל נסראללה, על מלחמה שכנראה לא תפרוץ הקיץ ואיזה מסכנים תושבי דרום לבנון שאין להם חשמל ומקצתם הפכו לצמחונים בלית ברירה כיוון שבשר הוא מצרך יקר. בן שיחי ציין שזה רק טבעי שניסיונות ההברחה בגבול גברו לאחרונה; אולם אם בעבר "ייצאה" לבנון לישראל סוליות חשיש וסמים קשים, היום מבריחים משם בעיקר נשק קל. הביקוש לאקדחים, תתי-מקלע ורובים בקרב אזרחי ישראל הערבים בימים אלה מרקיע שחקים וכך גם המחירים. ”אני לא שקט", אמר הבכיר, "היום זה סחר בנשק, מחר חיזבאללה יבקש מבירו (מבריח לבנוני מוכר) להעביר באדיבותו מטעני נפץ לפעילים מטעמו בשטחנו".
עם הטרור של חיזבאללה השב"כ יודע להתמודד, אבל נשק בידי כל פושע וחמום מוח בחברה הערבית הוא סכנה ממשית לביטחון האישי של כל אזרח. הכתובת כבר לא רק על הקיר. כפי שמעידים גלי מעשי הרצח והפרעות בערים המעורבות בעת מבצע "שומר החומות".
השבוע: סאהר איסמעיל, יועץ בכיר לשרת החינוך, נרצח אחרי 21 יריות
(צילום: שמיר אלבז, עידו ארז)
גורמים בכירים בצה"ל, בשב"כ ובמשטרה המכירים היטב ומקרוב את החברה הערבית בישראל ובשטחים, ואשר דיברו עם ynet בתנאי שזהותם לא תיחשף, מציינים שתי סיבות עיקריות לפשיעה ולחוסר המשילות:
הראשונה - עשרות שנים שבהן הממשלות הזניחו את פיתוח התשתיות הפיזיות, את הפיתוח הכלכלי, את החינוך ואת אכיפת החוק ביישובי הערבים; הסיבה השנייה - חולשת המשטרה. ליתר דיוק: ההרתעה של המשטרה נמצאת כנראה - לדעת מומחים - ברמה הנמוכה ביותר מאז קום המדינה.
אותם אנשי ביטחון בעבר ובהווה תמימי דעים שהפשיעה האלימה והקרע המתרחב בין האזרחים היהודים לאזרחים הערבים אינם גזירה משמיים. אפשר לתקן, אבל לא בדרך שבה הלכו הממשלות עד עתה. התקציבים והכוונות הטובות שהעתירו על המגזר הערבי התמסמסו בגלל ניהול לקוי של הקצאת הכספים מצד האוצר, יכולות ביצוע וניהול בינוניות ומטה ברשויות המקומיות הערביות, מחסור בקרקעות לבנייה ומחסור במורים ערבים מיומנים. אלו הן גם המסקנות של דו"ח חמור של "המרכז להעצמת האזרח" שהתפרסם השבוע.
נושא הדו"ח הוא ביצוע החלטת הממשלה מספר 922 מתקופת נתניהו, שהקציבה 15 מיליארד שקלים לפיתוח הכלכלה והחינוך במגזר הערבי בשנים 2020-2016. מתוך סכום זה הוצאו בפועל רק 6 מיליארד ובוצעו רק כחצי מהפעולות שהתקציב המיוחד אמור היה לממן. לתשומת ליבה של ממשלת בנט, שכיום, בעקבות ההסכם הקואליציוני עם יו"ר רע"ם מנסור עבאס, עומדת להשקיע 32 מיליארד שקל במגזר הערבי.
מטרידה עוד יותר העובדה שחלק ניכר מהתקציבים ליישובי הערבים והדרוזים מגיע לידי ארגוני/משפחות הפשע. כך, במקום לשפר את התשתיות, את החינוך ואת הבריאות ביישובים המוזנחים - מעשירים ומעצימים כספי משלם המיסים הישראלי את ארגוני הפשיעה. אמנם נתניהו, כשהיה עדיין ראש ממשלה, הקים במשרדו ועדת מומחים שגיבשה דרכים ושיטות להבטיח שהכסף הממשלתי יממן רק את הפעילויות והפרויקטים שאותם נועד לקדם, בלי שגורמים פליליים וסייעניהם יגזרו קופונים שמנים. אבל מסקנות הוועדה מעלות אבק במגירות משרד ראש הממשלה ואינן מיושמות.
ריאיון עם ניצב ג'מאל חכרוש, לפני כחודשיים
(צילום:עידו ארז, ירון ברנר)
תחקיר שערך בשנים האחרונות גוף ממלכתי מהימן העלה שכך זה התנהל (ומתנהל): האוצר העביר כספים לרשויות המקומיות במגזר הערבי. הרשויות המקומיות הוציאו מכרזים ובמכרזים האלה "זכו", לעיתים באמצעות שוחד וסחיטה באיומים ולעיתים בזכות קשרים, אנשים הקשורים בארגוני הפשע. זה קרה וקורה הרבה, לא בכל מקום ולא רק בשיטה הזאת, אבל התוצאה ידועה: התשתיות ביישובים הערביים והחינוך נשארו מוזנחים משהיו בשעה שחמולות הפשע התעשרו, צברו אנשים, ציוד וניסיון שהפכו אותם ליריבים שהמשטרה מתקשה להתמודד איתם.
"המשטרה חלשה וארגוני הפשע חזקים", הודה ניצב ג'מאל חכרוש, שהחל מהשבוע עומד בראש אגף "סייף" במשטרה הנלחם בפשיעה ברחוב הערבי. הוא מדבר על מחסור בתחנות משטרה ועל תוספת נחוצה של שוטרים ערבים שיהיו נוכחים ברחוב, אבל אנשי מקצוע טוענים שהבעיה האמיתית נעוצה בתחומים אחרים של העשייה המשטרתית:
ראשית - שיטות עבודה מיושנות שגללן המשטרה לא מצליחה להביא לדין ולהרשיע עבריינים בתוך פרק זמן סביר. "חיילי ארגוני הפשיעה הערבים צוחקים לחוקרי המשטרה בפרצוף כשאלה מתשאלים אותם", אומר בכיר בארגון ממלכתי. העבריין יודע שאם ישתוק בחקירה או ישקר לחוקר, ואם למשטרה אין ראיות פיזיות פורנזיות מוצקות לייחס לו, לא יוגש נגדו כתב אישום או שיצא בעונש קל.
לעומת זאת, כל חקירה בשב"כ נתמכת על ידי "דסק" ייעודי (צוות אנשים בעלי התמחויות שונות) שמביא את הנחקר למצב שבו הברירה ההגיונית היחידה הניצבת בפניו היא לספר לחוקר מה שהוא יודע ולחתום על הודאה שתהיה קבילה בבית משפט. כל זאת, טוענים אנשי שב"כ, בלי עינויים ואפילו בלי לחץ פיזי מתון המופעל במקרה של "פצצה מתקתקת". המשטרה צריכה לעבוד בשיטה הזו והיא יכולה, אומר גורם בכיר בארגון.
חסם נוסף בעבודת המשטרה הוא מחסור כרוני במודיעין מסכל בזמן אמיתי. מודיעין כזה ישבש וימנע גניבות נשק מבסיסי צה"ל, את ההברחות, את ייצור כלי הנשק המאולתרים ואת הסחר בנשק - ויאפשר לתפוס את הכמויות ההולכות וגדלות של נשק הנאגר במשקי הבית. טכנולוגיה ותוספת בלשים מהמגזר יפתרו את הבעיה, בתוספת תקציבית לא גדולה.
לבסוף נחוצה נוכחות קבועה של יחידות תגובה מהירה משטרתיות מאומנות ומצוידות היטב, בקרבת מקבצי יישובים או מרכזי האוכלוסייה הערבים הגדולים. יחידות אלו יגיעו במהירות לשטח בכל מקרה של הפרת חוק חמורה, עוד לפני שהיא מתפתחת למהומות וגובה קורבנות; הם יבצעו בתדירות גבוהה פשיטות לאיסוף נשק לא חוקי, יעצרו עבריינים מסוכנים וידעו בשעת הצורך גם להתמודד תחת אש. עצם הנוכחות והפעילות בשטח תחזיר למשטרה את ההרתעה, אומרים מומחים.
2 צפייה בגלריה
ניידת משטרה עולה באש בלוד במהלך "שומר החומות". אולי רמת ההרתעה ברמה הנמוכה מאז קום המדינה
(צילום: יובל חן)
תופעה מטרידה ומאיימת נוספת היא עוצמת השנאה והאלימות בערים המעורבות במהלך מבצע "שומר החומות". רוב היוזמות לפרעות היו של ערבים ורוב הפורעים היו ערבים. היו גם מקרים לא מועטים שבהם יהודים יזמו התפרעויות ופגעו בערבים. הגיעו הדברים לכדי כך שבצה"ל ובחברה היהודית האזרחית הועלו דרישות להקים משמר לאומי שיפעל להגן על יהודים ועל חופש הפעולה והתנועה של צה"ל בתוך ישראל.
לפני צעדים דרסטיים כדאי לבדוק מה קורה בשטח. בשב"כ מציינים (על פי סקרים שנערכו לאחרונה) שרוב אזרחי ישראל הערביים (60%) "נוטים" להזדהות עם מדינת ישראל. רק 20% מגדירים את עצמם "פלסטינים" ואומרים שאינם מזדהים עם ישראל. מתוכם רק פרומיל (0.01%) אמרו שהם מוכנים "לעשות מעשה". כלומר לבצע מעשה טרור או הפרות סדר בדרגה כזו או אחרת של חומרה.
הנתונים מהמעצרים והתחקירים שבוצעו אחרי "שומר החומות" מאששים ממצאים אלה. בפרעות השתתפו 6,000 מתוך מיליון ומשהו ערביי ישראל. רובם צעירים מובטלים בגילים שבין 18 ל-24; בהם אחוז גבוה של "חיילים" של משפחות הפשע – אנשים שרובם נמצא ממילא בשולי החברה. 5% מהפורעים השתייכו לשמאל האידאולוגי הערבי ועוד כמה אחוזים השתתפו בפרעות ממניע דתי.
גורמים בכירים בקהיליית המודיעין מודים שהופתעו מעצם העובדה שפרצו פרעות בערים מעורבות, בעיקר ביוזמת הערבים. אולם הם רואים בכך תופעה חריגה שנוצרה מהצטברות חריגה של "אדי דלק" באוויר הירושלמי. בגלל הקורונה, צום הרמדאן, האירועים בהר הבית, אירועי שייח ג'ראח והטיקטוק – כן, הטיקטוק. בשב"כ חושבים שהסרטונים שעלו באפליקציה יצרו אנרגיה שלילית ומעוררת אלימות שזירזה את ההתפוצצות שמניעיה העיקריים היו דתיים ולאומניים.
על פי חוק השב"כ אסור לו לעסוק בפלילים, אבל הוא רשאי ואף נדרש לטפל בכל מה שמוגדר "לאומני". לכן שב"כ התגייס במהירות לסייע למשטרה להשתלט על הפרעות ולהביא לדין את הפורעים. זה קורה גם בימים אלה.
גם המבנה הארגוני של מרחב הצפון של השב"כ שונה והוא תוגבר באנשים ובאמצעים טכנולוגיים כדי להתריע על תופעות דומות בעתיד ולטפל בהן יחד עם המשטרה. כרגע לא נראה שמדינת ישראל צריכה להקים "משמר לאומי" שיחצוץ בין פורעים ערבים ליהודים במצבי חירום. די אם מערך המילואים של מג"ב יתוגבר בעוד כמה פלוגות שישרתו בהן גם יוצאי יחידות לוחמות של צה"ל (שיעברו הכשרה והסמכה כשוטרים) ואשר יצוידו בהתאם.
כביש 31 בדרום: כך נראה ההרס אחרי הפרעות
הפשיעה החמורה היוצאת מיישובי הבדואים בדרום היא בעיה בפני עצמה, וכך גם ההשתוללות בכבישי הדרום בתקופת "שומר החומות". הברחות הסמים בגבול מצרים, גניבות הנשק ממחסני צה"ל ובעבר גם גניבת מתכות הפכו לעיסוק מכניס ביותר. פעילות עבריינית כזאת הופכת צעיר בדואי בשנות ה-20 המוקדמות שלו לעשיר מופלג; צעירים שעובדים כ"חיילים" בארגוני הפשע משמשים דוגמה רעה ויוצרים אווירה של אין חוק ואין אכיפה וכל דאלים – גבר. מכאן קצרה הדרך לסחיטת דמי חסות וחסימת כבישים בשעה שצה"ל יוצא למערכה בעזה.
בשירות הממשלתי סבורים היום שכדי להחזיר את המשילות לדרום נחוצים שורה של אמצעים: הסדרת ההתיישבות הבדואית, פיקוח על ביצוע יעיל של תקציבי הממשלה, והשינויים שפורטו כאן בשיטות החקירה של המשטרה ובנוכחותה המוגברת בשטח. אבל כדי לגרום לשינוי מהותי ארוך טווח נחוצים צעדים נוספים שבמשטרה ובשב"כ ממליצים עליהם.
למשל עידוד נשים בדואיות לרכוש השכלה שתאפשר להן לעבוד ותצמצם את הילודה והעוני (ממוצע הילדים במשפחה ערבית בצפון הוא שלושה ואילו בדרום הממוצע הוא שמונה ילדים למשפחה בדואית). צעד נחוץ נוסף הוא תגבור לימודי עברית. מחקרים הוכיחו שהשליטה בשפה היא מרכיב חשוב ביכולת של כלל ערביי ישראל, לא רק בדואים, להשתלב ולהרוויח היטב מהכלכלה הישראלית. הוכח גם ששליטה בעברית מגדילה את ההזדהות עם מדינת ישראל.
אמצעי שלישי - תמריצים שיעודדו צעירים בדואים להתגייס לצבא. ככל שתגבר הלגיטימציה שנותנים ההורים הבדואים לבניהם להתגייס לצה"ל וככל שיגדל מספר הצעירים הבדואים שיתגייסו, תגבר ההזדהות עם מדינת ישראל ויקטן מספר הצעירים הפונים לעיסוק המכניס בהברחות ובמשחקי חתול ועכבר אלימים עם המשטרה.
