איך מרגישה אישה שנקלעת לזוגיות תלותית ורעילה? מתי היא מבינה שעליה לעזוב, ושלאהבה שלה אין באמת עתיד? שירז אפיק, סופרת וכותבת צללים, הייתה שם, במקומות הכי אפלים שהאהבה יכולה להגיע אליהם. ספרה החדש והרביעי במספר, "מתחת לעור", מבוסס ברובו על הזוגיות הטראומטית שחוותה.
כתבות נוספות למנויים:
"יש בספר כמובן חלקים ששיניתי, מטעמים ספרותיים או כדי למזער את היכולת לקשר לדמויות האמיתיות. שיניתי גם את הרקע המשפחתי של תמר, הדמות הראשית, אולם מערכת היחסים שמתוארת שם בין תמר לאדם היא כמעט אחד לאחד מה שאני חוויתי", היא מספרת בריאיון.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
בספר אדם ותמר נפגשים ומתאהבים בתל אביב, ורק אחר כך מהגרים לארצות הברית. במציאות של אפיק, סיפור האהבה התחיל קצת אחרת: "אני עובדת סוציאלית במקצועי, ובצעירותי היגרתי לארצות הברית כדי לעבוד. מהר מאוד התקבלתי לעבודה בבית חולים פסיכיאטרי על גלגלים, סוג של ניידת טיפולית שערכה ביקורי בית אצל מטופלים שלא הגיעו להתאשפז. העבודה כללה ביקורי בית אצל מטופלים פסיכיאטריים. הבאנו להם תרופות, לקחנו אותם לשופינג ולימי כיף, לימדנו אותם לחפש עבודה והסענו אותם לקבוצות תמיכה.
"בשלב מסוים עברתי צוות וכך הכרתי את 'אדם', קולגה שסיפר לי שהוא מכור-נקי. דיברנו המון במשך שעות של נסיעה, ונוצר בינינו חיבור חזק. הוא סיפר מאוד בפתיחות כבר באותו היום על היסטוריית ההתמכרות שלו, ועל כך שהוא נקי כבר ארבע שנים. הוא גם סיפר שהיה מאושפז בעצמו בעקבות אפיזודה פסיכוטית שנגרמה מסמי הזיה. הוא היה מאוד גלוי לב ומצחיק, מאוד אמפתי למטופלים שפגשנו, ואני נכבשתי".
הווידוי שלו על ההתמכרות לא פגם ביכולת שלך להתאהב בו?
"למרות שהיה ברור לי שזו בעיה, עניין ההתמכרויות רק הוסיף בעיניי למשיכה שלו, בפרט שהוא היה נקי והקפיד ללכת לשלוש פגישות תמיכה בשבוע ולהיעזר בתומך האישי שלו. הוא סיפר לי שלא היה מעולם במערכת יחסים רומנטית בזמן שהיה נקי ופיכח, אז כמובן שהייתי נחושה להיות 'האחת'".
ואז התחלתם לצאת?
"בהתחלה לא היה לי ברור אם גם הוא התאהב בי או שהוא רק רואה אותי כידידה. גם הייתי בסטטוס בעייתי - כמישהי על ויזת עבודה, אסור היה לי לסכן את מקום העבודה שלי. ובכל זאת, הזמנתי אותו אליי לארוחת ערב שאחריה צפינו בסרט, ומתישהו ניצלתי את ההזדמנות כדי להניח את הראש על הכתף שלו. הוא אמר לי, 'השיער שלך מריח כל כך טוב', ונשמתי לרווחה.
"ההתאהבות שלנו הייתה מאוד מהירה ומאוד אינטנסיבית. הסתרנו משאר חברי הצוות את הקשר, וזה רק הפך את העניין למעין הרפתקה, לסוד שלנו. העובדה שהוא לא שתה פסלה מראש את רוב מקומות הבילוי השגרתיים, ואילצה אותנו להיות מאוד יצירתיים בדייטים שלנו, וגם זה היה חלק מהייחוד. היינו מטיילים הרבה, יוצאים לטבע או מכינים ארוחות משובחות בבית".
את "מתחת לעור" כתבה אפיק מיד אחרי שחזרה מחמש שנים בארה"ב, כשסיפור ההרפתקה האישית שלה עדיין טרי. בספר אדם הוא תייר אמריקני עם הרבה שדים בעברו. כשאדם ותמר מתאהבים, הוא שם הכול על השולחן ומספר לה שהוא אלכוהוליסט ונרקומן בגמילה, שהוא נקי כבר כמה שנים ושהוא אחרי אשפוז פסיכיאטרי עקב אפיזודה פסיכוטית שנגרמה על ידי הסמים. תמר, בדיוק כמו שירז עצמה, לא רואה את הדברים כנורות אדומות. להיפך, היא מחליטה לנסוע בעקבותיו לאמריקה. הם שוכרים דירה קטנה בעיירה שגרים בה פגועי נפש רבים, ועובדים יחד בבית חולים פסיכיאטרי.
בתחילת הדרך, כמו אצל רוב הזוגות, נהנים אדם ותמר מזוגיות רומנטית ויפה, מלאה בכבוד הדדי, צחוק, להט וסקס נהדר, עד שנחשפים הסדקים וההרמוניה נשברת. אדם מפתח פרנויות ומאשים אותה בבגידה שלא הייתה ולא נבראה, בזמן שתמר נאלצת לצמצם את עצמה יותר ויותר, מתוך ניסיון חסר סיכוי למזער נזקים ולהימנע מהתקף הקנאה הבא.
אפיק, שביססה את הזוגיות הבעייתית של אדם ותמר על הזוגיות שהיא עצמה חוותה, משחזרת: "אף פעם לא הייתה שם אלימות. לא הייתה פעם אחת שחששתי שהוא יפגע בי פיזית. הוא גם תמיד היה מאוד ישיר וגלוי איתי, אבל היו מניפולציות והיה חוסר ביטחון, שהפך בהדרגה לפרנויות ולניסיונות לבקר את ההתנהלות שלי ולשלוט בי.
"לתוך הקלחת הזאת", היא מוסיפה, "נכנסה הצעת נישואין שלו. מצד אחד, נשאבנו להכנות בשיא ההתלהבות. מצד שני, עניין התלות שלי בגרין קארד ריחף מעלינו כל הזמן – כי הייתי מאוד מוגבלת כל זמן שלא ניתנו לי האישורים. מה שקרה זה שבימים שבהם הוא היה במקומות לא טובים נפשית, הוא היה בטוח שזו הסיבה שאני רוצה להינשא לו. זה הביא לחוסר איזון בקשר. היו למשל שעות שהוא פשוט הפסיק לדבר איתי והתכנס בעצמו, או שהוא היה נכנס לסרטים שהנה באה לה הבחורה הזאת כל הדרך מישראל רק כדי לגרום לו להתאהב בה ולשבור לו את הלב. שום דבר שאמרתי לא הרגיע אותו, וכך מצאתי את עצמי מנסה כל הזמן להוכיח שאני באמת אוהבת אותו, פעולה שרק הפכה אותו ליותר ויותר חשדן".
יש לך דוגמאות לחשדות כאלו?
"פעם דיברתי בטלפון עם ידיד ישראלי שגר בארצות הברית. 'אדם' הסתכל עליי כל השיחה עם עלבון מטורף על הפנים, וכשסיימתי דרש שאתחיל לדבר באנגלית בטלפון עם חברים מישראל כשהוא נמצא בסביבה. אני זוכרת שפשוט פרצתי בצחוק מרוב שהעניין היה מופרך. הוא לא חזר על הרעיון הזה, אבל עצם זה שפשוט נתתי לעניין להתפוגג כנראה אמר כמה דברים גם עליי".
מתי ואיך הבנת שהזוגיות הזו לא נכונה עבורך? שאת תלויה בו ושהיחסים ביניכם רעילים?
"היו הרבה סימני אזהרה לאורך הקשר שלנו. הוא היה נעשה חשדן למשל אם המצעים על המיטה שלנו היו מקומטים, ומתחיל לתחקר אותי עם מי הייתי שם בהיעדרו. או אם השיער שלי היה נראה לו פרוע, או שהוא היה מגלה סימן כחול על הגוף שלי – כל אלה הפכו לעילה לחקירות ולבירורים מאיפה קיבלתי אותם. מצד שני, כשהיה לנו טוב היה לנו כל כך טוב ביחד. מאוד אינטנסיבי. חברה משותפת אמרה לי, 'אתם שאבתם את כל האוויר מהחדר'".
אפיק מספרת שבשלב מסוים נוצרה ביחסים תלותיות: "את כל הזמן לוקחת על עצמך להיות זמינה לצרכים של האדם השני, עד שלאט-לאט את לא יודעת איפה את נגמרת ואיפה הוא מתחיל, ונוצרת זוגיות רעילה המבוססת על תלות הדדית". בקהילה הטיפולית המושג codependency מתייחס לתלות של אדם אחד באחר, בדרך כלל בתוך קשר זוגי. המושג נולד בארגון AA (אלכוהוליסטים אנונימיים), כחלק מההבנה כי התלות שעלולה להיווצר מתקיימת לא רק אצל המכור, אלא גם בקרב בני המשפחה והחברים שעלולים להתמכר בעצמם לטיפול בו.
למרבה ההפתעה, שירז טוענת שבקשר כזה יש גם צדדים חיוביים: "יש המון בונוסים - זה גורם לך להרגיש שאת הנורמלית. את זאת שמחזיקה את הכול, את עמוד התווך, הסלע האיתן, זקוקים לך. עד שבשלב מסוים את מבינה ששמת את כל הצרכים הרגשיים שלך בצד רק כדי לדאוג לצד השני, שביטלת את עצמך ושהפכת לחלק ממערכת יחסים שאינה שוויונית".
לדבריה, המורכבות לא מסתכמת רק בחוסר שוויוניות מבחינת מילוי הצרכים הרגשיים. "כשחיים עם מכור, בן הזוג שהוא לא אלכוהוליסט או נרקומן בעצמו עלול להיראות כאילו שגם הוא מטורף, כי במשך הזמן עולה המון כעס על האדם המכור. יש אכזבה, יש ניסיונות לטייח, מדובר בחיים עם המון שקרים. מה גם שהרבה פעמים, גם כשבן הזוג האלכוהוליסט מחלים או עובד על עצמו, הצד השני ממשיך באותם דפוסים ואז כבר לא ברור מה קדם למה.
"זאת תופעה שרואים הרבה אצל ילדים של מכורים או במשפחות לא מתפקדות - כשהילד מתמכר לדאגה להורה שלא יודע לדאוג לעצמו. כך נוצר מצב של 'ילד הורי' – הילד לומד להיות קשוב למה שעובר על ההורה, לניואנסים, לכל שינוי קטן במצב הרוח. זה יוצר מבנה אישיותי מסוים, ואותו ילד מתרגל לשים את הצרכים שלו בצד. במצב כזה, הקיום של הילד תלוי בלקרוא את הניואנסים של ההורה בכל רגע נתון – הוא כועס עכשיו? הוא עצוב? הוא איתי? זה הסיפור של הרבה אנשי טיפול. כשהילדות שלך היא כזו שלא עונה על הצרכים הרגשיים שלך, אתה עלול לשחזר את זה בבגרותך".
אפיק מסבירה שבן הזוג שממנה את עצמו ל''מטפל'' שוכח מהגבולות האישיים שלו: "הדפוסים העיקריים הם חוסר גבולות ובריחה מלהרגיש את הכאב שלך, כי את כל הזמן עסוקה בכאב של מישהו אחר. לא סתם הטיפול בתלות עובר דרך חידוד עניין הגבולות האישיים האלה, שנשכחו במהלך הזמן – בירור עצמי של 'עם מה לא נוח ועם מה כן נוח לי? למה אני עושה את מה שאני עושה? האם אני על טייס אוטומטי ופועלת מתוך דפוסים או שזה מה שבאמת מתאים לי?'"
איך הסתיים הסיפור?
"הזוגיות שלנו התפרקה במשך הזמן, סדק אחר סדק, אבל ההתרסקות הרשמית קרתה אחרי שנה, במסיבת יום הולדת 30 משותפת שערכנו אצלנו בבית. זאת הייתה מסיבה עם אווירה נהדרת, אבל באמצע קלטתי שמשהו לא בסדר איתו. הוא פשוט הפסיק לדבר איתי. רק כשהאורחים הלכו הוא ענה לי סוף-סוף והתחיל להאשים אותי שפלרטטתי עם האורחים האחרים, ושלעגתי לו מאחורי הגב כל הערב. ניסיתי לדבר איתו וקלטתי שאין שם בפנים אף אחד שאפשר לפנות להיגיון שלו. הוא פשוט התייחס אליי כאל בוגדת. זה היה הסוף מבחינתי. ביטלתי את כל תוכניות החתונה שלנו ואת כל החוזים עם הספקים. הוא נסע לאחותו, ואני נשארתי זמן מה בדירה שלו.
"אחר כך נשארתי עוד שנה בארצות הברית, באותו מקום עבודה, כשכל הצוות כבר יודע מה קרה בינינו. רק אחרי שלא הצלחתי להוציא גרין קארד חזרתי ארצה. קצת לפני החזרה שלי, 'אדם' בא והציע לי בכל זאת להינשא. הוא נראה רע, וידעתי שהוא חזר לשתות. זמן קצר אחרי שנסעתי ארצה הוא התאשפז".
איך הייתה החזרה לארץ?
"קטסטרופה. לא רציתי להיות פה ולא מצאתי את עצמי. ידיד טוב אמר לי, 'איזה כיף, עכשיו תוכלי להמציא את עצמך מחדש', אבל זה לקח הרבה זמן. שכרתי דירה בבר-גיורא בתל אביב, בקומת המרתף, והיה מאוד מדכדך לגור שם עם הג'וקים. עבדתי בכל מיני משרות כעובדת סוציאלית עד שמצאתי את מה שהיה מבחינתי משרת החלומות – טיפולי בית בניצולי שואה, עבודה מרתקת ומרגשת שאהבתי מאוד.
"חזרתי לעולם הדייטים לאט-לאט. ערב אחד יצאתי לדייט עם בחור, עורך דין חמוד מאוד. כבר מהרגע הראשון היה לי ברור שזה לא ילך בינינו, אבל משהו חשוב אחד כן יצא מהערב הזה – כשהוא סיפר לי על הגירושים שלו, הוא אמר לי שקיבל עם עצמו החלטה ששנית מצדה לא תיפול. אהבתי את זה. חשבתי לעצמי שגם אם אעשה בעתיד שגיאות בבחירת בן זוג, וברור לי שאעשה, הן לא יכולות להיות אותן שגיאות שכבר עשיתי.
"אחר כך התחלתי ממש ללמוד את הנושא של מערכות יחסים עם מכורים, והייתי הכי כנה עם עצמי בחיפוש אחר מה שהביא אותי לשם ומה שהשאיר אותי בפנים. הלכתי לטיפול, קראתי המון חומר, גיבשתי לעצמי מושג לגבי מה אני רוצה ממערכת היחסים הבאה, ולמה אסור לי להתקרב. היה ברור לי שאני חייבת שבן הזוג שלי יהיה קצת שרוט, אחרת אני אשתגע משעמום, אבל שחשוב לי שהסך הכול יהיה יציב. שלא יהיה לו בור בנשמה שאני אצטרך כל הזמן למלא.
"השנים עברו, ואני נשואה כבר 12 שנה באושר ובאהבה גדולה ליותם, מוזיקאי והייטקיסט, ואנחנו מגדלים יחד שני בנים. למרות זאת, לא הייתי מוותרת על התקופה ההיא. זאת הייתה חוויה שלקחה אותי אל הקצה מבחינה רגשית, העשירה ולימדה אותי הרבה על עצמי, אבל אני שמחה מאוד שהיא חלק מהעבר".
מה חשוב לך שייקחו מ"מתחת לעור"?
"כתבתי טיוטה ראשונה של הספר מיד אחרי שחזרתי לארץ, כשהסיפור של מערכת היחסים היה מאוד טרי. הכתיבה הורידה ממני המון כובד, עזרה לי להרפות. הייתי רוצה שיסתכלו על הספר בפן הספרותי כמובן, שייהנו מהדמויות ומהעלילה, אבל יש פה גם כוונה להגיע לאנשים, בעיקר לנשים. אני מקווה שאם מישהי שנמצאת במצב דומה תקרא את הספר, אולי זה ייתן לה את הדחיפה שהיא צריכה כדי להתבונן על החיים שלה ולצאת משם".
ומה עלה בגורלו של "אדם"?
"כשהתחלתי לכתוב את 'מתחת לעור', עדיין לא ידעתי שהוא יהפוך לספר. כתבתי בעיקר כדי לעבד את מה שקרה לי, ואולי גם כדי להעניק איזו משמעות לאירועים האלה. במהלך הכתיבה פניתי ל'אדם' - אני חושבת שזה היה דרך מייספייס, עד כדי כך מזמן זה קרה - סיפרתי לו שאני כותבת את הסיפור שלנו ושאלתי אם יש לו משהו שהיה רוצה להוסיף. הוא לא חזר אליי עד היום".
