המחוזי ביטל פרשנות יצירתית לצוואת אם ל-8

המנוחה ביקשה בסעיף אחד שרוכשה יחולק באופן שווה בין ילדיה, אך בסעיף אחר הורתה ששניים מנכסיה יעברו רק לבנה. כאן החלה סאגה משפטית

עו"ד גיא אבידן | פסקדיןפורסם: 23.08.21 , 09:37

בית המשפט המחוזי בחיפה הכריע לאחרונה בסאגה משפטית ארוכה שנגעה לצוואה חריגה שהותירה אם לשמונה, ובמסגרתה חילקה את רכושה בין ילדיה באופן לא שוויוני.

האם ערכה את צוואתה בנובמבר 2012 ונפטרה ביוני 2013. היא הותירה שני בנים ושש בנות. באחד הסעיפים בצוואה היא הורתה כי כל עיזבונה יחולק לשמונת ילדיה בחלקים שווים. עם זאת, בסעיף אחר היא קבעה שבית המגורים שבבעלותה יעבור לאחד מבניה, שיפצה את כל אחת מאחיותיו ב-72 אלף שקל. היא קבעה שבכל שנה תקבל בת אחרת את הפיצוי, לפי הגיל בסדר יורד (הבכורה ראשונה).

הסדר דומה נקבע בנוגע לדירה נוספת של האם שהועברה בצוואה לאותו בן. בסעיף נקבע כי הוא ישלם לכל אחת משש האחיות 150 אלף שקל בתוך 24 חודשים ממועד קיום הצוואה.

לאחר מות האם הבן הגיש בקשתה לקיום צוואתה, אולם לנוכח התנגדות כמה מהאחיות הועבר התיק לבית המשפט. הבנות טענו שיש סתירה בין הסעיף בצוואה המורה על חלוקה שוויונית לבין הסעיף המעניק את הנכסים לבן. בנסיבות אלה לטענתן הצוואה אינה ניתנת לביצוע ויש לבטלה.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

הבן טען כי אין כל סתירה. לשיטתו, אמם קבעה שכל רכושה יחולק באופן שווה למעט שני הנכסים שלגביהם נקבע הסדר חלוקה ספציפי.

בית המשפט למשפחה קבע ביחס לדירה הנוספת כי המנוחה ביקשה לצוות חצי מערך הנכס לבנות והן זכאיות לקבל חצי מהנכס בפועל. ביחס לבית המגורים נקבע שהאחיות זכאיות ל-72 אלף שקל כפי שנקבע בצוואה, בצירוף ריבית והצמדה.

בערעור שהגיש למחוזי העלה הבן טענות נגד ההחלטה להעניק לאחיות חצי מהדירה הנוספת. לדבריו, תוצאה זו סותרת את לשון הצוואה ומנוגדת לרצון אמו. האחיות מנגד תמכו בפסק הדין וטענו כי מדובר בפרשנות נכונה שכן בסעיפים הנוגעים לנכסים יש חוסר היגיון אינהרנטי והם סותרים את כוונת האם לחלק את רכושה באופן שווה.

השופטת עפרה אטיאס סקרה באריכות את הפסיקה הנוגעת לפרשנות צוואה והבהירה כי נקודת המוצא היא לשון המסמך. היא קבעה כי בית המשפט למשפחה שגה בפרשנות הצוואה כשקבע שהבן זכאי לחצי מהדירה הנוספת בעוד האחיות זכאיות למחצית השנייה.

בפסק הדין צוין כי מלשון הסעיף עולה שהמנוחה לא ביקשה להעניק לאחיות זכויות קנייניות במחצית הדירה, אלא לזכותן בתשלומי איזון בלבד. תוצאה זו עולה גם משילוב בין לשון הצוואה עם ראיות חיצוניות בדבר כוונת המנוחה. כך למשל, שכנתה העידה כי האם התכוונה להעביר את הדירה הנוספת למערער ולהטיל עליו תשלומי איזון לאחיותיו, מאחר שהוא זה שסייע לה בזקנתה.

לפיכך ביטלה שופטת המחוזי את קביעת בית המשפט למשפחה שלפיה מחצית הדירה תעבור על שם האחיות. עוד נקבע כי לסכומים שעל המערער לשלם לכל אחת מן האחיות (150 אלף שקל) יתווספו הפרשי הצמדה וריבית ממועד עריכת הצוואה ועד התשלום בפועל.

השופטים סארי ג'יוסי וניצן סילמן הצטרפו לתוצאה. השופט ג'יוסי סבר בדעת מיעוט כי את הריבית יש להוסיף ממועד פטירת המנוחה ולא ממועד עריכת הצוואה.