סצנת פתיחה שעוד לא נכתבה: גבר לא צעיר עומד על קצה גג של מלון ברלינאי. למטה מחכה לו שום דבר. למעלה הוא בודד מאוד. בתוכו הוא תאונה. הוא יודע שהגיע הזמן לוותר. "אני רואה את הבן־אדם על הקצה", קולו של יורם גלובוס נצרד מלחץ מעצם הזיכרון. "מנחם גולן רצה לזרוק את עצמו למטה. להתאבד".
נבהלת?
"אמרתי לו רק, 'מנחם, זה סרט. אנחנו אוהבים אותו. הקהל לא אוהב אותו. מחר יהיה סרט חדש'".
מה הוא ענה?
"כלום. הוא בא איתי. כמובן. מנחם אהב קולנוע בצורה בלתי רגילה. הוא היה מכור. הוא גם היה מאוד רגשי. והוא הקדים את זמנו. היה במאי יוצא מן הכלל. אבל החלום שלו היה תמיד להגיע לאוסקר".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כמה שעות לפני שנכנסו לפעמון הזכוכית נדמה היה שמצבם מעולם לא היה טוב יותר. בתחילת שנות ה-80 גולן וגלובוס בדיוק הפכו לבעלים של 'קאנון'. אימפריה להפקה ולהפצה של סרטי קולנוע, שתהפוך אותם לכוח משמעותי בהוליווד. את הערב ההוא הם פתחו בפרמיירה של סרטם 'התפוח'. אבל מה שהיה אמור להיות התשובה הציונית ל'מופע הקולנוע של רוקי', הפך למופע האימים הפרטי של גולן. "התחיל הסרט וכולם התחילו לזרוק את התקליטונים שחילקנו לפני ההקרנה על המסך, ויצאו בכעס", גלובוס חורק בבעתה. "מנחם אומר לי, 'רגע־רגע, אני הולך לשירותים'. עוברות עשר דקות והוא איננו. הלכתי לשירותים. כמובן שמנחם לא היה שם. רץ למלון. הוא לא היה בחדר. אני מחפש אותו ובסוף, לא יודע למה, אני רץ לגג. אני זוכר אותו עומד שם למעלה בקצה של הגג וחושב. הוא היה שבור".
אין מילים.
"אגב, סגירת המעגל שלנו עם הסרט הזה הייתה שלוש שנים לפני שמנחם נפטר. עשו בניו־יורק בסינמטק אירוע מחווה ל'קאנון'. ערב אחד אנחנו רואים מאות צעירים עומדים בתור. שאלתי את המנהל מה זה. אמר שהולכים להציג את הסרט 'התפוח'. מבינה? הסרט שלנו שהיה כישלון והפך לקאלט. אנשים באים עם נרות ואורז כמו ב'רוקי'. פשוט בכינו מאושר שסוף־סוף הסרט הזה קיבל הכרה".
מה בעצם קרה ביניכם?
"עד יום מותו היה בינינו ויכוח קבוע בינינו שגם הוביל לפרידה. הוא תמיד אמר שמה שהביא אותנו לשיא השפל ב'קאנון' זה קניית רשתות בתי הקולנוע (בעיקר בארה"ב ובאירופה - גב"ח) ואני אמרתי לו שזה כמות הסרטים המטורפת. שאי־אפשר להעמיס ככה ולא לסיים את הסרטים וגם לא לגבות את הכסף. הוויכוח הזה היה עקוב מדם והוא חזר בינינו עד לסוף חייו".
מה הייתה נקודת המפנה מבחינתך?
"השיא היה כשעשינו 45 סרטים בשנה ואני התמוטטתי. חליתי פשוט. 45 סרטים זה מיליארד דולר בשנות ה־80. זה כמו עשרה מיליארד דולר היום. אומרים שסטרס יכול להיות טריגר למחלות. ואני הייתי בסטרס אדיר. באתי ואמרתי, 'מנחם, בוא נפסיק להפיק סרטים חצי שנה. היו לנו מכירות של מאות מיליוני דולרים. בוא נסיים את מה שעשינו, נגבה את הכסף והכל יכול לשוב למקומו בשלום. הוא אמר לי, 'כן־כן' אבל זה לא עזר לי. אמרתי לו, 'אז בוא ניפרד כי אני לא יכול יותר'".
אם לא מספיק קשה להפריד שותפות של כמעט 30 שנה, גם הייתם בני דודים.
"הבת שלו אמרה לי, 'יורם, אתה לא יכול לעשות את זה לאבא. תמשיכו יחד'. דיברנו ואמרתי לו, 'אני לא מוכן להגיע לפשיטת רגל בגלל שאתה רוצה עוד סרטים'. הוא אמר, 'טוב מאוד'. בשלב ההוא הכנסתי שותפים איטלקים בקאנון, שהבנק שלנו המליץ עליהם. עשיתי לי ולמנחם מצנחי זהב שאם לא ימצא חן בעינינו משהו, שנינו מקבלים בנפרד 25 מיליון דולר. מנחם שמע ואמר, זו שיטה יוצאת מהכלל. לא עברה שעה והוא מתפרץ לחדר שלי בשמחה וצהלה וצועק, 'גאס וואט? איי ג'אסט סיינד טן פיקצ'רז פור דה ניו קומפני!'"
אלוהים.
"נעשיתי חיוור. לא עניין אותי הכסף ולא כלום. אמרתי לו, 'אתה רוצה? תעזוב'. זו הייתה ההחלטה הסופית שלי".
השלמתם לפני מותו?
"אחותו ז"ל שהייתי איתה ביחסים יוצאים מגדר הרגיל השלימה בינינו במסעדה רומנית. אבל עד הסוף הוא המשיך להאשים אותי. דיברנו כמעט כל יום. כשהוא מת הייתי עם חברים, וקיבלתי את הבשורה בהלם מוחלט. אחר כך הייתי עצוב מאוד. לא ישנתי כל הלילה. את יודעת, הרבה חשבו שאנחנו בעל ואישה, כי ככה חיינו".
אם גולן היה צריך ליצור סרט המבוסס על השנים האחרונות של גלובוס, שותפו לשעבר, מצב טוב שהיה גולש למלודרמה בסגנון הולמרק. ב־2016 גלובוס עבר אירוע מוחי. הוא לא בטוח מה היה הטריגר לכך אבל היום, בגיל 77, הוא הוא נעזר במקל הליכה והיד "לא חזקה כמו פעם", הוא אומר בדיפלומטיות. "הלוואי והייתי יודע למה זה קרה ואז אולי זה לא היה קורה", הוא מספר. "לחץ הדם שלי היה גבוה ולא הבחנתי בזה. אם הייתי הולך ומקבל טיפול ברגע שהתחלתי להרגיש שמסתובב לי הראש, הייתי מצליח לצאת מזה".
איפה היית כשזה קרה?
"אירחתי בבית אנשים ואז פשוט לא הבנתי מה קורה לי. הבנתי שמשהו לא בסדר, אבל לא היה לי שום מושג מה זה. רציתי לעבור מהשולחן לספה ומעדתי על פסל. לא יכולתי ללכת. יומיים סחבתי את זה. אשתי לחצה עליי ללכת לרופא ואמרתי 'מחר'. עד שלא יכולתי יותר. הייתי בישיבות, ובשביל ללכת הייתי צריך להידבק לקיר כדי לא ליפול. אני זוכר שהגעתי הביתה ולא רציתי שיזמינו אמבולנס, אבל אשתי לא שמעה לי והזמינה. הגיעו שניים".
אחד בשבילך ואחד לאגו?
"(צוחק) לא יודע. לקחו אותי לבילינסון. רצו לשים אותי על אלונקה, אמרתי 'בשום אופן. תביאו לי כיסא. השתגעתם?' בדרך אני מדבר איתם. הם מעריצים של הסרטים שלי. עשו סי־טי ואמרו שיש חשד לאירוע מוחי. פרצתי בבכי נורא במשך שעה. יצאתי משיקום מחודד בשכל, כשאני נעזר במקל והיד שלי קצת חלשה, אבל אני עושה הכל".
היה לך קשה להיכנס למסגרת של שיקום?
"הייתי בבית לוינשטיין חודשיים. היה קשה מאוד. הרבה מאוד אנשים שם ששמעו מי אני התחילו לבקש 'תצטלם איתי'. ישנתי כבר ואשתי אומרת להם, 'הוא ישן, אני לא אעיר אותו'. אמרו לה, 'לא משנה, אז נצטלם איתך, זה אותו דבר'".
לא פעם ראשונה שלך עם ענייני בריאות. היה לך גם סרטן בעבר.
"בשנת 90' גילו לי סרטן. לא הרגשתי טוב. נסעתי ישר לרופא שלי שנתן לי כדורים נגד הצטננות אבל גם עשה לי בדיקות דם. ביום שני הוא מצלצל אליי ואומר לי, 'מהר תגיע אליי'. זה היה חשד לסרטן. אחרי יומיים נכנסתי לבית חולים. כנשיא MGM קיבלתי סוויטה לא נורמלית. ניתחו אותי ואחרי יום כבר הלכתי במסדרונות. עברתי אחרי זה טיפול של יותר מעשרה חודשים ואז חזרתי לעצמי".
ספק אם גלובוס שגדל בקריית־מוצקין והקרין סרטים בקולנוע המשפחתי האמין שהסרטים שאהב כל כך ייקחו אותו הכי גבוה שאפשר. הוא נכנס לעסקי הקולנוע, הפעם לא כמקרין, ב־1964. יחד עם גולן, בן דודו, הקים חברת הפקות. השניים הנציחו את הישראליות בקולנוע המקומי משנות ה־60 והלאה. בסרטים כמו 'סאלח שבתי', מבצע יונתן', 'מלכת הכביש', 'קזבלן', סדרת 'אסקימו לימון' ועוד. כור ההיתוך מת לראשונה בסרטים שלהם. היו מזרחים ואשכנזים, פריפריה ומרכז, עשירים ועניים וסטריאוטיפים מלוא החופן. המבקרים האשימו את הסרטים של גולן וגלובוס בגזענות, וולגריות, גזענות, פשטנות. "בתחילת הדרך לא ממש כתבו ביקורות טובות על 'סאלח שבתי' בארץ", גלובוס מתנסח באיפוק.
זה אנדרסטייטמנט. כתבו דברים איומים.
"נכון והקולנועים היו מלאים! מפוצצים! לא היה מקום שבוע מראש! לקחתי ללב. אפרים קישון לקח אותי מול המראה ואמר, 'יורמקה לא חשוב מה כותבים טוב או רע, העיקר שיכתבו את השם שלך נכון. ביום שלא יכתבו עליך שום דבר תלך מיד למראה ותשאל מה קרה'. זה הטביע בי חותמת גדולה".
נטען לא פעם שסרטי בורקס מנציחים גזענות ואת הפערים בחברה הישראלית.
"הם לא היו גזעניים. הם חיברו את המזרחים והאשכנזים. 'לופו', 'כץ וקרסו', 'משפחת צנעני'. אלו סרטים שחיברו את העם. אין היום את הדבר הזה, עדות. זה לא קיים".
וואלה? מירי רגב כנראה לא תסכים איתך.
"אני חושב שמי שמדבר על זה בשנת 2021 צריך להתבייש".
גם אחרי שהשניים עזבו את ישראל והפכו חברת הפקות זניחה בשם 'קאנון' לאחד הכוחות החזקים בהוליווד, גילו כוכבים, גרפו שורת מועמדויות לאוסקר ולגלובוס, גולן לא שכח איך מסתכלים עליו בבית. שבע שנים אחרי מותו, מגיע הטוויסט בעלילה: החל מאתמול נערכת בפסטיבל הקולנוע ירושלים מחווה מרהיבה למורשת של קאנון. לצורך גיבוש הפילמוגרפיה הראויה גויס למשימה קוונטין טרנטינו, שהתגלה כגרופי נלהב של המסורת הקאנונית: "זה הגיע אליי בהפתעה גמורה. ולקבל כזאת מחמאה מבמאי כמו טרנטינו זה דבר גדול מאוד וזאת הכרה! הכרה נכונה!" הוא משתנק.
איך הכרת את טרנטינו?
"החברה שלי בארץ הפיצה את הסרטים שלו. יום אחד מצלצל אליי נשיא 'יוניברסל' ואומר לי, אתה מקבל עכשיו את הסרט 'ממזרים חסרי כבוד'. טרנטינו רוצה לבוא לארץ לבכורה. אחרי שהוא הגיע, ערכתי לו קבלת פנים במסעדה. בשלב מסוים התחלתי לברך אותו. פתאום אני שומע צעקה! סטופ! טרנטינו עולה על השולחן, מצביע עליי בידו ואומר, 'אני צריך להודות לך, לא אתה לי. גדלתי על הסרטים שלך'. והוא התחיל למנות את כל הסרטים שלנו. זכר כל סרט. קטעים מהסרטים. סיפר שכשהיה סטודנט לקולנוע הוא עבד בחנות וידיאו והסרטים שלנו השפיעו עליו מאוד. וככה התיידדנו".
הבנתי גם שאתה עשית את השידוך בינו לבין דניאלה פיק.
"לא יודע אם עשיתי או לא עשיתי. הוא באמת הכיר את דניאלה פיק, שהיא בחורה נהדרת, צנועה עם רגליים על האדמה. היא הייתה שם וזה קרה. כמו תמיד בחיים. בדיוק ככה. והעיקר שהם מאושרים. זה מה שחשוב".
40 שנה אחורה, מה שהיה חשוב לגולן ולגלובוס הוא לעשות קולנוע וכסף, לאו דווקא בסדר הזה ותלוי את מי שואלים. מי שהחלו את דרכם בקאן כשהם מדביקים ברושורים על מכוניות כאחרוני הוואחשים, הגיעו אחרי מספר שנים למעמד של אלילים. ב־1985 'קאנון' הפיקה 23 סרטים, יותר מכל אולפן הוליוודי גדול, ושנה לאחר מכן הפיקה מספר שיא של 44 סרטים. בשיאה, גילגלה החברה מחזור שנתי של מעל למיליארד דולר.
הבקיעים הראשונים במעמדה של 'קאנון' התחילו עם פרויקטים יקרים של פיגורות כרומן פולנסקי שנכשלו בקופות, והמשיכו עם השוני המהותי בין גולן, הקולנוען לגלובוס, האיש שאחראי על שיבר המזומנים. "בשבילי האוסקר הוא מה שקורה בחשבון הבנק שלי. מה שווה הצלחה אמנותית אם יכתבו שהסרט מקסים ויראו אותו רק אלף איש?"
מתי הבנת שקאנון בבעיה?
"קאנון לא פשטה את הרגל מעולם. הכנסתי שותפים איטלקים. משם המשכתי להיות נשיא MGM, הייתי אמור להביא 800 מיליון שקיבלתי על הספרייה של 'יונייטד ארטיסטס' והאיטלקים 400 מיליון. מגיע יום הסגירה, ואני והאיטלקי חותמים על צ'ק של מיליארד ו־200 מילון דולר. והצ'ק שולם. אבל שנה אחרי זה התברר שהייתה שם קנוניה בין הבנק לבין האיטלקים, ואני החלטתי שאני עוזב".
זאת תחילת הסאגה שבה הסתבכת בארצות־הברית עם הרשות לניירות ערך?
"לגמרי. חשבו שאני שותף של האיטלקים והייתי בחקירות. יצאתי נקי לגמרי, אבל עם צלקת עמוקה. מבחינתי באתי לתקן את MGM שזה היה חלום חיי. זה נגמר אחרי ששילמתי לעורך דין רבע מיליון דולר. הוא שיחרר אותי מהכל".
גלובוס חזר לישראל ב־93', מפוכח יותר וזהיר יותר. היה יושב ראש התאחדות ענף הקולנוע הישראלי ובעל מניות בקבוצת 'גלובוס' הכוללת בתוכה זרוע פרטית: 'גלובוס גרופ', זרוע ציבורית: 'גלובוס מקס' שאמונה על חלק ניכר מתעשיית הפצת הסרטים ('נוח תקשורת') ואולמות הקולנוע בישראל. כמו כן בידי החברה נמצאים אולפני טלוויזיה וקולנוע הגדולים בישראל (ג.ג. אולפני ישראל בנווה אילן), חברת הפקות סרטים וסדרות ועוד. הוא מכר את כל אלו ב־2014. שנה לפני כן חוג חבריו הוכה בהלם לאחר שגלובוס נעצר בחשד להעלמת הכנסות בשווי 15 מיליון שקל. במקביל, המשטרה ערכה חיפוש בביתו. בהמשך צצו בעיתונות ידיעות על חובות לבנק לאומי, ובקשה לעקל דירה בבעלותו. "אלה דברים קטנים שכולם חוסלו", הוא לא משתגע על השאלה. "אני לא אחד מהטייקונים אלא אזרח מן השורה ששילם את כל חובותיו. נשארו לי כמה צ'ופצ'יקים קטנים מאוד ויש לי ויכוח עליהם. תראי לי מישהו אחרי מה שעברתי שמשלם את כל חובותיו. כיום אף בנק לא יכול לטעון שיורם גלובוס חייב לו כסף. אבל נכון שזה לא הוסיף לי שלווה".
איך הרגשת כשערכו לך חיפוש בבית ואחר כך נעצרת?
"הרגשתי מחולל. בארצות־הברית המשטרה מתייחסת אליי כאל אזרח ישר. בארץ אתה ישר פושע. היה ראש ממשלה אחד שניסה לשנות את זה ולצערי רצחו אותו. בואי נגיד שכשנעצרתי היו כותרות ראשיות. כשסגרו את התיק כי לא היה כלום תקעו את זה בסוף העיתון וכמעט לא מצאתי את זה".
מי שכן הופיע בהרחבה בעיתונים היו הכוכבים שגילו השניים במהלך השנים. "מנחם ישב במסעדה בלוס־אנגל'ס בפגישה. ואן דאם מילצר שם. הוא שמע שזה מנחם גולן והתחיל לעשות כל מיני טריקים. העיף את הרגליים מעל הראש שלו וזרק כל מיני דברים באוויר. מנחם אמר לו ישר 'בוא למשרד'. הסרט הראשון שעשה היה הצלחה אדירה. לא שמנו עליו את השמות שלנו, אבל אחריו אמרנו, מהיום והלאה השמות שלנו יהיו על כל סרט".
גיליתם גם את צ'אק נוריס.
"הוא היה בכלל סופרסטאר. היה אדם נהדר. אני זוכר שצילמנו את 'מבצע בעורף האויב' בשני חלקים. החלק השני יצא הרבה יותר טוב מהראשון. אז אמרנו, בואו נעשה סוויץ'. נציג את השני ראשון ואת הראשון כשני!"
מצחיק. מה עם סילבסטר סטאלון שטיפחתם?
"סטאלון הגיע אלינו אחרי שעשה סרט באוהיו. זיהינו ישר שיש פה כוכב. באתי אליו יום אחד הביתה והוא לא נתן לי ללכת! זה היה בתקופה של 'רמבו' ו'רוקי' כשהוא היה הכוכב הכי גדול במדינה. לא היה יכול לצאת החוצה.ישבתי אצלו כל היום. סיפורים ואוכל וסיפורים. לא נתן לי ללכת הביתה. שם יצא ממנו הצד האנושי, הפגיע, שצמא לחברה".
באמצע שנות ה־80 שחקנית אלמונית בשם שרון סטון שיחקה בשני סרטים שלכם. מה חשבת עליה?
"אנחנו הבאנו אותה מהטלוויזיה לקולנוע. מאוד התרשמנו ממנה. כשהיא הגיעה לארץ לפני מספר שנים היא לא שכחה וישר הזמינה אותי לארוחת ערב".
אגב, סטון מספרת בספר על הטרדות מיניות שעברה בשנותיה בשואוביז. כמי ששנים היה חלק מהוליווד, מה דעתך על פרשת הארווי וויינשטיין?
"לא עבדתי איתו אף פעם. הכרנו בפסטיבלים. אף פעם לא אהבתי אותו. הוא תמיד היה איש גס רוח ואגרסיבי מאוד ושמו הלך לפניו. היה ידוע שלא קיבלת תפקיד אצלו לפני שביקרת בחדר השינה שלו. זה לא היה סוד".
אחד הלהיטים שלכם, 'מלכת הכביש', קיבל בשנים האחרונות כנראה כחלק ממי־טו פרשנות מטרידה: גילה אלמגור סיפרה על סצנת האונס הקבוצתי בסרט ואמרה שמנחם הנחה את השחקנים לעשות לה מה שהם רוצים.
"אני לא ידעתי על זה שום דבר. אני מכבד מאוד את גילה ואני חושב שהיא שחקנית ענקית ואישה נדירה ואני מאוד־מאוד אוהב אותה וצר לי על הסיפור הזה. לא הייתי על הסט באותו יום. אני כמובן לא מסכים להתנהגויות כאלה. אבל זו הייתה תקופה אחרת. למה לנתח בכלים של היום דברים שקרו לפני עשרות שנים".
פורסם לראשונה: 07:31, 27.08.21