כשאליעזר שקדי השתחרר מ־33 שנות שירות צבאי, הוא חיכה לעשות את הטיול הגדול. אבל לא זה שחושבים עליו. במשך שנים תיכנן עם אשתו ענת, חולת פרקינסון מזה 30 שנה, שכשישתחרר יטוסו לבצע ניתוח מסובך בצרפת ובקנדה. הניתוח שיקל את ההתמודדות הסבוכה עם המחלה שלה, עליה הוא מדבר עכשיו לראשונה. “תמיד הבטחתי לה שכשאשתחרר ניקח את כל הכסף שלנו ונעשה את הניתוחים שהיא רצתה לעשות. כשהגיע הרגע התייעצנו עם הרב פירר והוא הציע לנו לבדוק בבית החולים הדסה. זה היה לא ייאמן, באתי אליו והוא ידע את כל הסטטיסטיקות ואחוזי ההצלחה שם בעל פה, והוא אמר שלמרות שהם עשו פחות פעמים את הניתוח הזה, התוצאות טובות. הלכנו לפגוש את הפרופסורים שמבצעים את הניתוח, שהוא השתלת אלקטרודות למוח ושליטה בהן באמצעות קוצב. ענת היא באמת אמיצה מאוד. אחרי שהיא עשתה את הניתוח בצד אחד, היא רצתה גם בצד השני”.
זה ניתוח סופר־מורכב, בעצם עושים גירוי מוחי עמוק וכל טעות הכי קטנה יכולה לקחת את הבן אדם אחורה.
“היא פשוט החליטה ללכת אול דה וויי. זה שהיא רופאה ומבינה בעולם הרפואי זה נתן לה הבנה יותר מעמיקה, אבל זו בעיקר האישיות שלה, היא החליטה שהיא עושה את זה”.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אתה לקחת את זה יותר קשה?
“בואי נאמר ככה”, הוא משתהה. “המקומות שאולי הכי חששתי בהם בחיים שלי היו לא באוויר אלא במקום הזה. כי זה לא תלוי בך. אתה מבין שזה משהו סופר־חדשני ולא מוכר והוא יכול להסתיים לא טוב. לשמחתנו שני הניתוחים הצליחו, הם שיפרו את התפקוד של הגוף והשינוי היה דרמטי. עד אז היא הייתה עם תרופות, שתמיד מתאימות רק עד זמן מסוים".
את המחלה הם גילו כזוג צעיר בשיכון המשפחות בבסיס רמת דוד, הוא היה מפקד טייסת והיא רופאה צבאית. “לגלות מחלה כזו בגיל 32, זה אירוע לא פשוט. לא נתנו לה תחזית לכמה שנים היא תחיה והחלטנו שאנחנו מתמודדים יחד. בהתחלה זה גם נשאר בינינו”.
לא סיפרתם לסביבה הקרובה אפילו?
“המשפחה המצומצמת ידעה, אבל בצבא אף אחד לא ידע כלום”.
גם לא הסגנים שלך בטייסת?
“אף אחד”.
קשה.
“התמודדנו. כשהייתי מפקד טייסת היא גם ככה הייתה קרובה אליי כי גרנו בשיכון, אבל בהמשך החלטתי שכל מה שאני יכול לעשות בתפקיד יחד איתה, היא תבוא איתי. היינו לוקחים את האוטו ונוסעים יחד לאירועים שאני צריך להגיע אליהם ובדרך מדברים. גם כמפקד חיל האוויר וגם כמנכ”ל באל על החלטתי שאני טס כמה שפחות לחו”ל ושכל נסיעה שאני עושה תהיה הכי קצרה שאני יכול, ואז או שענת הצטרפה אליי או שהיא נשארה כאן בארץ בלעדיי, אבל לפרק זמן קצר”.
היא לא רצתה שהקריירה שלך תיבלם בגלל זה.
“ענת כל הזמן אמרה לי, ‘תמשיך בכל הכוח, וכשתסיים את העניינים שלך בצבא אני רוצה לעשות עם המחלה משהו מאוד קיצוני’. אמרתי לה שכל סיבוב שהיא לוקחת נצטרך לעשות יחד והיא שידרה שהיא איתי ובינתיים אני אמשיך בתפקיד. היא המשיכה לעבוד כרופאה אחרי הניתוח, אבל כבר לא באופן מלא. באיזשהו שלב היא חשבה שעדיף לה להפסיק. היא לוחמת הרבה יותר גדולה ממני”.
ושקדי (64) הוא לא סתם לוחם. הוא היה מפקד חיל האוויר בין 2004־2008, תקופה שהתבררה כגורלית כשפיקד על מבצע תקיפת הכור הגרעיני בסוריה. הוא חתום גם על מכת הפתיחה המוצלחת בלבנון השנייה, ושילוב חרדים לראשונה בצה”ל. כשהשתחרר התמנה לתפקיד מנכ"ל אל על וגם שם הציג קבלות. “שנים אחר כך ממשיכים להבין כמה התקיפה של הכור הייתה משמעותית, כשחושבים איפה היינו אם היה כור גרעיני חם בסוריה עם כל מה שקרה שם מאז”, הוא אומר השבוע, שלוש שנים אחרי שהמבצע הותר לפרסום. אז, היה עדיין “על פי גורמים זרים”. היום הוא מרגיש יותר בנוח לשחזר.
איך הכל התחיל?
“הפעם הראשונה ששמעתי על זה הייתה שנה לפני התקיפה, ב־2006, הייתי ראש מחלקת מבצעים וביקשתי לקרוא ידיעות מודיעין גולמיות. באחת היה כתוב על נוכחות של צפון־קוריאנים בסוריה. זה היה ממש מוזר. מה צפון־קוריאנים עושים שם? נתנו הערכה לראשונה שאולי בונים משהו גרעיני בסוריה”.
מתי זה הפך לוודאי?
“במרץ 2007, המוסד הביא ידיעה שאי־אפשר לטעות לגביה, היה ברור שזה זה. ושצריך לפעול מהר, כדי לא לתקוף כור חם ולא להיכנס לחורף. הרגשתי שיש פה משהו גדול ממני. הרבה כוחות בחיל האוויר היו בהכנות, בלי לדעת למה. ביום שישי אחד בצהריים התאספנו לדבר על המבצע במעון ראש הממשלה, ראש המוסד, הרמטכ”ל, ראש השב”כ, שר הביטחון, ראש הממשלה, ראש אמ”ן. בסוף המפגש הבנתי שאני חייב עם רה"מ עוד שיחה בארבע עיניים. זה מאוד לא מקובל לעשות דבר כזה. באנו כקבוצה ואני זוכר שהיו עליי מבטים, למרות שהיה ברור שאגיד לו את אותו הדבר שאמרתי כבר בפורום המורחב. אבל הרגשתי שצריך, כקברניט”.
מה נאמר?
“נעמדנו בקצה החדר ואמרתי לו, שלמיטב שיפוטי המקצועי, אנחנו נצליח להשמיד את הכור ושלא תיפתח מלחמה”.
איך יכולת להיות כל כך בטוח?
“כל התכנונים המבצעיים הראו שאנחנו נצליח להשמיד את הכור בלי לגרום להם להבין מה קרה כאן בכלל. אף פעם אין לך מאה אחוז ביטחון והתמונה לא הייתה ברורה עד הסוף, אז שלחנו שני סוגי מטוסים ושני סוגי חימושים למקרה שאם משהו ישתבש, סוג אחד של מטוס בטוח יצליח להגיע וחימוש אחר לפחות יצליח לחדור ולפגוע. בדיעבד הכל עבד. אולמרט לא אמר כלום. הוא לחץ לי את היד חזק ואמר לי, ‘הבנתי מצוין מה אמרת’. הלכתי בתחושה שהוא הולך לעשות את מה שהצעתי, ומהר. וכך היה”.
זוכר את הדקות שבהן המטוסים שלנו עדיין מעל הכור? מרגיש את הלחץ בבטן?
“פיקדתי על המבצע מהבור של חיל האוויר בקריה. אתה מרוכז שם שיא, זה כמו קוקפיט רק על הקרקע. היינו שם כמה שעות וכשיצאתי, כמה זמן אחרי שתקפנו והתרחקנו, נפגשתי עם ראש הממשלה והתחבקנו חיבוק גדול”.
יש נפילת מתח אחרי זה?
“כשכל המטוסים דיווחו שהם הפציצו את הכור, הינהנתי בראש ומיד אספתי את כולם ואמרתי שממשיכים בכל הכוח. שום דבר לא נגמר. נגמר רק כשהדברים נגמרים. היו שלושה ימים של כוננות, שידענו שיכולה להיפתח בהם מלחמה כי לא צופים לאן הדברים יתגלגלו. ביום הרביעי יש איזה סיפוק. לא נפילת מתח ולא אופוריה. אשתי כל החודשים הקודמים למבצע ראתה שאני לא בא הביתה והרגישה שיש משהו. לא סיפרתי לה כלום, רק הרבה מאוד שנים אחר כך. היא אמרה לי, ‘לא יודעת מה אתם מתכננים, אבל תטילו כבר את הביצה’”.
פגישה אחרת עם אולמרט, עליה הוא מספר עכשיו לראשונה, התרחשה בחגיגות שאחרי התקיפה. “כמה שבועות אחרי המבצע ישבנו בחדר אינטימי בחצרים, הצמרת הביטחונית והלוחמים שהשתתפו. כל אחד סיפר על איך זה היה נראה מהעיניים שלו. בדיר התת־קרעי של המטוסים, נעמדתי בצד עם ראש הממשלה ואמרתי לו, ‘שמע, יש לנו תוכנית מיוחדת שפיתחנו עם פיקוד דרום ונוכל לעשות מהלך פתיחה מאוד משמעותי נגד טרוריסטים בעזה’. הוא הקשיב קשב רב, הסתכל לי עמוק בעיניים ולחץ לי את היד והרגשתי שהוא מבין שיש כאן פוטנציאל רציני. בדיוק כמו שהבנתי כשנפגשנו אז. חצי שנה אחרי שהשתחררתי זה באמת היה מהלך הפתיחה ‘עופות דורסים’, שפתח את עופרת יצוקה’”.
השם של ספרו החדש והראשון, ‘למה מי זה מייקל?!’ מבוסס על שיעור שלמד דווקא כאבא. זו לא האוטוביוגרפיה הרגילה של איש צבא, זו ששמה היה אמור להכיל את המילים “שמיים” או “גיבור”. זו גם לא מפת כיבושים עסקיים. בספרו פרס שקדי באנקדוטות קצרות רגעים מחייו, מקרבות אוויר, דרך השיר 'רד אלינו אווירון' שפסל לפרסומת של אל על כי לא הרגיש לו נכון (ובהמשך הפך לשיר ביקורתי על מלחמת לבנון הראשונה ־ ט"ג), ועד אחר צהריים עם הנכד בגינה, כששכח להביא מגבונים ונאלץ להשתמש במסכה. הסיפורים מלווים במסקנות שלמד בדרך, כמו תחקיר קצר שעושה טייס אחרי גיחה.
מי זה מייקל?
“המנהל של הבן שלי עומר כשהיה בבית הספר. הוא אמר שהוא לא יצליח לקרוא. ידעתי אז שאני לא אוותר לא משנה מה. אף פעם לא קיבלתי אוטומטית דברים שאמרו בעלי סמכות, הקשבתי, שקלתי ועשיתי מה שאני מאמין שנכון. זה כבר הפך להיות בבית שלנו משפט קבוע כשמישהו אומר לך לא. למה מי זה מייקל? תסתער. עומר הפך להיות קצין וטייס בחיל האוויר ואני כל הזמן שואל את עצמי מה היה קורה אם הייתי מאמין למייקל הזה. לכל אדם יש מייקל כזה, והרבה פעמים אנשים הם המייקלים של עצמם״
אנחנו יושבים בקומה העליונה של הפנטהאוז שבו הוא גר ברמת אביב החדשה, מוקפים בבלוקים של דפי נייר, טיוטות לספר שהתחיל כרשימות קצרות בפתקים של האייפון. את הפנטהאוז, הוא מספר בספר, הגרילה אשתו בהגרלת דירות ביריד של ‘חבר’ לאנשי קבע. ככה הגשימו את החלום לגור בתל־אביב כששלושת ילדיהם יגדלו, במקום בקן המתרוקן ביהוד. הגינונים של שניהם עדיין שייכים לשיכוני המשפחות ברמת דוד.
הוא גדל ברמתיים, שהפכה מאז להוד־השרון. בן בכור לאבא ניצול שואה מהונגריה ולאמא שעלתה ממצרים. בשנותיו הראשונות גר במוסד לילדים ממשפחות מצוקה שאביו ניהל וחי בין שני עולמות. בבוקר הולך מצוחצח לבית הספר של הילדים מרמתיים, ואחר הצהריים משחק כדורגל ומתערבב עם אלו מהמוסד. “זה השפיע עליי לכל החיים. הבנתי מהגיל הזה שנקודת פתיחה טובה זה מצוין, אבל כשאין לך כזאת זה לא הופך אותך לפחות טוב ממני. בכל מקום הרגשתי שיש לי דיבור עם כולם. במקומות שהובלתי לא הסכמתי לעשות הפרדות בין אנשים, לא הסכמתי לעשות אירוע רק לטייסים, בלי טכנאים ואנשי מנהלה”.
5 צפייה בגלריה
''השירות שלי בצבא נתן לאבא שלי הסבר לזה שהוא שרד את השואה''. אליעזר שקדיעם הוריו ואשתו ענת
(צילום: תומריקו)
היום הוא יכול לומר בפה מלא שלהיות דור שני לשואה סלל לו את הקריירה הצבאית. “אבא שלי קפץ מרכבת שנסעה לאושוויץ לפני גיל 20. הוא מכר בבודפשט תעודות שווייצריות מזויפות ליהודים וככה ניצל. אחרי המלחמה הוא חזר לכפר שלו, לבדוק אם מישהו מהמשפחה שם. הוא חיכה כמעט שנתיים והבין שהוא נשאר לבד בעולם. כל הזמן הוא אמר שהכי חשוב שנדע להגן על עצמנו ובלי מילים חיבר אותי לעולם הביטחוני. מאוד רצה שאני אשאר בצבא, למרות שהוא לא אמר לי את זה אף פעם”.
והוא כידוע, לא איכזב. “בסוף קורס הטיס בחרו בי להיות חניך מצטיין ולא סיפרתי בבית קודם, רציתי להפתיע אותם. היה אוטובוס שלקח את כל ההורים לאולם בחצרים, עליו הוא פגש אבא עם שם משפחה כמו שלנו שאמר לו, ‘מזל טוב, הבן שלך חניך מצטיין'. איך הוא ידע? הבן שלו אמר לו שכשיקראו ‘שקדי מצטיין’ שיידע שזה לא הוא. לא חשבתי שהפתעה כזאת יכולה להיות טראומטית. הוא אמר לי אחרי, ‘מזל שידעתי שתהיה חניך מצטיין, כי אני חושב שלא הייתי עומד בזה’”.
עד כדי כך.
“הוא התחיל לבכות ואמר, ‘זה יכול היה להיגמר רע’. היה דבר באבא שאחותי ואני לא הבנו הרבה שנים. הוא היה איש אופטימי אבל היה משהו שכל הזמן ליווה אותו, הוא היה אומר, ‘אני לא מבין למה אני שרדתי וכל המשפחה שלי נרצחה ונשרפה באושוויץ’. היינו אומרים לו, ‘כי קפצת מהרכבת בזמן ולא היית איתם, מה יכולת לעשות?’ זה שהייתי בצבא נתן לו איזה הסבר לזה שהוא שרד. שיש לו משמעות. אחרי שתקפנו את הכור בסוריה ראש הממשלה שלח לי מכתב אישי שהוא גאה במה שעשינו בחיל האוויר ושזה נעשה באופן מצוין. הוא הכיר את הסיפור של אבא שלי ובסוף המכתב כתב, ‘וד״ש חם לאבא’. המבצע הזה היה שנים בטופ־טופ סיקרט. לא יכולתי לדבר על זה עם אף אחד, גם לא עם עצמי. שמונה שנים אחר כך, ב־2015, כבר ראיתי שאבא לקראת הסוף, כמעט בין 90, כבר בקושי הלך ולא דיבר ואמרתי, אני אביא לו את המכתב. הראיתי לו והוא לא דיבר, אבל ראו שהוא הבין. היו לו עיניים כחולות עמוקות, ופתאום הוא התחיל לבכות. ראיתי שיש איזו הקלה בגוף שלו, כאילו הוא קיבל בפעם הראשונה בחיים שלו תשובה לשאלה שליוותה אותו כל השנים. דרך הבן שלו, משהו משמעותי קרה לקיום של העם היהודי. זו פרשנות שלי, כי הוא לא דיבר, רק בכה”.
עם בכירי אל על הנוכחיים שתולשים שערות ככל שמעמיקים הפסדיה בתקופת הקורונה, הוא יכול קצת להזדהות. כשנכנס לחברה כמנכ”ל ב־2009 גם אז היא הייתה שקועה בהפסדים גדולים. “הרוב המוחלט של החברים שלי אמר לי שלא אעז להתקרב כי זה מסוכן ואני אהרוס את כל השם שבניתי לעצמי. הלכתי על זה כי זו חברה לא עסקית באופן טהור, יש בה משהו גדול יותר. קיבלתי החלטה כשהשתחררתי מהצבא שאני לא אעסוק בנשק ולא אלך לתעשייה ביטחונית”.
לא קרץ לך כמו גנרלים אחרים שהשתחררו, למכור נשק ולעשות בוננזה באיזו גינאה־המשוונית?
“התעסקתי הרבה מאוד בנשק בחיים, הרבה מאוד. שלא תהיה טעות. אבל למטרות של הגנה על המדינה. לחתימה של מפקד חיל האוויר שמשתחרר ומבין בזה יש משקל כלכלי, אבל לא רציתי להתעסק בנשק למטרות פרנסה”.
איך הזנקת את אל על?
“כשנכנסתי ראיתי אנשים עם פוטנציאל גבוה שצריך לייצר ביניהם דינמיקה אחרת. היו הרבה מאוד מתחים פנימיים וקבענו בהסכם שלי שאם אני אצליח לצמצם בחצי את ההפסדים של החברה, שהפסידה בשנה לפני זה כמאה מיליון דולר, אקים קרן בחצי מהכסף שייתנו לי כבונוס שתקרב את העובדים למדינה ותקדם יצירתיות אצלם. תרמתי מעל שבעה מיליון שקל מכספי, אשתי חשבה שאני אידיוט. עשינו תחרות בין העובדים להצעות ייעול וחיסכון לחברה, עם פרס במקום הראשון של מאה אלף שקל למי שיביא את הרעיון הכי טוב. הוגשו מאות פרויקטים שהקטינו הוצאות, ייצרו הכנסות ושיפרו את השירות. על כל דולר שהשקעתי מכספי ומכספי אשתי, נכנסו 8.6 דולר או שנחסכו תשעה דולר. הייתה עובדת ניקיון של מטוסים שהחליטה לשנות את הגודל של השקיות שזורקים בהן זבל במטוסים. היא קנתה שקיות בגדלים אחרים והוכיחה שחוסכים מאות שקלים על זה. היא קיבלה על זה פרס של 25 אלף שקלים וחסכה לאל על 200 אלף שקלים בשנה”.
למה עזבת?
“עזבתי כי סיימתי ארבע שנים ועשיתי מה שרציתי לעשות. יש לי כלל עקרוני בחיים, תפקידים שאני מאמין שצריך לעשות בסדר גודל של ארבע שנים. לא נכון לי ולארגון למרוח את הזמן”.
מה אתה חושב על מה שעוברת אל על בקורונה?
“אני מחזיק להם אצבעות שיצליחו להיחלץ מהאירוע הזה כי הוא באמת מהקשים שהחברות התעופתיות חוו, אם לא הקשה ביותר. ואני אומר את זה בתור מי שהגיע לאל על במצב כלכלי מאוד לא פשוט של החברה. הסיטואציה היום קשה פי כמה”.
בתקופה ההיא, הוא פיתח את הקשרים הענפים שלו עם המגזר החרדי, שהתחילו בחיל האוויר. “יצרנו את שחר כחול, גיוס של חיילים חרדים לחיל, שעשה דרמה במגזר. בהתחלה אמרו לי שאני מטורף. פגשתי את רוב האדמו"רים, את הרב אלישיב, את קנייבסקי, את הרב עובדיה. הייתי חושב שאבוא לדקה אבל אז הייתי מגיע והם לא נתנו לי ללכת. את הרב קנייבסקי פגשתי מספר פעמים, בפעם האחרונה כמנכ”ל אל על. לא חסכתי ואמרתי לכל מי שפגשתי את הדעה שלי, שמנהיג גדול דואג לעם ומנהיג קטן דואג רק לזרם שלו. לא היו שיחות פשוטות, הדברים קצת מסתבכים כשאתה אומר את זה, אבל הם ראו שאני מגיע ממקום מאוד טוב ואין לי אג’נדה להפוך אותם למשהו אחר”.
יצרת עם האדמו”רים קשר בגלים הקודמים של הקורונה?
“בואי נאמר שאת מה שהיה לי להגיד אמרתי להם והם שמעו. אני חושב שיש משמעות מאוד גדולה למסרים שאתה מעביר ולדוגמה אישית. כשהייתי מפקד חיל האוויר אמרתי שאני רוצה לשלם על הכל, כשענת מצטרפת אליי לטיסה באל על וגם כששלחו לי מטוס של חיל האוויר, נגיד לאיטליה או לרומניה. אמרו לי, ‘למה שתשלם עליו? זה מטוס שטס במיוחד בשבילך’. אמרתי להם, ‘לא מעניין אותי. תתקשרו לאל על ותשאלו כמה עולה עכשיו טיסה דומה לאיטליה ואני רוצה לשלם עליה’. שאלו מה נעשה עם הכסף, אמרתי להם שישימו בכספת, כדי שאם מישהו מגיע ממשרד הביטחון, תגידו לו ששקדי כבר שילם ותנו לו את הכסף. הם אמרו לי, ‘אבל אף אחד לא יגיע. מה נעשה עם זה?’ עניתי שיתרמו אותו. אמרו לי כל הזמן לא לספר על זה כי חברים שלי במטכ”ל יכעסו כי זה יחייב גם אותם. לא סיפרתי”.
אז אפשר לצפות מה אתה חושב על סוויטות, מלונות וטיסות שלא נהג לשלם רה”מ הקודם.
“המשמעות של בחירה בך כמנהיג היא חובות רבות ולא זכות יתר אחת. אדם שמתנהג באופן ראוי וערכי, הדור שאחריו ילך בנתיב שלו”.
ולגופו של עניין ואדם?
“שכל אחד יעשה את הפרשנות הפשוטה שלו. אני לא רוצה לדבר על אף אחד, רק על העיקרון”.
ממי הייתה ההצעה הראשונה להיכנס לפוליטיקה?
“היו הרבה הצעות משמעותיות אבל אני לא נוהג לשתף אף פעם בשיחות בארבע עיניים שעשיתי עם אנשים אחרים”.
מניחה שדרך החתחתים של גנץ בפוליטיקה לא עושה לקצינים היום חשק.
“זה שבן אדם הצליח בצבא ובעסקים, לא אומר שום דבר על האם הוא מתאים לפוליטיקה או לא. זו התנהגות אחרת ואתה צריך להחליט עם עצמך אם זה מתאים לך או לא”.
היית קרוב מתישהו להיכנס לפוליטיקה?
“האנשים שהציעו חשבו שכן, מאוד. מהזווית שלי? ממש לא”.
שקדי בגלגולו הנוכחי שם בצד את המטוסים. היום כשהוא חובק שני נכדים, הוא מבין שיש כמה דברים שבוער לו לומר על חינוך ומוטיבציה, הורות והשגת מטרות. וגם גילה שיש קהל. חוץ מלתמוך בצורות שונות ב־15 סטארטאפים חברתיים בכל התחומים, הוא החל להיפגש לשיחות עם בני נוער בכל הארץ. גם הוא קצת הופתע למצוא את עצמו בעשור השביעי לחייו רוקסטאר של מתגייסים ובני מכינות. “ניגשה אליי לפני כמה שנים מלצרית במסעדה שישבתי בה עם חברים ושאלה אותי, ‘אפשר להתייעץ איתך על משהו?’ היא סיפרה שהיא רוצה לצאת לקורס חובלים. היום היא חובלת והזמינה אותי לטקס הסיום. אחריה התקשרה באותו הנושא נערה מבית ספר בשדרות, גם היא רצתה להתגייס לקורס יוקרתי. אני אוהב לדבר עם צעירים. מגיע לדבר איתם במקומות הכי קיצוניים. מימין ומשמאל”.
הוא הבין את הפוטנציאל כשהרצאה שנתן במקרה הפכה לוויראלית עם כמעט 400 אלף צפיות ביוטיוב, ופוסט עם דבריו שהעלתה סיון רהב־מאיר הגיע ל־25 אלף לייקים ואלפי שיתופים. “בסוף שנת 2018 ביקשה ממני המשפחה של עמנואל מורנו ז”ל והמשפחה של דרור וינברג ז”ל להשתתף ביום עיון לזכרם. באתי, זה היה אולם גדול עם קהל שרובו קצינים צעירים מבה”ד 1 והרבה משפחות שכולות. דיברתי שם ולא ידעתי שמקליטים את זה. אחרי כמה ימים חבר שלי שולח לי לינק ואומר לי, ‘אתה מזהה?’ אני מסתכל ואני רואה את ההרצאה שלי שם, זה עלה ליוטיוב ומאות אלפי אנשים צפו בזה תוך כמה ימים. חשבתי לעצמי, מי מסתכל ביוטיוב על חצי שעה הרצאה? אתה מסתכל במשך שתיים־שלוש דקות. ובגלל שזה כל כך תפס תאוצה, התחילו לשלוח לי ניתוחים על ההרצאה”.
הבנת מה גרם לזה לתפוס ככה?
“הגעתי למסקנה שזאת לא הייתה הרצאה, זו הייתה שיחה שלי עם אנשים דרך המסך. הסיפור חיים שלי רק היה הטריגר. זה העביר צעירים ומבוגרים למוד של מחשבה. אמרתי, אם אני אכתוב ספר, זה יהיה הפורמט. בקורונה התיישבתי לכתוב, סיפורים ותובנות מתקופות שונות”.
הפכת גם לנושא הבשורה של התחקיר החיל־אווירי.
“ב־2017 אייל חומסקי (פרסומאי, שותף ב’אדלר חומסקי’ - ט”ג) שהוא חבר של שנים ובעלים של הפועל ירושלים בכדורסל, אמר לי, ‘בוא תדבר עם הקבוצה’. רובם שחקנים מארצות־הברית ורצו שאדבר איתם על התחקיר שעושים בחיל האוויר אחרי כל טיסה. הסברתי להם את השיטה, איך שואלים מה היה, איך היה ואיך משפרים. ואני מבין מאוד קטן בכדורסל. אני מסיים לענות על שאלות ומתכוון ללכת והמאמן האיטלקי שלהם לא נתן לי ללכת. הוא שואל ושואל ויום אחרי זה אני מקבל ווטסאפ מהעוזר מאמן שהוא רוצה לשאול עוד שאלות. עניתי לו על הכל, הוא כבר עשה דוקטורט שלם. ואז הם נקלעו ל־0־2 נגד נהריה, עוד משחק הולכים הביתה. הוא שאל אותי מה אפשר לעשות ואמרתי לו, ‘בוא נעשה תחקיר’. עבדתי איתם בעיקר על מה הם הולכים לעשות אחרת, גם אם זה אומר להחליף את כל הסגל, להחליף את כל האסטרטגיה. הכי קיצוני שאתם יכולים, אל תפחדו. הם אפילו התייעצו איתי על יחסים בתוך הקבוצה, מה עושים עם הכוכב ושאר הטאלנטים. שיתפתי אותם מה הייתי עושה בטייסת. שינו, וניצחו שלושה משחקים ברציפות”.
מרשים.
“כשהם מתכוננים לגמר, שוב אני מקבל טלפון. שאלתי את המאמן מה אתם עושים והוא אמר לי, אנחנו מסתכלים מה היה בחצי גמר. אמרתי לו, קחו את כל המשחקים שהיו לכם נגד הקבוצה הזאת בעונה, זה היה נגד מכבי חיפה, ותסיקו מה היתרונות שלכם ומה החסרונות שלכם מולם. ניצחו בגמר. ואני לא מבין כלום בכדורסל”.
פורסם לראשונה: 07:27, 27.08.21
