אגנשקה מאגדז'ק־מישבסקה יושבת מולי במסעדת "שוק" בוורשה ובולעת דמעות. סביבנו סועדים פולנים שמזמינים שקשוקה, פלאפל, חומוס עם אבוקדו או מנות ביירות ומרקש. זה מרכז מסחרי קטן אבל שוקק חיים. על כל שולחן שמתפנה מניחות המלצריות שלט "שמור".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
- ראש אגף חקירות: "אני לא רואה מחדלים בתיק זדורוב"
כמעט את כל חייה הבוגרים הקדישה מישבסקה לחידוש ולחיזוק היחסים בין פולין לישראל וליהדות - מניקוי ושימור בתי קברות יהודיים בפולין ועד לכהונתה כשגרירת פולין בישראל בין השנים 2006־2012. "פתאום כל מפעל החיים שלי ירד לטמיון", היא אומרת. "תמיד היה לי קשר לישראל וליהדות, אבל בתפקיד שלי בישראל, אחרי ניו־יורק ואחרי מוסקבה, פתאום הרגשתי בבית. ראינו את התוצאות של זה. לפני הקורונה, השפה הזרה השנייה שהיית שומע בקרקוב או בוורשה, אחרי אנגלית, הייתה עברית. הצלחנו לשכנע את הישראלים שהפולנים השתנו. זה מילא את הלב. סגרנו מעגל, ופתאום הכל התמוטט. מה שהיה כבר לא יהיה. האמון נמחץ. כדי לשקם את היחסים יהיה צורך לחזור כמעט לנקודת ההתחלה".
איך את מסבירה את המשבר הזה?
"יש את הצד שלנו, שלא מפתיע אותי, כי אני לא מצפה לכלום. חלק מההצלחה שלנו בקידום היחסים נובע מכך שהתבטאויות אנטישמיות הפכו לטאבו. מי שחטא בזה איבד קריירה. אבל בחמש השנים האחרונות, הדיבור האנטישמי הוא שוב חלק מהפולקלור. ויש גם את הצד הישראלי. כששירתי בישראל עבדתי עם אבא של יאיר לפיד. טומי היה פרגמטי, חכם, מוכן לדיאלוג. יאיר הוא ההפך מאביו: חסר אמפתיה, פופוליסט, איש שבקלות יכול היה להשתלב בממשלה שלנו. אז מה שקרה הוא משבר דיפלומטי מינורי, שנוהל על ידי שני צדדים שאין להם מושג קלוש בדיפלומטיה, והידרדר עד כדי שלב אחד מתחת לניתוק יחסים. זה אבסורד שאין כדוגמתו".
את לא קצת מפריזה? הרי בסופו של דבר הרוחות יירגעו והיחסים ישובו למסלולם.
"לישראל היה אינטרס ביחסים עם פולין כל עוד היינו כוח משמעותי באיחוד האירופי. היום אנחנו בשוליים של האיחוד ובריב עם כולם. לפיד ידע שהוא יכול לרדת עלינו באופן חסר פרופורציה מבלי להפסיד כלום, ולהרוויח בזירה הפוליטית הפנים־ישראלית. גם אצלנו בפולין שומעים יותר ויותר אמירות בסגנון: 'אז מה בעצם יוצא לנו מהיחסים עם ישראל?'"
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
נעמי רודשבסקי, 27, עורכת דין מקומית, יושבת בשעת צהריים של דמדומי הקיץ ואוכלת בכיף סנדוויץ' שקנתה ב"בכיף", מסעדה ישראלית במרכז ורשה. "אני אוהבת כמעט כל מה שקשור לישראלים ולישראליות ולישראל, וחוץ מהשוליים של החברה שלנו, כמעט כל פולין ככה", היא אומרת. "כמדינה אנחנו תומכים בכם בכל הצבעה בנושא הפלסטיני, מארחים ועידות שעוסקות במאבק באיום האיראני, ובסוף ישראל מנתקת איתנו יחסים בגלל חוק מוצדק? לגרמניה, שמתדיינת עם איראן ותורמת לעמותות שמסייעות לטרור, אתם לא מתייחסים ככה. לטורקיה אתם לא מתייחסים ככה. אז למה אלינו אתם מתייחסים בכזו צורה? זה מדהים ומעציב אותי שחזרנו לשיח שבו היהודים הם שוב הרשעים הצמאים לכסף שמנסים לסלק את הפולנים מהבתים שלהם, והפולנים הם שוב האנטישמים הצמאים לדם שרוצים לרצוח יהודים. איך הגענו לשם עוד פעם?"
ממשלת פולין, בהנהגתה של מפלגת "חוק וצדק" האולטרה ימנית־שמרנית, נמצאת בשלטון מאז 2015. ב־2018 היא העבירה חוק הקובע עונש מאסר למי שיקשר בין העם והמדינה הפולנית לבין פשעי הנאצים או יגדיר את מחנות הריכוז כ"פולניים". נפתלי בנט, שהיה אז שר החינוך, ביטל בעקבות זאת את נסיעתו המתוכננת לפולין ואמר כי "דם הנרצחים זועק מהאדמה ואיש לא יכול להשתיקו", ואילו יאיר לפיד טען שאכן היו מחנות מוות פולניים. לאחר משא ומתן בין ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו וראש ממשלת פולין, מטאוש מורבייצקי, החוק רוכך מעט, שני המנהיגים יצאו בהצהרה משותפת והמשבר הסתיים.
אלא שכעת העבירה ממשלת פולין חוק המגביל ל־30 שנה את פרק הזמן שבו אפשר לתבוע רכוש שנבזז או הולאם, מה שסותם למעשה את הגולל על כל תביעה עתידית וגם קוטע באיבן את כל התביעות שכבר מתנהלות. הנשיא אנדז'יי דודה חתם עליו. וכך, מי שרוצה לתבוע רכוש יוכל עדיין לעשות זאת, אבל בהליך אזרחי שכרוך בהוצאה כספית לא קטנה, ולא בהליך אדמיניסטרטיבי דרך הרשויות.
בעקבות זאת המליץ שר החוץ לפיד לשגריר הפולני להמשיך בחופשת המולדת שלו והחזיר ארצה את הממונה על השגרירות הישראלית בוורשה. "פולין אישרה היום, ולא בפעם הראשונה, חוק אנטישמי ולא מוסרי. לא נסבול זלזול בזיכרון השואה", אמר לפיד.
"מה שעצוב זה שהתגובה של לפיד מונעת כל סיכוי לדיאלוג", אומר ל"ידיעות אחרונות" סגן שר החוץ הפולני, פאבל יבלונסקי. "זו לא רק חומרת התגובה שלו שמחייבת אותנו להגיב באופן דומה, ולא רק המילים החריפות, אלא העובדה שהוא פשוט עונה לא לעניין. אם הוא היה עונה לגופו של חוק, אז יכולנו לנהל דיאלוג".
תסביר.
"הגדרת החוק כ'אנטישמי' היא אבסורד ממדרגה ראשונה. 80 אחוז מהאנשים שטוענים לרכוש הם בכלל פולנים, אז איך אפשר לקרוא לזה חוק אנטישמי? החוק הזה נועד למנוע מצב שבו פולנים יחששו שמחר באים לגרש אותם מהבית. התפתחה תעשייה שלמה של זיופים ורמאויות סביב תביעות הרכוש. אנשים היו קונים מאות ואלפי זכויות לרכוש ואז מתחילים לייסר את הדיירים, למרר את חייהם ולהפסיק להם את החימום בחורף כדי לגרש אותם ולממש את הרווח העצום, כי ורשה הייתה באמצע בום כלכלי. הייתה פה מלחמת כנופיות שבגללה גם נרצחו אנשים. מה אנחנו אמורים לעשות? אנחנו לא אמורים להגביל את זה בזמן?"
באופן די מפתיע, רוב הפולנים שדיברתי איתם השבוע - גם כאלו שסולדים מהממשלה האולטרה־ימנית, הסכימו עם יבלונסקי. רבים מהם דיברו על ההיקף העצום של הרכוש שבו מדובר, בהתחשב בכך ש־90 אחוז מיהודי פולין, כשלושה מיליון בני אדם, נרצחו בשואה. הפולנים טוענים כי מימוש התביעות פשוט יטביע אותם כלכלית.
"פולין היא ארץ מאוד מקוטבת", אומרת השגרירה לשעבר מישבסקה. "אנחנו מתקוטטים פה על כל הצעת חוק הכי קטנה ושולית. יש הפגנות על הגבלת זכויות להט"בים, הפלות, חופש דיבור, חופש מחקר, השתלטות על גופי תקשורת ופגיעה ברשות השופטת. ופתאום מגיע יאיר לפיד, השר לאיחוד פולין, וגורם לכל הפולנים להתאחד כדי להגן על המולדת".
פולין נותרה המדינה היחידה באיחוד האירופי שלא הקימה קרן פיצויים לתביעות רכוש, עם תקרת גג (של אחוז מסוים מערכו של הנכס) לכל תביעה. "מנקודת המבט הפולנית, הקמה של קרן כזו ותשלום פיצויים, גם אם נקבעה להם תקרה, הם בגדר הודאה באשמה של שיתוף פעולה עם הנאצים", מסביר העיתונאי והפסיכולוג היהודי המוערך קונסטנטין גברט. "כדי להיכנס בשעתו למשפחת העמים של האיחוד האירופי, פולין הייתה צריכה לשכוח מהקורבנות שלה ולהצטרף לנרטיב של האשמה. בפולין נרצחו שלושה מיליון פולנים לא יהודים, אבל שכחו מהם. הקורבנות היהודיים הם הירושימה, הקורבנות הפולנים הם נגא־משהו. הממשלה הזו רוצה שיזכרו את הנגסאקי של קורבנות השואה - להדגיש יותר את הקורבנות הפולנים במלחמה ולהשכיח את החלק של הפולנים ברדיפת היהודים".
גברט, חובש כיפה, הוא חתיכת טיפוס. קירות ביתו עמוסים ספרים ותקליטורי די־וי־די, חלקם בעברית. בתוך ויטרינות מרובעות מזכוכית הוא מחזיק את אוסף דגמי המטוסים שלו. בוויטרינה אחרת מוצג אוסף בולים עם מוטיבים יהודיים שמכרה תנועת סולידריות של לך ולנסה בידיעה שהציבור הפולני מתעניין בכל דבר שקשור ליהודים. הוא היה חבר בכיר בתנועה, אבל מעולם לא התמודד לראשותה. "החברים לתנועה אמרו שעדיף שלא יהיה מנהיג יהודי לסולידריות", הוא מסביר.
גברט יושב בכורסה מולי. אני מעיר לו שהוא נראה כמו קלישאה של פסיכולוג יהודי מסרט הוליוודי, וגברט עונה שהוא יהודי בדתו ופסיכולוג בהכשרתו. דיבורו ממגנט: הוא מרצה באופן קולח וידעני על נושא מסוים, לוקח אוויר כדי להגיד "אחרי שאמרתי את זה" - וממשיך להרצאה הבאה. ביתו מרוחק לא יותר מ־300 מטר מבניין משרד החוץ שבו יושב סגן השר יבלונסקי.
"החוק עצמו הוא טוב", מודה גברט. "הבעיה היא שהשליח של החוק הזה, הממשלה הנוכחית, הוא כל כך מושחת ומסואב ושקרן, שאף אחד לא מאמין שהחוק הוא טוב. ועדיין, 380 מתוך 460 חברי הפרלמנט הצביעו בעדו והשאר נמנעו, שזה רוב חסר תקדים. למזלם, לפיד טיפס על העץ הלא־נכון. הבעיה האמיתית היא שבפולין אין חוק להשבת הרכוש. אני לא רוצה לפתוח דלת לממשלה שפועלת באופן לא חוקי ואומרת שאחרי 30 או 300 שנה זה בסדר. המדינות האחרות באיחוד חוקקו חוק שנועד להפחית בנטל ההוכחה של המבקש ולשמן את גלגלי התהליך עם התחייבות כספית מופחתת. לכאן לפיד היה צריך לכוון.
"לממשלה הזו אין בעיה של כסף. היא משלמת להורים קצבה עבור כל ילד ומתכננת לשפץ את הארמון המלכותי ב־2.5 מיליארד זלוטי ולבנות את שדה תעופה השלישי בגודלו באירופה. כורים פה תעלה למדינות שכנות שאין בה שום צורך. כך שיש כסף. עובדה שמשלמים פיצויים על רכוש לתושבים פולנים שגרו בליטא לפני המלחמה".
אז למה לא ליהודים?
"כי צריך להנציח את הקורבנוּת הפולנית. זו החלטה פופוליסטית, אבל לא אנטישמית. זה חוק טוב בקונטקסט מרושע, כמו החוקים נגד הכשרות: נלחמים בשחיטה הכשרה היהודית, אבל לא מגבילים את הצייד. זו לא דאגה לבעלי חיים אלא בעיטה בתחת ליהודים. ואני אומר לך את זה כצמחוני. ואז בא לפיד ואומר בעצם שהממשלה הזו והמדינה הן היינו הך. זה כמו שיגידו שביבי או בנט הם מדינת ישראל. אם זו האג'נדה שלו, אז הוא הצליח בגדול. הוא הצליח לאחד אותנו, שזה ממש מגוחך. הוא אמר מה שבראש שלו בלי להקשיב למומחים. זה לא שונה בהרבה מהצורה הגועלית שבה פועלת ממשלת פולין. לפיד גרם לקרע ביחסים בין המדינות שאינו ניתן לאיחוי".
עד כדי כך?
"עד עכשיו ביקרו פה רבע מיליון ישראלים בשנה. הם כבר לא יקבלו את אותו יחס טוב שקיבלו. בקרוב יתקיימו כאן בחירות, והממשלה תנסה לשרוד באמצעות דיג של קולות פשיסטיים. אני חושב שלפיד, וישראלים בכלל, לא מבינים עד כמה היהדות היא אלמנט חשוב בהוויה הפולנית. אם תשאל בן אדם ברחוב מה הוא חושב על החוק החדש, לפי התשובה שלו תוכל לדעת את עמדותיו לגבי שאר הנושאים שעל סדר היום הפולני. אתה בעד יהודים? אז אתה גם בעד זכויות נשים והומואים ובעד הזכות הפלה. לפיד לא מבין את זה. אילו היה מבין, הוא היה אומר: 'זה חוק לגיטימי אבל מרושע. אני לא מצפה לכלום מהממשלה הזו, כמו שלא ציפיתי לכלום מהממשלה שהרגע הפלתי, ואני יודע שהפולנים עצמם לא אנטישמים ושזה חוק שיפגע בפולין'. זה נשמע הרבה יותר טוב, ואף אחד לא היה בא אליו בטענות על כזה נאום".
אנשים שדיברתי איתם טענו כי למרות שפולין תמיד בעד ישראל ותומכת בה בהצבעות באו"ם ובפורומים נוספים, היא זוכה ממנה ליחס מפלה לעומת גרמניה או טורקיה. זה נכון?
"הגרמנים התנצלו וההתנצלות חשובה, כי היא אומרת שאנחנו חיים באותה פלנטה מוסרית. פה אין אפילו הכרה ברשע. אני קורבן, אבל קורבן הוא לא מלאך. ועדיין, יש משהו באמירה הזו: אתם קיבלתם מדינה עצמאית, אנחנו נכבשנו מחדש אחרי שהממשלה שלנו ערקה ללונדון ועזרה לכוחות הברית. ואז, אחרי המלחמה, שמו אותנו עם הרוסים והפנו לנו גב. אבל יש מרחק בין זה לבין לביים את ההיסטוריה, לספר סיפור שילדים יאהבו. עד 2015 נהנתה פולין מ־25 השנים הטובות בתולדותיה. בחמש השנים האחרונות חזרתי להתבייש בזה שאני פולני.
"אז כן, ישראל צריכה לעשות תרגילים במוסר על טורקיה לפני שהיא עושה אותם על פולין. המהלך הזה יעלה את קרנה של פולין באיחוד האירופי, כי עכשיו היא תצטרף למועדון האנטי־ישראלי באיחוד. לפולין יש עוד אופציות במזרח התיכון, ולפיד יישאר עם מי שהוא ראוי לו: ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן. ואני לא אומר את זה בהתרסה".
למרות הדברים האלה מבהיר גברט: "מדובר במפח נפש גדול לחברה הפולנית. ישראל היא המקום היחיד שאנשים מהאליטה דיברו בו פולנית. יש בישראל רחובות על שם אנשי רוח פולנים. חלק מרכזי מהשלד של מדינת ישראל נבנה על ידי עולים מפולין. חוואים פולנים שונאי יהודים אומרים בראיונות שבלי היהודים, החקלאות היא כבר לא אותה חקלאות. מרגישים באמת את חסרונם של היהודים. זה חלק מהמשמעות ומההכרה של לחיות בפולין".
ומתוך ההכרה הזו, מהי התחושה האינסטינקטיבית שלך ושל פולנים אחרים כשהם שומעים את לפיד מאשים אותם באנטישמיות?
"אני מרגיש כמו בתולה שמישהו אומר לה שהיא זונה".
ירדתי לשתות קפה לקראת הפגישה הבאה. שני הגברים בשולחן לידי הבחינו בכריכת הספר שקראתי ושאלו באיזו שפה הוא. "עברית" עניתי – ואז הם פתחו איתי בשיחה. "אני לא מבין דבר אחד", אמר לי אחד הגברים. "אנחנו מעריצים אתכם על העמידה שלכם על זכותכם לחיות. אתם מוכנים למות בשביל לחיות. יש לכם תעשיה ביטחונית, היי־טק. תמיד הבנו את המושג 'ראש יהודי', אבל האפיזודה הזו שברה אותנו קצת. זו לא רק התגובה המטופשת; זה לירות לעצמך ברגל. אם זה מה שאתה מבקש מאיתנו, איך תגן על עצמך מפני תביעות דומות של פלסטינים?"
"זה עיוות מוחלט של מה שאמרתי", אומר סגן השר יבלונסקי כשאנחנו יושבים בחדר הישיבות הקטן והצדדי בקומה השנייה של משרד החוץ, אחרי שעימתי אותו עם התבטאותו מעוררת הסערה שלפיה ממשלתו בוחנת את המשך קיומם מסעות הנוער לפולין.
"אני מעוניין שמרגע שהיחסים יחזרו למסלולם, והם יחזרו, כמה שיותר ישראלים יגיעו למסעות בפולין. אנחנו מחויבים, בדיוק כמו ישראל, לשימור הזיכרון והמורשת של השואה. אבל אני רוצה שהאופי והתוכן של המסעות יעבור שינוי. שלא יחזרו מפה רק עם דימויים של בתי קברות, בתי כנסת הרוסים ומחנות מוות. כמובן זה צריך להיות חלק מהמסע שלהם, אבל חשוב שיהיו גם דיאלוגים עם צעירים פולנים, שיכירו את פולין המודרנית, התוססת, הדינמית, המדינה הכי מוצלחת שיצאה מהגוש הקומוניסטי. המקום הזה חייב לייצר אצלם גם רגשות וזיכרונות טובים כלפי הפולנים. שיראו שעשינו רע ושיראו שעשינו טוב. שיבינו למה יש כל כך הרבה פולנים בין חסידי אומות העולם. ושיבינו מי האשם האמיתי. פולין הייתה רק המארחת של הפשע הנורא הזה".
פולנים שדיברתי איתם סיפרו שסוגיית ביטול המסעות לפולין לא זכתה אפילו לשנייה אחת של זמן מסך במהדורות החדשות בטלוויזיה, והופתעו לשמוע שבישראל זה היה אייטם מרכזי. אדם וויצ'סלו, בעל מלון ברובע היהודי וספק של שירותי קייטרינג כשר בקרקוב, לא מאמין שזה יקרה. "צריך לזכור מי הממשלה הזו", הוא אומר, "תמיד הם מפריחים עשן במקום אחד כדי להסיט את תשומת הלב מהמקום שבו הם גרמו לנזק אמיתי. אני לא יכול לתאר לעצמי מצב שבו פולין אומרת שכל העולם יכול להגיע לפה, חוץ ממשלחות מישראל. אלו מילים ריקות. יותר מ־100 אלף יהודים וישראלים מגיעים לכאן מדי שנה. אם ממשלת פולין תבטל את המסעות, היא תפגע בפרנסה של המלונות, נהגי אוטובוסים, מדריכי טיולים. אבל יבלונסקי צודק בכך שצריך לשנות את התוכן. הייתי רוצה שיציגו להם במסעות גם את פולין המודרנית, בתי קפה, תרבות. חשוב להביט אחורה, אבל אי־אפשר להתקדם אם אתה לא מסתכל מפעם לפעם גם קדימה".
מיכל יבלונסקי, עורך דין בן 35, למד עם יבלונסקי סגן השר באותו חוג למשפטים. "אם ממשלת פולין תבטל את המסעות, היא תחטוף גל של תביעות, ואני אהיה הראשון שיגיש אותן", הוא אומר. את עו"ד יבלונסקי פגשתי יחד עם עורכת הדין אלכסנדרה גלישטיונסקה, 39. שניהם היו צוות ההגנה באחד המשפטים המדוברים ביותר בשנים האחרונות בפולין. החוקרים האקדמאים יאן גרבובסקי וברברה אנגלקינג ערכו ספר בן 1,700 עמודים על קורותיהם של היהודים שברחו מהגטאות ומהנאצים. הספר חושף רבדים אפלים של ההיסטוריה הפולנית בזמן השואה. בעידודה של קרן הקרובה לשלטון נתבעו השניים על ידי אחייניתו בת ה־81 של אדוארד מלינובסקי, ראש העיירה מלינוב, שמוזכר בספר כמי שסייע לנאצים ללכוד יהודים שהתחבאו ביער מחוץ לעיר. 22 יהודים נרצחו.
עד לפרסום הספר, מלינובסקי נחשב לגיבור שהציל יהודים. לפני חצי שנה קבע בית המשפט כי שני החוקרים הוציאו דיבה וחייב אותם להתנצל בכתב. החודש הם זכו בערעור שהגישו. לדבריהם, זו דוגמה בולטת לניסיונות של השלטון להלבין את העבר של פולין, לאיים על חוקרים ולצנזר מחקרים. "עד שהצלחנו לדחוק את האנטישמיות לשוליים, היא חוזרת בגדול לכביש הראשי", אומרת גלישטיונסקה. "הממשלה הזו לא אנטישמית, אבל היא מעודדת אנטישמיות ומגוננת על מי שעוסק בה. יחד עם הרשתות החברתיות, זו מכפלה מסוכנת של אנטישמיות. הם בעצם אומרים לעם: 'תפסיקו להתנצל. בואו נהיה כמו כולם ונשקר. להיות ישר זה לא שווה'".
"לפיד חצה קו אדום כי הוא אמר למעשה שכולנו אנטישמים מבלי להבין שהחוק הוא לא אנטי־יהודי", אומר עו"ד יבלונסקי, "שתי המדינות הגיעו לנקודת שבר. זו מלחמה קרה שצריכה להסתיים כמה שיותר מהר, כי אם לא - כבר לא יהיה מי שיזכיר את מה שקרה בשואה. לפיד צריך להתבייש כי הוא אמר את מה שאמר כדי לצבור רווח פוליטי, אבל אתה לא עושה רווח פוליטי על חשבון זיכרון השואה. זה חוסר אחריות היסטורית".
גלישטיונסקה אומרת שקשה לה לבקר את לפיד. היא מראה לי בווטסאפ שלה את קבוצת "בראד פיט של הפוליטיקה", שבה נשים מכל העולם מדסקסות על מראהו החיצוני של שר החוץ הישראלי. הם מתעקשים לשלם ואני מסרב. "על חשבון הרכוש", היא אומרת, ואני מתפקע מצחוק. גם גלישטיונסקה צוחקת ואז עוצרת, סופקת את כף ידה הפתוחה אל פיה כלא מאמינה שסיפרה את הבדיחה הזו.
סטפן יאצאנו, 65, שותף בפירמת עורכי דין, הוא ללא ספק ותיק עורכי הדין העוסקים בתביעות רכוש בפולין. הוא עושה זאת מהרגע שהדבר התאפשר, לפני יותר מ־30 שנה. בתחילה עשה זאת בהתנדבות (פרו־בונו) עבור איל"ר (ארגון יהודי עולמי להשבת רכוש), אבל כשראה כמה שעות חיוב הוא משקיע בכל תביעה, החל לעסוק בנושא תמורת שכר טרחה מלא.
אנחנו נפגשים בחדר הישיבות במשרדו שבקומה השישית, מול השגרירות האמריקאית, ליד גינת רונלד רייגן. הוא עורך דין למשעי: בבגדיו, בדיבורו הזהיר, בקפידה שבה הוא אומר כל מילה ומחווה כל מחווה. "מה שקרה בין ישראל לפולין הוא בדיוק מה שקורה כשמכניסים אמוציות לתוך נושא שחייב להיות רציונלי לחלוטין", אומר יאצאנו. "חייבת להתקיים הפרדה בין שואה לבין החזרת רכוש, כי במהלך השואה פולין לא הייתה קיימת. הייתה מדינה נאצית שכל מה שקרה בה נמצא באחריות של הרייך השלישי. התרחשו פה פשעים שניסו למחוק את המהות היהודית. נשאר ממנה רק נדל"ן. זה דבר שהוא מעבר לחוק, כי השואה הייתה לא חוקית. כשהרוסים הגיעו לפולין, נפתח דף חדש. הקומוניזם התייחס לנדל"ן הזה כאל רכוש עזוב. זאת לא הייתה ביזה אלא אמצעי לייצור כסף.
"הפולנים מרגישים קורבנות. איבדנו עשרה אחוזים מהאוכלוסייה הפולנית - אם כי היהודים שאיבדו 90 אחוז מהאוכלוסייה, למרות שכל קבוצה איבדה שלושה מיליון איש - כך שבכל פעם שמאשימים אותנו במה שקרה במלחמה, מבחינתנו זה סוף השיחה. אני מסכים שאנחנו מאבדים את הדמוקרטיה שלנו, אבל זה בגלל הממשלה הלאומנית. אני מקבל את האשמה על כך שפולין לא עשתה מעולם דבר כדי לפצות יהודים על רכושם, אפילו לא לפתוח משרד שיסייע למגישי הבקשות לאתר מסמכים מלפני המלחמה. אבל אנחנו לא מוכנים שיאשימו אותנו בשואה".
מי לדעתך אשם בפרשה הנוכחית?
"פולין - שלא חוקקה חוק להקמת קרן פיצויים, וישראל - שלא הדגישה שהתביעה היא נגד ההלאמה של השלטון הקומוניסטי. בשבילנו, כעורכי דין, קל למצוא את הפרצות הללו ולנצח בתיקים. עכשיו הממשלה שלנו קטעה את כל הנושא בברוטליות. זה חוק שפוגע בעיקר בפולנים ולאו דווקא ביהודים. החוק הוא לא אנטישמי, אבל הוא עוד חוליה בשרשרת האנטי־דמוקרטית של הממשלה הזו. זה חוק נגד בני אדם".
מה בעצם ההבדל בעצם בין המשבר של 2018 והמשבר של 2021?
"בדיוק כמו ההבדל בין מילים לרכוש".
כל קייס כזה, הוא אומר דורש בין 800 ל־1,000 שעות עבודה. חלום בלהות של יותר מעשר שנים תוך חיטוט בארכיונים וחיפוש קדחתני אחר מסמכים, הרבה מסמכים. הוא הגיש כ־200 תביעות וזכה ב־80 אחוז מהן. רק 15 אחוז מהתביעות היו של יהודים וישראלים.
כשסיימנו הוא הוביל אותי החוצה מחדר הישיבות ונכנס למשרדו. ביקשתי מפקיד הקבלה כוס מים והסתכלתי החוצה מהחלון. רוחות קרות הדפו את אוגוסט לסתיו, בניינים ישנים התערבבו עם קיטש אדריכלי חדש, חשמליות קטנטנות ומערכת תחבורה ציבורית קומוניסטית התערבבו עם קורקינטים חשמליים. שאלתי את פקיד הקבלה על מונומנט שנשקף מהחלון, והוא אמר שזה משהו לזכר חללי מלחמת העולם השנייה אבל הוא לא זוכר מי בדיוק, כי יש המון כאלו בוורשה.
כשהבוס שלו יצא ממשרדו, שאלתי אותו מהו הבניין עם הכיפה בצבע ירוק־טורקיז שנשקפה מהחלון, ושדגל פולין מתנוסס בגאון ממרכזה. באותו רגע איבד יאצאנו כל פוזת עורך הדין שלו, דפק עם כף ידו הפתוחה על מצחו ונאנח בזעם: "מקום בלי חוק, בית חרושת לחוקים". בכל בוקר, כשהוא יוצא מהמעלית בקומה השישית ופונה שמאלה לכיוון משרדו, בנין הפרלמנט הפולני נשקף מול עיניו בהתרסה.
"תלו היום בפראג פוסטרים אדומים גדולים שהודיעו ששבעה צ'כים נורו היום למוות. אמרתי לעצמי: 'אם הייתי צריך לשים פוסטר על כל שבעה פולנים שנורו למוות, כל היערות של הפולנים לא היו מספיקים כדי לייצר את הנייר'" (הנס פרנק, מושל פולין הכבושה, 1940).
הפולנים שפגשתי השבוע מרגישים במצור. הגרמנים, הם טוענים, מלבינים ומטייחים את פשעי המלחמה. הרוסים, שחתמו לפני המלחמה על הסכמים עם הנאצים, מאשימים את הפולנים באחריות לשואה. שתי מדינות ענק שכנות שמגמדות את פולין. מחקרים מוכיחים שהפולנים הם אלופי העולם בכל מה קשור לטיהור משתפי פעולה, צמצום האחריות ונסיון לשכתב את ההיסטוריה. סקרים מהתקופה האחרונה מראים כי הציבור הפולני חושב שהפולנים סבלו במלחמה יותר מאשר היהודים, וכי חלק מהציבור חושב שצריך לקרוא למחנות הריכוז "יהודיים", כי היהודים הם אלה שתיפעלו את הקרמטוריום. "מדובר בתשובות אבסורדיות", אומר לי גברט, "גם החלוקה עצמה היא אבסורדית, כאילו שיהודים לא היו חלק מהעם הפולני. סופרים אותם בנפרד".
"מאז שהממשלה הזו עלתה לשלטון, פולין נתונה בכאוס", הוא ממשיך, "מחוקקים פה חוקים אנטי־דמוקרטיים. הכנסייה הקתולית לוחצת לחוקק חוקים נגד הפלות ונגד הומואים. ערים רבות הכריזו על עצמן כנקיות מלהטבי"ם. יש צנזורה על תקשורת עצמאית. הרשות השופטת קורסת. אני בספק אם הבחירות הבאות יהיו בחירות חופשיות. ותמיד יש אויבים: מהגרים, הומואים, רוסיה, אמריקה, רופאים בקורונה - ועכשיו גם היהודים. יש פה פחד ממשי. מלחמה אמיתית על החיים שלנו, ככה שלאף אחד אין באמת כוח למלחמה הספציפית הזו, והיא גם לא ממש נשמעת מוצדקת".
"הפולנים שמצוטטים בכתבה מוזמנים לשמור לעצמם את הטפות המוסר שלהם אליי בכל מה שנוגע לאבי ולזכר השואה", אומר שר החוץ יאיר לפיד. "במקרה הטוב זה מגוחך ובמקרה הרע, זה גובל באנטישמיות.
"לעניין עצמו: הניסיון הפולני להפוך את זה לעניין אישי נובע כמובן מאי־היכולת שלהם להתמודד עם החרפה שהביאו על עצמם ולנסות למזער את חלקם של משתפי פעולה פולנים בהשמדת יהודים. ההקשר האמיתי של העימות עם ממשלת פולין הוא בכלל לא בחוק הנוכחי - שמוחק את האפשרות להחזיר לניצולים וליורשיהם רכוש שהוחרם מהם בשואה ‑ אלא בכך שמדובר בהמשך ישיר של החוק הפולני הקודם, שעבר ב־2018.
"ממשלת פולין מנסה לטעון שמדובר בדיון טכני על כסף מבלי להסתיר אפילו את הרמיזות האנטישמיות על הקשר בין יהודים וכסף. זה ניסיון מכוון ועקבי לתייג את השואה כמשהו שיש לו תאריך תפוגה ופוגע בזכר הקהילות היהודיות המשגשגות שנרצחו בדם קר.
"כבר ב־2018 ישראל הייתה צריכה לנהוג אחרת. בתפקידי הקודם כיו"ר האופוזיציה הייתי שותף למחאה הבינלאומית הנמרצת נגד החוק, שבה נטלו חלק מאות חוקרי שואה והיסטוריונים. ממשלת פולין נבהלה מהמחאה, אבל למרבה ההפתעה, והאכזבה, ראש הממשלה לשעבר נתניהו החליט להגיע לפשרה מחפירה ופירסם הצהרה משותפת עם ראש ממשלת פולין לפיה, 'שתי הממשלות מגנות בתוקף את האנטישמיות על כל צורותיה ושתי הממשלות אף מביעות את התנגדותן לאנטי־פולניות'. הפשרה הזאת הייתה טעות קריטית של נתניהו והיא גם זו שהובילה לחקיקת החוק הפולני הנוכחי.
"בדבר אחד אני מסכים עם האמירות שלהם. ההבדל היחיד בין אז להיום זה שהיום יש ממשלה חדשה בישראל, והממשלה החדשה הזאת אומרת לממשלת פולין - זה לא יעבור לכם בשתיקה יותר".
פורסם לראשונה: 07:28, 27.08.21
