הנכד שנושל מצוואת סבו נלחם – ויקבל ירושה

בני זוג ערכו צוואה הדדית שבמסגרתה הותירו את רכושם לשני בניהם, תוך נישול נכדיהם משני ילדים אחרים שנפטרו. אחד הנכדים פנה לביהמ"ש

מערכת פסקדיןפורסם: 29.08.21 , 11:10

בית המשפט למשפחה בתל אביב הורה לאחרונה לא לקיים צוואה שהשאירו בני זוג, ובמסגרתה הורישו את כל רכושם לשניים מבניהם, תוך נישול נכדיהם משני ילדים אחרים שלהם שהלכו לעולמם. השופטת נלי רוסמן גליס קבעה שנסיבות עריכת הצוואה מובילות למסקנה שעל הסב הופעלה השפעה בלתי הוגנת.

הסבא והסבתא הם ילידי איראן שעלו ארצה בשנות ה-70. הסבא לא ידע קרוא וכתוב בעברית ונפטר באוקטובר 2016. לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים, שניים מהם נפטרו לפני מות הסב. הבן המנוח הותיר בן ובת, והבת המנוחה הותירה בן.

במאי 2015 ערכו הסבא והסבתא צוואות הדדיות שבמסגרתן ציוו את כל רכושם לשני בניהם תוך שהדירו את נכדיהם מילדיהם המתים, ללא הסבר. כשנה וחצי לאחר מכן הסבא נפטר, בגיל 87. הסבתא הגישה בקשה לצו קיום הצוואה. אחד הנכדים המנושלים, בנו של הבן שנפטר, הגיש התנגדות.

אילוסטרציה (shutterstock)

באמצעות עוה"ד אורי צפת ואביטל כהן הוא טען שהסב לא היה כשיר לערוך את הצוואה. הוא הוסיף כי המנוח לא קרא עברית והצוואה לא תורגמה לפרסית כך שהוא לא הבין כלל על מה הוא חותם. לדבריו, שני הבנים הזוכים על פי הצוואה נטלו חלק בעריכתה.

לטענתו, הם עצמם לקוחות קבועים של עורכת הדין שערכה את הצוואה והם שנתנו הוראות לכתיבתה מראש. הנכד הוסיף כי השניים המתינו במשרדה של עורכת הדין בזמן החתימה על הצוואה ואף שילמו לה את שכרה. לדבריו, הצוואה משקפת למעשה את רצונם של הבנים ולא את רצון המנוח.

האלמנה, שיוצגה על ידי עוה"ד נועם רונן והילה בן שבת, טענה כי המנוח היה כשיר לחלוטין בעת עריכת צוואתו, לא היה נתון להשפעה של איש והצוואה ביטאה את רצונו. היא הסבירה כי הנכדים קיבלו רכוש רב כבר בימי חייו של הסב, והוא לא היה מעוניין להעניק להם רכוש נוסף בצוואתו.

אבל השופטת נלי רוסמן גליס קיבלה את ההתנגדות שהגיש הנכד. היא ציינה כי אמנם מסקנת המומחה שמונה לבחינת כשירות המנוח הייתה כי הוא היה כשיר, אך מהמסמכים הרפואיים הרלוונטיים עולה כי סבל מבעיות רפואיות שונות שבוודאי השפיעו על תפקודו, ומצבו הקוגניטיבי היה ירוד.

בפסק הדין צוין כי מהעדויות עלה שהבנים הזוכים היו לקוחות של עורכת הדין שערכה את הצוואה. בנוסף, עורכת הדין העידה כי לא נערכה פגישה מקדימה בינה לבין הסבא והסבתא לצורך הסבר המצב המשפטי, והפגישה לעריכת הצוואה וחתימתה ארכה "פחות משעה". נסיבות העלו חשש כבד כי הצוואה כבר הוכנה מבעוד מועד כך שהפגישה הקצרה יחסית נועדה רק לצורכי החתמת המנוח על מעשה עשוי.

עוד עלה מחומר הראיות כי יש ממש בטענת הנכד המתנגד שלפיה הבנים היו מעורבים בעריכת הצוואה במידה כזו או אחרת, בין במישרין ובין באמצעות שליטה מרחוק באמם.

כמו כן, התברר כי רכושו של הסבא היה רב מאוד, כך שלא ברור כלל שילדיו המנוחים וצאצאיהם אכן קיבלו בחייהם שיעור גבוה מהרכוש. הסבתא חויבה בהוצאות בסך 80 אלף שקל.