970 אלף שקל להורים שעוברם מת בשבוע 41

השופט אייל דורון קבע ששירותי בריאות מכבי ובית החולים רמב"ם התרשלו כשלא פעלו ליילד את האישה, בת 43 עם גורמי סיכון, בשלב מוקדם יותר

עו"ד טארק ח'ורי | פסקדיןפורסם: 02.09.21 , 14:21

בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעת רשלנות רפואית שהגישו הורים נגד מכבי שירותי בריאות ונגד המדינה כבעלת בית החולים רמב"ם, לאחר שאיבדו את עוברם שמת ברחם בשבוע 41+2. השופט אייל דורון קבע שהם יפוצו בכ-970 אלף שקל.

בתחילת ההיריון הייתה האם בת 42, ותאריך הלידה המשוער היה במאי 2015. היא ביצעה את מעקב ההיריון במרפאת מכבי ובנוסף ביקרה ברמב"ם שלוש פעמים. בפעם הראשונה הופנתה לשם על ידי רופא קופת החולים בשל בדיקות לא תקינות. בפעם השנייה הגיעה למעקב הריון עודף בשבוע 40+2 לאחר מועד הלידה המשוער. כשהגיעה בפעם השלישית, בשבוע 41+2 להיריון, התברר כי העובר שברחמה מת. לאחר פעולות להשראת לידה, הוצא העובר המת ב"לידה שקטה".

ההורים טענו כי ההיריון לא הוגדר בזמן אמת כהריון בסיכון, אף שהיה כזה בשל כמה וכמה גורמי סיכון ובהם גיל האם, סוכרת הריון והשמנת יתר. הם הוסיפו כי רופאי הנתבעות לא רק התרשלו בטיפול, אלא גם הפרו את חובתם ליידע את התובעת באשר לסיכון של מוות עוברי תוך רחמי ולא הציגו בפניה את האפשרות המתבקשת לייזום לידה, או לפחות למעקב הדוק יותר תוך כדי אשפוז.

אילוסטרציה של זוג עצוב (צילום: Shutterstock)

אילוסטרציה(צילום: Shutterstock)

מכבי טענה בתגובה שלא הייתה לתובעת סוכרת היריון. עוד נטען כי אין בספרות הרפואית המלצות לגבי תזמון הלידה של אישה עם עודף משקל או אישה מבוגרת, כשהיא נמצאת במעקב.

בית החולים טען כי משקלה העודף של התובעת וגילה המבוגר, כשלעצמם, בהעדר סוכרת היריון וסימנים מחשידים אחרים, לא הצדיקו ייזום לידה או השארתה באשפוז בשני ביקוריה בבית החולים.

השופט אייל דורון ציין כי העובר נפטר מסיבה שאינה ידועה במדויק, פשוט מכיוון שהושאר ברחם זמן ארוך מדי ולא יולד קודם לכן. הוא קבע כי ההחלטה שלא ליזום לידה אצל התובעת, בין בדרך של השראת לידה ובין בדרך של ניתוח קיסרי, ולכל הפחות ההחלטה שלא לאשפז אותה לצורך הידוק המעקב אחר ההיריון העודף, לא הייתה סבירה.

הוא הוסיף כי מכבי התרשלה בין היתר בכך שלא הגדירה את ההיריון כהריון בסיכון גבוה. נקבע כי לנוכח מדיניות גורפת ברמב"ם שלפיה מיילדים לכל המאוחר בשבוע 41+0, קל וחומר היה צריך ליילד את התובעת מוקדם יותר לנוכח גורמי הסיכון, מה שהיה מונע את התוצאה המצערת.

השופט חילק את האחריות באופן שווה בין הנתבעות וחייב אותן לשלם להורים 762,500 שקל על כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 23.4% והוצאות בסך 28,800 שקל.