כשטוראי אביב כוכבי שכב במיטתו באוהל הטירונות בבסיס סנור ליד ג'נין, אי־אז באוגוסט 1982 - כשלפניו אלפי שעות אימונים ומבצעים וסבבי לחימה – האם דמיין או תיכנן אז שיהיה יום אחד רמטכ"ל?
התשובה היא לא. "לאביב לא היו תוכניות לשירות ארוך טווח בצבא, אבל הוא כן רצה לצאת לקצונה ולהיות קצין בצנחנים", מספר גורם קרוב אליו. ובכל זאת, מבין המפקדים והלוחמים סביבו היו שזיהו משלב מוקדם מאיזה חומר עשוי הנער מקריית־ביאליק, ומה היעד הסופי שאליו הוא עשוי לחתור.
כך התחלתי - כתבות נוספות:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כשמשה "בוגי" יעלון, הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר, מונה למפקד גדוד 890, הוא ערך סבב פגישות עם מפקדי הפלוגות של גדוד הצנחנים. "אחת הפגישות הייתה עם שרון דוידוביץ', מפקד פלוגת המסלול, שמכשירה את החיילים שזה עתה התגייסו לגדוד", נזכר יעלון, "דוידוביץ' ניגש אליי ואמר לי: 'שמע, יש לי רמטכ"ל בפלוגה'. הוא התכוון לאביב כוכבי".
כוכבי היה אז בן 18, בוגר תיכון אורט קריית־ביאליק ותנועת נוער, כשמאחוריו אולי חצי שנה של שירות צבאי.
"המ"פ אמר לי, 'הוא ראש ענק. בסיכומי תרגילים ופעילות מבצעית יש לו הערות מאוד חכמות'", ממשיך יעלון. "הוא אמר, 'האיש מנהיג טבעי, לוקח אחריות גם כשהוא לא חניך תורן. אז זהו, יש לי רמטכ"ל בפלוגה'".
זה קורה בכל פלוגת לוחמים: תמיד יש את החייל האחד הזה שאומרים עליו שיגיע לקצה הפירמידה. לרוב, הנבואה לא מגשימה את עצמה. לא כולם יכולים להיות רמטכ"לים הרי. במקרה של כוכבי זה שונה. לאורך הקריירה הצבאית שלו, מהגיבוש לחטיבת הצנחנים, דרך קורס הקצינים ועד לתפקידי הפיקוד הראשונים, המילה רמטכ"ל נלחשה בסביבתו. לעיתים לא רק נלחשה.
הנה דבר שלא הרבה יודעים על רב־אלוף כוכבי: הוא עיוור צבעים, וכשהתגייס לצבא סבל מלקות דיבור קטנה. "לא משהו דרמטי", אומר חייל ששירת לצידו אז, "מדי פעם הוא היה מושך טיפה את המילים".
לאחר שהתקדם בסולם הדרגות, הוא נעזר בקלינאית תקשורת כדי להיפטר מאותה לקות דיבור. אבל גם לפני כן, כוכבי לא נתן לעניין הזה לעצור אותו. קשה היה להתעלם מהחייל, שמלבד יכולותיו על מדים ידע לנגן על גיטרה, קלרינט ופסנתר, צייר בחסד, הרבה בקריאת ספרים ונמנע מאכילת בשר – מאפיינים שלא בהכרח תואמים את הטייפקסט של לוחם.
כוכבי, זוכרים חבריו מאותן שנים, לא נחשב חזק במיוחד מבחינה פיזית, לא נבחר לסחוב את מקלע המאג, וגם לא הגיע ראשון בבוחן המסלול - אבל המנהיגות שהפגין גרמה לו להזדקר מעל חבריו לאוהל. "ליגה מעל כולם", מנסח זאת קצין ששירת עם כוכבי בשנותיו הראשונות בצה"ל.
שורה של אנשי צבא שפגשו את כוכבי בראשית דרכו בצה"ל מתארים מפקד קשוח, בעל תפיסת עולם מגובשת, אך עם זאת קשוב ואמפתי. וגם אדם דיסקרטי שממעט לחשוף את חייו האישיים.
"שילוב של פילוסוף ואחד שבקיא במקצוע הלחימה, חסר פחד", מספר רגב טורס, שהיה מפקד מחלקה תחת המ"פ כוכבי. "בספר הפלוגה שלנו שמנו תמונה של כוכבי, ומעל הראש שלו בועות שכביכול מתארות את מה שהוא חושב. באחת הבועות האלה מופיעות דרגות רב־אלוף".
"שיער ארוך, פורט על גיטרה", מתאר את דמותו של כוכבי אלוף במיל' איל אייזנברג, שמכיר אותו מילדות, והיה איתו גם בקורס הקצינים. "אני לא זוכר שכוכבי דיבר יותר מדי על שאיפות צבאיות לפני הגיוס, אבל בתנועת הנוער הוא היה מאוד פעיל ודומיננטי".
הנער כוכבי חלם להגיע לקורס חובלים. בסביבתו מספרים כי הוא המתין בבקו"ם לקצין המיון ליחידה המובחרת, אלא שזה התעכב. באותו הזמן ממש הגיבוש לצנחנים יצא לדרך, ובהחלטה של רגע כוכבי קפץ על האוטובוס.
"באותה תקופה היו רק שני גדודים בחטיבה, 890 ו־202", נזכר ערן דובדבני, שהיה אז מפקד פלוגת המסלול של 202, "בסיום הגיבוש מרכזים את כל התוצאות, מתחילים לעבור שם־שם ומחליטים איזה חייל מצטרף לאיזה גדוד. אני זוכר שהיה דיון ביני לבין המ"פ המקביל סביב כוכבי. כל אחד מאיתנו רצה אותו. בכושר הגופני הוא לא היה הכי טוב, אבל בשאר התחומים רמה מעל כולם".
כוכבי הותיר רושם על מפקדיו גם בבסיס הטירונים סנור. "הוא לקח על עצמו מטלות, כמו להכין רשימת שמירה", נזכר המ"פ שלו אז דוידוביץ', "אף אחד לא אוהב להכין רשימות שמירה, אבל כוכבי ידע לעשות את זה ככה שאף אחד לא ירגיש מקופח. כשהגיע הזמן לכתוב את ספר הפלוגה בסוף ההכשרה, התברר שהוא גם יודע לאייר ולכתוב".
יצא לו לקבל עונש מתישהו? שעה ביציאה?
"אני לא זוכר אפילו תקלה אחת".
אחרי הטירונות יצא כוכבי לקורס חובשים, אותו סיום כחניך מצטיין. "הוא היה פדנט", מספר דודי מגידיש, שהיה איתו באותה כיתה בקורס, "דאג שנעמוד בזמנים, שלא נפריע בשיעורים. הוא לא דיבר אז על המשך הדרך שלו בצבא, אבל אנחנו קראנו לו 'מח"ט אירופה'".
בנובמבר 1984 נשלח כוכבי לקורס קצינים. כבר בתחילת הקורס פיקד על תרגיל פשיטה מורכב, שכלל הגעה אל היעד במסוקים. דובדבני, ששימש כמפקד פלוגה באותו קורס, זוכר שהתרשם מהחשיבה היצירתית של הרמטכ"ל לעתיד.
"כמג"ד הוא המציא תרגילים חדשים", נזכר דובדבני שליווה את כוכבי גם בהמשך. לימים היכולת הזו תבוא לידי ביטוי במבצע חומת מגן, כשחטיבת הצנחנים עליה יפקד כוכבי תישלח לכבוש את מחנה הפליטים בלאטה בשכם. "הוא החליט שהתנועה במחנה תהיה באמצעות שבירת קירות", מתאר דובדבני. "הוא לא המציא את השיטה, זה משהו שהרוסים עשו קודם, אבל אותנו לימדו שהולכים ברחוב. אביב הבין שמדובר בשטח השמדה והחליט לשבור קירות. מובן שהוא ספג על זה הרבה ביקורת, אבל הוא גם הציל את חייהם של הרבה חיילים".
לאחר שסיים את קורס הקצינים – כמצטיין כמובן - חזר כוכבי לגדוד 890, שם התקדם עד לתפקיד קצין המבצעים הגדודי. "באותה תקופה לא היה תקציב לגדוד, ולא קיבלנו מספיק מטרות דמות למטווחים", נזכר מוטי יוגב, אז סמג"ד 890. "הבחור נתן הוראה למטבח לשמור כל ארגז של קרטון לחם. אחר כך סמלי המבצעים שלו קיבלו עשרות ארגזים כאלה וגזרו מהם מטרות דמות. כל הגדודים התלוננו שאין מספיק מטרות, ולגדוד 890 לא חסר דבר".
באותה תקופה תפס הגדוד את גזרת זרעית בדרום לבנון. ביולי 1986 נתקל כוח מהגדוד במחבלים, והמאגיסט אריה טובול ז"ל נהרג. "טובול היה דמות בולטת ומשמעותית בגדוד", מתאר גורם בסביבתו של הרמטכ"ל, "זה אירוע שמלווה את אביב עד היום. כקצין המבצעים אביב חיפ"ק וניהל את האירוע. לקראת סוף האירוע הגיע מסוק עם צוות רפואי לנקודה, בעומק לבנון, אזור מג'דלזון. אביב עלה על המסוק, ולנגד עיניו אריה נפטר. אביב זוכר את הרגע שבו אריה נשם את נשימותיו האחרונות כאירוע מעצב בדרכו. זו הייתה הפעם הראשונה שבה היה ליד לוחם שנהרג".
בתפקידו הבא שימש סרן כוכבי בן ה־22 כמפקד פלוגת המסלול של 890. רגב טורס, שהיה אחד ממפקדי המחלקות שלו, זוכר את כוכבי מסתובב עם מחברת ספירלה צהובה, מציין לעצמו תובנות. "הוא כל הזמן היה כותב", משחזר טורס. "התברר לי שהוא אדם שעושה הכנות, אין אצלו לצאת לדרך בלי הכנה".
בראשית הדרך, פקודיו של כוכבי נזכרים, הוא היה מ"פ קשוח וקפדן. "הוא היה עושה לסגל המון שיחות, לפעמים עד אמצע הלילה", מספר טורס. "הוא יושב, ואנחנו עומדים כדי לא להירדם, שופכים על עצמנו מים".
כשנשבר הדיסטנס, טורס ממשיך, הם גילו ברמטכ"ל לעתיד צדדים מפתיעים. "הוא דיבר איתנו על שבטים בהודו, על סנסקריט. הוא היה איש עם המון ידע. בשלב מסוים גילינו שהוא יודע לצייר ברמות שאתה לא מבין. זה קרה כשישנו אצלו בבית. ראיתי את ציורי השמן הענקיים שלו והייתי בהלם".
3 צפייה בגלריה
אביב כוכבי הרמטכ"ל מתייחס ל מות לוחם מג"ב בראל חדריה שמואלי הוראות פתיחה ב אש טקס טקס חילופי מפקד זרוע הים בסיס חיל הים ב חיפה
(צילום: דובר צה"ל)
בסיום מסלול ההכשרה יצא כוכבי עם הפלוגה למסע כומתה של 90 קילומטרים. תוך כדי נקע את הרגל, והרופא הגדודי הורה לו לעלות לרכב הפינוי. "ראינו שחבשו לו את הרגל", מתאר אחד מחיילי הפלוגה. "כשאתה רואה מ"פ שלא מוותר לעצמו וממשיך במסע למרות הפציעה, אתה מתבייש לוותר לעצמך".
ב־1993, כשהוא בן 29 בלבד ואחרי שהשלים תואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטה העברית, קיבל כוכבי דרגת סגן־אלוף ומונה למג"ד 101 בצנחנים. לדברי שירה לביא, ששימשה אז כראש לשכתו, באותם ימים כוכבי כבר דיבר על שאיפותיו להגיע למטה הכללי. "חשבתי שאביב יהיה רמטכ"ל, אבל כשאמרתי לו את זה הוא תמיד היה אומר, 'מקסימום אני אהיה ראש אמ"ן'".
למה דווקא ראש אמ"ן?
"מודיעין זה הבייבי שלו. הוא ראה את התפתחות הכוח של צה"ל דרך המודיעין, לא רק דרך הצד המבצעי. זה משקף את מי שהוא, כי להבדיל ממפקדי חי"ר אחרים שהם אנשי שטח ומלחמה, באביב יש צד מאוד אינטלקטואלי, אפילו רוחני".
בסוף יצא שהפך לרמטכ"ל. בגיל 57, כמעט 40 שנה אחרי שהתגייס, רב־אלוף כוכבי יכול להעיף מבט לאחור, אל הימים שבהם לא חשב שיעשה קריירה צבאית - ואל מה שבדיעבד סייע לו להפוך לחייל מספר אחת. "אביב רצה לשרת דווקא בגדודים, כדי שיוכל לפגוש את כלל האוכלוסיות בחברה הישראלית", מתאר גורם בסביבתו, "כבר במסלול הוא שירת במחלקה מאוד הטרוגנית, שעם אנשיה הוא שומר על קשר עד היום. המחלקה הייתה הפעם הראשונה שבה נפגש עם הקשת הרחבה של החברה הישראלית".
