מעטים מחוץ ליחידת המסתערבים של סמ"ר בראל חדריה שמואלי ז"ל יודעים את זה, אבל אחת הפעולות האחרונות שבהן הוא השתתף, הייתה יכולה להפוך בקלות לסרט אקשן בנטפליקס.
זה קרה כחודש בלבד לפני נפילתו. "קיבלנו מידע על תושב המרכז, כבן 30, שנחטף על רקע פלילי בגלל חובות", חושף סנ"צ ק', מפקד ימ"ס (יחידת המסתערבים) דרום של מג"ב, מפקדו של בראל. "במשפחה התקבלה דרישת כופר לשחרר אותו תמורת סכום של מעל חצי מיליון שקלים. לא ידענו הרבה, רק שהוא מוחזק בפזורה הבדואית בדרום".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
אז מה עושים?
"בראל ירד לשם עם המפקד, יחד עם הכוח. בפעילות מסוערבת שנעשתה בשיתוף פעולה עם השב"כ והמשטרה, התברר שהאיש מוחזק בכפר הבדואי ביר הדאג', ליד קיבוץ רביבים. הלוחמים צרו על המקום ובשלב הסגירה של השטח, מפקד כוח המעצר ביקש מבראל שיתלווה אליו. היו שם בפועל שישה חוטפים. כשהלוחמים הזדהו בפניהם כשוטרים, אחד מהם, שהיה חמוש באקדח, פתח במנוסה. בראל הכריז על כך מיד בקשר לחבריו, והחל לרדוף אחריו רגלית. הוא הורה לו לעצור, ומשזה לא עצר, בראל ירה לעברו, פצע אותו, והצליח ללכוד אותו. חבריו בכוח עצרו בינתיים את יתר החשודים, ובחיפוש במקום נמצא מצבור של אמצעי לחימה ונשק".
ומה עם החטוף?
"האיש הוחזק כבול באחד המבנים בכפר ובראל – שאני זוקף לזכותו את הצלחת המבצע הזה – היה בין אלו ששיחררו אותו משם".
בשבת 21 באוגוסט, זה נגמר אחרת. בראל, צלף בימ"ס דרום של מג"ב, הוצב עם חבריו על גבול רצועת עזה, כהכנה להפרות הסדר שהיו צפויות שם. הם מוקמו בקרבת גדר חדשה, שהוקמה רק ב־2019 מפלדה אטומה, ובתוכה נקבעו חרכי ירי. בראל עצמו, כצלף, הוצב באחד החרכים הללו. הסיטואציה הזאת לא הייתה חדשה לו ולחבריו: הם נמצאים על הגדר הזאת כבר שנתיים. אלא שהפעם, המפגינים הפלסטינים שטפו במאות את השטח שלפני הגדר, והגיעו עד אליה. למרות שבטווחים כאלו היעילות של צלף היא נמוכה ולבראל לא הייתה יכולת לראות מי צמוד אליו מעברה השני של הגדר, הוא לא קיבל פקודה לעזוב את עמדתו, גם כשמחבלים ניסו לחטוף מבעד לחרך הירי את נשקו. אחד המחבלים שלף אקדח ממכנסיו, וירה דרך חרך הירי מטווח אפס בבראל, שנפצע אנושות. בשבוע שעבר, בתום מאבק ארוך על חייו, נקבע מותו. הוריו השכולים של בראל, שדיברו מדם ליבם ומכאבם, הטילו את האשמה על צה"ל ועל ראש הממשלה בנט. אבל מהר מאוד האירוע הטעון הפך גם לכלי ניגוח פוליטי.
השבוע, סנ"צ ק', מפקד יחידת המסתערבים של בראל, מספר לראשונה מה קרה שם – ועונה על השאלות הקשות שעולות מהאירוע. בראל וחבריו שהו בגזרה כבר יום קודם לכן, שישי, והתכוננו לקראת ההפגנות שתוכננו למחרת. "זה אומר שהיינו שותפים לנוהל הקרב בצורה מסודרת עם האוגדה, החטיבה של הצבא, ועם פנים היחידה. כלומר, עם המח"ט, הגדוד הרלוונטי ומפקד הפלגה שלי. ביום שבת, הכוח שלי התחלק לפעילות יחד עם כלל הכוחות שהיו שם, מול מפקד הגזרה הצבאי, שמיקם אותם בשטח. אני לא יכול להגיד לך את המיקום המדויק. לצד כל צוות היה גם כוח עם מפקד ועם צלף, ועוד לוחם, מאבטח ונהג. היה שם ללוחמים גם פק"ל רוגר - שזה נשק פחות קטלני, שיורה לטווח של עד מאה מטר, ויכול להיות גם ירי עד לטווח 400־500 מטר. אין לצלף יתרון מטווח קרוב, אלא בירי מדויק לטווחים שונים".
ומה היה תפקידו של בראל באותו יום?
"הוא היה צלף באחד מהצוותים שהיוו את הכוחות שהיו ערוכים למיגור הפרות הסדר. בהתחלה הם היו באזור סמוך של מרחב הפעולה. לא על חרך הירי בחומה, או משהו ספציפי".
לְמה חרך הירי הזה משמש תכלס?
"צלף עומד בנקודה שבה הוא יכול להיות הכי יעיל. הקיר שם עשוי מפלדה, הוא לא שקוף. יש לאורכו הרבה חרכי ירי. כל חרך כזה נמצא בגובה שניים־שניים וחצי מטרים, ויורים כשצריך, גם משם".
אתה קיבלת הוראה כלשהי "להכיל" את המפגינים?
"לא הייתה הוראה כזאת, 'להכיל'. אתה יורה כשאתה נמצא בסכנת חיים. הכוח שלי נלחם פה, פתח באש חיה. בפועל, נהרגו באירוע הזה שני מחבלים פלסטינים ונפצעו כ־40 איש. צריך להבין שבסוף מדובר פה בסיטואציה מורכבת. זה לא היה קרב פנים מול פנים מול מחבלים".
אז?
"בסוף היו שם הרבה אזרחים, נשים וילדים שהמחבלים נטמעו ביניהם בכוונה".
מהר מאוד התברר כי הפעם, האירוע היה שונה. גם בעצימות שלו, וגם בדרך שבה הוא התפתח. למרות האמצעים לפיזור הפגנות ולמרות הירי של בראל וחבריו הצלפים, מאות מפגינים הסתערו אל עבר הגדר.
הופתעתם מכמות המפגינים שהגיעה לשם?
"זה היה חלק מהתרחיש".
ואיך קרה שאיפשרו להם להגיע כל כך קרוב לחומה?
"ההמון רץ לשם במכה אחת. הייתה שם כמות של מעל 400־500 איש".
"לפי ממצאי התחקיר, הם לא הורחקו מהגדר בצורה יעילה.
"אי־אפשר לירות בכמות כזאת גדולה של אנשים. לא זאת המטרה בפיזור הפרות סדר של מפגינים. אחרי הכל, אנחנו צבא מוסרי".
אפשר לנסות להרחיק אותם באופן מוסרי.
"הכוח פעל והשתמש בכלל האמצעים שעמדו לרשותו. גם באמצעי אלפ"ה (אמצעים לפיזור הפגנות – ש"מ) וגם בירי חי, כדי להרחיק את המתפרעים. אבל הייתה שם כמות גדולה מאוד של אנשים, נשים וילדים. מדובר בפעילות מאוד מורכבת. זה לא כוח של חמאס שבא מולך ואתה מגיב אליו כמו במלחמה. בתוך ההמון הזה ובחסותו, נכנסו מחבלים שניצלו את הסיטואציה, הגיעו לטווח קצר וביצעו משם את הירי".
האם היה לכם מידע מודיעיני מקדים על חמושים בשטח?
"לא היה כזה מידע על חמושים".
מי היה צריך לספק לכם את המידע הזה?
"המודיעין של הצבא, השב"כ".
אז היה שם מחדל מודיעיני?
"לא הייתי מכנה את זה ככה. אנחנו לוקחים בתפיסה הכללית תרחיש שיש מקום לסיכון כזה, ולכן באים לשם מראש עם מיגון מתאים ללוחם: קסדה, אפוד מגן, וגם רכב ממוגן שבו אנחנו נעים. אבל לא היה מידע מדויק באותו היום על חמושים בתוך ההפגנה".
אז איך קרה שבראל נקלע למצב שבו הוא היה בחרך הירי?
"בשלב שההמון התחיל לרוץ לכיוון החומה, בראל עם מפקד הפלגה יחד עם הגדוד והמח"ט, הגיעו לנקודות הרלוונטיות במקום. כדי להרחיק את ההמון, הם התחילו להשתמש באמצעים לפיזור הפגנות, כלומר שימוש בגז, בירי מעל החומה. לאחר מכן בראל ביצע ירי חי עם עוד צלפים מכמה מוקדים. בראל היה ממש גיבור. לפני שהוא נפגע, הוא ירה בחמישה מחבלים".
ואיך קרה שאף אחד לא הבחין במחבל וגם לא ניטרל אותו מיד?
"מובן שאם בראל, או מי מהלוחמים היה מבחין שיש שם מישהו שמסתובב עם אקדח, הם היו מנטרלים מיד את הסכנה. אלה לוחמים מהטובים שיש. מלח הארץ אחד-אחד, שגם עברו אירוע או שניים בחיים, כולל מפקד הפלגה שלי. הם פשוט לא ראו את המחבל, כמו שאף אחד מהכוחות הרבים שהיו שם, לא ראה".
לפי הסרטון שהופץ, מהרגע שהמחבל שלף את האקדח ועד שהוא ירה בבראל, חלפו מספר שניות.
"תאמיני לי שאם בשבריר השנייה הזה היו מזהים אותו, הוא היה מיד מנוטרל. אבל בתוך ההמון שהסתער, קשה מאוד היה לזהות אחד שבשבריר שנייה הוציא אקדח".
אבל כאן עולה שאלה אחרת. למה בראל בכלל נשאר שם? לפי ממצאי התחקיר, מרגע הגעת ההמון האלים לקיר המגן, הצוות מאחורי החומה לא היה צריך להיות שם.
"הכוח לא היה סטטי במהלך כל הפעילות, אלא הוא נע בין חרכי הירי בהתאם להתפתחויות בשטח. בראל היה שם בנקודה ספציפית, שבה הפתיעו אותו מקרוב".
"כוח"? כלומר, היו שם באותו הזמן עוד לוחמים בחרכי הירי הנוספים בחומה?
"היו עוד צלפים. אבל הכוח היה די דינמי: יורה ירי ממוקד ופוגע דרך החרך. פוגעים ונעים הלאה לאורך החומה, בצורה שלא נשארים סטטית באותה נקודה. הנוהל הוא: או שיורים דרך החרכים, או דרך נקודה לעבר המתפרעים".
אז היו עוד צלפים. יש הורים שצריכים לברך ברכת "הגומל" על ילדיהם שניצלו?
סנ"צ ק', משתתק. "בסוף", הוא אומר, "היה שם רק מחבל אחד עם אקדח, ובסוף התוצאה הייתה, שהיה לנו לוחם אחד שנהרג, לצערנו הרב".
בלב הטענות הקשות שמציגה המשפחה – ובצדק לחלוטין – בפני הצבא, עומדת שאלה מרכזית: אם כבר ההמון הפלסטיני הגיע עד לחומה, מדוע לא ניתנה הפקודה לצלפים לזוז לאחור? הרי ממילא, האפקטיביות שלהם בטווח כל כך קרוב נמוכה מאוד.
סנ"צ ק', באחריות מי היה לשים לב שבראל כבר לא אפקטיבי בעמדה שלו ולהזיז אותו משם?
"יש מפקד גזרה מטעם הצבא, שהיה אחראי על כלל הפעילות. ויש מפקד חטיבה שהוא היה המפקד בפועל בשטח".
אז הוא שגה להערכתך?
"קשה לי לשפוט מהנקודה הזאת את מה שמפקד החטיבה החליט באותה סיטואציה בהתאם למה שעמד לפניו באירוע באותו היום".
אם כבר שנתיים אתם כמעט כל סוף שבוע שם על הגדר, מה היה שונה הפעם?
"לפי מה שאני מכיר, זאת הייתה הפעם הראשונה שנתקלנו בהפרות הסדר במחבל עם אקדח, בטווח קצר".
לא היה ברור שזה יקרה מתישהו?
"זה עניין של מודיעין. מבחינת הכוח עדיין היינו ערוכים לתרחיש כזה ולכן הלוחמים שלי היו ממוגנים וירו דרך החרכים. רק שבסוף הייתה שם סיטואציה יחסית קשה".
אם זה היה תלוי בך, היית שולח את הלוחמים שלך לחרכי הירי האלה?
"זה מה שנעשה עד אז בכל האירועים".
ולכן המחבלים למדו כבר את השיטה.
"ככוח, היינו שם בלחימה. בסוף יש משימה, והיא להגן על תושבי מדינת ישראל בגבול, ולמנוע את חדירת המחבלים ליישובי הדרום, בדגש על נחל עוז, שנמצא שם בסמוך. לכן היינו שם ככוח אבל לא היינו לבד, אלא יחד עם כוחות נוספים של גדודים מהצבא, של כוחות טנקים, של תצפיות, כוחות מהאוויר. והיה מפקד על כל האירוע הזה שהוא מפקד החטיבה שמתכלל את כל האירועים".
מבחינתך, היה שם מחדל?
"אני לא חושב שהיה שם מחדל מבחינת הכוח שלי".
נשאל את זה ככה: בדיעבד, מה היית עושה אחרת באותו יום?
"הייתי שומר על מרחק טקטי בינינו לבין המתפרעים. אולי צריך היה להתמקם רחוק יותר, ולא בטווח קצר. יחד עם הצבא נמצא את הפתרון לגרום לכך שהלוחמים לא יהיו בטווח קצר אל מול מפירי הסדר. אלו לקחים בעיקר טקטיים, שיגרמו לנו לשמור יותר על חייהם של הלוחמים".
ועד שזה יקרה, הלוחמים ימשיכו לעלות בשבתות, שוב לאותה הזירה ולסכן את חייהם?
"כמו שאת מבינה, זה מתבקש, וזה מתבצע שנים אחורה ויתבצע גם קדימה".
התעוזה של הפורעים הולכת וגדלה. יש תחושה שאיבדתם אולי את כוח ההרתעה שם?
"באירועים יותר מורכבים, היו גם טנקים בשטח וזה לא הרתיע אותם. הם בונים על המוסריות שלנו. תביני שאם היו שם רק מחבלים, אז ברור שנוהל הפתיחה באש היה יותר קל, אבל בגלל שמדובר באזרחים, אי־אפשר לירות שם פגז".
נדמה שאתה נשמע קצת כועס. מדוע?
"כי יש קושי בניהול האירועים האלה שבסוף כיחידה, אנחנו פועלים בשטח צבאי, שנמצא תחת הפיקוד והאחריות של הצבא ולא של המשטרה. בסוף, הצבא הוא זה ששולט שם".
אז איפה פה הבעיה?
"מי שצריך להגן על הגבולות בפעולות כאלה מורכבות, אלו הלוחמים שיודעים להתמודד עם מצבים מסובכים כאלה. הכוח שלי הוא המיומן ביותר לכך ובעל הניסיון הטוב ביותר לכך. אבל צריך להסתכל על התוצאה. שבאירוע כזה, שיש בו כוחות של גדודים, יש כוחות מיוחדים ממגוון יחידות, יש כוחות של טנקים, יש תצפיות, יש סיוע מהאוויר, יש הרבה כוחות. ובשביל להפעיל את כולם – צריך מפקד טריטוריאלי שיודע לפקד. הכוח שלי הוא זה שהיה בקו של הלחימה, והוא זה שנפגע.
"נעשו שם טעויות ושגיאות שצריך ללמוד ולשפר אותן להבא. כמו למשל המרחק שבו הוצבו הלוחמים, המיקום שלהם ותמרון הכוחות. בסיטואציה הזאת יש את התחקיר, שנערך כאמור בשקיפות מלאה. יש שם את כל הדברים שצפו והלקחים כבר מיושמים בשטח".
ימ"ס דרום היא אחת מארבע יחידות מסתערבים של מג"ב, והפעילות שלה נעה בין פשיעה – בעיקר במגזר הערבי – לבין לוחמה בטרור וטיפול בהפרות סדר. סנ"צ ק', בן 40, תושב אשקלון, נשוי ואב לשלושה, מפקד על היחידה כשנה. במהלך תפקידיו הספיק לקבל את עיטור הגבורה וצל"ש המפכ"ל, אבל רוב הפעילויות שלו ושל בראל יישארו עלומות לזמן רב.
בראל הצטרף ליחידה ב־2019, וכאמור, היה שותף ללא מעט פעילויות שלה. במהלך מבצע שומר החומות, למשל, בראל וחבריו פעלו כמסתערבים למיגור הפרעות במגזר הערבי. סנ"צ ק': "התחלנו את הפעילות שלנו בגדר עזה, שם הייתה פעילות צליפה שגם בראל היה שותף לה, ומהנקודה הזאת נכנס האירוע של הלחימה עצמה. מטיפול בהפרות הסדר על הגדר – הפכנו להיות כוח התערבות מסוערב, שמגן על היישובים באזור, נחל עוז, כיסופים ומשם הגענו לכל אזור הדרום, לכל מה שקרה עם הפרעות שם. נכנסנו ככוח מסוערב לתוך ההפגנות בשגב שלום, בתל־שבע, ברהט, בכספייה, ועצרנו את מפירי הסדר".
איך הם הגיבו לכם?
"זה גרם מבחינת האוכלוסייה שם להפתעה, להלם. הם לא הבינו איך זה קורה, וזה גם מה שעצר בפועל את נושא הפרות הסדר שם. שימי לב שבמהלך המבצע, ההפגנות בדרום והפרות הסדר נבלמו די מהר. המתפרעים שם הבינו אחרי המעצרים של האנשים, שיש ביניהם כוחות מסתערבים, נבהלו מזה והפסיקו".
אבל זה לא עלול לעורר גם תסיסה? מה פתאום אתה משתמש בשיטות לחימה בטרור כלפי אזרחים ישראלים שרובם שומרי חוק?
"אלו לא שיטות ללחימה בטרור. אנחנו נטמעים באוכלוסייה ומבצעים מעצרים גם נגד פעולות פח"ע, וגם נגד פגיעה באזרחים - שזאת לחימה בפשיעה החמורה".
סנ"צ ק' מספר שלו ולבראל היה קשר מיוחד. "כמפקד על יחידה שמונה מעל למאה לוחמים, ומתחתיי יש סגן, מפקד פלגה ומפקד צוות ישיר – אני לא אמור להכיר מקרוב את כולם. אבל בגלל שבראל בלט במיוחד, היה לי חיכוך יחסית גבוה איתו. הוא תיפקד פה כדמות של קצין ללא דרגות. היה מאוד כריזמטי, ורצה להצטיין בכל. היה חשוב לו שיהיה ללוחמים טוב. הוא עשה איתם הרבה שיחות וגם עם מפקדי הצוותים והפלגה, וכל הזמן היה עולה אליי ומציף סוגיות".
סוגיות כמו מה?
"'המפקד, יש סוגיה שאני רוצה להעלות בפניך לגבי היציאות של הלוחמים הסדירים ביחידה. אני חושב שלאור הפעילות והאינטנסיביות, צריך שהיציאות הביתה יהיו שונות, ולאפשר לנו עוד יום לחופש'. וזה משהו שבדקתי והצליח בזכותו, עם כל הדחיפה שלו, ובאמת שינינו את היציאות של הסדירים".
מכיוון שבאותם מוצ"ש ציפו בצבא להפגנות שגרתיות יחסית, סנ"צ ק' היה בביתו, כשהטלפון שלו החל לפתע להשתולל. "הבנתי שמשהו קרה", הוא משחזר. "שמעתי הודעה שהשאיר לי מפקד של אחד הכוחות, שנפגע לנו לוחם. הוא לא אמר לי מי. התארגנתי במהירות, לא בדקתי שמות. עוד לא הבנתי שמדובר בבראל. הפינוי שלו משם היה די מהיר. הודעתי לסגן שלי: 'סע לבית החולים כדי לקבל את הפצוע, ואני נוסע לזירה'".
רגע, אז מי מטעמך היה המפקד בשטח בעת ההפגנה?
"מפקד הפלגה מטעם היחידה, רפ"ק ע', שהיה אחראי על הכוחות שלנו בשטח. אני מדגיש שהוא לא היה מפקד הפעילות הטריטוריאלית, אלא רק המפקד על הכוחות".
אוקיי, אז אתה מגיע לשטח ומה ראית שם?
"בשלב שבו הגעתי, המפגינים כבר פוזרו יחסית. חברתי מיד לקצין האג"ם שלי, שהוקפץ גם הוא מהבית, והתחלתי לקבל תמונת מצב".
איך הגבת כשהבנת שמדובר בבראל?
"נקרע לי הלב. זה כואב בלב חזק, אבל באותו שלב הייתי כולי תקווה שבראל רק פצוע ושהוא ייצא מזה. בראל היה אחד הלוחמים הטובים, הבולטים והמקצועיים שהיו לנו ביחידה. לוחם שכבר השתתף בפעילויות האלה הרבה פעמים. אמנם כולם היו בניי - אבל איתו היה לי קשר ישיר, ומובן שכאשר אתה מכיר את הלוחם ברמה האישית, זה כואב לך יותר".
אמרת בשטח משהו ללוחמים?
"מבפנים הלב שלי היה כאוב וקרוע, אבל בשבילם הייתי חייב להפגין חוסן כלפי חוץ ולהמשיך לטפל באירוע בשטח".
איך הם הגיבו?
"היה כאב גדול. במיוחד של לוחם שהיה איתו בחרך, כשבראל נפגע. בחור שטיפל בו מיידית ופינה אותו בזמן ומהר מאוד לבית החולים. הוא היה קצת כאוב. לא ראיתי דמעות בעיניים, אבל היה הרבה צער וכאב, למרות שהוא המשיך לתפקד שם כרגיל".
ביקרת את ההורים של בראל?
"מרגע הפציעה שלו, הגעתי לבית החולים כל יום. אני והלוחמים של היחידה כולה. הייתה סביבו מעטפת מדהימה של מפקד מג"ב, ושל מפקד המרחב והמפכ"ל, שהגיע לשם מספר פעמים. הייתה גם מעטפת ליחידה ולמשפחה, וניסינו לראות בכל דרך כיצד אפשר לסייע, לעשות למענו ולמענם. כולנו התפללנו שבראל ייצא מזה. למרות הפציעה החמורה שלו, עדיין יש וקורים ניסים. קיווינו והתפללנו מכל הלב לנס הזה שבראל יחיה. אבל זה לא קרה".
איך המשפחה הגיבה כלפיכם?
"היא מאוד כאובה ואפשר להבין אותם. אבל משפחת חדריה שמואלי היא חלק משמעותי מימ"ס דרום לנצח".
אז אתה מבין את כעסם של הוריו.
"אני מבין ומכיל את זה, וכל מילה שנגיד, לא תחזיר את בראל לחיים. אבל מראש אני אומר לך: שאי־אפשר בסיטואציה הזאת לשפוט. יש תחקיר, שבעקבותיו יופקו הלקחים המתאימים".
המשפחה מבקשת ועדת חקירה בלתי תלויה, כלומר מחוץ לצבא. זה מוצדק? צה"ל יכול לחקור את עצמו במצב כזה?
"צה"ל בהחלט יכול לחקור את עצמו, וזה נעשה בפתיחות ובשקיפות מלאות. המטרה היא ללמוד ולהפיק לקחים לעתיד. אני מבין את המשפחה, ואת הכאב שלה. אבל מבחינת התחקיר הצבאי שהייתי שותף לו, כמו גם הלוחמים וגם הצבא – הכל נאמר שם על השולחן. מפקד הפלגה שלי שהיה בשטח עם היחידה סיפר בפירוט רב את כל מה שהיה מבחינתו בזירה. הוא בעצמו הרי היה שם על הקו. גם לדבריו, אם הוא היה מרגיש ומאמין שהיה מצב שמסכן את הלוחמים – הוא היה מרחיק אותם משם".
מה חשבת על הקמפיין "שחררו לנו את הידיים", שהריצו מאות לוחמים ברשת, והציף טענות, שלפיהן הכוח ביקש אישור לפתוח באש ונענה בסירוב מצד המפקדים?
"לא ראיתי את הקמפיין ואני לא נכנס לדברים כאלה. כמפקד יחידה אני לא אמור להתעסק עם זה. מה גם שעובדתית, הטענה הזאת לא נכונה, בטח לא לאירוע הזה ספציפית. ממה שאני הייתי שותף לו בתחקיר, באירוע לא הייתה הגבלה מבחינת הוראות הפתיחה באש. בהחלט היה שימוש בנשק חי, מתו שני פלסטינים ונפצעו עוד 40. כאמור, בראל עצמו לפני שנהרג ירה בחמישה פלסטינים – כלומר, לא הייתה הגבלה".
אתה מרגיש לעיתים שהידיים שלך קשורות? שהיית רוצה לפעול יותר, אבל הכללים המשפטיים מגבילים אותך?
"מטרת הוראות הפתיחה באש היא לא להרוג, אלא לפצוע. ההוראה היא לירות מתחת לברך, לירות בקרסול. אבל כשלוחם שלי יורה ירי יזום בהתאם לאישורים ולהוראות פתיחה באש – זה נועד לנטרל סכנת חיים. כך אני מתדרך אותם: שקודם כל ישמרו על עצמם. אנחנו צוות מנוסה. לא יורים בכל אדם שנמצא שם. לא יורים באישה, ולא יורים בילד, אלא אם כן יש פעילות חבלנית עוינת או מבוצע ירי כלפי מחבל. אבל בשום אופן לא כלפי כל ההמון. אסור לבצע טבח".
אבל היורה בבראל היה מחבל.
"כאמור, אותו לא ראינו, כי הוא התחבא בחסות ההמון. המחבל עצמו ברח ולא אותר. עובדתית, לא היה עימו קשר עין של בראל ולא של יתר הלוחמים. אבל בסוף מדובר בהפרות סדר, ואת לא יכולה לירות בכולם".
ולמרות הזמן הרב שחלף מאז, המחבל עדיין מסתובב חופשי.
"אני מאמין שהשב"כ וכוחות הביטחון יודעים מי הבן אדם הזה, כי בסוף נפל לנו שם לוחם בגללו. ואני מאמין שאנחנו עוד נסגור איתו את החשבון".
הלוחמים מדברים איתך על הצורך בנקמה?
"ברור שהיחידה רוצה שהמחבל יטופל, וזה עוד יקרה ונבוא איתו חשבון. אבל מדובר ביחידה שיודעת לשים את האירוע הזה בצד, גם את הרצון לנקום, ולהמשיך לפעול בצורה מקצועית וערכית. המשימות שלנו כרגע הן ללוות את המשפחה של בראל ולתמוך בה, להנציח את זכרו של בראל בקרב הלוחמים ביחידה דרך אירועים בדמותו, מורשתו והנצחתו, וגם לטפל נפשית בלוחמי היחידה שהיו באירוע".
איבדת פעם לוחם?
"אישית, חוויתי אובדנים של חברים שלי במהלך השירות, אבל לא במסגרת היחידה. זאת הפעם הראשונה שהיחידה שלי חווה אובדן של לוחם. מלח הארץ. בפן האישי, לוחם אהוד מאוד על כולם, הוא הנחה את הפורימון האחרון והצחיק אותנו עד דמעות. ובפן המקצועי, מאוד מוכשר, דומיננטי וכריזמטי. כל הלוחמים פה מיוחדים, נבחרים בקפידה אחד־אחד. למרות שבראל נפל לידם, הם לא נשברו והמשיכו להילחם באותו יום עד למיגור הפרות הסדר ומניעת חדירת מחבלים לתוככי ישראל".
בתגובה לכתבה נמסר ממשפחת חדריה שמואלי, באמצעות עו"ד (אל"מ במיל') רן כהן רוכברגר, ממשרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק: "בראל האהוב שלנו היה האור של הבית. בן ואח למופת, לוחם אמיץ, ספורטאי מצטיין, שחקן וזמר.
"בראל שלנו נפל בגלל התרשלות נוראה של הצבא. בשל מחדלים קשים ששמו אותו בעמדה כשהוא חשוף לפגיעה של מחבל מחמאס וכשלא מאפשרים לו להגן על עצמו. לא יכול להיות שהאסון הזה יעבור בלי שהמפקדים האחראים ייתנו את הדין על המחדלים. לא ננוח עד שזה יקרה.
"אנחנו מקווים למצוא קצת נחמה בהנצחה של בראל האהוב שלנו בהקמה של שביל לזכרו ומקווים שהתרומות של כל עם ישראל לפרויקט 'צועדים בדרך בראל' באתר giveback יאפשרו לנו להוקיר את זכרו".
