ידועה בציבור תבעה חלק מהדירה - ונדחתה

אף שבן זוגה הוא זה שרכש את הדירה שבה חיו במשך שנים, היא פנתה לביהמ"ש בטענה שמגיעות לה חצי מהזכויות בנכס. השופטת חשבה אחרת

עו"ד עדי חן | פסקדיןפורסם: 12.09.21 , 11:12

בית המשפט למשפחה בחיפה דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד בן זוגה לשעבר, שבמסגרתה דרשה חצי מהזכויות בדירה שרשומה על שמו. השופטת אלה מירז קבעה שאמנם השניים היו ידועים בציבור במשך שנים, אך לא הוכחה כוונת שיתוף קונקרטית ביחס לדירה.

בני זוג הכירו ב-1996 כשהאישה גרושה והגבר פרוד. בתחילת הקשר השניים גרו בדירה ששכרה האישה לפני ההיכרות. ב-2003 רכש אחיו של בן הזוג את הדירה בנאמנות עבורו וב-2009 נרשמו הזכויות בדירה על שמו.

ב-2017 הם נפרדו וכמה חודשים לאחר מכן, בעקבות תביעת פינוי שהגיש נגדה בן הזוג לשעבר, תבעה האישה להצהיר כי מגיעות לה חצי מהזכויות שצבר במהלך החיים המשותפים, כולל בדירה, מתוקף היותם ידועים בציבור.

אילוסטרציה(צילום: Shutterstock)

האישה סיפרה שבמהלך החיים המשותפים נשא בן הזוג בנטל פרנסת הצדדים והיא תפקדה כעקרת בית. לטענתה, הם ראו את הדירה כמשותפת, כמו גם כל זכות אחרת שצברו במהלך החיים המשותפים, ומעולם לא נהגו בהפרדה רכושית. היא הוסיפה כי מימנו את הרכישה יחד כשהיא השקיעה כ-73 אלף שקל והוא 203 אלף שקל.

הגבר טען מנגד כי הוא זה שרכש את הדירה לבדו והאישה לא לקחה חלק במימון התמורה. לדבריו הם התנהלו בהפרדה רכושית ולא הייתה לו כל כוונה לשתף אותה בדירה. הוא ציין כי היא צברה כספים ורכוש ללא ידיעתו ואף עבדה בשכר בחברות ששייכות לבנה.

ואכן, השופטת אלה מירז קבעה שהאישה לא הוכיחה כוונת שיתוף. היא ציינה כי הצדדים חיו במשך תקופה לא קצרה כידועים בציבור וניהלו משק בית משותף. יחד עם זאת, הוצאות משק הבית מומנו כולן על ידי הגבר. "הצדדים מעולם לא פעלו באמצעות חשבון משותף, או קופה משותפת, רעיונית או מעשית", כתבה.

בפסק הדין צוין כי מחקירת האישה עלה שבניגוד לטענותיה, הייתה לה פעילות כלכלית חיצונית, באמצעות חשבונותיה או חשבונות משותפים לה ולבנה. עובדות אלה מלמדות באופן מובהק על העדר כוונת שיתוף. זאת ועוד, היא לא הוכיחה כי השתתפה באופן כלשהו בתשלום התמורה.

"לאישה הייתה התנהלות כלכלית מלאה ושלמה מחוץ לתא המשפחתי, ועם בנה. כל אחד מהצדדים היה חופשי לעשות עם כספו ככל העולה על רוחו", כתבה השופטת. היא ציינה כי לאישה היו וישנם נכסי מקרקעין שעמדו לשימוש בנה, מתוך בחירה מודעת, בגינן נטלה הלוואות והתחייבה במשכנתאות, אותן אמנם השיב הבן, אך הדברים נעשו הרחק מעיניו של האיש וללא כל התייעצות עמו.

לסיכום נקבע כי האישה לא הוכיחה כוונת שיתוף קונקרטית כלפי הדירה ולא הוכיחה שהצדדים ניהלו משטר של שיתוף בנכסים. היא כתבה כי נקודת המוצא היא רישום הזכויות בפנקס המקרקעין, והזכויות רשומות במלואן על שם הגבר. התובעת חויבה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 7,500 שקל.