הרבה דברים הפחידו את ביני פלדשטיין, שחקנית בת 28 שעד לפני שנתיים קיבלה בעיקר תפקידים של נערה מוזרה בתיכון, כשאמרה "כן" מיידי להצעה לגלם את מוניקה לוינסקי. פלדשטיין בקושי נגמלה מהחיתולים כשלוינסקי בת ה־22 הגיעה ישר מהקולג' לעבודת חלומות בבית הלבן, התאהבה בנשיא ארה"ב, ניהלה איתו רומן ארוך והפכה לאדם המושמץ והמושפל ביותר באמריקה. פלדשטיין הכירה את הסיפורים, אבל היא שייכת לדור שמוניקה לוינסקי מסמלת עבורו משהו שונה לגמרי מכינויי הגנאי והבדיחות של תוכניות הלילה בשנות ה־90. בשביל פלדשטיין, מוניקה לוינסקי היא גיבורה, אייקון פמיניסטי, אישה שכל גברי העולם, וגם לא מעט נשים, ניסו לחסל, והיא לא נתנה להם.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
שבועות ספורים לפני שקיבלה טלפון מריאן מרפי, מפיק־העל של סדרת האנתולוגיה 'סיפור פשע אמריקאי', נשאלה פלדשטיין בראיון "איזו דמות אמיתית היית רוצה לגלם" וענתה מיד, "מוניקה לוינסקי". מרפי אפילו לא ידע על הראיון הזה כשהחליט כי השחקנית המוכשרת ('ליידי בירד', 'בוקסמארט'), שנראית כמו העתק של לוינסקי גרסת 1998, היא הבחירה הראשונה שלו לככב במה שידע שתהיה חתיכת סדרת טלוויזיה מדוברת.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
פלדשטיין לא ישנה בלילות, צללה לארכיון, קיבלה טיפים מלוינסקי, וכשהגיעו צילומי הפרק השישי בסדרה כבר חשבה שהיא לגמרי שוחה בתפקיד, אבל הפרק הזה כמעט שבר אותה. הוא מוקדש כולו ליום שבו לוינסקי הבינה לא רק שהחברה הכי טובה שלה בגדה בה, אלא גם שהאנשים החזקים ביותר בוושינגטון מוכנים להרוס אותה בלי למצמץ.
ב־16 בינואר 1998 עוכבה מוניקה לוינסקי, בלי עורך דין, בחדר 1012 במלון ריץ־קרלטון, ממש ליד הפנטגון, על ידי שישה סוכני אף־בי־איי, כולם גברים. במשך 11 שעות הם ניסו ללחוץ עליה להקליט שיחות עם הנשיא ביל קלינטון כדי לתפוס אותו משקר. אחרת, אמרו לה, תלך לכלא להרבה מאוד זמן. הם אפילו נתנו לה מספר: 27 שנה. הבכי של לוינסקי והתחנונים לדבר עם עורך דין או לפחות עם ההורים, נענו באיומים. למרות הכל, היא לא נשברה עד שאמא הגיעה בטיסה מקליפורניה.
אפילו מי שעקבו אחרי הפרשה הגדולה בסוף שנות ה־90 לא ממש ידעו את פרטי הגיהינום - הלא־חוקי - שעברה לוינסקי באותו יום. "קראתי על זה ומוניקה סיפרה לי", אומרת פלדשטיין, "אבל לא באמת הבנתי עד שנכנסתי לחדר והתחלנו לצלם. זה לא ייאמן מה שהיא הייתה צריכה לעבור. לקח לנו 23 ימים לצלם את הפרק הזה. המתח היה עצום, מתיש נפשית, אבל בסופו של דבר אני רק שחקנית ומסביבי היו גברים אדיבים ועדינים שעזרו לי. זה לא דומה למה שמוניקה עברה. כל הזמן חשבתי לעצמי, 'זה בשביל מוניקה'. אמרתי למוניקה כבר בפגישה הראשונה שלנו, 'אני שומרת הראש שלך כאן, אני פה כדי לעשות לך צדק''.
זה היה אחד הסקנדלים הגדולים בהיסטוריה של הבית הלבן. כזה שנצרב בזיכרון מסיבות משמעותיות הרבה יותר מאשר הצהוב הבוהק של סקס ובגידות. נקודת מפנה שהמשמעות שלה רק מתחזקת עם השנים: תחילת הפילוג הפוליטי בארה"ב; שערוריית האינטרנט הגדולה הראשונה; הרגע שבו נולדה תעשיית הענק של תקשורת ימין חסרת מעצורים; והחטא הקדמון של נשיא ממפלגה אחת, שפחות מ־20 שנה לאחר מכן עזר לטורף מיני שקרן ממפלגה אחרת להיבחר לנשיא ארה"ב.
הרבה מאוד נכתב על הרומן בין ביל קלינטון למתמחה הצעירה ממנו ב־27 שנה, על תהליך ההדחה של הנשיא בקונגרס ועל הריקושטים שהגיעו אחר כך. רק דבר אחד לא השתנה לפחות עד לשנים האחרונות: מוניקה לוינסקי המשיכה להיות נושא לבדיחות. לקח לה כמעט 20 שנה למצוא אומץ ולתפוס בעלות על הנרטיב שלה בסיפור. "אתה הולך לישון לילה אחד כאדם פרטי", אמרה לוינסקי ל'הוליווד ריפורטר', "ולמחרת אתה בן־אדם ציבורי וכל העולם שונא אותך, ואתה יכול ללכת לכלא, ואתה עומד לפשוט למשפחה שלך את הרגל. וכל הזמן הזה אסור לך לדבר על זה עם אף אחד ואיש לא מציג את הצד שלך".
מרפי הגיע ללוינסקי כשהייתה בשלה להוציא הכל החוצה. הוא ניסה במשך שנים להרים סדרה שתעסוק בסאגה, אבל הפרויקט נתקע. הוא כבר היה מוכן לוותר ואז הגיעה 'מי־טו', והכוונה לספר את הסקנדל מנקודת המבט של הנשים המעורבות הרגישה לפתע רלוונטית. מרפי נפגש עם לוינסקי כמה פעמים, הבטיח לה קרדיט הפקה ומעורבות בתסריט, והחליט שהוא לא עושה את הפרויקט בלעדיה.
"למוניקה לא היה אף פעם קול משלה", אומרת המפיקה הראשית, נינה ג'ייקובסון. "אסור היה לה לדבר עם אף אחד. תארי לך את זה, להיות מושתקת על ידי האף־בי־איי ואחר כך במשך 20 שנה להיות מוקצה מהחברה על דבר כזה? לא ראינו ערך בלספר שוב את הסיפור הזה, אם לא יהיה בו את הצד של מוניקה כפי שהוא מגיע ממנה".
אחרי שלוינסקי אמרה כן, כבר היה למרפי קל מאוד להשיג את השחקנים שרצה: ביני פלדשטיין כלוינסקי, שרה פולסון כלינדה טריפ, אידי פאלקו כהילארי קלינטון, אנלי אשפורד כפולה ג'ונס וקלייב אוון כביל קלינטון. את כתיבת התסריט הטיל מרפי על מחזאית התיאטרון הצעירה והמבוקשת שרה ברג'ס, שהייתה בת 14 בימי הפרשה.
סדרת האנתולוגיה של ריאן מרפי, 'סיפור פשע אמריקאי', יצאה לדרך ב־2016 עם הגרסה המאוד־מוצלחת של 'אמריקה נגד או־ג'יי סימפסון'. שנתיים אחר כך הגיעה 'הרצח של ורסצ'ה', שהייתה מוצלחת הרבה פחות. שתי הסדרות חלקו ביניהן 16 פרסי אמי ועסקו במקרי פשע ברורים, אבל 'הדחה: סיפור פשע אמריקאי', שעולה ב־29.9 ב־yes VOD וב־yes TV DRAMA מורכבת הרבה יותר. אין כאן פושע אחד. אף אחד לא לגמרי נקי.
העבודה על 'הדחה' נמשכה שנתיים, כולל חודשים ארוכים של שיחות זום אמוציונליות עם לוינסקי. "כשקיבלתי את התסריט ידעתי שכל מילה שאני מוציאה מהפה עברה אישור של מוניקה", אומרת פלדשטיין. המפיקים מספרים כי מה שבדרך כלל הטריד את לוינסקי היו דווקא דברים שנותרו בחוץ. היא עזרה לברג'ס עם סיפורים אישיים שהפכו למונולוגים שנשמעים לראשונה, הציעה שיפורים באוצר המילים של ביל קלינטון, ולא התקרבה לסצנות בין ביל להילארי.
בפגישה הראשונה אמרו מרפי וברג'ס ללוינסקי כי הם לא מעוניינים לצלם סצנות סקס סוערות, ועדיין כל התהליך היה טריגר לא קטן עבורה. היו לה רגעי שבירה ואת הסשנים בזום עשתה כשלצידה יושבת תרפיסטית קבועה. גם בגלל זה, התוצאה היא סדרה מפתיעה באיפוק שלה, שנמנעת ממש בכוח מלהיגרר לצד הסנסציוני, כולל מינימום של הצגת אינטראקציה פיזית בין קלינטון ללוינסקי. מעט הסצנות שבהן זה כן קורה כל כך לא נוחות לצפייה, שהן רק מצדיקות את ההחלטה לוותר על שחזור סקס אוראלי מתחת לשולחן בחדר הסגלגל. "כל התיאורים המיניים היו הכותרות בשנות ה־90", אומרת שרה ברג'ס, "ורציתי לשים את הצופה בנעליים של מוניקה האדם, לא הקריקטורה".
פלדשטיין פגשה לראשונה את מוניקה בדירה של לוינסקי בניו־יורק, ממש רגע לפני שהקורונה החלה לטבוח בעיר. הן הפכו לחברות. "שאלתי אותה על דברים קטנים", היא מספרת. "הייתי שולחת לה הודעות טקסט כמו, 'איזה צבע לק היה לך כאן' ודברים כאלה, אבל אני חושבת שהיא סמכה עליי".
לוינסקי התעקשה שיהיה ברור כי היחסים שלה עם קלינטון היו הדדיים ובהסכמה, בניגוד למברשת הסטוקרית האובססיבית שבה צבע אותה אז הבית הלבן. "מוניקה אף פעם לא שינתה את הגרסה שלה", אומרת פלדשטיין. "היא תמיד אמרה שזה היה רומן הדדי. למה היא צריכה להתבייש בזה, כאשר נשיא ארה"ב מעולם לא התבייש בכך?"
ברג'ס: "הייתה כאן דינמיקת כוח נוראית שמוניקה הייתה צעירה ומאוהבת מכדי להבין, אבל אנחנו מראים בסדרה למי הייתה האחריות לא לנהל רומן עם מתמחה בת 22. עד היום אני שומעת לפעמים בדיחות מוניקה, אבל מצד שני היינו באירוע בניו־יורק והיו שם נערות בנות 17 שעמדו בתור כדי לראות את מוניקה לוינסקי, כי הן רואות אותה באור אחר לחלוטין".
למרות שהסדרה נקראת 'הדחה', היא כמעט לא עוסקת בנשורת הפוליטית. היא כן נותנת ליוצרים, כולם - כנראה - דמוקרטים ומבוגרים מספיק כדי לזכור כיצד תמכו בלהט בקלינטון, אפשרות לעשות חשבון נפש. "הרבה מאיתנו התייצבו אז מאחורי קלינטון, וגם אם מה שהוא עשה זה שום דבר ליד טראמפ, עדיין צריך לזכור שתמכנו בו למרות שהוא שיקר", אומר המפיק בראד סימפסון.
רגשות האשם הליברליים האלה מנחים גם את היחס ללינדה טריפ, כנראה אחת החברות הבוגדניות בהיסטוריה. טריפ הייתה מזכירה בבית הלבן במהלך ממשל ג'ורג' בוש האב, ונשארה בשנתיים הראשונות של ממשל קלינטון, לפני שהועברה לתפקיד אפור ומייאש בפנטגון. מרירה ומזועזעת ממה שנראה בעיניה חוסר הכבוד שהפגינו הקלינטונים כלפי מוסד הנשיאות, חיפשה טריפ את השערורייה שתלמד אותם לקח. מפגש מקרי הוביל אותה לרקום יחסי חברות עם מתמחה צעירה בבית הלבן, שסיפרה לאישה המבוגרת ממנה בכמעט 23 שנה כי יש לה רומן עם אדם בכיר. כשהן הלכו והתקרבו, היא סיפרה לה בדיוק עד כמה בכיר.
טריפ מצאה את השערורייה שלה. היא החלה להקליט את לוינסקי וסיפקה לאף־בי־איי ולחוקר המיוחד קנת' סטאר 20 שעות הקלטות חשאיות של שיחות טלפון. טריפ מתה בשנה שעברה בגיל 70, וטענה עד יום מותה כי עשתה מה שהייתה חייבת לעשות לטובת הכלל. הסצנות המתארות כיצד הוקלטה בסתר על ידי חברתה הטובה, היו קשות ללוינסקי במיוחד. "היו הרבה דמעות", אומר סימפסון. פדלשטיין: "היחסים המרכזיים בסדרה הזאת הם לא מוניקה וביל, אלא מוניקה ולינדה. את רואה את הנשים על המסך ומבינה אותן, אבל גם צורחת עליהן, 'תפסיקו, תפסיקו'". פולסון: "באופן אירוני, הדמות היחידה שכן ראתה שמדובר ביחסים שבהם כל הכוח נמצא אצל אדם אחד הייתה לינדה טריפ. היא דיברה על זה באופן שלנו כחברה ייקח עוד 20 שנה להגיע אליו".
עד כמה השתנה היחס בחברה ובתקשורת בארה"ב כלפי לוינסקי - די בדומה לשינוי הסיסמי במקרה בריטני ספירס - אפשר לראות בדברים קטנים. למשל, מה שהייתה מאז ומתמיד 'פרשת לוינסקי', נקראת היום, כפי שהייתה צריכה להיקרא תמיד, 'פרשת קלינטון'. בסדרה עצמה הקלינטונים נמצאים כמעט ברקע. הילארי של אידי פאלקו לא נראית לפחות עד הפרק השביעי, וביל הוא כמעט דמות משנה. גם בגלל זה חיפשו מרפי ואנשיו כוכב בקנה מידה רציני. "קלייב אוון היה הראשון שניגשנו אליו", סיפר מרפי. "היו לו את הפיזיות ואת הכריזמה. יש לי כבוד עצום לשחקן בקנה המידה הזה שלוקח תפקיד בסדרה שבה הוא יודע שהדמות שלו, כמה שהיא מרכזית בסיפור, זזה הצידה כדי לתת סוף־סוף לנשים את הרגע שלהן".
כל סצנה שבה מעורבים הקלינטונים עצמם עברה עשרות בדיקות חוזרות ונשנות, והיוצרים מודים כי הם סקרנים - וגם קצת מבוהלים - ביחס לתגובת הקלינטונים. "כשהתחלנו לעבוד על הסדרה עוד חשבנו שהילארי תהיה נשיאה", אומר בראד סימפסון. "הרבה השתנה מאז. אנחנו לא מצפים לשמוע מהם ואני בספק אם הילארי אפילו תראה את הסדרה. לכולנו יש אמפתיה עצומה כלפיה. בסופו של יום, גם הילארי קלינטון וגם מוניקה לוינסקי הן עוד שתי נשים ששילמו מחיר כבד על משהו שגבר עשה".
פורסם לראשונה: 06:27, 24.09.21
