2 צפייה בגלריה
מימין למעלה, עם כיוון השעון: אורון זאול ז"ל, הישאם א-סייד, אברה מנגיסטו והדר גולדין ז"ל
הפגישה בין נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי לבין ראש הממשלה נפתלי בנט בשבוע שעבר עוררה כצפוי גל של תגובות, פרשנויות ודיווחים בתקשורת המזרח תיכונית. שלשום (יום ג'), למשל, הודיע מי שמוגדר "אחראי על תיק השבויים" בחמאס העזתי, מוחמד ג'בארין, שארגונו הציע לישראל מתווה חדש לעסקת שבויים ונעדרים. עוד הוא מדבר, הופיע דיווח בעיתון הלבנוני "אל-אחבר" על כך שחמאס מציע לישראל שני מתווים אלטרנטיביים לעסקה כזו: האחד, עסקה מצומצמת בפעימה אחת, והאחר, עסקה גדולה בשתי פעימות. אין טעם להיכנס לפרטי המתווים הללו כיוון שאפשר להעריך די בוודאות שגם הם לא יובילו לפריצת דרך במו"מ המתנהל בתיווך מצרי.
מדוע? מפני שחמאס וישראל מנהלים מו"מ על שני דברים שונים בתכלית: ישראל מדברת על עסקה שבה בתמורה לשבויים וגופות הנעדרים יקבל הארגון אסירים ואסירות פלסטינים הכלואים בארץ, והסכמה ישראלית - ואפילו שיתוף פעולה - בשיקום מסיבי של הכלכלה והתשתיות ברצועה; מה שעשוי להקל באופן ניכר על מצוקתם הנמשכת של תושבי הרצועה אחרי ארבעה סבבי לחימה קשים.
חמאס, לעומת זאת, לא מדבר וגם לא נושא ונותן על "עסקה" שבה כל צד מוותר על משהו ומקבל משהו, אלא על ניצחון תודעתי-אסטרטגי שהארגון מנסה לסחוט מישראל. הניצחון הזה אמור לשרת את מטרת-העל של הארגון, ששואף להיות הגורם הדומיננטי, הפוליטי והשלטוני בזירה הפלסטינית כולה ולכונן בה מדינה איסלמית. לא רק בעזה, אלא גם ביהודה ושומרון וגם בתפוצה הפלסטינית.
כדי להשיג ניצחון תודעתי כזה על ישראל, זקוק חמאס בראשות יחיא סינוואר לשני מרכיבים: הראשון הוא שחרור רוצחים כבדים עם דם על הידיים שביצעו פיגועי טרור וכלואים לעשרות שנים לפחות. השני: שמספר האסירים המשוחררים יעלה על 1,000. בעסקת ג'יבריל, אחרי מלחמת לבנון הראשונה, ובעסקת שליט ב-2011, הציבו הפלסטינים רף גבוה של מספר משוחררים. סינוואר, אסיר לשעבר ששוחרר בעסקת שליט, רוצה לקפוץ מעליו כדי לבסס את מנהיגותו. הוא אף נקב במספר המשוחררים שהוא דורש: 1,111 - לא פחות – כולל ששת הבורחים מכלא גלבוע.
שחרור טרוריסטים שדם על ידיהם הוא עיקרון עבור חמאס מפני שהוא נוטע תקווה בקרב טרוריסטים כבדים בעבר וגם בעתיד, שלפיה גם למי שייתפס ויישפט יש עדיין סיכוי סביר להשתחרר כעבור כמה שנים. כך חמאס מתגבר את המוטיבציה בקרב אנשיו.
ההכרזה של ישראל אחרי שומר חומות שלא יהיה שיקום גדול עד שלא ישוחררו שני השבויים וגופות הנעדרים, מחטיאה את המטרה ונופלת על אוזניים אטומות. חמאס מסתכל רחוק ואינו מסכים לפיתיונות קצרי טווח
המספר, "יותר מ-1,000", הוא עניין של יוקרה עבור הארגון, והוא אמור להמחיש ולהעצים את הניצחון התודעתי. אין ספק שחמאס מעוניין בהסדרה הכלכלית והתשתיתית שמציעה לו ישראל. גם גורל האסירים שאינם רוצחים חשוב לתנועת חמאס. אבל אלו מטרות משניות לניצחון התודעתי האסטרטגי שיקדם את מטרותיו ארוכות הטווח של הארגון, בראשן השתלטות על העם הפלסטיני והפיכת חמאס לנציגו הלגיטימי בזירה הבינלאומית.
חמאס לא מתפתה
בישראל כבר מחלחלת התובנה שחמאס ואנחנו מדברים עם המצרים על שני סוגי עסקה שונים בתכלית. במקביל הפנימו ממשלות ישראל - הקודמת והנוכחית - את מסקנות ועדת שמגר שלפיהן לא כל עסקת שבויים ונעדרים היא כשרה, ויש כאלה שאין להסכים להן כיוון שהן פוגעות באינטרסים הביטחוניים מדינת ישראל ואזרחיה.
קברניטי הביטחון בישראל מבינים היום ששחרור סיטוני של רוצחים עם דם על הידיים פוגע בהרתעה הכללית מפני טרור, שצה"ל ושב"כ פיתחו בעמל רב ובדם. הוא מעודד חטיפות של ישראלים לצורכי מיקוח ומחזיר לפעילות רצחנית אסירים טרוריסטים שסכנתם נוטרלה מאחורי סורג ובריח. מי שישלמו את מחיר עסקת שחרור המוני של טרוריסטים כבדים יהיו הקורבנות הבאים של פיגועי הטרור, שיתרבו וילכו בעקבות שחיקת ההרתעה.
בנט: סבב בעזה? תלוי אם חמאס יתאפס על עצמו
(צילום: משה מזרחי, גיל יוחנן )
לכן מוכנות ממשלות ישראל – גם ממשלת נתניהו וגם הנוכחית בראשות בנט - לדון בעניין מספר האסירים שישוחררו ונסיבות מאסרם, ומוכנים להעניק לעזתים הטבות כמו נמל תעופה, נמל ימי, מתקני התפלה ומה לא. אבל הגמישות שישראל מוכנה לגלות לא יכולה לספק לחמאס את מרכיבי הניצחון התודעתי שהוא מתעקש להשיג.
לכן, גם ההכרזה של ממשלת ישראל אחרי מבצע שומר חומות שלא יהיה שיקום גדול ולא תהיה הסדרה גדולה עד שלא ישוחררו שני השבויים וגופות הנעדרים, מחטיאה את המטרה ונופלת על אוזניים אטומות. חמאס מסתכל רחוק ואינו מסכים לפיתיונות קצרי הטווח שהמצרים, ישראל והמתווכים הזרים משליכים לעברו.
המרשם של בני הזוג גולדין לא יעבוד
לשמחה ולאה גולדין, הוריו השכולים של סרן הדר גולדין ז"ל, היו אינספור פגישות עם נתניהו ועם המתאם לענייני השבויים והנעדרים, ירון בלום, שהסבירו להם מה מעכב את המו"מ. הם גם שמעו את ההסברים האלו מראש הממשלה הנוכחי בנט. אך עם כל הכאב, הביקורת הפומבית שלהם ודרישתם לפטר את בלום רק מעלה את מחיר העסקה שדורש חמאס וגורמת להתמשכות המו"מ.
מה שמציעים בני משפחת גולדין ותומכיה הוא המשך ואף הכבדה של מצוקתם של תושבי רצועת עזה עד שחמאס יחשוש לשרידות שלטונו וייכנע לדרישות ישראל. המרשם הזה אינו מציאותי ולא יעבוד. בעיקר מפני שחמאס כבר הוכיח שהוא שואף להישג אסטרטגי-פוליטי ושהישג אזרחי-כלכלי הוא משני בעיניו.
החרפת מצוקתם של תושבי עזה על ידי ישראל לא תזיז את חמאס אלא רק תכרסם בלגיטימציה של צה"ל לפעול נגד ארגוני הטרור כשהם יורים רקטות לשטחה של ישראל. ככל שהמצוקה ברצועת עזה גדולה יותר כך מתכווצת הלגיטימציה הבינלאומית שיש לישראל לפעול להסרת האיום הרקטי. הן הממשלה הקודמת והן הנוכחית צדקו וצודקות כשסירבו לבצע ניסוי של המתווה שמציעה משפחת גולדין.
מה שאפשר לעשות כעת הוא לשכנע את המתווכים המצרים ללחוץ על חמאס לדון על עסקה שפויה של שבויים ונעדרים, שאינה כוללת רוצחים עם דם על הידיים. בידי המצרים יש מנופים מתאימים, ואם הם לא יצליחו להוציא את סינוואר מהקיבעון, סביר להניח שההזדמנות הבאה לדון על עסקה שפויה תגיע רק אחרי הסבב הבא בעזה. חבל.
