אימאל'ה, "גוג ומגוג" הגיעו
מלחמת "גוג ומגוג" זוכה ליחסי ציבור יוצאים מגדר הרגיל. לעיסוק פרשני, הגותי ואקטואלי נרחב. רבות מאתנו משתמשות בשמה ברצותנו לתאר אסון שמאיים להגיע. אבל האם אנחנו יודעות על המלחמה משהו מלבד הצירוף המצלולי, שאילולא הקשרו היה יכול להינתן לשני גיבורים בסיפור ילדים - גוג ומגוג?
- הכול על פרשת השבוע וזמני כניסת ויציאת השבת - חול המועד
בשבת חול המועד סוכות נקרא בבתי הכנסת את נבואת יחזקאל (ל"ח-ל"ט), המתארת את המלחמה האחרונה הזו ועורכת לנו היכרות עם האימה.
(לא) נעים להכיר: גוג ממגוג
בטעות מכונה המלחמה "גוג ומגוג", שכן יחזקאל מדבר על המלך גוג המולך על ארץ, או קבוצת ארצות, ששמה "מגוג" (יחזקאל, ל"ח): "גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל". השם גוג שייך למשפחת השמות הפלינדרומים שהעניק התנ"ך למנהיגים: דוד, ישי, נתן וגם גוג, שמות אלה נקראים באותה צורה מראשם ומסופם. וכך גם "גוג ממגוג".
"גוג" מזכיר בצלילו את "עוג" ויש המדברים על קשר לגיגס (או גוגו) מלך לוד. נדמה שגוג ממגוג הוא שם ספרותי וקליט, שם שהעיצורים שלו נתקעים בין השיניים "גו-גממגו-ג". תשוו את השם העיצורי "גוג ממגוג" לשם הוויה האוורירי של האל; אלוהים קל התנועה ינצח עבורנו את הגוי ממגוג, גוי גדול וכבד משקל, וזה יהיה ניצחון אחרון ודי.
אלמנט ההפתעה
כתרים רבים נקשרו לראשה של מלחמת "גוג ממגוג", אבל ראשיתה המקראית פשוטה. הדבר המבהיל ביותר במלחמתו של גוג הוא אלמנט ההפתעה. על פי דברי יחזקאל, מלחמתו של גוג תבוא לאחר קיבוץ גלויות כשנשב בבטחה על אדמתנו: "וְאָמַרְתָּ אֶעֱלֶה עַל אֶרֶץ פְּרָזוֹת אָבוֹא הַשֹּׁקְטִים יֹשְׁבֵי לָבֶטַח, כֻּלָּם יֹשְׁבִים בְּאֵין חוֹמָה וּבְרִיחַ וּדְלָתַיִם אֵין לָהֶם".
כמו בקיבוצים של פעם כשלא נעלו את דלתות הכניסה, ואפילו למעלה מכך, לא יהיו דלתות לבתים. אל תוך השלווה הזו תפרוץ הפתעת גוג. הוא יבוא ועמו עמים רבים: "כַּשֹּׁאָה תָבוֹא כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ תִּהְיֶה אַתָּה וְכָל אֲגַפֶּיךָ וְעַמִּים רַבִּים אוֹתָךְ".
בשלב זה תתהפך חרב ההפתעות על גוג ובני בריתו, ואלוהים ילחם את מלחמת יקיריו: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל". הים והאדמה ירעדו. אלוהים ימטיר על גוג אבני אש וגופרית והלוחמים יהרגו איש את אחיו. תיאורי המלחמה האחרונה הם תיאורים מועצמים של מכות מצרים.
"אני מבטיח לך ילדה שלי קטנה, שזאת תהיה המלחמה האחרונה" (ח. חפר)
תיאורי הזמן "אַחֲרִית הַיָּמִים", "הַיּוֹם אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי" - ותיאורי הניצחון, "הִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'", מבטיחים לנו שזהו. מלחמת גוג ממגוג היא המלחמה האחרונה, מלחמה שסיומה המחריד נשזר במספר הפלאי 7: במשך שבע שנים לא נזדקק לכרות עצים ונשתמש בנשק האויב כחומר בעירה: "וְיָצְאוּ יֹשְׁבֵי עָרֵי יִשְׂרָאֵל וּבִעֲרוּ וְהִשִּׂיקוּ בְּנֶשֶׁק וּמָגֵן....וּבִעֲרוּ בָהֶם אֵשׁ שֶׁבַע שָׁנִים". גם טיהור הארץ מגופות האויבים המגוגיים, המוצג בפירוט רב וקשה לעיכול, יארך שבעה חודשים: "וּקְבָרוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְמַעַן טַהֵר אֶת הָאָרֶץ שִׁבְעָה חֳדָשִׁים." בסוף הס גדול יושלך בעולם. המלחמה האחרונה הסתיימה. העולם עבר ניקיון יסודי ו"איש תחת גפנו" באמת. לתמיד.
לא בדיוק סוכת שלום
חג סוכות קשור למלחמות גאולה מראשיתו. כמו רבים ממועדי ישראל, גם חג הסוכות נכרך ביציאת מצרים: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים... לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".
יתר על כן, בספר זכריה (פרק י"ד, בהפטרת חג ראשון של סוכות), מתוארת מלחמה מפתיעה שינהל אלוהים עם הגויים שלא יבואו לחגוג את חג הסוכות בירושלים: "זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת מִצְרָיִם וְחַטַּאת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת".
קישור נוסף של חג הסוכות למלחמת גאולה נמצא במסורת החשמונאית, בספר מכבים ב' (פרק ו'), המתאר את חג החנוכה כחלופה לחג הסוכות שלא נחגג באותה שנה: "ביום עשרים וחמישה בחודש ההוא, הוא כסלו ובשמחה הם חגגו שמונה ימים באורח של (חג) הסוכות, בזוכרם שלפני זמן קצר הם עשו את חג הסוכות כשהם רועים במערות כדרך החיות" (תרגום: ד' שוורץ).
אם כן, יש לפחות שלושה קישורים אפשריים בין סוכות למלחמת גאולה - וכולם רלוונטיים מבחינת חז"ל שקבעו לקרוא בשבת חול המועד סוכות על המלחמה האחרונה: מלחמת "גוג ממגוג".
רע לתפארת
מלחמת "גוג ממגוג" התחבבה גם על העולם הנוצרי שנשטף בתמונות ואמונות על מלחמה אחרונה מלאת דם והרס, שתביא בכנפיה שלום נצחי לנאמני האל. מלחמת "גוג ממגוג" היא התחנה ה(כמעט) אחרונה בתסריט עולמי שראשיתו בטובו המושלם של גן עדן, ומשם הוא הולך ונופל בסדרה של אסונות שיחתמו באסון גדול מכול שיביא בכנפיו את השקט הנצחי.
הקסם של מלחמת "גוג ממגוג" הוא בתמונה של עולם משמעותי, עם ראשית ותכלית. העולם של "גוג ממגוג" מבטא את התשוקה האנושית לחיים מפוארים, חיים שאינם נופלים במלכודת השרירותיות. בעולם "גוג ממגוג" המציאות חייבת להגיע לשלב הסיום: "הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה".
כמה עולה תמונה רומנטית?
תפיסת העולם ה"מגוגית" חלחלה לנימים הדקים ביותר של התרבות המערבית והיא משפיעה על האופן שבו אנו מעריכות כל פרט בחיינו. גם תמונות האהבה שלנו מושפעות ממנה. המחשבה שיש לכל אחת את "האחד" שלה וגם האמונה בזוגיות כגאולה של החיים, קשורות לתמונת אחרית הימים שמצייר יחזקאל בנבואתו.
או תחשבו על סיפור סינדרלה: ילדה שחייה התחילו בגן עדן של אהבה הורית, נפלו לגלות עם מות אמה ובהמשך בנישואי אביה ל"אישה הרעה"; נשף החתונה הוא הגאולה הראשונה שמסתיימת בנפילה חוזרת (שהרי בהגיע שעת חצות העולם של סינדרלה חזר לגלות) ואז התחוללה המלחמה האחרונה - חיפושי הנסיך אחר הנסיכה ומאמצי האחיות למנוע את הגאולה של סינדרלה. על תהליך הגאולה אחראי הנסיך. וסינדרלה? היא צריכה להיות טובה, עדינה וצייתנית ובתמורה יילחם הנסיך את מלחמתה.
הבעיה השנייה של פנטזיות הגאולה הלאומית, כמו גם פנטזיות הגאולה הרומנטית, שהן מחלקות את העולם ל"שחור" ו"לבן" ומעודדות אותנו לרדוף גאולה ואושר ולרמוס את כל מי שנדמה לנו שמרחיקה אותנו מהגאולה המקווה. פנטזיות הגאולה מחנכות אותנו לחפש טוב מוחלט וסופי, ולהתאכזב מכל מה שהוא לא. הבעיה הראשונה שלהן היא שהן פנטזיות.
יתר על כן, האמונה שהטוב המוחלט יגיע לאחר אסונות רבים, ממריצה אותנו להשלים עם סבל ועם מלחמות. אם לא די בכך, אנו מכירות תנועות דתיות שמנסות להביא עלינו מלחמות מתוך אמונה שיש אפשרות להאיץ את תהליך "גוג ממגוג".
גם בעולם הרומנטי אנו רואות את מחיריה של האמונה שסבל בזוגיות הוא הכרחי ואף מוליד טוב: גברים אלימים שמסיימים מלחמות בזרי פרחים ושלל מתנות; אמונות שהאלימות הזו שלו הייתה האלימות האחרונה. הוא למד את הלקח ומכאן יתחיל ירח דבש נצחי. כל אלו הן אמונות מסכנות חיים.
אז מה כן?
כמובן, ספר קהלת שנקרא גם הוא בשבת חול המועד סוכות ומלמד אותנו צניעות: "דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת... כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת. כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ. מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". אני מבינה את מי שחושבת שזה פחות מרגש ממלחמת "גוג ממגוג", אבל זה יותר מחובר ויותר חומל.
ובבית המדרש של הטוקבקים
בשבוע שעבר שאל אותי "המביט" שאלה דחופה: "האם תורה משמים כן או לא. בבקשה להתייחס לשאלה בכתבות הבאות".
"המביט" יקר, אני שמחה למלא את בקשתך אבל זקוקה לפרטים נוספים. כשאתה משתמש במונח "תורה מהשמים", למה אתה מתכוון? האם אתה שואל אותי אם יש בשמים ישות שיושבת וכותבת או מכתיבה ספרים, ומדי פעם מושיטה לנו אותם? אני לא יודעת, אבל אני מהמרת שאין.
האם כשאתה אומר "שמים", אתה מתכוון לכך שהתורה היא יצירה נשגבת ומרוממת רוח, כזו שאפשר להפוך בה ולהפוך בה ותמיד להנות ולחדש? זו בוודאי הגדרה נאמנה לתורה וההוכחה היא שזה מה שאנחנו עושות כאן עכשיו, ואני לפחות נהנית מכל רגע.
שבת שלום!
