פרופ' אליעזר רבינוביץ התכונן במשך חודשים לרגע הזה: ביום שישי לפני שבוע התכנסה בג'נבה המועצה האירופית למחקר גרעיני, CERN, כדי לבחור נשיא. רבינוביץ, נציג ישראל בפרויקט המדעי הכי חשוב וגם היקר בעולם שמוכר בזכות מאיץ החלקיקים האימתני שלו, היה בין שלושת הפיינליסטים. עצם ההגעה למעמד לא מובנת מאליה. ניצחון פירושו כיבוש עמדה יוקרתית ומשפיעה. רבינוביץ המתין במתח. הטלפון הסלולרי שלו, לעומת זאת, התעלף מהתרגשות.
כתבות נוספות למנויים:
- האמת מאחורי הדירוגים הבינלאומיים של האוניברסיטאות
- יובל מלחי מצא את הדרך לגרום לילדים לאהוב היסטוריה
- ד"ר קירה רדינסקי: "האדם שיחיה 200 שנה כבר נולד"
"הכניסו את שלושת המועמדים לתוך המועצה כדי לשמוע את כללי ההצבעה ואז הוציאו אותנו", הוא מספר בשיחה משווייץ. "לפני שהיו סמסים, היו קוראים לנו פנימה והיינו שומעים את ההחלטה. בעידן של היום, הנציג של המדינה בפנים מדווח החוצה. הבעיה הייתה שהטלפון שלי קרס".
תזמון מושלם.
"אז פניתי לאחד המועמדים האחרים ואמרתי לו: 'אני מצטער, אבל אנחנו נשמע את התוצאות דרכך'. היה ביפ ראשון, הוא הסתכל וכנראה הנציג אמר לו שההצבעה מתחילה. בביפ השני הוא עשה פרצוף עצוב, ניגש, לחץ את היד ואמר 'אתה זכית'. ככה זה נודע לי".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כשהטלפון של רבינוביץ שב להכרה, הוא התפרץ כמו הר געש. בנימה מותשת אומר הנשיא הנבחר, שיחל את כהונתו בינואר 2022, שאף פעם לא חשב שכל כך הרבה אנשים יתעניינו בהישג. "בוודאי שאני שמח", הוא מסביר וצוחק, "רק לא פשוט לטפל בזה".
גם היה לא פשוט להגיע לשם. "תהליך קבלת המינוי היה כמו תסריט של נטפליקס", סיפר רבינוביץ ל"ידיעות אחרונות" בידיעה שבישרה על זכייתו. "עד הרגע האחרון היו בו טוויסטים ומתח". שר החוץ דיבר על "עבודה מדויקת" שנמשכה חודשים. אבל כשאני מבקש מרבינוביץ לפרוט לפרטים את אותו "תסריט של נטפליקס", הוא מסרב: "אני לא יכול".
אז אשאל ככה: כמה מהעבודה היא של המועמד וכמה של המערכת הדיפלומטית שמאחוריו?
"אענה לך דרך הסבר מהו קוקטייל מוצלח: ישראל, המעמד הפוליטי שלה באירופה, הוא לא פשוט. להיות נשיא מועצת CERN זה משהו שיש בו נראות, אז יש הרבה מדינות שזה א־פריורית מעורר אצלן בעיה. לכן קודם כל צריך להציב מועמד שהרקורד המדעי שלו וגם הבנת הארגון, הם חזקים. אם הוא לא יהיה חזק, כל הנימוקים האחרים יגברו. הדבר השני: לצערנו, ההחלטה היא לא רק מדעית. יש מדינות שבהן ההחלטה היא מדעית גרידא. אבל יש מדינות שההחלטה, בשבילנו או לא בשבילנו, הייתה עם מאפיינים פוליטיים מאוד חזקים.
"כאן", הוא ממשיך, "נכנסת היכולת המאוד מרשימה שגילתה השגרירה שלנו לארגונים בג'נבה, מירב אילון־שחר, בשיתוף משרד החוץ. בלי הפעילות הזאת, הרקע המדעי לבדו לא היה מביא לבחירה. זה אולי מצער, אבל זה כך".
היה רגע שחשבת שזה לא יקרה?
"היו הרבה. שום דבר לא היה מובן מאליו. ההרגשה הייתה שזה על הקשקש. אבל זה גם לחלוטין לא טריוויאלי שבכלל הגענו למצב כזה".
לאחר שהובהר עד כמה מסובך להביא מדען ישראלי לראשות CERN, נשאר עניין קטן: להסביר מה לעזאזל עושים שם ולמה צריך להתרגש שהנשיא משלנו. ובכן: CERN, שהוקמה בשנות ה־50 במטרה להבריא את היחסים בין מדינות אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה (וגם לסייע למערב במלחמה הקרה), הוא מיזם שחוקר נושא שאולי הטריד אתכם מתישהו: ממה העולם מורכב. לשם כך מתכנסים טובי המוחות, שעורכים ניסויים בחומר באמצעות מאיץ החלקיקים המפורסם מכולם, LHC, קונסטרוקציה מופלאה ומסובכת בגבול צרפת־שווייץ. הבנייה שלה ארכה כ־13 שנים ועלתה כמעט חמישה מיליארד דולר. אבל כשהמטרה היא להפריך/לאשר מודלים שיפצחו את סודות היקום, נראה שמדובר בסכום סמלי.
בנוסף, הצרכים השונים והמורכבים של מאיץ החלקיקים סייעו לפיתוחים טכנולוגיים דרמטיים. הדוגמה הטובה ביותר היא שלוש מילים: World Wide Web. כן, ה־WWW נולד ב־CERN למטרות של שיתוף מידע בין חוקרים. השאר היסטוריה.
"בני האדם חיים בנסיבות של בדידות", מתחיל רבינוביץ את ההסבר לחשיבות העבודה של CERN. "גורשנו מגן עדן אבל הובאנו למקום סינגולרי: אם תנסה לחיות כמה קילומטרים לתוך האדמה, זאת בעיה. אם תרצה לחיות במקום אחר, תצטרך לנסוע שנות אור. אנחנו חיים בבדידות אדירה. אז מה עושים? מנסים לחשוב שיש לנו שליטה. אנחנו חושבים שיש חוקים שאם נבין אותם, תהיה לנו שליטה על מה שקורה סביבנו. זה שיש חוקים, זה די סביר, אחרת היה תוהו ובוהו. אבל זה שהחוקים יהיו מתומצתים ופשוטים - זאת מגלומניה של אנשים שעסוקים בתחום שלי.
"העניין הוא שזה עובד", הוא ממשיך. "איך בודקים את זה בניסוי? כמו תינוק שבודק צעצוע - הוא שובר אותו. וככל שהוא רוצה להבין יותר, כלומר לשבור אותו לכמה שיותר מרכיבים, ככה הוא צריך להשקיע יותר אנרגיה. אנחנו משקיעים את האנרגיות הכי גדולות שאפשר לייצר, גורמים להתנגשויות בין חלקיקים, משחררים אנרגיות אדירות ומנסים לראות מה יוצא".
ישראל התקבלה ל־CERN כמשקיפה כבר בראשית שנות ה־90. אבל רבינוביץ, חוקר בכיר באוניברסיטה העברית בירושלים ובעברו גם יו"ר הוועדה לאנרגיות גבוהות של האקדמיה הלאומית למדעים, ידע שזה לא מספיק והוביל את מאמצי השכנוע הפנימיים והחיצוניים לצרף את ישראל כחברה מן המניין, והיחידה שאינה מאירופה. הצלחתו, שהפכה לרשמית עם הקבלה ל־CERN ב־2014, הבטיחה לישראל מקום בחזית המחקר הפיזיקלי המתקדם ביותר, קשרים חשובים וגם מכרזים שיחזירו כסף למדינה. ועכשיו, עשור כנציג ישראל ב־CERN, רבינוביץ הוא גם זה שינווט את הספינה.
"זה לא תחום שתוך חמש דקות של התעמלות בבוקר מקבלים קוביות בבטן", הוא מסביר. "זה יותר כמו לבנות כנסיות או פירמידות: השקעה לטווח מאוד ארוך. תפקיד הנשיא הוא לנווט באי־ודאות, כי אין תשובות של 'כן' ו'לא'. זה לא פשוט כי יש פה הרבה אמוציות. לחברים במועצה יש פחדים, חרדה. תפקיד הנשיא הוא למצוא קונצנזוס".
חרדה ואמוציות זה משהו שגם אתה מרגיש?
"צריך לשמור על קור רוח וצלילות הדעת, אבל אנחנו בני אנוש. תבין את הדילמה: המחקר בתחום הזה עולה הרבה כסף. אם עושים חשבון לפי התל"ג, הניסויים לא עולים היום יותר ממה שהיה בשנות ה־60 וה־70. אבל מיליארד דולר זה מספר גדול לכל מדינה. אלא שמדענים בתחום שלי שונים מפוליטיקאים: אנחנו מתים לשמוע שמה שאנחנו חושבים שאנחנו מבינים - פתאום לא עובד. כי אז נלמד דבר חדש. ללמוד כמה אתה חכם וצודק, זה נמאס בשלב מסוים. יש לנו ביטחון שאת הדברים בעורף הידע אנחנו מבינים. נשמח אם יתברר שההבנה שלנו לוקה קצת או הרבה בחזית הידע. לכן לא אכפת לי אם אומרים, 'כל מה שהפיזיקאים חשבו עד עכשיו לא נכון'. הלוואי" .
פוליטיקאים גם רוצים קרדיט מהיר. אתה עובד על משהו שיתגלה, אם בכלל, אחריך.
"כן, אלה פרויקטים ארוכי טווח. האנושות צריכה להתמודד עם זה. מדברים על שינויי אקלים למשל: אם האנושות רוצה לשרוד, המדינאים יצטרכו לפתח יותר כלים עם חשיבה לטווח ארוך".
אחת הסיבות ש־CERN נמצאת בצומת הדרכים היא דווקא בגלל הישג השיא שלה בפרט ושל מדע החלקיקים בכלל: האישור שהתקבל ב־2013 לקיומו של "בוזון היגס". או בשמו המוכר יותר: "החלקיק האלוהי". מדובר, בתמצית, בחלקיק בלתי נראה שגם מתפרק מהר, אבל הוא זה שמעניק לכל האטומים בטבע את המסה שלהם. לכן קוראים לו "אלוהי": הוא נמצא כביכול בכל מקום ובלעדיו שום דבר לא היה קיים. בכך מאיץ החלקיקים של CERN והמדענים שפעלו למצוא את ההיגס, בהם ישראלים, פרעו את כל השטרות.
אלא שמכאן, CERN היא כמו מייקל ג'ורדן אחרי שלוש אליפויות ברצף: כולם מוחאים לה כפיים, אבל אין להם מושג מה נותר לה לעשות. אולי בשל כך, רבינוביץ מנסה להכניס להקשר את גילוי ההיגס. "'החלקיק האלוהי' זה גאוניות של יחסי ציבור", הוא אומר. "מבחינת אלוהים, אם הוא קיים, כל החלקיקים שווים, בין אם הוא 'אלוהי' או לא. כשאתה מבקש סכומים גדולים, זה טוב שאתה אומר 'אני מבטיח לך שברגע מסוים תהיה לך כותרת'. אבל תגלית זה למצוא את הבלתי־נודע. הדימוי שצריך להיות לך זה שאני, לפני כמה מאות שנים, נותן לך ספינה. אתה הקברניט. האוקיינוס לפניך, אתה לא יודע אם כדור הארץ עגול או לא ואתה מתחיל לנסוע. אתה לא יודע מה יהיה שם. יכול להיות שתראה מים ועוד מים. זה מה שקורה עכשיו. אבל אתה לא יודע מה מחכה לך. וזאת בעיה בשביל סוכנויות המימון".
אבל להיגס כן חיכו. התיאוריה הייתה קיימת עשרות שנים.
"מבחינה טכנולוגית זה הישג מדהים. זה כמו שאקח אותך לתרגיל בנגב, אכניס אותך לסערת חול והתפקיד שלך הוא למצוא גרגיר בצורת מגן דוד. מבחינה פיזיקלית ציפינו לשני דברים: או שיהיה חלקיק היגס או שתהיה פיזיקה חדשה מיד, שאותה אנחנו לא מבינים. אני כמעט אומר שלצערי, נמצא חלקיק היגס. אני זוכר שאמרתי למישהו מהקרן הלאומית למדע של ארה"ב, לפני שההיגס התגלה, ששנינו יודעים שאם ההיגס לא יתגלה, יהיה לנו שפע של תופעות חדשות. ואם הוא כן יימצא, נצטרך למצוא חלקיק אחר שאנחנו לא יודעים איפה הוא נמצא. שאלתי מה הוא מעדיף. הוא אמר: 'תמצא לי את ההיגס'. כדי להצדיק את המימון, זה מה שהיה צריך".
מה הפנטזיה שלך?
"בשלב זה, הטבע מחזיק את הקלפים מאוד קרוב לחזה. ואם יש את החלקיקים שהיינו רוצים, אז הוא מסתיר אותם היטב. לדוגמה חלקיקים שנקשרים בסימטריה חדשה, שנקראת סופר־סימטריה (כלומר שלכל חלקיק כוח כמו היגס יש "תאום" בצורת חלקיק חומר חדש - ע"ש). אם יש סופר־סימטריה, כל חלקיק חדש שיימצא ייתן לנו רמז לפיזיקה חדשה. חלום אחר: ללמוד על תכונות 'החומר האפל'. אני כרגע מוכן לקבל כל חלקיק חדש שיימצא".
לשם כך, מועצת CERN החליטה להתכונן להקמתו של מאיץ הרבה יותר גדול מ־LHC, שיבצע ניסויים באנרגיות הרבה יותר גבוהות. "המועצה ביקשה לבדוק היתכנות לבניית מאיץ שההיקף שלו בערך 100 קילומטר, שצריך לחצוב לו מנהרה והיא תעלה בהערכה גסה, חמישה־שישה מיליארד יורו. צריך לבחון האם תהיה היתכנות טכנולוגית. האנרגיה שמתוכננת שם גדולה פי שבעה מזו שיודעים ליצור בהתנגשויות היום".
סין עובדת על מאיץ גרנדיוזי משלה. עד כמה זה משפיע על פרויקט מערבי כמו CERN?
"יש מחקר ופיתוח אבל זה עדיין לא פרויקט דגל בסין. אם תיווצר קואליציה עם ארצות־הברית בנושא, זה אתגר גדול לנשיא המועצה איך לבנות את המשילות של הדבר הזה. כי כאן ארצות־הברית לא עם היד על ההגה כמו שהיא רגילה. המרכז הוא אירופי. וכמו ש־CERN הצליחה לבנות מודל משילות אירופי, יהיה מרתק לעשות את זה בשני הצדדים של האוקיינוס".
כפי שניתן להבחין מהניסוחים המדודים, פרופ' רבינוביץ הוא לא רק מדען בכיר אלא גם דיפלומט של המדע ואדם שמכיר היטב את מסדרונות השלטון. אם המחקרים והמאמרים שפירסם הקנו לו מעמד מדעי, היכולת להפשיל שרוולים מול אנשים שחושבים ש"המודל הסטנדרטי" הוא כינוי להגשה בסגנון רפי רשף, הפכה אותו לדמות מפתח בקידום המדע הישראלי.
למשל החזון שלו להקמת מיזם SESAME, המאיץ שנחנך בירדן ב־2017, יצר אירוע נדיר: שיתוף פעולה בין ישראל לאיראן. גם כשהמתיחות בין המדינות משתוללת, מדענים משני הצדדים עובדים בצוותא על פענוח סודות היקום, יחד עם מדינות שמקיימות נורמליזציה מול ישראל (ירדן, מצרים, טורקיה וקפריסין), כאלה שלא (פקיסטן) וגם עם הרשות הפלסטינית.
"המטרה המקורית שלי הייתה קשר עם מדינות ערב השכנות", הוא אומר על המיזם שבזכותו הוענק לו ב־2019 פרס דיפלומטיית המדע מהאגודה האמריקאית לקידום המדע. "האיראנים הפתיעו אותנו. הם נכנסו בתקופת הנשיא ח'תאמי, כשהייתה מחשבה שתהיה פתיחות. מדענים איראנים מאוד התלהבו ממנה. הם חשבו ברצינות איך להזמין מדענים ישראלים לאיזה אי שיהיה נוח להיפגש בו. אני לא יודע אם מישהו ישראלי היה מעז לנסוע, אבל אז הם היו מלאי תקוות".
איך היו המפגשים שלך עם מדענים איראנים?
"מצאתי אותם מאוד דומים למדענים ישראלים. בניגוד לסובייטים, הם בעצמם מוכנים לבקר את המדינה שלהם בגלוי ואחד בפני השני ולעשות את זה בחריפות לא רגילה: המדיניות, ההנהגה והכל. אבל אם אתה תעז להגיד מילה, הם כולם עליך. המגע הכי קרוב שאני יכול לספר עליו עם מדען איראני היה אחרי כמה שנות היכרות, אז הוא אמר, 'בוא נדבר דוגרי: למה לעזאזל שלא תהיה לנו פצצה אטומית ולמה אתם מדכאים את הפלסטינים?' זה היה פתיח מעולה לוויכוח נפלא. עם מדען סובייטי זה היה בלתי אפשרי. אחרי חצי שנה הוא מקסימום היה לוקח אותך לחדר סגור ואומר לך שהסבתא של הסבתא שלו יהודייה".
לאור המתיחות בין ישראל לאיראן, מה המצב ב־SESAME היום?
"זה יקום מקביל. התחום שלי דורש הסבר למה יש רק יקום יחד. בהתחלה האדם הקדמון חי במערה שלו ואחר כך חשב שיש רק אוּר כשדים ומצרים. ואז פתאום התברר שיש עוד כוכבים ואז עוד גלקסיות. המקום שלנו הפך פחות מרכזי ואין סיבה שלא יהיו יותר יקומים. אז כשאני נוסע ל־SESAME, אני ביקום מקביל: אנשים מדברים לעניין, הריבים הפוליטיים, אם מתקיימים, זה בשעות הערב".
יש חשש שידע שמצטבר שם יכול לשמש את המשטר?
(צוחק) "קודם כל אנחנו לא מפעילים תוכנות ריגול, אם לזה התכוונת. אפשר להגיד ככה: ברגע שמישהו לומד שאחת ועוד אחת זה שתיים, אין גבול למה שהוא יכול לעשות. בעולם של היום, הבערוּת של השכן היא לא החלטה שלך. אם מישהו רוצה לבנות טילים נגד ישראל, יש לו הרבה דרכים. לכן הייתי אומר ההפך: האיראנים יכולים לחשוב שישראל מביאה מדענים איראנים מתוכנית הגרעין למקום שבו לא יהיה להם שום ערך".
הרזומה והניסיון של רבינוביץ מקנים חשיבות גם לעמדותיו על נושא כאוב: "בריחת המוחות". "נדהמתי לשמוע שהממונה על השכר באוצר, אחרי שבנינו תוכנית שמאפשרת קליטת מדענים צעירים, רוצה לרסק אותה. הרצון להרס עצמי פה מדהים אותי. פגשתי באגפים שונים של האוצר אנשים נפלאים, עם חזון. אז כשאני שומע שמנסים לרסק את התוכנית להחזרת מדענים, אני המום. השר ליברמן היה שם כשהונף דגל ישראל ב־CERN. הייתי מצפה ממנו שיגיד להם: חבר'ה, זאת לא הדרך".
שר החינוך הקודם, יואב גלנט, שלל מפרופ' עודד גולדרייך את פרס ישראל על רקע עמדותיו. ב־2019 שר המדע אופיר אקוניס סירב לאשר את המינוי של פרופ' יעל אמיתי לקרן ישראל־גרמניה. דעתך?
"פרסים מדעיים ניתנים לפי שיקולים מדעיים. יש קווים אדומים ואני לא חושב שפרסים ממלכתיים צריכים להיות מוענקים לאנשים שעברו אותם. אבל הקווים האלה צריכים להיות מאוד קיצוניים. באופן כללי, אני חושב שכל פוליטיקאי שמתערב בזה, צריך לחשוב הרבה מאוד. אני לא מאושר מזה. דעתי האישית היא שפרס ממלכתי צריך להיות על הישגים מדעיים".
הוא נשוי לשושנה, אב לשלושה ילדים (גיל, מיכל ואמיר) וסב לחמישה נכדים. נולד בירושלים כשנתיים לפני קום המדינה, לאבא שהיה מנתח אהוב על מטופליו בשל רגישותו כלפיהם ואמא שעבדה כפסיכולוגית בעירייה וטיפלה בתלמידים. הסקרנות להבין את העולם משכה אותו לפיזיקה והוא קנה ספרים בזול מחנות שהפיצה גם תעמולה סובייטית. כמו כן, לא הזיק שתרבות המערב החלה להעריך את המקצוע בעקבות המלחמה הקרה. "פול ניומן שיחק פיזיקאי גרעין בסרט", הוא נזכר ב"המסך הקרוע" של היצ'קוק (1966). "זה משפיע. הייתה מין שטיפת מוח שהשפיעה גם עליי. אני לא מצטער.
"הדור שלנו, חינכו אותו לתרום", חשוב לו לומר. "זה מוטבע בנו עמוק. אני מרגיש שבני הנוער של היום מרגישים שהעולם כל כך מורכב ומסובך, שהאינדיבידואל יתקשה לתרום משמעותית. ובקונטקסט הזה, אנשים עושים לביתם במובן הרחב: מקימים חברות, אוגרים כסף, כי זאת הדרך העיקרית שהם בעצם יכולים לעשות שינוי. אבל מה שאני רוצה שיבינו מהסיפור שלי, זה שאם אתה מספיק משקיע ומאמין, אפשר גם לשנות. המדע חשוב מאוד למדינת ישראל. אני חושב שהחינוך מגיל מוקדם חשוב מאוד. חשיבה כמותית חשובה לא בשביל היי־טק, אלא כדי לדעת להגדיר בעיות ולפתור אותן. הייתי רוצה שהחברה הישראלית תבין שמדע זה לא בהכרח שחור ולבן. כל חוקר יודע שיש תקופות ארוכות של אפור. יש הרבה אי־ודאות ולא מחלקים תעודות ביטוח. לכן נוהגים באופן רציונלי, מנתחים לפי העובדות ומחליטים לאן ללכת".
על מה פיזיקאי תיאורטי חולם בלילה, והאם זה כולל פרס נובל?
"פיזיקאי תיאורטי, אולי תופתע, הוא אדם רגיל. הוא יכול לחלום בלילה איך ישראל תשתלב במרחב כשארה"ב עוזבת את האזור, או האם הריב עם השכנים על החניה ייפתר מחר, או האם מרילין מונרו תופיע אצלו. לגבי הכרה: כלכלית, בתחום שלנו, לא מקבלים. הכרה מהחברים היא חשובה. פרס נובל זאת קבוצה מסוימת של חברים. אם אתה מכיר חברי ועדה, אתה מבין שהם בני אדם ועושים בחירות יותר טובות ופחות. כל אדם אוהב לקבל הכרה על עבודתו, אבל הדרייב של רובנו הוא סקרנות".
מה הניסוי הכי מיוחד שיצא לך לראות ב־CERN?
(צוחק) "בדרך כלל משלמים לי לא להיכנס לניסויים כדי לא לקלקל. ראיתי את המעבדות שבהן אחר כך התגלה חלקיק היגס. וזה מדהים. שש קומות של אלקטרוניקה. כאיש שובב, הרגשתי שאני רוצה לחתוך את אחד החוטים ולבדוק אם מישהו אי פעם ישים לב. התוודיתי על הרצון הזה בפני מנהל הניסוי. הוא אמר: 'אני אמצא את זה'.
"אבל מה שהרשים אותי בעיקר זה הדיוק. יושבים איתך הודים, אמריקאים, ישראלים, שלא מסוגלים להסכים מי קבוצת הכדורגל הכי טובה. אני רואה שאתה בעניין של להקות (סיפרתי לו על שיר של ניק קייב בשם "בוזון היגס בלוז" והוא ביקש לשמוע - ע"ש), אז הם לא מסוגלים להחליט אם הרולינג סטונס יותר טובים מהביטלס ולהפך. והם הצליחו יחד לבנות מערכת שעובדת ברמת דיוק שלא מתקבלת על הדעת. זה מרגש אותי".
