הדרך מברלין דרום מזרחה ועד לעיר גורליץ במדינת סקסוניה משתרעת על פני קצת יותר ממאתיים קילומטרים יפהפיים. אגמי מים, כרים ירוקים שאליהם יורדות כנופיות ציפורים לנוח ולשוחח, משפחות שמנצלות את הגשמים הראשונים כדי ללקט פטריות. שקט. אפשר לנשום. את השלווה מעכירים רק שלטי החוצות הרבים, ששייכים כמעט בלעדית למפלגה אחת, "אלטרנטיבה לגרמניה", AfD.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
המפלגה נפלה ביותר משני אחוזים בבחירות הכלליות שנערכו בגרמניה לפני כשבועיים (מ־12.6 ל־10.3 אחוז), אבל התחזקה בשתי מדינות במזרח, סקסוניה ותורינגיה שם הפכה למפלגה הגדולה ביותר (24.6 ו-24 אחוז בהתאמה), והשיגה תוצאות מצוינות בעוד שלוש מדינות במזרח גרמניה לשעבר.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"AfD תמיד מורידים את השלטים שלהם אחרונים, אפילו אם הם צריכים לשלם על זה קנס", אמר לי שטפן קריימר, ראש השב"כ הגרמני במדינת תורינגיה מאז שנת 2014, שהוא גם יהודי. "הקרב של AfD הוא קרב על התודעה. ושם הם המנצחים הגדולים בשבע השנים שאני בתפקיד. אל תטעה בקשר לתוצאות הכלליות. AfD ניצחו בגדול. חשבו שהם ייעלמו והם נשארו על המפה עם בסיס סולידי של עשרה אחוזים. יש היום שתי מדינות בתוך גרמניה שבעצם הודיעו שהן הרבה יותר קרובות בערכים שלהן לפולין והונגריה מאשר לשאר המדינות בגרמניה".
6 צפייה בגלריה
מנהיג מפלגת "אלטרנטיבה" בתורינגיה ביורן הקה נואם בעצרת אנטי-מוסלמית בדרזדן
(צילום: רויטרס)
ככל שהתקרבתי לגורליץ כך התרבו שלטי החוצות של טינו שרופאללה, מנהיג המפלגה (יחד עם אליס ויידל). שרופאללה, ששונאיו בעיר מכנים אותו"אינשאללה", הוביל את המפלגה לתמיכה מדהימה של 35.1 אחוז בעיר שבה חיים חמישה אחוזים זרים, מקור השנאה העיקרי של המפלגה. ככל שהתקרבתי אי־אפשר היה לטעות במספר הרב של לוחיות רישוי לרכבים שהכילו קומבינציות של המספר שמונה והאות האנגלית השמינית H. ביחד HH, קוד מקובל באזור לקריאה הנאצית האסורה "הייל היטלר".
גורליץ גובלת בפולין. עיר יפהפייה, עם ארכיטקטורה מזמנים שונים, ושיפוץ עירוני שהמערב מימן גם כדי לנקות קצת את המצפון. להשקיע במראות במקום בתשתיות. בזמן שחיכיתי ליוליה גבלר, תושבת המקום ועוזרת פרופסור במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה המקומית ,שוחחתי עם סטודנטית בשם סוזן לרשה. "לפני ארבע שנים, כשהייתי נוסעת ונפגשת עם אנשים, התחלתי לשקר מאיפה אני באה לפעמים כדי שלא יתייגו אותי כחומה", אומרת סוזן, בהתייחסות לכינוי גנאי לנאצים בגרמניה - ה'חולצות החומות'. "ועכשיו, עם התוצאות הפעם, כשאסע לברלין לא אגיד שאני מסקסוניה. זו לא מגמה טובה. בעוד ארבע שנים אתבייש לומר שאני בכלל מגרמניה".
גבלר, 41, עברה לגורליץ ב־2013, אותה השנה שבה נולדה "אלטרנטיבה". אז מפלגה שעסקה יותר בהתנגדות ליורו ולסיוע הכלכלי של גרמניה למדינות במשבר. הם נכשלו בבחירות באותה שנה, אבל משבר הפליטים וקמפיין שנאת הזרים הביא אותם לפרלמנט לפני ארבע שנים, וכיום למפלגה יש ייצוג בכל 16 המדינות שמרכיבות את גרמניה.
גבלר הראתה לי את רחוב ברלינה במרכז העיר, רחוב המוסלמים שבו יש כמה חנויות שווארמה, חנות לבגדי כלה, בזאר, מכולת ובשר חלאל עם הכשר מוסלמי. דווקא שם נטעה אלטרנטיבה את משרדיה הראשיים. אחר כך היא הראתה לי את בית הכנסת החדש שעבר שיפוץ.
יש גם קהילה יהודית?
"לא, ממש לא. התושבים רוצים שיבואו יהודים עם הפאות, ויסתובבו בעיר. זה גם מכניס כסף לעיר וגם גורם להם להיראות טוב. אבל רק אם הם באים ליום או יומיים. לגור פה יהיה להם לא נעים. כמו שתומכי המפלגה אומרים: אנחנו לא נגד לתת כסף לפליטים, אפילו לתת להם כפליים ממה שמרקל נותנת להם. אבל כדי שיישארו במדינות שלהם".
כשחיפשנו מקום לשבת היא נעשתה עצבנית. תפסה מקום אחד, ועברה למקום אחר, נסתר יותר. "ערב הבחירות היה ערב נורא. הסתכלתי על המפה ואני רואה שכל המדינה שלי והעיר שלי כחולה ושחור לי בעיניים", אומרת גבלר ומתייחסת לצבעה של המפלגה. "ואז חייבים לצאת החוצה ולחיות מתוך ידיעה שבין שלושה לארבעה מתוך עשרה אנשים שאתה רואה הם נאצים. רק שהם כבר לא נאצים עם קעקועים, גלוחי ראש עם חברה עם שיער צבוע בוורוד, אלא עורכי דין, רופאים, רואי חשבון. וכל פעם שאתה יוצא זו פרנויה מחודשת. זה נאצי, זה לא נאצי. לפני הבחירות היו דוכנים ברחוב ופתאום הבת שלי רצה להגיד שלום למורהשלה לשחייה. אני מתקרבת ורואה שיש לו בדוכן הר של גלויות עם תמונות של סוריה מלפני עשרים שנה והוא משווק אותן כדי להראות שבסוריה הכל בסדר והפליטים יכולים לחזור לשם. אם זה נשמע לך נורמלי, אז תשמע: מאז 2015 הגיעו לעיר 200 פליטים. חצי כבר ברחו ברגע שיכלו. החצי השני נשאר כי אין לו ברירה".
לשולחן הצטרף ידידה תומאס פרניש, מהנדס מברלין שמגיע לכאן כל יום ברכבת, כדי לספוג כמה שפחות מגורליץ. "יש בעיר 65 אחוז שלא בחרו בפשיסטים ובסקסוניה כולה יש 75 אחוז שלא בחרו בהם, ועדיין כל גרמניה מצביעה עלינו ואומרת 'נאצים'", הוא אומר. "השאירו אותנו לבד. בסוף כולם יעזבו. אי־אפשר היה לחיות פה בבטחון כהומו או כאיש שמאל".
מה זאת אומרת?
"אתן לך דוגמה. בדרדזן שנמצאת פה בסקסוניה היו הרבה הפגנות קשות גם של הימין הקיצוני וגם של מתנגדי הקורונה. והיו גם הפגנות נגד של השמאל. המשטרה בדרזדן חושבת שהבעיה היא בשמאל והחליטה שהיא קונה טנק עם מושבים מעור ונתנו לו שם, "דיסטרויר" (הורס). המשמעות של זה בשבילי היא שאין לי מה לחפש עזרה אצל שירותי הביטחון מפני הימין, כי זה אומר ששירותי הביטחון גם מהימין. אי־אפשר להגיד יש ביטחון בהנובר והמבורג ולהשאיר אותנו ככה פה. הוזנחנו. נהייתה סטיגמה: מי שנשאר, משהו לא בסדר איתו".
למרות המספרים, הבחירות הללו היו להצלחה גדולה עבור אלטרנטיבה, בעיני תושבי האזור לפחות. צריך לזכור: לא היה למפלגה שום משבר פליטים לרכוב עליו, ההתנהלות של המפלגה במהלך הקורונה הייתה מבולבלת והתחברה יותר מדי למתנגדי חיסונים, הנושא העיקרי במערכת הבחירות היה בכלל האקולוגיה, המפלגה סבלה מריבים פנימיים ופנתה יותר ויותר לכיוון הרדיקלי, שורה של פיגועי טרור כמו בית הכנסת בהאלה, רצח תשעה מהגרים בהאנאו והרצח של פוליטיקאי גרמני הבהירו לציבור שהרטוריקה של המפלגה מסוכנת ברמה הפיזית. ההכרזה של השב"כ הגרמני כי חלקים ממנה הם ימין קיצוני והטלת מעקב חלקי על המפלגה וראשיה, כולם עבדו נגד המפלגה. ועדיין, גם בגלל שהביאו לתפיסתם לפרישתה של מרקל, "השטן הגדול", אלטרנטיבה שרדה.
"אלטרנטיבה עובדת בשיטת הסלאמי. יש לה סבלנות. הזמן עובד לטובתה ובינתיים זה מצליח לה", אמר לי קריימר. "המספרים זניחים עבורה כל עוד היא קיימת. היא קודם נכנסת לפרלמנט, ואז לפרלמנט הארצי, ואז ייצוג בכל מקום, ואז שתי מדינות שלה. בחירה שנייה ברציפות תיתן לה מענקים ותקציבים שהיא יכולה לעשות איתם הרבה דברים, ומה שהמפלגה הזו עושה זה לפלוש ולכבוש עוד ועוד שטחים של החברה הגרמנית".
דוגמה מצוינת לכך היא הצבא. מאז שהמפלגה עלתה על פני השטח, התגלו עוד ועוד מקרים של נוכחות אדירה של הימין הקיצוני בצבא, כולל ב־KSK, המקבילה ל"סיירת מטכ"ל". שרת הביטחון נאלצה לפרק אותה לחלוטין לאור שיעור הימין הקיצוני בתוכה, ועוד יחידות עילית של הצבא. חיילים ניהלו טקסים עם מאפיינים נאציים ושחיטת חיות, צ'וטטו בז'רגון ותוך החלפת אימג'ים נאציים, חיילי מילואים בצנחנים התאמנו במטווחי קליעה כדי לפגוע טוב יותר בפליטים. ב־2016 טען הצבא הגרמני שיש בשורותיו "רק ארבעה חיילים" מהימין הקיצוני. כעת לאף אחד אין קצה של מידע מה המספרים האמיתיים. מה שברור הוא שעשרות ואולי מאות חיילי עילית בסדיר ובמילואים התאגדו תחת השם "צלב הצפון" בהנהגת קצין מילואים בשם אנדרה שמיט, המכונה חניבעל. הם הטמינו נשק, תחמושת, תרופות, אוכל ובתי מילוט בציפייה ל"יום ה־X", היום שבו יישבר הסדר החברתי והציבורי ותתחולל בגרמניה מהפכה.
את יום ה־X היה אמור להביא פרנקו אלברכט, חייל מיחידת העילית, שהצליח במשך 16 חודשים לחיות חיים כפולים: לוחם ופליט. את הזהות הצליח להשיג כשנכנס לתחנת משטרה, עם איפור כבד וזקן צבוע במשחת נעליים והודיע על עצמו כפליט. המשטרה ורשויות הרווחה רשמו אותו וניפקו לו תעודת פליט כולל כל ההטבות, למרות שהציג את עצמו כדיוויד בנג'מין, ולא דיבר ערבית. אלברכט היה אמור להרוג פוליטיקאי בכיר כפליט ולהתחיל את יום ה־X. הוא נתפס בפברואר 2017 בנמל התעופה בוינה כשהוא מנסה להוציא אקדח מוחבא בתא השירותים.
במהלך הפשיטות אחרי התפיסה שלו התגלו פרטים מזוויעים על הכוונות של מתכנני יום ה־X: הם קנו בתים כדי לשכן בהם פליטים ולהרוג אותם באופן מרוכז, היו להם כמויות עצומות של שקיות לגופות, כמויות עצומות של נשק הגיעו מבסיסי צבא, שוטרים שנשלחו להגן על פוליטיקאים העבירו לחברי הקבוצה שרטוטים של בתי הפוליטיקאים.
"אז יש מדינת ימין קטנה עם כנף פוליטית ונשק, ואז מתחילים לפלוש לתחומי השפעה אחרים", אומר קריימר. "6־5 שעות אחרי שהתרחש אסון השטפונות במערב גרמניה לפני כמה חודשים כבר היו בזירה משאיות של חיילי מילואים ומתנדבים מהימין הקיצוני שמספקים לנזקקים בגדים, שמיכות, מים נקיים, אוכל, שירותים ניידים וקצת תעמולה של הימין. אנשים באים לראש העיר ואומרים לו 'תעיף אותם מפה'. וראש העיר אומר, 'הם היחידים פה לעזור, איך אני יכול להעיף אותם ?' והוא צודק. כוחות ההצלה הגיעו רק שעות רבות מאוחר יותר. זה מטפטף לתודעה, ואתה מבין שיש גם תשתיות וארגון. אסור לזלזל בזה".
גבלר הציעה לי לעשות סיור כפרים, שם אחוזי ההצבעה לימין נשקו לחמישים אחוז. "סע לגבלנץ, לגירביגסדורף". בדרך עברתי בכפרים שבהם התושבים כבר עמדו פעם על המדרכות ועודדו בתשואות כשבתי פליטים הועלו באש. בכפר אחר, כבאי מקומי זכה לאות על שאץ לתוך בית פליטים כדי לכבות את השריפה, ורק לאחר מספר חודשים התגלה שהוא היה זה שגם זרק את בקבוק התבערה. השלטים הולמים בפרצוף: "די לשקרים", "גרמניה, רק נורמלית", "להציל את העולם? כן, אבל קודם את גרמניה", "קלן, קובלנץ, קאסל, כן. קאבול, לא". המציאות מחוץ לאוטו גסה פי כמה.
"גרמניה היא לא אמריקה. פה אי־אפשר להתקין את אותה תוכנה על חומרות שונות. האמריקאיות יכולה להתאים להיספני או לשחור או ליהודי. הגרמניות לא", אומר יאן ל', בן שבעים, מ"ילדי ההריסות" כפי שקוראים לעצמם אלו שנולדו מיד אחרי המלחמה. "להביא לפה פליטים זה לדון אותם לחיי בושה, דורות של אזרחים סוג ב'. צריך לתת להם כסף שיישארו שם. בעיית הפליטים תחזור והימין שוב יגדל. הפליטים ייתנו לגלובליזציה את העובד הזול שהיא צריכה. הדרך היחידה לעצור את אלטרנטיבה היא להפסיק במרוץ הגלובלי, לדאוג לאנשים שנשארו מאחור. אבל זה כבר לא יקרה.
"אנחנו שונאים את מרקל. היא אחת משלנו אבל היא מכרה את עצמה למערב, אבל האמת היא שבלי מרקל, אנחנו לא היינו נולדים כתנועה. הייתה חסרה לנו הפעם רק קטסטרופה קטנה, פיגוע טרור כדי שנהיה גדולים יותר". מרקל, אם כן, שהחליטה לפתוח את השערים לפליטים מכורח ההיסטוריה המוסרית של גרמניה, פתחה באותה העת גם את השערים לפופוליזם במדינה המשפיעה ביותר באירופה, עם היסטוריה קשה של פשיזם.
"אנחנו הגרמנים הפטריוטים האחרונים", אמר לי צעיר מחוץ למסבאה המקומית בגבלנץ. "אנחנו לא מרגישים חובה מוסרית להרוס את עצמנו כמו ברלין או מינכן". את המילה ברלין או ירוקים או שמות של נשים בפוליטיקה הם אמרו כולם בכפרים בעווית של גועל. "לאנשים בערים יש נטייה להסתכל על עצמם כאילו הם יותר טובים. אלטרנטיבה מזכירה להם שהם לא. בגלל זה שונאים אותנו כל כך. אנחנו בונים פה את האלטרנטיבה. פה הגרמני ירצה לבוא כשהוא ירצה לברוח מח'ליפוּת גרמניה ולגור שוב עם שניידרמן או שמידט. אני עסוק בלבנות פה עיר שבה מהגרים לא ירגישו נעים".
שאלתי אותו אם גם הוא שותף למהומות האלימות שהיו פה באזור. הוא אמר שהוא "משתתף בהכנות" אבל שאלימות היא לא בשבילו. הוא עובד כמהנדס בחברה לשיפוצים בעיר גדולה ועד שהוא פותח את הפה אי־אפשר להאמין שמדובר בנאצי. "ניסינו להביא את הפליטים לעבודה, וזה פשוט לא עובד. הגעה בזמן זו רק אופציה עבורם, ופתאום באמצע העבודה היו פורשים שטיח והולכים להתפלל. כולם מקבלים כסף מהרווחה וכולם עם הטלפון הכי חדש. זה לא שייך לפה. מספרים לנו סיפורים שהם באו לעזור בסיעוד ורווחה. אתה רואה צעיר מוסלמי מנקה לזקן גרמני את הטוסיק?" לאורך כל הביקור שלי הביעו המקומיים את שנאתם כלפי גברים מוסלמים צעירים בעיקר.
בכל מקום חזרו המנטרות על הפליטים, הפחד מהירוקים שיסגרו להם את תעשיית הפחם. שוב ושוב חזרו על קנוניית הקורונה, על הצבעות הדואר שעיוותו את הבחירות, את התאווה למולדת דמוקרטית של שלום וחופש. אלטרנטיבה, ששמה הוא משחק על הביטוי של מרקל מהעשור הקודם לפיו "אין אלטרנטיבה אחרת אלא לתת ערבות ליוון", זכתה ב־2017 ב־94 מושבים (83 הפעם), אז גם הפכה למפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר, ובעיקר נתנה לכל חמש מדינות מזרח גרמניה לשעבר בית, שייכות, הרגשה שמישהו שומע את הבעיות שלהם ודואג להם.
בקטגוריית הגיל 29־18 המפלגה זכתה ברוב בשתי המדינות. "גם בבחירות דמה עד גיל 18 במדינות האלה", אמר קריימר, "שתי המפלגות זכו ברוב ניכר. זה אומר שזה הולך להיות פה לפחות עוד דור, גם אם נתחיל לעבוד עכשיו. הם מיצבו את עצמם כ'מפלגת העם'. הם במיינסטרים. ממשלה מקומית היא היעד הבא בסלאמי".
כל המפלגות כבר הודיעו שלא יישבו איתם בקואליציה, אבל בארבע השנים האחרונות היו איתם כמה שיתופי פעולה בהצבעות, ביניהם 18 פעמים עם מפלגתה של מרקל. גם אם היא לא צפויה להיכנס בקרוב לממשלה הפדרלית בברלין, אין ספק שבקרוב יהיו מדינות במזרח בהן ממשלות לא יוכלו לקום בלעדיה. "בעוד כמה שנים תהיה הצבעה פה שתיתן לאלטרנטיבה את ראשות אחת המדינות. אין ספק שזה הולך לשם", אומר קריימר. "ואז יש להם תקציבים, והם אחראים על תוכניות חינוך, רווחה, בריאות, פליטים. זה חלום בלהות. מי שאומר שזה רק תסריט, אומר את זה עליהם לאורך כל הדרך: 'אה הם לא ייכנסו לפרלמנט, נכנסו במזל, הם לא ייכנסו לממשלה'. זה מה שאני שומע כבר שבע שנים בתפקיד. 'הדמוקרטיה של גרמניה חזקה, אל תדאג'. אבל היא לא חזקה. אלטרנטיבה מוכיחה את זה, ואני דואג".
לפני שחזרתי לגורליץ שמתי לב לפוסטר מחוץ למסבאה שהזמין את המקומיים ל"בינגו 88" ־ קוד נוסף כמובן ל"הייל היטלר" ־ בו זוכה מי שמגיע ראשון בצירופי המספרים למספר המבוקש. בכפר אחר הייתה מודבקת תמונה של סוזנה פלדמן, ילדה יהודייה בת 14 שנאנסה ונרצחה על ידי פליט כורדי מעיראק ב־2018, מקרה שדחף את אלטרנטיבה בבחירות המקומיות בתורינגיה. היא מכונה "השהידה של הימין". לפלדמן ולמיה ולנטיין, ילדה בת 15 שנרצחה, יש במזרח אבני מדרכה דומות לאלו שהוצבו בגרמניה לזכר יהודים שנרצחו בשואה. גם לאנגלה מרקל יש אחת. בכל הכפרים בקושי היה זכר לדגלי גרמניה, אבל נוכחות גדולה מאוד של דגלי הרייך.
הבחירות האחרונות קבעו מספר מגמות: הסוציאל דמוקרטים אמנם זכו להישג, אבל אין באמת יותר מפלגות גדולות, שתי המפלגות הבינוניות בגודלן (ירוקים והדמוקרטים החופשיים) יקבעו את מבנה הקואליציה ואילו מפלגת השמאל הקיצוני כמעט נמחקה. מפלגת השמרנים שספגה מכה אנושה עדיין מנסה להקים קואליציה, אבל נראה שהברית בין הסוציאל־דמוקרטים בהנהגת אולף שולץ, הירוקים והדמוקרטים החופשיים (קואליציית הרמזור) היא שתרכיב את הקואליציה, ושולץ האפור יהיה הקנצלר הבא. אבל גם זה יקרה אחרי שבועות ארוכים של משא ומתן ואי־רוגע פוליטי.
גרמניה התכנסה בבחירות הללו פנימה. רק שאלה אחת בשלושת העימותים בין המועמדים לתפקיד הקנצלר התייחסה למדיניות החוץ. אך התוצאות הבהירו עד כמה מצב הפנים חמור. "יש אנשים שלא הצליחו לשבור את החומה במוח שלהם כבר 30 שנה", אמר לי דוקטור יוהנס שטיימלר, אחד מהילדים האחרונים להיוולד במזרח גרמניה לפני נפילת החומה ומי שעוסק היום בקבוצת חשיבה למציאת פתרונות תעסוקה באזור. "ועכשיו החומה חזרה גם פיזית. היא זזה קצת גיאוגרפית, אבל היא שם".
"יש דברים שנשארים על בני אדם, על חברה, ולא עוברים תוך יום", אומר קריימר, "יש פה היסטוריה של חיבה לנאצים. תורינגיה הייתה המקום היחיד שבו היטלר היה ישן כשהיה בדרכים. הם חיו עשורים תחת דיקטטורה, והציפייה של המערב שהם יהפכו לדמוקרטים תוך שלושים שנה, מעידה משהו על המערב יותר מאשר עליהם. האנשים האלו צריכים אוטוריטה. לכל המנהיגים שלהם הם קראו אבא או מלך".
6 צפייה בגלריה
''יש להם סבלנות. המספרים זניחים עבורם''. מנהיגי המפלגה ובראשם טינו שרופאללה (מימין), בערב הבחירות
(צילום: AFP)
אבל במהלך משבר הקורונה, כשהממשלה אמרה לתושבים מה לעשות, הם סירבו וביקשו שהמדינה לא תתערב בחופש שלהם. אחוז החיסונים הנמוך ביותר במדינה נמצא בשתי המדינות הללו, וגם המספר הגבוה ביותר של מתים מקורונה. "הם מקבלים שכר נמוך יותר ופנסיות נמוכות יותר מהמערב", אומרת גבלר, "אבל הבעיה היא אחרת. התהפך עליהם העולם לפני שלושים שנה, מיליוני אנשים עזבו, התעשייה עזבה. אין דבר שמפחיד אותם יותר משינוי. שינוי זה רע. אז יש פה מיליוני אנשים בפוסט טראומה לא מטופלת של עשורים, והמדינה מנסה לפתור את זה עם כסף. אבל הבעיה היא לא סוציאלית, אלא רגשית. אני לא יודעת איך פותרים את זה, ומתברר שאלטרנטיבה יודעת, אפילו אם זה רק פייק. "אני חושבת שאלטרנטיבה היא דבר טוב לגרמניה. היא מכריחה את גרמניה לעשות משהו שהיא לא אוהבת, להתעמת. ואלטרנטיבה אומרת לגרמנים: דמוקרטיה היא לא דבר מובן מאליו. תזכור, גרמניה מעולם לא נלחמה על הדמוקרטיה שלה. היא קיבלה אותה מאמריקה. ורוב הגרמנים שקיבלו את הדמוקרטיה הזו היו נאצים".
הימין מתנגד לקדמה של האליטות העירוניות, האליטות מתעלמות מהדאגות של הימין. רק מחצית מה־1.6 מיליון הפליטים שהגיעו מאז המשבר ב־2015 קיבלו מקלט, מאה אלף גורשו. השאר מחכים שארץ המולדת שלהם תסכים לקבל אותם בחזרה. בינתיים, הם מסתובבים, מובטלים, בארץ שאמרה להם שאין להם מה לבנות על עתיד פה.
הימין העלה נושאים שלגרמניה מעולם לא היה בהם נוח: לאומנות, דגל, מסורת, להפסיק להיות גאים בזה שהם לא גאים בגרמניה. "שינוי מוביל לפחד, ופחד מוביל לאי־רציונליות", אומר קריימר, "ואז נוצר מצב שבו אתה לא יכול לדבר עם האנשים האלו בצורה הגיונית, ויותר חמור: נוצרת תרבות אלימה. אין היום גיוס חובה בצבא הגרמני ואז הימין משתלט על הצבא, הוא אחראי להגן על המולדת מבפנים. ואז יש שיח אלים. תראה את המקרה של הצעיר שרצח עובד בתחנת דלק בגלל שהעיר לו על משהו. איפה נשמע דבר כזה. זו לא גרמניה שאנחנו מכירים".
כשמשפטו של חבר המיליציה פרנקו אלברכט התחיל הוא אמר שהתפקיד שלו הוא לשמור על המולדת מפני מרקל ששברה את החוק כשאיפשרה את הכניסה לפליטים. במהלך השירות שלו הוא אמר שתנ"ך הוא קונספירציה שנועדה לתת ליהודים לשלוט בעולם. הקצינים הגרמנים ריחמו עליו וטענו שהוא "בהלם מהגלובליזציה" ושהוא רק קורבן לאינטלקט שלו. הוא קודם ליחידת העילית, וניסה לייצר את צבא הצללים, צבא שתיכנן לחטוף אויבים פוליטיים, אלו שעוזרים לפליטים, להעלות אותם למשאיות, להסיע אותם ליער, ולהרוג אותם. "אותו הם תפסו. יש קצינים שבאו לתחנות משטרה עם חומרי קריאה של נאצים והם קודמו בתפקיד", אומר קריימר, "אין לנו קצה של מושג עוד כמה יש. ואנחנו גם לא יודעים מי שותף. לך תדע אם החוקרים והתובעים הם לא חלק מהמזימה".
חלק מהכפרים והעיירות באזור צובטים בלב. הכל מיותם, אין שום אופק, עצים גדלים מתוך בתים שבנייתם לא הסתיימה. החנויות נעולות. כששאלתי בעלת מאפייה איפה מרכז העיר, היא ענתה שאני עומד בתוכו. "מישהו יכול לעזור"?, מרח מישהו בגרפיטי על קיר. תעשיית הטקסטיל מתה מזמן, כעת הירוקים מאיימים להם על הפחם. ארבעים אחוז מהאוכלוסייה היא מעל לגיל 60.
"ההורים שלנו היו עדים לקריסה של שיטה, הם מכירים את הסימנים", אמר לי בחור בשנות השלושים לחייו בדורפקמניץ, עיירה שבה היה אחוז הבחירה הגבוה ביותר באלטרנטיבה בכל גרמניה (47.9), "והסימנים כבר כאן. המערב שפך עלינו כסף. אבל לא חיפשנו כסף, אלא להיות שותפים להחלטות על העתיד שלנו. ברמה הלאומית זה נתפס קיצוני. ברמה המקומית היינו אזרחים בלי ייצוג. אלטרנטיבה הבינה שאנחנו חיים בגלות בארץ שלנו. המערב הזניח אותנו ואז מתפלא איך האדמה כל כך רעילה פה".
"אלטרנטיבה היא מפלגה מסוכנת של קיצונים ימניים שמזיקים לדמוקרטיה", אומר קריימר, "אבל גם מפלגה עם חושים ואינסטינקטים פוליטיים אכזריים. הם מזהים בדיוק איפה יש ואקום, יותר מהר מכל מפלגה אחרת והם חותרים לשם. מישהו מרגיש לא מיוצג? אלטרנטיבה תבוא.
"מי שחושב שזה הולך להשתנות טועה קשות. לא בעשר השנים הקרובות. חיייבים להשקיע לא רק בתשתיות, אלא גם באנשים, בלימודים. חייבים לדבר איתם, להקשיב להם. הם לא מודעים לתהליך הדמוקרטי. היסטורית היו פה משברים כלכליים שהשפיעו קשות על האבטלה, על החשד כלפי זרים. זה דבר שעובר פה בין משפחות כבר דורות. זה לא יכול להיפסק ברגע. יהיה יותר גרוע לפני שיהיה טוב, אם בכלל".
"יש פה דור של ילדים שמגיל צעיר הבינו שהם חייבים לצאת מכאן כדי לעשות משהו עם החיים שלהם", אומרת גבלר. "והם פשוט נתקעו פה, כי אם הם הולכים אין אף אחד שידאג להורים שלהם. ואלטרנטיבה הבינה את זה, היא נקשה בדיוק בדלת של הייאוש הזה. אם אתה כבר מיואש, לפחות אל תהיה מיואש לבד. היא נתנה להם תחושה שהם ידאגו לצדק חברתי. ומצד שני גרמניה המערבית נתנה לנו הרגשה של: קחו את השתי המדינות שלכם ולכו לעזאזל".
"יש לנו מזל שהאפגנים לא הגיעו לפה עכשיו במשבר כי לדעתי היו יורים עליהם", אומר קריימר ראש השב"כ. "יש פה הרבה אלמנטים מטורפים, כמו העובדה שאנחנו כחברה חושבים שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לא להתייחס, ולהחרים עשירית מהאוכלוסייה. הימין הקיצוני זה לא משהו שצריך לחשוב עליו בעתיד. הוא פה. ההתעלמות מהם רק תגביר את הרדיקליות. אנחנו חייבים לצאת למלחמה על הדמוקרטיה. לא לשתות יין ולדבר על זה, אלא לצאת למלחמה על הדמוקרטיה שלנו.
"השמאל הפך לאקולוגי. הוא איבד את החמלה של הרווחה ואת האמפתיה. הירוקים לא רוצים לדבר איתם למרות שהם חייבים את הקולות שלהם כדי להיות בשלטון. הם מסרבים, ואז יש פייק ניוז שאם הירוקים יעלו אז אין אוטו ואין בשר ואין תעשייה, וזה השטן ובשטן נלחמים רק עם פרנקו אלברכט ודומיו. אני אלחם, כי זה יכול להיות יותר גרוע, ובגלל שאני לא מוכן לחיות בפחד, אבל הרגע שבו אלטרנטיבה תצטרף בגרמניה לקואליציה כזו או אחרת זה הרגע שאני לא במדינה הזו יותר.
"אנשים הצביעו להם מתוך ידיעה גמורה למה ולאיזה מצע הם מצביעים. אנחנו ארץ ללא רועה. שתי מדינות כבר התנתקו מגרמניה הלכה למעשה. מחירי האנרגיה בשמיים, כאוס. זו האווירה שבה הימין הקיצוני מתרבה. אני מתבייש להגיד שהדמוקרטיה פה ובאמריקה נכשלה. אנחנו נבהלים מטרוריסט שהורג עשרה אנשים, ולא מתייחסים לעשרה אחוזים שרוצחים את השורשים של הדמוקרטיה. מאז 2014 אני צועק את זה ואומרים לי שאני יהודי משוגע עם בעיות פסיכולוגיות. אז אני אומר עכשיו: אנשים פוחדים ללכת לפוליטיקה כדי שלא יקרה להם משהו, מערכת המשפט מסורסת, גרמניה צריכה לקבל בעיטה חזקה בתחת. אנחנו במלחמה".
פורסם לראשונה: 07:34, 08.10.21
