עזב לעסק מתחרה ויפצה ביותר מ-700 אלף ש'

שותף במיזם לשיווק מוצרי תקשורת הקים חברה אחרת. שופט קבע שהוא הפר הן את חובות האמון שלו והן את סעיף איסור התחרות בהסכם המייסדים

עו"ד לירון סבן | פסקדיןפורסם: 10.10.21 , 10:37

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה תביעה שהגישו חברת ההחזקות "גרין קי" וחברת הבת שלה "גרין קי נטוורקס" נגד שותף במיזם לשיווק כבלים למוצרי תקשורת, שעזב והקים חברה מתחרה: השופט רון סוקול קבע כי השותף עבר על סעיף איסור התחרות והסודיות בהסכם המייסדים, הפר בבוטות את חובות הנאמנות והזהירות שלו – ולכן הוא יפצה את החברה בכ-700 אלף שקל.

ב-2014 הקים הבעלים של "גרין קי" מיזם בתחום הייבוא והשיווק עם הנתבע, שהיה מומחה בתחום. בתחילה המיזם עבד תחת חברת ההחזקות ובהמשך הסבו את הפעילות לאחת מחברות המדף של "גרין קי" והפכו אותה לחברה חדשה בשם "גרין קי נטוורקס".

ב-2016 גיבשו השניים הסכם מייסדים שבו נקבע ש-90% ממניותיה של "נטוורקס" יוחזקו בידי "גרין קי" ו-10% יקבל השותף. עוד הוסכם שנתח המניות שלו יגדל בשלוש פעימות והוא ימונה למנכ"ל. כמו כן כלל ההסכם סעיף שמירת סודיות ואיסור על תחרות למשך שנה.

אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

אלא שלקראת סוף 2016 התפטר השותף והקים מיזם זהה בחברה מתחרה. לאחר מכן הוא תבע את החברה בבית הדין לעבודה בטענה שלא שילמה לו את שכרו ואילו "נטוורקס" וחברת ההחזקות הגישו נגדו תביעה בבית המשפט המחוזי בטענה להפרת סעיף איסור התחרות וחובת האמון שלו כנושא משרה. התובעות ביקשו לחייב אותו לפצות אותן במיליון שקל על הנזקים וההפסדים שנגרמו להן בעקבות עזיבתו.

הנתבע טען בתגובה שהחברות מנסות להתנקם בו. הוא טען שלא חתם על הסכם המייסדים, והוא גם לא קוים בפועל: הוא לא קיבל את השכר שהגיע לו, לא מונה למנכ"ל ולא קיבל מניות. לטענתו, הוא גם לא היה בכיר שחייב בחובת אמון כלשהי, והלקוחות, הספקים והקשרים היו שלו ולא של החברה.

בתגובה לטענה שהקים את החברה המתחרה כשעוד עובד ב"נטוורקס" טען שהחל לעבוד שם רק לאחר שעזב אחרי משום שהתובעות הכשילו את המיזם.

אבל השופט רון סוקול הכריע לטובת התובעות. הוא ציין כי מהעדויות והראיות עלה שהנתבע הפר את סעיף איסור התחרות בהסכם המייסדים ואת חובת האמון שלו כלפי החברה. בפסק הדין צוין שמהעדויות עלה שהוא החל להקים את החברה החדשה עוד לפני שעזב את עבודתו, העביר אליה סחורה של "נטוורקס" וגרם לביטול הזמנות.

"ספק רב אם ניתן להציג התנהגות בוטה יותר של נושא משרה בחברה והפרה בוטה יותר של חובת האמון של נושא משרה", נכתב. בתוך כך נדחה הניסיון של הנתבע "לגמד את מעמדו" ונפסק שהיה "הרוח החיה" מאחורי המיזם.

השופט גם דחה את גרסתו של הנתבע בנוגע להסכם וקבע כי מדובר במסמך תקף שנחתם על ידי הצדדים. גם אם לא קוים במלואו, ציין, זה לא פוגם בתוקף שלו. הצדדים פעלו בהתאם לעקרונותיו – הנתבע החל לעבוד בחברה החדשה, קיבל ממנה שכר והוצג כשותף. המניות אמנם לא הועברו לידיו והוא לא מונה למנכ"ל אבל גם לא דרש זאת, ונראה שהצדדים לא ייחסו חשיבות לעיכוב בעניינים אלה.

באשר לפיצויים, קבע השופט כי התובעות זכאיות להחזר על השקעות בסך 600,284 שקל, בתוספת כ-50 אלף שקל עבור הפרשי הצמדה וריבית, והוצאות משפט של כ-60 אלף שקל.