חמש שנים אחורה, קורל בן שמעון הייתה רווקה שחיפשה זוגיות רצינית ולא הצליחה למצוא. חברתה הטובה נחלצה לעזרתה עם פתרון מקורי: היא פתחה כרטיס באפליקציית היכרויות כדי לחפש עבורה את המיועד, מבלי לספר לה על כך. היא פגשה שם את אלעד, הסבירה לו שהיא מחפשת בחור בשביל חברה שלה, שלחה תמונות, סיפרה לו קצת עליה ושלחה אותו לשוחח איתה בפייסבוק. אלעד שלח לקורל הודעה ואחרי התכתבות קצרה השניים קבעו לצאת, אבל לעולם היו תוכניות אחרות.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
כמה שעות לפני דייט הבכורה האחיין של קורל נכנס לניתוח חירום, וקורל הוזעקה לבייביסיטר על אחותו בת השנתיים וחצי. בלית ברירה היא התקשרה לבטל את הדייט, אבל אלעד התקשה להרפות: "לא מעניין אותי כלום", הוא אמר, "אני אבוא לעזור לך לשמור עליה ונצא אחרי שהם יחזרו מבית החולים". קורל נעתרה לבחור הנחוש, והוא אכן הגיע. הדייט היה גיהינום. הפעוטה צעקה ובכתה במשך שעות, והשניים התקשו להחליף מילה.
"זה היה הדייט הכי הזוי בעולם, בחיים לא חשבתי שתצא ממנו זוגיות", נזכרת היום קורל בחיוך. ובכל זאת, אחרי כמה שעות של פגישה קורל כבר ידעה שזה זה. היא הסתכלה על אלעד ואמרה לו באומץ: "יום אחד אתה תהיה בעלי".
היום הזה היה קרוב משחשבה.
חודש לאחר מכן הם עברו לגור ביחד. ארבעה חודשים אחר כך אלעד כרע ברך והציע נישואין. שנה וחודשיים מיום ההיכרות השניים נישאו כדת משה וישראל.
קורל צדקה. אלעד באמת הפך לבעלה. מה שהיא לא ידעה זה ששנתיים וחצי אחר כך בעלה יהפוך לאשתה - כשאלעד ישנה את שמו להודיה ויצא מהארון כאישה טרנסית.
כיום קורל (30) והודיה (37) מתגוררות בקריית עקרון בזוגיות הרמונית, נמצאות בקשר הדוק עם המשפחה המורחבת וחולמות על הקמת משפחה משל עצמן, אבל הדרך לשם הייתה, ועודנה, לא פשוטה. את רגע הגילוי קורל זוכרת לפרטי פרטים.
"שנתיים וחצי אחרי החתונה, בזמן שההורים שלי קפצו אלינו לביקור, הטלפון של הודיה צלצל. עניתי במקומה, ואחרי שניתקתי את השיחה שמתי לב להודעה שהודיה קיבלה מעובדת סוציאלית של ארגון מעברים (עמותה ישראלית למען הקהילה הטרנסית בישראל - א"ס). הייתי סקרנית ממש אז הסתכלתי בהתכתבות. לא היה לי מושג מה זה ארגון מעברים, אבל פתאום ראיתי באחת ההודעות שהעובדת הסוציאלית שואלת איך לפנות אליה - בזכר או בנקבה. יצאתי החוצה והתפוצצתי עליה בצרחות מול ההורים שלי: 'מה, את רוצה להיות אישה?'
"הלכנו לצד לדבר, והיא הרגיעה אותי בזה שהיא שיקרה לי שזה עבור חבר ילדות שלה. זה גם הסיפור שמכרנו להורים שלי. אחרי שהם הלכו הריב בינינו רק התעצם. לא דיברנו שבוע, וישנתי בסלון עד שהיא יצאה בפניי מהארון, שפכה הכול.
"לא היה כעס על ההסתרה. הבנתי שהיה לה קשה לספר לי. היא אמרה: 'פחדתי מהתגובה שלך, פחדתי שתעזבי אותי'. אחד המשפטים הראשונים שאמרתי לה היה, 'אני לא אמנע ממך להיות מי שאת באמת'. היה לי ברור שאנחנו לא הולכות להיפרד ויהי מה. החלטתי שאם יש בינינו אהבה אנחנו נתגבר על הכול, ושאני מוכנה לקבל אותו או אותה בכל מצב".
כשאני שואלת את קורל אם היו סימנים מקדימים, היא צוחקת: "כן, בדיעבד היו. פשוט בחרתי להתעלם מהם. תמיד שמתי לב שהגבר שלי נשי מדי. אני זוכרת שיום אחד ישבנו לראות סרט ופתאום היא התחילה לבכות. בראש שלי חשבתי לעצמי, 'ממתי גברים בוכים? ועוד מסרט?!'. היא כל הזמן קנתה בגדי נשים בעלי אקספרס - לכאורה עבורי, ואיכשהו הם תמיד היו במידה שלה ולא במידה שלי. בכל פעם שהדברים הגיעו היא אמרה 'אוי, טעיתי במידה. זה קטן'. יום אחד הגעתי הביתה מהעבודה, ומצאתי אותה יושבת ליד המחשב בלי חולצה ועם גוזייה וטייץ. בואי נודה באמת - את לא אמורה לחזור הביתה ולמצוא את הגבר שלך בסלון עם גוזייה וטייץ. שאלתי מה נסגר, והתשובה שקיבלתי הייתה 'ככה נוח לי. אני אוהב את זה'. אז באותו הרגע אמרתי לעצמי בראש, 'טוב, אולי זה באמת נוח. מי אני שאגיד לו מה ללבוש?'"
השלב הבא היה לספר למשפחה, שחלקה כבר ידעה: "אחותי ידעה ממש מההתחלה. קצת לפני הסגר הראשון ביקשתי ממנה שתכין את הקרקע ותספר להורים שלי. אמא שלי כעסה ממש. שניהם חשבו שהודיה עשתה לי תרגיל מכוון מראש. הם אמרו לי להתגרש ולחזור הביתה. בסגר הראשון באנו אליהם בלית ברירה לתקופה ארוכה, ומפה הכול התחיל להסתדר. אמא שלי שמה לב שמערכת היחסים בינינו טובה לי אפילו יותר ממה שהיא הייתה כשהודיה הייתה אלעד, אז היא התרככה ואפילו עזרה לנו לחפש דירה. היום הם כבר מקבלים אותה באהבה, ויש ביניהם מערכת יחסים מדהימה. כל שישי אנחנו אצלם בקידוש".
איך זה ללוות אדם שעובר תהליך כל כך משמעותי?
"יש תקופות לא פשוטות. בגלל ההורמונים יוצא שהיא בוכה פתאום בלי סיבה, ואני צריכה להיות חזקה בשבילה, לחבק ולהכיל. היא מאוד רגישה. לפעמים יש לי חרדות עליה. כשהיא עשתה ניתוח הגדלת חזה, לדוגמה, חיכיתי בחדר ההמתנה ודאגתי נורא. חיכיתי שתצא כבר להתאוששות ואלו היו רגעים קשים, אבל אני איתה בהכול. מהרגע הראשון באתי איתה לכל הוועדות, לכל הרופאים, לאן שצריך אני אגיע".
באוגוסט האחרון, ביום ההולדת ה-30 של קורל, הן התחתנו מחדש - הפעם כשתי נשים. "אחותי חיתנה אותנו. האחיינים הגישו לנו את הטבעות, ושתינו לבשנו שמלות ערב. כולם התרגשו יחד איתנו. היה מדהים".
ובעוד שבתוך הבית שוררת הרמוניה, בחוץ, מתברר, קצת פחות נעים: "לא מזמן עברו שני נערים על אופניים והתחילו לקלל אותה: "יא קוקסינל, יא הומו, אמא שלך זונה" ולזרוק עלינו אבנים. נלחצתי מאוד. מה לעזאזל קורה פה? איך שני ילדים מאפשרים לעצמם לתקוף אישה שיכולה להיות אמא שלהם? ממש נכנסתי לחרדה, והודיה אמרה לי 'בואי נחפש דירה בעיר אחרת. אני לא נשארת פה'. זו הייתה הפעם הראשונה שנחשפנו לטרנספוביה כל כך מובהקת".
מיקי זיידל, בן 44 מאשדוד, היה בטוח שהוא יוצא לדייט. לעומתו, הפרטנר שלו לדייט הזה, אדם (26), רק הגיע לאכול חומוס ולקשקש קצת בלי כוונות רומנטיות.
"הייתי בזוגיות עם מישהו, ואדם היה חבר שלו בפייסבוק. הוא עשה לייקים, הגיב וכאלה, אבל אני והוא מעולם לא תקשרנו ממש. 24 שעות אחרי שאני והאקס נפרדנו, אדם שלח לי הצעת חברות. הייתי בטוח שהוא שמע שנפרדנו ורוצה להתחיל איתי. ובכן, זה קרה אך ורק בראש שלי. בפועל לא היה לו שמץ של מושג על הפרידה. הוא חשב שאני בזוגיות, והוא נפגש איתי סתם כי עניינתי אותו והוא רצה שנהיה חברים. באמצע הביס של החומוס באבו-אדהם בקרליבך התגלתה הטעות".
מהטעות הזו נולדה זוגיות לתפארת. מיקי ואדם מאורסים וכבר שש שנים וחצי יחד. אדם הוא גבר טרנסג'נדר שנמשך לכל המגדרים. מיקי הוא גבר ביסקסואל שנמשך מבחינה רומנטית בעיקר לגברים, ומבחינה מינית לכל הקשת האפשרית.
"האקס שלי לפני אדם גם היה גבר טרנסג'נדר. המוח שלי בכלל לא רואה מגדר, אז מבחינתי זו לא סוגיה בכלל. גם אם אדם היה מחליט תוך כדי הזוגיות להזדהות בצורה אחרת, זה לא היה משנה אצלי כלום. המוח שלי פשוט מחווט אחרת".
בסביבה של מיקי, לדבריו, הזוגיות הזו התקבלה באהבה: "אני מאמין שאם המצב היה הפוך והייתי יוצא עם טרנסית, הסביבה הייתה מגיבה הרבה יותר בחריפות. יותר קל לחברה לקבל טרנסים בהשוואה לטרנסיות".
איך הגיבו במשפחה שלך?
"המשפחה שלי חיבקה אותו מהרגע הראשון. המפגש הראשון שלו עם המשפחה שלי היה בהלוויה של סבתא שלי, חודשיים אחרי שהכרנו. הם התראו לראשונה בבית העלמין ומכאן התחיל סיפור אהבה, ואני מבין אותם - אי אפשר שלא להתאהב באדם".
מיקי הכיר את אדם כמה שנים אחרי שיצא מהארון כגבר טרנסג'נדר, ובכל זאת, המשמעות של לחיות לצד טרנס היא לחלוק את החיים עם אדם שנוטל הורמונים באופן קבוע, שגופו נמצא בתהליך מסוים של שינוי ושחווה בעבר או עדיין חווה תחושות של דיספוריה מגדרית (קונפליקט בין המגדר הפיזיולוגי למגדר שאיתו הוא מזדהה, הבא לידי ביטוי בתחושה חזקה של אי-נוחות, אומללות או מצוקה - א"ס).
"אני לא אדבר כאן על התהליך הפיזי של אדם, אבל מבחינה נפשית אין ספק שזה דורש ממני הרבה תמיכה ויכולת הכלה. הרבה פעמים אני צריך פשוט להבין שזה שלו ולא שלי, ולתמוך בו גם אם אני לא תמיד מבין הכול. אדם לא בקשר עם המשפחה הביולוגית שלו, ובמצב הזה המשפחה הגרעינית שלו היא בעצם אני. המשמעות היא שאני מקור התמיכה העיקרי".
9 צפייה בגלריה
''אני תומך בו גם אם אני לא תמיד מבין הכול''. מיקי זיידל ואדם אורבך
(צילום: אלבום פרטי)
יצא לך להיתקל בטרנספוביה בעקבות הזוגיות הזו?
"כשרק התחלנו לצאת, מישהו ממעגל המכרים שלי בא אליי מחויך ואמר לי 'וואי, אתה רואה? סוף-סוף ניסית והלך לך. הצלחת'. את המשפט המטופש הזה הוא אמר לי בשמחה גדולה, ולא הצליח להבין למה התהפכתי עליו באותה שנייה. לתפיסתו הוא אמר משהו חיובי וטוב. כמובן שהגבתי בכעס גדול. ממש נכנסתי בו, כי במשפט אחד הוא הצליח למחוק את כולי".
מה שאותו מכר לא הבין זה שהתייחסות לגבר טרנס כאל אישה היא טרנסופוביה מובהקת, ההתייחסות למיקי כגבר שעד כה נמשך לגברים ופתאום "עשה מהפך" היא מחיקה של הזהות הביקסואלית שלו ואילו תפיסה של זוגיות בין גבר ואישה כ"הצלחה" לעומת מערכת יחסים בין גבר לגבר היא כמובן הומופוביה.
למעט האמירה הזו, מיקי לא זוכר תגובות רעות: "במעגלים שבהם אני מסתובב אני לא נתקל בזה. כנראה שכדאי לבחור טוב את האנשים שמקיפים אותך. אני מניח שאם תראייני את אדם הוא יספר לך על חוויות קשות יותר שהוא חווה כטרנס, אבל במסגרת הזוגית אני יכול לומר שככל שהוא התקדם בתהליך והנראות החיצונית שלו הפכה ליותר ויותר גברית, התחלנו לחטוף יותר ויותר הומופוביה ופחות טרנספוביה, כי בעצם מה שאנשים רואים זה שני גברים בזוגיות. בירושלים, לדוגמה, רגע לפני מצעד הגאווה הגיעה חבורת נערים להציק לנו, והם עשו את זה כי הם ראו בנו זוג גברים. העניין הטרנסי נעלם מעיניהם".
זויה פושניקוב, 34, הייתה רגע אחרי פרידה כואבת ובעיצומו של מעבר דירה מטלטל. החיים שלה היו בכאוס מוחלט, והדבר האחרון בעולם שהיא חיפשה זה זוגיות חדשה. ובכל זאת, כשעיניה נחו על הפרופיל של ענבר נאי, 32, בשרשור היכרויות בקבוצה מסוימת בפייסבוק, היא לא התאפקה ושלחה לו הודעה.
"לא היו לי כוונות רומנטיות. התחלתי איתו כי נכנסתי לפרופיל שלו וראיתי אותו מתאמן לנינג'ה ישראל, וחשבתי לעצמי 'וואו, איזה תחת יפה!'", היא צוחקת. "נפגשנו בפעם הראשונה בים. ישבנו וקשקשנו והיה ממש כיף.
"בדייט השני הוא כבר הזמין אותי אליו הביתה והכין לי ארוחת ערב. מצאתי את עצמי שם עם גבר תל-אביבי בן 29 שאומר לי 'בכללי, אני מאוד מעוניין בקשר רציני ובהקמת משפחה. אני רוצה את כל החבילה'. הייתי בהלם. כמה גברים כאלה יש בכלל בעיר הזו? כבר בדייט הזה ידעתי שהוא האחד. ובכל זאת קמתי, התלבשתי, אמרתי לו 'תקשיב, אני לא בנויה לזה עכשיו. אני לא שם. בוא נדבר עוד שבועיים', והלכתי הביתה".
נבהלת.
"כן. זה הלחיץ אותי נורא. הבנתי באותו הרגע שיש בו בסיס מאוד מוצק למערכת יחסים שלא העזתי בכלל לחלום עליה. הלכתי הביתה, דיברתי עם חברות שלי. כולן אמרו לי שאני קופצת למסקנות מהר מדי, אבל אני ידעתי בדיוק מה יש לי בידיים. הייתי בטוחה שאם אני אומרת לגבר תל-אביבי 'נשמה, נדבר עוד שבועיים', הוא נעלם מעצמו ואז יש לך שקט. את לא צריכה להתמודד עם העובדה שפגשת עכשיו משהו כל כך גדול".
אבל ענבר לא נעלם. הוא המשיך לשלוח הודעה כל בוקר וכל ערב, עד שהיא נעתרה ונפגשה איתו לדייט שלישי. כיום הם מאורסים ומתגוררים ברמת גן יחד עם שי בן ה-12, בנה של זויה מקשר קודם. זויה עובדת בחברת יחסי ציבור דיגיטליים בינלאומית. ענבר הוא מאמן כושר, שעובד עם נערים על הרצף האוטיסטי ובימים אלה ממש פותח את הקליניקה שלו כמעסה רפואי.
"אני בת מזל שאני חיה עם הגבר הזה. אני חושבת שהוא הגבר הכי יפה שאני מכירה. הוא גם כל כך טוב לב שאין לי שום ספק - לא בבוקר, לא בערב וגם לא כשאני עצבנית עליו - שאני מאה אחוז בקטע שלו. רגשית, פיזית, נפשית, אני שם. מעולם לא היה לי כל כך חוסר ספק בזוגיות. אנחנו לא מסכימים על הכול, אבל הוא חד-משמעית הגבר הכי מכבד שהכרתי בחיי".
כמו מיקי ואדם, גם זויה נמשכת לכל המגדרים, והעובדה שענבר הוא טרנסג'נדר לא עניינה אותה במיוחד: "מבחינתי, המגדר של האדם השני הוא באמת לא פקטור. עיקר מערכות היחסים שהיו לי בחיים היו עם גברים, אבל בהחלט היו לי מערכות יחסים גם עם נשים וגם עם בני אדם על הרצף הטרנסי. מה שכן, קיבלתי בן זוג שהוא מאוד מוצק בהוויה המגדרית שלו. הכרתי את ענבר אחרי שכבר עבר את הניתוח העליון, שכבר עבר את הוועדה המגדרית, שכבר נמצא על טסטוסטרון הרבה זמן. לא הייתי חלק בתהליך הזה. אני לא התחלתי לצאת עם אישה וקמתי בבוקר עם גבר. האיש שהכרתי כבר היה שלם עם עצמו ועם מי שהוא. בכל מקרה, כבר אמרתי לענבר: 'אם תחליט מחר בבוקר שאתה רוצה להיות אישה - אני נשארת איתך'. זה כמובן לא יקרה בחיים, אבל אני נשבעת שזה לא באמת מעניין אותי. אני מאוהבת בבן אדם".
בני המשפחה של זויה, לעומת זאת, פחות התלהבו מהזיווג: "היו אצלי במשפחה אנשים שפתחו עיניים. זה לא משהו שמוכר להם, ואני לא חושבת שהם מצליחים להבין את זה עד היום, אבל זה לא מאוד מפתיע אותי. אני מגיעה ממשפחה של מהגרים, עם נטייה להתכנסות וחיפוש אחר מה ש'נורמלי'. הם מעקמים פרצוף על כל דבר שקצת חורג מהקופסה המוכרת.
"יש לי אחות שגרה ברוסיה ולה, לדוגמה, לקח המון זמן להתרגל לזה. אני מרגישה שהיא עדיין בוחנת אם הזוגיות הזו טובה לי לפי הפרמטרים שלה, אבל זה לא מזיז לי. אין לי ציפייה שכל העולם ואחותו יבינו. אני יודעת שיש אנשים שהלב שלהם יכול להישבר מזה שהמשפחה שלהם לא מבינה ולא מקבלת את מערכות היחסים שלהם. לא אני. אני חיה עם זה בשלווה ובשלום".
ובעוד בני המשפחה של זויה מתקשים לעכל, במשפחה של ענבר הכלה המיועדת התקבלה בזרועות פתוחות ובהמון אהבה.
"המשפחה של ענבר מדהימה, וכיום הם מרבית המשפחה שיש לי בעולם. יש לו הורים נהדרים שמאוד אוהבים אותו ומאוד מגוננים עליו. הם מתים עליי, ואני חושבת שזה ככה כי מהרגע שהם הכירו אותי הם ראו שאני תמיד בצד שלו. לא משנה מה קורה, אני תמיד בעד הבן שלהם".
איך מערכת היחסים של ענבר עם שי, הבן שלך?
"הם מאוד חמודים ביחד. בשלב הזה כבר יש להם מערכת יחסים משל עצמם, והם ממש לא צריכים אותי בשביל לתקשר. יש ביניהם חברות יקרה. מהרגע הראשון שי ממש התחבר אליו. הוא מאוד מתלהב מהגבריות שלו, שהיא מאוד חזקה וגברית אבל במקביל גם מחוברת לרגשות ופתוחה. נראה לי שכיף לו שיש גבר בבית, שיכול לדבר איתו על סוגיות של גברים".
מה הוא יודע על המגדר של ענבר?
"שי יודע הכול, וזה לא משנה לו כלום. הוא גדל בבית שיש בו יותר להט"בים מסטרייטים. הוא פגש טרנסים הרבה לפני שפגש את ענבר, וגם טרנסיות וגם אנשים א-בינאריים. מגיל שלוש הוא מקבל שפע הסברים מגדריים. זה לא נראה לו מוזר".
אבל לאנשים אחרים זה עדיין מוזר, מתברר: "אנשים מאוד סקרנים. הם רוצים לדעת הכול. החברה בישראל היא לא רק סופר-שיפוטית, היא גם מאוד פולשנית. בעיניי, העובדה שענבר הוא טרנסג'נדר זה הדבר הכי פחות מעניין בו. הוא גבר שעבר המון בחיים. הוא אומץ מפרגוואי, הוא בעל עסק משלו, אקטיביסט, כותב, עשה את המסלול של הנינג'ה ועוד שלל דברים מעניינים. בכל מדינה אחרת הדברים האלה היו נשפטים הרבה לפני שהקטע המגדרי היה עולה, אבל כאן כולם מתעניינים בביולוגיה שלו. אנשים שאלו אותי בלי להתבלבל מה יש לו בין הרגליים. אלה שאלות שלא מכבדות אותו, ולא חושפות שום דבר על האדם שהוא. אני מודה שבהתחלה מאוד נפגעתי, וגם מאוד גוננתי עליו. כיום אני כבר לא נפגעת בשבילו. הוא מסוגל להגן על עצמו, וגם יש לו דרך משלו לענות על דברים. הוא ידע להסתדר בעולם הזה הרבה לפני שהוא הכיר אותי".
מה את עונה לשאלה כזו?
"אם מישהי מרשה לעצמה לשאול אותי מה יש לו בין הרגליים, אני מרשה לעצמי לשאול אותה מה גודל הפין של בעלה".
ענבר וזויה נמצאים כעת בתהליך של הבאת ילד משותף לעולם, שבמהלכו נאלצו לגלות עד כמה קופות החולים והממסד הרפואי לא בנויים להתמודדות עם טרנסג'נדרים: "אני מרגישה לפעמים כאילו חזרנו לניינטיז. פעם אחת הגענו למצב שפשוט התעקשו לפנות אליו בנקבה. אני כמובן לא שופטת, אבל אני לא מכירה המון נשים עם כזה זקן מרשים (צוחקת). כאילו, אתם באמת פונים אליו בלשון נקבה? הרי לא, אין מצב שהתבלבלתם, כי ענבר נראה הכי לא בת בעולם. זה היה בכוונה. אני יושבת שם עם אהבת חיי, ונאלצת לראות מול העיניים את ההשפלה הזו".
אבל גם בלי הטרנספוביה, תהליך הבאת הילד שלהם לעולם נתקל בקשיים. השניים מעוניינים לעשות שימוש בביציות של ענבר ובזרע של תורם, וזויה היא זו שתישא את העובר. הבעיה: ההליך הזה לא חוקי בישראל. לצערם, הם ייאלצו לבצע את שאיבת הביציות והקפאת העוברים בישראל, ואילו את כל היתר בחו"ל בתהליך יקר ומתיש.
"אני לא יכולה להכניס לתוכי ביציות או עוברים מוקפאים מענבר. בעצם, לפי חוקי מדינת ישראל הדרך היחידה שלנו להפוך להורים היא באמצעות תרומת זרע עם הביציות שלי, ושענבר יאמץ אחר כך את הילד, אבל שנינו לא רוצים את זה. ענבר הוא ילד מאומץ בעצמו וחשוב לו להביא לעולם ילד ביולוגי, וגם אני לא רוצה. מבחינתי, יש ערך עצום בלהסתכל על הילד שלך ולראות את בן הזוג שלך, את האדם שאת כל כך אוהבת. אני לא מצליחה להבין למה מדינת ישראל לא מאפשרת לי את זה. באנגליה, לדוגמה, יש מרפאות שמעניקות שירות ברמה מאוד גבוהה לזוגות להט"ביים. זה נון-אישיו שם. מטריף אותי שלא מאפשרים לי לעשות עם הגוף שלי מה שאני רוצה. זה אי-צדק מערכתי מבזה".
כשענבר והדס עברו להתגורר יחד, המקרר החדש שרכשו הגיע אליהן הביתה עם שני מובילים שהתקשו להסתיר את ההלם - ולמען האמת, גם לא ממש ניסו.
"הם המטירו עלינו מיליון שאלות נוסח 'אז רגע, אתה זה בעצם את?'", מספרת ענבר. "באיזשהו שלב הדס ירדה לחניון בליווי אחד מהם והמקרר הישן ואני נשארתי לבד בדירה עם המוביל השני, והוא ממש לא הרפה. הוא רצה הסבר מפורט וגרפי לאיך אנחנו עושות סקס. ממש שאל מי עולה על מי ואילו איברים נכנסים לאן, ומה יש לך ומה יש לה וכו'. אמרתי לו 'תקשיב, אני לא מתכוונת לענות על זה', והוא אמר 'אבל למה? אני סקרן!'. הוא כמובן לא הראשון ששאל את זה. כשאני אומרת 'בת הזוג שלי טרנסית', השאלה הראשונה היא 'אז היא כבר עשתה ניתוח למטה?'. השאלה השנייה היא 'אז איך אתן עושות סקס?'. וואלה, אין לי מה להגיד לכם. כאילו, בפעם הבאה פשוט בואו, קחו כיסא ושבו לצפות".
ענבר היא בת 36, הדס בת 35. שתיהן עובדות בהיי-טק, גרות בעיר האורות רמת גן ומגדלות חתולה. מערכת היחסים שלהן התחילה בטינדר, במה שענבר מכנה "סטוץ שהסתבך", והתפתחה לזוגיות שלאחרונה מלאו לה שלוש שנים.
"הדס כמובן כתבה בפרופיל שלה שהיא אישה טרנסית. מאוד התלהבתי שהיה מאץ' כי מאז ומעולם נמשכתי לאמצע, לערפול מגדרי, והנראות של הדס היא לא של אישה בינארית, היא אמצע איפשהו. התכוונו להיפגש רק ללילה אחד, אבל היה לנו ממש כיף ביחד אז היה עוד לילה ועוד לילה, ואחרי חודש כבר היה ברור שאנחנו בזוגיות. בקורונה עברנו לגור ביחד, וקצת אחרי קנינו דירה משותפת".
שתיהן מגדירות את עצמן כביסקסואליות. ענבר היא א-בינארי (חסר מגדר, לא גבר ולא אישה), ואילו הדס ידעה מאז ומעולם שהיא אישה. היא גדלה בבית דתי, ובגיל שבע כבר הודיעה לאמא שלה שהיא בת. האמא אמרה "תפסיק לדבר שטויות", והילדה הקטנה קברה את הזהות המגדרית שלה בארון עד העשור השלישי לחייה.
"הדס הכירה אנשים בגריינדר (אפליקציית הכרויות לגייז. א"ס) כגבר הומו והיו לה חוויות מעניינות, ובאוקייקיופיד כגבר סטרייט וגם שם היו לה חוויות מעניינות. כאישה היא התחילה לחיות רק בגיל 32, כשבועיים לפני שנפגשנו לראשונה".
במשפחה הדתית של הדס מקבלים ואוהבים אותה, אך עדיין מתקשים להכיל את השינוי: "כולם שם מאוד חמודים, אבל עדיין פונים אליה בלשון זכר ובשם הקודם. בהשפעת הקורונה אבא שלה כנראה הבין שהחיים קצרים מדי, והתחיל לדבר אליה יותר ב'את' ולקרוא לה 'הדס'. היינו אצלם לקבלת שבת והוא אמר לי פתאום 'בואי שבי ליד הדס', וזה היה רגע של 'וואו'. האמא, לעומת זאת, תמיד קוראת לה בזכר ובשם הקודם. היא לא מסוגלת אחרת, קשה לה. האחות הקטנה מקבלת אותה, אבל כבר יצא לי לפגוש אותה ברחוב כשהיא הייתה עם חברות, וכשהן שאלו אותה מי אני, היא ענתה 'זו בת הזוג של אח שלי'. יחד עם זאת, הם מאוד אוהבים אותנו ושמחים שאנחנו מגיעות לבקר. הם חמים ומחבקים, ואנחנו בקשר מצוין איתם".
איך הגיבו במשפחה שלך להדס?
"לאורך שנים היה לי נוח לקטלג את אבא שלי כהומופוב שלא מבין אותי, ובכל פעם שיצאתי עם גבר הרגשתי שרווח לו, אבל עם השנים הוא מאוד השתנה. הוא אמר לי שלא משנה עם מי אני אהיה, העיקר שטוב לי. הוא מקבל את הדס בזרועות פתוחות. הדבר היחיד שהוא שאל אותי בהתחלה היה 'אבל מה יקרה אם אני אתבלבל ואפנה אליה בזכר?', אז אמרתי 'הכול בסדר. פשוט תמשיך הלאה בלי לעשות מזה סיפור'. וכן, קורה שהוא מתבלבל ופונה להדס כאל גבר, אבל לא עושים מזה סצנה. אנחנו באות הרבה לארוחות שישי ולארוחות חג, והמשפחה כולה עוטפת".
הנראות החיצונית שלכן מבלבלת.
"נכון. באופן כללי אנחנו נראות זרות במרחב הציבורי, וכשאנחנו מסתובבות ביחד אנחנו מקבלות הרבה מבטים. הנראות שלנו היא לא של שתי נשים לסביות. הרבה פעמים אנחנו נראות זוג סטרייטי או זוג גייז, או לא ברור מה זה מה. לפעמים אנחנו גם מנצלות את זה כדי שלא יציקו לנו, ומשחקות אותה זוג סטרייטי במכוון. נגיד כשהלכנו לחפש דירות או כשהגיעו לדירה החדשה כל מיני שיפוצניקים למיניהם, אז הדס התלבשה והתנהגה כבחור כדי למנוע מראש את התגובות".
לא מבאס אותה לעשות את זה?
לא, כי זה משחק. אנחנו צוחקות על זה שהיא כאילו נכנסת למוד של גבר-גבר, אבל ברור שזה לא היא. בסך הכול אנחנו מאוד פריבילגיות. אנחנו זוג הייטקיסטיות בורגניות, רוב הסביבה שלנו מקבלת אותנו כמו שאנחנו ואין לנו בעיות מאוד גדולות בחיים. בתכלס הסיפור שלנו די משעמם, אבל חשוב לי להראות לעולם שלא כל הזוגות הטרנסים זה לונה פארק. כל החברות שלנו צוחקות עלינו: 'חוץ מהעניין המגדרי אתן כל כך סאחיות, רגילות ומשעממות', וזה די נכון. זו פשוט עוד זוגיות".
