בשיאה של ההתחממות הביטחונית במחוז ג'נין, לפני כשבועיים, התכנסו חמושים במחנה הפליטים ג'נין למופע ראווה נוסף, במטרה להטיל אימה על ישראל. זה לא היה עוד מפגן: לצד החמושים, שניצבו על במה מאולתרת באחד הרחובות במחנה, הופיעו פלסטינים לבושי תכריכים לבנים. פניהם היו מכוסות ומהאפודים שנשאו ביצבצו חוטי חשמל. מדובר בתמונה שהייתה שכיחה בגדה המערבית בימי האינתיפאדה השנייה, אבל מאז נעלמה מהנוף ביהודה ושומרון.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אנשי התכריכים הלבנים היו באותם ימים המחבלים המתאבדים שהתכוננו לצאת לפיגועים בלב ישראל. לא בטוח שהאפודים מלפני שבועיים היו מזוודים בחומר הנפץ, אבל במקרה הזה המסר היה החשוב. "אנחנו מזהירים את האויב הציוני שלא יעשה מעשה מטופש וייכנס למחנה הפליטים, משום שאנחנו מוכנים", הצהירו החמושים רעולי הפנים. איומי המחבלים המתאבדים חזרו לזירה, ודווקא במחנה פליטים ג'נין.
לא רוצים לפספס אף כתבה?הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
המחנה הפך לאחד הסמלים הגדולים של האינתיפאדה השנייה. בקרבות במ.פ ג'נין במהלך מבצע חומת מגן בשנת 2002 נהרגו 23 חיילים, בהם 13 חיילי מילואים ביום אחד, בזמן שהפלסטינים טענו לביצוע טבח באוכלוסייה המקומית.
אותה הילה מקומית של החמושים התעמעמה עם השנים, אבל המורשת של המחנה בקרב הציבור הפלסטיני עודה קיימת. רצף האירועים באזור ג'נין בחצי השנה האחרונה הוביל לתחושה בקרב האוכלוסייה שם שהמקום חזר עשרים שנה אחורה.
מחנה הפליטים ג'נין הוקם בשנת 1953 על ידי ארגון אונר"א, משטח ששכר האו"ם מירדן. הוא נחשב למחנה השני בגודלו בגדה המערבית ומשתרע על פני 473 דונם. במחנה מתגוררים 12 אלף תושבים, מרביתם (8,500) עד גיל 40. לפיכך האוכלוסייה במקום צעירה מאוד. מנגד, אחוז האבטלה גבוה - 35%.
עם סיומה של האינתיפאדה השנייה ושיקומה של הרשות הפלסטינית, החלו החמושים במחנות הפליטים לחוש שנדחקו הצידה. הכלכלה הפלסטינית החלה לצמוח, השלטון שעבר שינוי מימי ערפאת לימי אבו-מאזן שינה את סדרי העדיפויות, מוסדות הממשל נבנו מחדש ואותם פלגים חמושים, שהיו הכוכבים הגדולים של הציבור הפלסטיני, נשכחו מאחור.
חלקם אמנם השתלב במנגנוני הביטחון הפלסטינים, אבל הגרעין הקשה של החמושים נותר בגטאות של המחנות, מתוסכל וממורמר. הנשק שצברו והמשיכו לאגור החל לשמש אותם לצרכים פליליים בעיקר. מחנות הפליטים נותרו אקס טריטוריה. כל כניסה של הרשות הפלסטינית אליהם לוותה בהתנגדות ובחילופי אש הדדיים. לכן לתיאום הביטחוני עם ישראל אין כמעט משמעות במקום כל זמן שהרשות הפלסטינית לא מושלת בשטח.
מ.פ ג'נין חזר לכותרות בהקשר הביטחוני, אבל צריך לשוב לימים הראשונים של משבר הקורונה, בשנת 2020, כדי להבין איך זה קרה. בתחילת המגפה התקשתה הרשות לאכוף את הסגרים וההגבלות על האוכלוסייה שנועדו להביא לירידה בתחלואה. היא החלה לרתום את התנזים של פת"ח במחוזות השונים בגדה, כדי שאנשיו יסייעו לה לטפל בנושא. כך קרה גם במחנה פליטים ג'נין. צה"ל, מצידו, פעל באותו הזמן פחות בשטחי הגדה לעצירת מבוקשים. שני הגורמים הללו הקלו על הפלגים החמושים באזור ג'נין להרים את ראשם.
מאוחר יותר הפתיע אבו־מאזן והכריז על קיומן של בחירות לפרלמנט הפלסטיני. חמאס הודיע בתגובה כי הוא נענה לאתגר והחל להקים רשימה שתתמודד מול פת"ח. הג'יהאד האיסלאמי החליט, כהרגלו, לא להיכנס למערכת הפוליטית. בישראל לא רצו להצטייר כמי שמסייעים לפת"ח, ולכן המעצרים נגד פעילים של חמאס וג'יהאד צומצמו באותם הימים.
איך כל זה קשור למחנה פליטים ג'נין? לג'יהאד האיסלאמי כוח והשפעה באזור. למעשה, מחוז ג'נין הוא מוקד הכוח העיקרי של הארגון בגדה המערבית. צמצום הכניסות לצורך מעצרים, בשל הקורונה והבחירות, סייעה לו להתארגן מחדש ולהרחיב את פעילותו.
מסיבות מבצעיות החליטה ישראל לצמצם את היקף הכוחות שאיבטחו את מרחב התפר וגדר ההפרדה באזור. מצב זה איפשר עלייה בהיקף הברחות הנשק, שמקורו בגורמים פליליים בישראל. מחוז ג'נין מלא עד צוואר בכלי נשק לא חוקיים: אם־16, קלצ'ניקוב, רובים מאולתרים מדגם קרלו, אקדחים, מעבדות לייצור מטעני צד ומטעני השלכה על כוחות, וייתכן שגם מקלעים כבדים ספורים שנשמרים ליום פקודה.
מתחילת מגפת הקורונה סגרה ישראל מעברים בינה לרשות הפלסטינית או שצימצמה בהם פעילות. אחד מהם הוא מעבר גלבוע (ג'למה), העורק הכלכלי המרכזי של ג'נין. בכל סוף שבוע נכנסו דרכו עשרות אלפים מערביי ישראל לביצוע קניות ובילוי בג'נין. בזכות התנועה הזאת שיגשגו בעיר מאות עסקים. סגירת המעבר היוותה מכת מוות עבור הסוחרים. המכה הכלכלית הובילה במקביל לפריחה בעסקי הנשק.
מצב זה שיחק לידי הג'יהאד האיסלאמי בג'נין בכלל ובמחנה הפליטים בפרט. הארגון, שגם כך היה חזק שם, צבר כוח רב יותר. בניגוד למחנות אחרים, בתוך מחנה הפליטים ג'נין מתבצעים דרך קבע אימונים צבאיים לפעילים. כאשר יש כניסות של צה"ל למחנה, נתקלים הלוחמים בירי שמבוצע על ידי חמושים שמסתערים לעברם. זו מציאות שלא קיימת באף מחנה פליטים אחר בגדה, והיא מהווה חלק מהאתוס של המקום, שמסמן את עצמו כמוביל ההתנגדות החמושה, כבירת השהידים. למעשה במחנה יש משוואה: כניסה של צה"ל לעולם לא תעבור ללא תגובה חמושה.
במ.פ ג'נין מתקיימת שותפות גורל נדירה בין הפלגים: בניגוד לקיטוב הקיים בחוץ בין חמאס ופת"ח לדוגמה, בתוך המחנה החמושים מהפלגים השונים תמיד יילחמו כתף אל כתף. כל מי שיגיע למחנה הפליטים ג'נין יישמע את הביטוי "איבן אל־מוחיים" - איש המחנה. ביטוי זה מבטא נאמנות מוחלטת לתושבי המקום, ללא קשר לשיוך הארגוני שלהם.
זו הסיבה שבמחנה הפליטים העתיקו את המודל העזתי של חמ"ל משותף לכל הזרועות הצבאיות: ג'יהאד איסלאמי, חמאס וגורמים המזוהים עם פת"ח, שעדיין מתעקשים לקרוא לעצמם גדודי חללי אל־אקצה, על אף שהגוף הזה כבר לא באמת קיים. המשותף לכולם הוא שנאה לרשות הפלסטינית ולמוסדותיה ורצון להילחם בישראל, בכל דרך.
החמ"ל המשותף נכנס לפעולה ברגע שמתקבל דיווח על פעילות של צה"ל במחנה או באחד הכפרים הסמוכים. חדר המלחמה מוציא את החמושים לשטח באמצעות מסרונים בווטסאפ או דרך הטלגרם. בנוסף מחזיק החמ"ל מערך תצפיתנים, שתפקידם לצלם, לעקוב ולזהות כל תנועה חשודה באזור- כולל כלי רכב של מסתערבים.
מי שמנהלים את המערכת הזאת הם ראשי הארגונים בתוך המחנה. ראש הג'יהאד האיסלאמי במקום הוא בסאם א־סעדי, שנחשב לאחד מראשי הג'יהאד האיסלאמי בגדה. את גדודי חללי אל־אקצה של פת"ח מוביל ג'יהאד אבו אל־כאמל. ומי שמארגן את פעילות חמאס, שנחשב פחות דומיננטי במחנה, הוא ג'מאל אבו אל־היג'א, שכלוא בישראל אך ממשיך להיות מעורב.
בחצי השנה האחרונה פועלים כוחות הביטחון בג'נין ובכפרים הסמוכים. הפעילות הובילה למעצרים של מחבלים חשודים ולכעשרים הרוגים, מרביתם מבוקשים ופעילים חמושים. המבצעים הללו הפכו את ג'נין לחבית חומר נפץ של ממש, כולל ירי תגובה של המקומיים בכל כניסה של הצבא. בריחת ששת האסירים מכלא גלבוע – כולם תושבי מחוז ג'נין וחמישה מהם אנשי הג'יהאד האיסלאמי (למעט זכריא זביידי) – חיממה עוד יותר את הגזרה.
תופעה ייחודית שמתרחשת בג'נין היא עידוד של חמאס להפוך את הג'יהאד האיסלאמי לקבלן משנה שלו באזור. בחודשים האחרונים חמאס דואג לממן את הפעילות הצבאית של הג'יהאד, והאחרון משתמש במימון הזה כדי לרכוש אמצעי לחימה בניסיון להוציא אל הפועל פיגועים.
גורם במחנה מספר שלג'יהאד האיסלאמי יש מחירון פיגועים שמופץ לצעירי המקום. "הוא נותן להם הצעה שקשה להם לעמוד בפניה", מספר הגורם, "קח נשק וצא לירות בכוח של הצבא הישראלי. אם תצליח לפגוע בו - תקבל 300 דולר. לא פגעת - קבל פרס ניחומים של 100 דולר".
אותם צעירים עוברים קודם אימונים צבאיים בתוך שטח המחנה, כאמור בשל היותו אקס טריטוריה. בחודשים האחרונים גם אזור מעבר ג'למה, בין ישראל לג'נין, הפך למתקן אימונים, כאשר חמושים פלסטינים מהמחנה וסביבתו מבצעים ירי לעברו ומשליכים לעברו מטעני צינור.
קשה לראות באופק פתרון לבעיה שמייצר מחנה הפליטים ג'נין הן לישראל והן לרשות הפלסטינית ללא מבצע צבאי נרחב, שינקה אותו מהפעילות החבלנית והפעילות הפלילית הקיימות בו. חרף פרסומים שונים לאחרונה בנושא, מבצע כזה גם לא עומד לפי שעה על הפרק, בשל ההשלכות הנלוות לו, שעלולות לערער את יציבותה של הרשות ואת היציבות הביטחונית היחסית בכלל ביהודה ושומרון. מבצע כזה עלול אף לגרור תגובה של הג'יהאד האיסלאמי מרצועת עזה.
עד אז, ישראל ממשיכה לבצע פעולות סיכול בתדירות גבוהה יחסית בתוך המחנה ובסביבתו, ומסייעת לפעילות הכלכלית באמצעות פתיחת מעבר ג'למה ועידוד כניסת ערביי ישראל לעיר, מתוך הבנה שרווחה משקיטה את הרוחות ויוצרת לחץ פנים־פלסטיני על הארגונים החמושים לצמצם את פעילותם.
