עוד לפני שחברי להקת מונסקין (Måneskin) פתחו את הפה במסיבת העיתונאים שהתכנסה לכבוד השיר החדש שלהם, כבר יצא סקופ מהאירוע: הם לבושים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
זה לא עניין של מה בכך עבור הרביעייה האיטלקית, שהפכה בחצי השנה האחרונה לאחת הלהקות המדוברות בעולם: כבר על הבמה של האירוויזיון האחרון, שאותה הם שרפו בהופעה שהרימה את כל האולם ברוטרדם וגם מאות מיליוני צופים בבית, הסולן דמיאנו דויד הראה איך כובשים את אירופה עם שלייקס. מאז, כך נדמה, הם לא מפסיקים לחגוג את היותם בני 20 פלוס שנראים מעולה ונשמעים פגז.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
3 צפייה בגלריה
''אנשים מתבלבלים וחושבים שאנחנו פראיים ומסוממים''. להקת ''מונסקין'''
(צילום: GettyImages)
האטיטיוד המוחצן והסקסי של "מונסקין", שהפך לכותרת בינלאומית בגלל סקנדל ההסנפה שלא הייתה בגמר האירוויזיון, מככב גם ב־Mammamia, השיר שבגללו התכנסנו (פיזית וגם וירטואלית) בלוקיישן עם משמעות: מועדון SO36, מקדש הפאנק־רוק האגדי של ברלין.
האורחים בהחלט לא מביישים את המותג: "מאמאמיה" הוא קטע רוקנרול ממכר באנגלית, שנשמע כמו ארקטיק מאנקיז לפני שאלכס טרנר התחיל לקחת את עצמו כל כך ברצינות. "אני נשבע שאני לא שיכור ואני לא עושה סמים", שר דמיאנו בשורת המחץ של השיר, "הם שואלים 'למה (אני) כל כך לוהט' - בגלל שאני איטלקי". הפזמון כבר מתאר סצנה מינית שעוסקת בסודות, גבולות והרצון לחצות אותם.
"אחרי האירוויזיון קיבלנו הרבה תשומת לב", מתאר דמיאנו את הרקע מאחורי השיר, "הרבה פעמים הרגשנו שאנחנו עושים משהו נהדר, אבל חטפנו ביקורות. ניסיתי לתרגם את זה לטקסט, כי הרבה פעמים אנשים לא מבינים אותנו, שופטים אותנו ומגיבים בצורה שלילית. רצינו לצחוק על זה. הפזמון הוא על חיי המין של אנשים אבל זה אותו מסר: גם שם יש טעמים והעדפות שאנשים חושבים שהם מוזרים וחריגים, אבל הם באים ממקום תמים. אז השיר הוא על איך אנשים רואים מה אתה עושה ועל איך הרושם שלהם שונה מהרושם שלך".
דמיאנו מודה, שמספר התקריות שמקורן באי־הבנה סביב הלהקה גדל ביחס לזינוק בחשיפה שלה. כשהוא נשאל איך מתמודדים עם זה, מי שמגיבה היא הדמות הכי דומיננטית בלהקה חוץ ממנו, הבסיסטית ויקטוריה דה אנג'ליס. במעמד נמצאים גם הגיטריסט תומאס ראג'י, שהקים את הלהקה יחד עם ויקטוריה לפני כחמש שנים, והמתופף אית'ן טורקיו. למרות שעל הבמה כולם ממלאים תפקיד חשוב בתיאטרון הגלאם־רוק של "מונסקין", בשיחה עצמה די ברור מי נותנים את הטון.
"אנחנו מנסים לחשוב מה טוב לנו, כי בלתי אפשרי לרצות את כולם", אומרת ויקטוריה. "אז אנחנו מתמקדים במה שאנחנו אוהבים. אם אנשים מבינים, מצוין. אף אחד לא יהיה אף פעם מאה אחוז מרוצה".
דמיאנו: "אנחנו קצת רוצים להסתלבט על הסטריאוטיפ האיטלקי, כי אנחנו מרגישים מאוד רחוקים ממנו. 'אני לוהט בגלל שאני איטלקי' זאת סוג של בדיחה פנימית. אנשים תמיד מדברים על איך אנחנו מתנהגים על הבמה ומחוצה לה. הם מתבלבלים וחושבים שאנחנו פראיים ומסוממים. אבל לא, אנחנו לוהטים כי אנחנו איטלקים. אני מקווה שכולם יבינו את האירוניה. אני לא בטוח, אם לומר את האמת, אבל אנחנו מוכנים להתמודד עם זה".
אפילו ביחס לז'אנר שנקבר יותר פעמים ממה שאפשר לספור, העשור האחרון היה אכזרי כלפי הרוקנרול. הילדים העדיפו לטחון להיטים של דרייק מאשר לנג'ס להורים שיקנו להם גיטרה חשמלית. בשירותי הסטרימינג, בבמות הגדולות של הפסטיבלים וגם בסדר העדיפויות של תקשורת המוזיקה, הדיסטורשן התגלגל כמו אבן במורד סדר העדיפויות.
אלא שהשנה האחרונה מתחילה להריח כמו רוח ישנה. זה לא רק ליאם גאלגר, שהכריז על שתי הופעות באותו מקום שבו "אואזיס" הופיעו מול 250,000 איש לפני 25 שנה. גם כוכבי וכוכבות פופ כמו אוליביה רודריגו ובאד באני, למשל, לא מפחדים מפזמוני גיטרה־בס־תופים. ואילו להקה אחת מאיטליה (שממש לא ידועה כבירת רוקנרול) עלתה לבמה המרכזית של קרקס האירוויזיון (שלידה איטליה היא סיאטל של הניינטיז) והשאירה לכל המתחרים אבק. Zitti e Buoni, השיר שאיתו "מונסקין" זכו בתחרות, הצליח להביא את דיוויד בואי, איגי פופ וטי־רקס למקום שבו עדיין מתגעגעים לאבבא.
מאז, ההיסטריה רק גדלה במכפלות. הקאבר של הלהקה ל־'Beggin של The Four Seasons, הוזרם כמעט 650 מיליון פעם בספוטיפיי. אחריו נמצא I Wanna Be Your Slave, עם יותר מ־400 מיליון הזרמות וגם גרסה משופצת בהשתתפות איגי פופ. גם באפל מיוזיק מצבה של הלהקה מצוין והיא קורעת מצעדים. סיבוב ההופעות האירופי שלה, בתחילת 2022, עשה סולד־אאוט תוך שעתיים ונדמה שגם בארה"ב מתחילים לשים עליהם עין. וזה בטח לא מזיק שמיילי סיירוס, שבעצמה אימצה את האסתטיקה של הפאנק־רוק באלבום האחרון שלה, חשפה את אהדתה ברשתות.
"מונסקין", שזה "אור ירח" בדנית, הוקמה לפני חמש שנים. שלושה מתוך הארבעה - דמיאנו, ויקטוריה ותומאס - הכירו כבר בתיכון ברומא. אית'ן, המתופף, הצטרף אליהם. ביחד הם הופיעו בתחרויות מקומיות וגם ברחוב וב־2017 פרצו לתודעה הלאומית בזכות "אקס פקטור" האיטלקית, שבה דמיאנו זרח בזכות הטווס הכריזמטי שהוא.
כמו עדן בן־זקן, גם הם הגיעו למקום השני אבל יצאו עם הפרס היחיד שמשנה: קריירה. הם הוחתמו בסוני, הוציאו אלבום בכורה מצליח ב־2018 והפכו לרוקסטארים במדינה שבה המושג הזה מזוהה עם אנשים מפוקפקים כמו סילביו ברלוסקוני.
אחרי סיבוב הופעות באירופה, ההרגשה הייתה שארץ המגף כבר לוחצת על הרגליים שלהם. הלהקה עברה למשך תקופה ללונדון כדי להתחדד ולכתוב מוזיקה חדשה, ובאמת יצאה ממנה כמו הרכב שגדל במועדונים הקשוחים של דרום העיר. לאחר מכן "מונסקין" החליטה להסתער על יעד שנראה מופרך יחסית לסגנון שלה: פסטיבל סן רמו. אלא שהאירוע השמאלצי כבר הצליח להוציא מתוכו את "סולדי" החדשני של מחמוד ואחר כך גם "מונסקין" זינקה ממנו לזכייה באירוויזיון.
בדרך, אגב, הוצע להם לעבוד עם כותבים אחרים כדי לשפר את האטרקטיביות המוזיקלית שלהם, אבל הלהקה מתעקשת על כמה עקרונות: הם כותבים את כל השירים ולא מתפצלים לראיונות ולשיתופי פעולה. "האמת, אני די דיווה ואני לא אתן לאף אחד לכתוב מוזיקה במקומי", אומר דמיאנו.
אלא שגם מאותו לילה, רבים זוכרים לא רק את השיר אלא גם את הפריים שבו דמיאנו נראה רוכן לעבר השולחן בזמן ההמתנה לתוצאות, במה שנדמה כהסנפת סמים. מארגני התחרות בדקו, דמיאנו סיפק בדיקת סמים שלילית וממש נעלב מכל המהומה.
"אני לא משתמש בסמים, בבקשה אל תגידו שאני משתמש בסמים", ביקש במסיבת העיתונאים. לאחר מכן, בראיון ל"ווג" האיטלקי, אמר ש"יצירתיות באה ממוח בריא, מאומן, מבהיק. המוח הוא מכונה שבה כל ההילוכים במקום וסמים הם פשוט ערימה של טינופת. בואו לא ניפול לסטריאוטיפ של הרוקסטאר האלכוהוליסט והמסומם".
במקום קלישאות, ההתכתבות של הלהקה עם המסורת האנדרוגינית של הגלאם־רוק, לצד החוש האופנתי המפותח של חבריה ("אנחנו רבים לפעמים על המכנסיים", מתוודה דמיאנו), מתורגמים למסרים של קבלת כל זהות מינית ונטייה מינית כמו שהיא.
"זה לא משהו שבחרנו לעשות בכוונה", אומרת ויקטוריה, "זה פשוט מי שאנחנו. גדלנו באיטליה, שזאת ארץ מאוד שמרנית. אנשים חושבים עליך דברים רעים אם אתה לא לבוש 'נורמלי'. זה משהו שאנחנו מרגישים מאז שהיינו טינאייג'רים. זה מטופש שיש דעות קדומות שמונעות מאנשים להיות מי שהם. אנחנו מקווים להעביר מסר חיובי".
באופן טבעי הגישה הזאת הפכה את "מונסקין" ללהקה אהובה בקהילת הלהטב"ק. "כשאנחנו מדברים על משהו זה משהו שחווינו, ואנחנו חושבים שיש לנו מספיק ידע", אומר דמיאנו, "ויש לנו פידבק מעולה מהקהילה. הרבה מעריצים אמרו שעזרנו להם לצאת מהארון מול ההורים או החברים, או 'בגללכם התחלתי להתלבש כמו שאני אוהב אבל אף פעם לא הרגשתי בנוח'. וזה אחד הדברים הכי משמעותיים שיכולים לקרות לאמן, יותר מכל אלבום זהב. כשאתה עוזר לצעירים יותר והם יהיו העתיד של החברה והדור שלנו, זה יותר ממוזיקה".
מנגד, דמיאנו והאחרים נרתעים מהביטוי "מודל לחיקוי". "אנחנו מנסים להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו", אומר הסולן, "אנחנו לא מרגישים כמו מודל לחיקוי שיכולים ללמד מישהו משהו. אנחנו רק רוצים להיות הכי טובים שלנו. ואם רואים אותנו כמודל לחיקוי זה טוב, אבל אנחנו לא מרגישים אחראים. מובן שאנחנו לא רוצים לעשות דברים מטומטמים בפומבי, אבל זה יותר בשבילנו מאשר לאחרים.
"כשאנחנו יורדים מהבמה אנחנו מפסיקים להיות רוקסטארים", הוא ממשיך. "אנחנו חוזרים להיות בני 20 רגילים עם החברים שלנו, עם חיים רגילים. אנחנו מפרידים בין העבודה לחיים, ואני חושב שזה עוזר לנו. אף פעם לא אמרנו, 'אתה לא יודע מי אני, תן לי להיכנס'. אנחנו חבר'ה רגילים".
זהו, פחות או יותר, גם החיסון שהם מאמינים בו נגד עליית השתן לראש. "החברות שלנו עוזרת לנו לשמור את הרגליים על הקרקע", אומרת ויקטוריה, "אף פעם לא נחשוב שאנחנו חשובים יותר מכל אחד אחר. אנחנו מבלים זמן עם המשפחות שלנו בסופי שבוע".
דמיאנו: "זה חלק מהאופי שלך. אם אתה שמוק ואתה נעשה מפורסם, אז אתה שמוק מפורסם. ואם אתה אדם טוב ואתה נעשה מפורסם, אז אתה אדם טוב ומפורסם".
מעריצים אוהבים לפעמים לחשוב על עצמם כמראה של הלהקות שהם הכי אוהבים. ובמקרה הזה, לא פלא ש"מונסקין" נשאלים למה הקהל שלהם נחשב יותר נלהב מאחרים. "אנחנו טובים במה שאנחנו עושים, אנחנו יפים", אומר דמיאנו. "וצנועים", מוסיפה ויקטוריה.
"אני לא יודע מה הסיבה (לכך שהקהל שלנו קיצוני)", ממשיך דמיאנו. "אנחנו חושבים שזה בגלל הזהות שלנו. אנחנו אף פעם לא עושים משהו שגורם לנו להרגיש לא בנוח. זה בולט ואנשים רואים שכיף לנו ואנחנו מאוזנים, שיש בינינו חברות אמיתית. הם מרגישים קרובים אלינו כי אנחנו חבר'ה בני 20 שנותנים תקווה לצעירים לעשות דברים שהם אוהבים".
כשהוא מתבקש לנדב סיפור בלתי נשכח על מפגש עם מעריצים, דמיאנו נזכר בהופעה בשוודיה. "חיכו לנו בחוץ משהו כמו 20 מעריצים, לא יותר מדי, אז רצינו לצאת ולהיות איתם קצת", הוא משחזר. "היו שם בחורה ובחור, אני חושב שהם היו זוג. הם הגיעו אלינו עם קייס ובתוכו אקדח קעקועים. והבחורה אמרה, 'אני רוצה שתעשה לי קעקוע'. עד אותו רגע לא קיעקעתי אף אחד בחיים שלי. אז אמרתי לה, 'את יודעת, את תקבלי זיהום'. והיא אמרה, 'לא משנה, לא אכפת לי'. אמרתי לה שאני לא לוקח אחריות על זה. אבל אז קניתי אקדח קעקועים".
לקראת סיום, הם מספרים על הרצון להקליט עוד מוזיקה חדשה, לשחרר שירים שכבר נוצרו וגם לצאת לטור באמריקה. לפני שבוע יצא "מאמאמיה" וגם אית'ן, המתופף השתקן יחסית, היה בן 21. המנחה של האירוע אומר ש"זאת הזדמנות טובה להיות שוב עירומים". הם צוחקים ואז ויקטוריה מנחיתה: "אנחנו לא צריכים אירוע בשביל זה".
פורסם לראשונה: 07:14, 15.10.21
